1. המדובר בפגימה הקשורה עם דלקת כיבית של המעי הגס (Ulceraative Colitis).   2. אין מחלוקת כי הפגימה אובחנה בעת השירות-הצבאי של המערער, חלוקים ב"כ הצדדים בשאלה: האם היה זה עקב אותו שירות?   3. המימצאים העובדתיים: -   א. המערער, שנולד ביום 15/05/77, התגייס ביום 18/10/95 לשירות חובה בצה"ל, ושובץ כמפ"ט במדור-הקשר בבה"ד 1.   ב. בעת גיוסו נקבע לו פרופיל-רפואי: - 82, בגין עקמת בעמוד-השידרה וכאבי-ראש והפרופיל-הרפואי לא קשור עם הדלקת-הכיבית של המעי-הגס, שממנה הוא סובל והמשמשת נשוא הערעור דנן.   ג. טרם גיוסו לא סבל המערער מבעיות במערכת-העיכול ואיש מבני-משפחתו לא סבל מכך.   ד. במסגרת תפקידו כמפ"ט במדור-הקשר, חייב היה המערער לעסוק בהעמסת ציוד-קשר כבד.   ה. במהלך שירותו, התלונן על כאבי-ראש וכאבי-גב ועל חוסר יכולתו לעסוק בהרמת ציוד-כבד.   עקב כך, גבר סבלו והוא פנה בבקשה להעבירו ליחידה אחרת. בקשתו לא אושרה ונקבע, כי יש להעסיקו בעבודה-משרדית ופטור מלהרים חפצים מעל משקל שבין 7-10 ק"ג.   ו. למרות מצבו-הרפואי, הושאר בתפקידו הקודם, אולם מפקדיו יישמו את הפטור בגין אי-הרמת המשא-הכבד.   4. עפ"י סיכום-ראיון, מיום 19/12/96 עם מפקדו, סרן ניר מנחם, קצין-קשר בבה"ד 1, משלא היה המערער מסוגל לבצע את העבודות שנדרשו ממנו, בתנאים האמורים, הרי שברוב המקרים, כאשר היה המערער חייב לעסוק בהעמסת-ציוד, היה מסופח אליו, לעזרה, חייל נוסף.   5. עניין הסיפוח של חייל נוסף, לעזרת המערער, לא אמור לשמש פתרון של קבע, באשר דבר זה כרוך היה בשני היבטים: -   מצד אחד, מן ההיבט של בזבוז בכוח-אדם;   ומצד שני, בהיבט-מוסרי-חברתי, הואיל ובעיניהם של חבריו החיילים, נראה כהשתמטות, מחמת כך שנוצר חוסר-שיוויון בעבודה כאשר המערער פטור מהרמת חפצים בעלי-משקל, ומעמסה זו, מטבע הדברים, מוטלת על כתפיהם של החיילים האחרים.   חוסר-השיוויון האמור, הביא לשרשרת של תגובות מצדם של החברים האחרים: חרם-חברתי על המערער, דברי-בלע וגידופים.       6. סרן ניר מנחם הבהיר למערער, שנושא העברתו ליחידה אחרת, נתון לדיון בפני הגורמים המוסמכים, במטרה למציאת פתרון לשיבוץ אחר, וכי עליו להיות סבלני בתקופת הטיפול בבעייתו ולהמשיך ולבצע את עבודתו דלעיל בצורה הטובה ביותר. יחד עם זאת, הבטיח למערער, כי ישתדל להוריד ממנו "לחץ" למשך התקופה הקרובה.   7. יצויין, כי על רקע קשיי-הסתגלות בשיבוץ המקצועי אף פנה המערער לקצין-בריאות-הנפש.   בסופו של דבר, נתקבלה המלצה מאת רופא-תעסוקתי להעסיקו בעבודה-משרדית בלבד.   ההמלצה הנ"ל לא כובדה והמערער הוצב לקורס נהיגת משא כבד.   9. המערער חשב שעקב מצבו-הרפואי, הוא לא יוכל לעמוד במעמסה של היותו נהג, הכרוכה בנהיגה ממושכת על רכב-כבד, בלילות וכו', וכי מצב זה עוד יחמיר את כאבי-הגב וכאבי-הראש, שמהם הוא סובל.   יתרה מכך, ממי"ת-הדרכה, סגן תמי מזרחי, במכתב שנשלח על-ידה, הביעה תמיהה ביחס לשיבוצו של המערער לקרוס-הנהיגה האמור, בעוד קיימות אצלו בעיות-רפואיות הפוסלות אותו מלבצע את הקורס, ומה עוד כאשר קיימת המלצה להעסיקו בעבודה משרדית בלבד.   בשל השיבוץ הזה לקורס-בנהיגה, החל המערער לחוש נרדף, שמתנכלים לו, מנסים להקשות ולמרר את חייו, הוא החל לסבול מחרדות ותחושת אין-אונים ומצבו-הנפשי התדרדר.   גם בקשתו הנוספת להחלפת המקצוע, הושבה ריקם ולא זכתה להתייחסות רצינית.   לאחר שהרגיש שאין הוא מסוגל להתמודד עם המצב, ביצע עבירת-נפקדות. בהתאם למכתב מיום 12/06/97, ששלח מפקד היחידה רס"ן מאיר קרוטשה, להורי המערער, הם הועמדו על חומרת המעשה ותוצאותיו.   בגין העבירה של "היעדרות מן השירות", נידון המערער ל- 7 ימי מעצר.   רק לאחר מכן, נפסל המערער מקורס-הנהיגה והוא הועבר לשמש, כטבח, במחנה "שיזפון", בדרום הארץ.   בתקופת שירותו כטבח במחנה "שיזפון" פרצה הרעלת-מזון קשה בבסיס וזאת בעקבות תנאים-סניטריים ירודים וזיהום המזון.   כ- 70 חיילים, ביניהם מספר מעובדי-המטבח לקו במחלת-מעיים ושלשולים.   גם המערער החל לשלשל. השלשולים הלכו והחריפו, הפכו לדמיים, והוא אובחן כסובל מדלקת הכיבית של המעי הגס ((Ulcerative Colitis.   המערער שוחרר מצה"ל עם פרופיל-רפואי: - 21.   10. האם קיים "קשר סיבתי" בין דחק-נפשי למחלה הנדונה?   בטרם שנגשים אנו לבחון את סוגיית הדחק ה"אובייקטיבי" והדחק ה"סובייקטיבי", אשר נדון, בהרחבה, בפסק-דינו של בית-המשפט העליון בתיק דנ"א 5343/00, מיום 05/08/2002, בפני הרכב מורחב של 7 שופטים (פ"ד נ"ו (5) עמ' 732), בעניינה של אורית אביאן, מן הראוי לחלק את הדיון לשני שלבים: -   א. בדיקת הקשר-הסיבתי-העובדתי, דהיינו, האם קיים קשר סיבתי-עובדתי בין האירועים המתוארים לעיל לבין המחלה הנדונה כאן.   ב. רק אם נמצא, כי אכן קיים קשר-סיבתי-עובדתי בין האירועים לבין המחלה, ייבחן הקשר הסיבתי-המשפטי ואז נבדוק האם ניתן להחיל על הקשר הסיבתי-העובדתי את מבחני-המשפט במטרה לסנן ולברר אותם גורמים עובדתיים הראויים לשאת אחריות משפטית.   11. דלקת כיבית של המעי הגס היא מחלה מולטיפקטוריאלית (מחוללים רבים), והיא שייכת לקבוצת מחלות מעיים דלקתיות כרוניות שסיבתן אינה ידועה. למרות מחקרים, שנעשו במשך עשרות בשנים, לא נמצא מחולל חיידקי או נגיפי האחראי להתפתחות מחלה זו.   בעבר, מקובלת היתה הדעה שהמבנה-הנפשי של החולה, הוא הגורם היכול להגביר את הנטייה להתפתחות המחלה. ברם, לא נמצאו הוכחות לכך ודעה זו אינה מקובלת כיום כ"אסכולה רפואית". הפרעות הקשורות עם "דחק נפשי" מקובלות כיום כתוצאות של המחלה ולא כסיבתן.   הדחק הנפשי יכול להשפיע על כל אדם, בהקשר לכל מחלה ומחלה שהיא. הדחק הנפשי יכול ויגביר כאבי-ראש, דפיקות-לב, כאבי-בטן, כאבי-גב, אך אין עדות לכך שהדחק גורם למחלה. הדחק יכול להגביר את תחושת הסבל, או את הסבל עצמו, בזמן קיום הדחק, אך אין לדחק, כשהוא לעצמו, השפעה מוכחת לטווח ארוך במחלה זו.   בספר "על רפואה פנימית של Harrison, "Principles of Internal Medicine".   המקובל על כל ציבור הרופאים-המומחים ברפואה-פנימית, בהוצאה 14, משנת 1998, בדף 1633, בפרק על האתיולוגיה של מחלה זו, נאמרים הדברים הבאים הראווים להדגשה: -   "The chronic inflammatory nature of these diseases has prompted a continuing search for an infectious cause. Despite numerous attempts, no bacterial, fungal, or viral agents has thus far been isolated. Preliminary reports of isolates of cell wall variants of Pseudomonas or of transmissible agents producing cytopathic effects in tissue culture have yet to be confirmed. As discussed below, many infectious agents can produce acute colitis or ileitis; however, there is on evidence that these agents are involved in chronic I.B.D". בסקירה ביקורתית Critical Review שהתפרסמה ב: - J. Clinic Gastroenterology, משנת 1992 הדנה בחלקם של גורמים-חיצוניים במחלה זו - מדובר על גורמים למיניהם. הגורם הנפשי - אפילו אינו מוזכר כגורם האפשרי.   במהדורה השלישית (עמ' 1124) והרביעית (במע' 1437) של שליזינגר בנושא: - "Gastrointestinal Disease", נאמר, כי תוצאות של שנות מחקר רבות, הביאו את רוב החוקרים להסכים לכך, כי הגורמים הפסיכולוגיים רק מכשירים את תגובתה של רירית-המעי לפעולה של גורם אטיולוגי אחר. עד לאחרונה נטען, כי הנתונים שהובאו לתמיכה בתיאוריה הפסיכוסומטית היו בלתי מבוקרים ואנקדוטליים. מחקרים חדשים יותר ומבוקרים יותר העמידו בסימן-שאלה את חשיבות התיאוריה הפסיכוסומטית. נראה, שהערכה פסיכולוגית-אינטנסיבית ביותר של חולי דלקת-כיבית של המעי הגס לא הצליחה להראות מקרים רבים יותר של בעיות פסיכיאטריות בקבוצה זו, בהשוואה לקבוצת-הביקורת שעברה בדיקה דומה. בנוסף לכך, נמצא שבפחות מ- 20% מהמקרים, קדמו למחלת הדלקת-הכיבית של המעי אירועים טראומטיים. מאמצים לזהות גורמים פסיכולוגיים המיוחדים לחולים עם דלקת-כיבית של המעי-הגס, לא העלו דבר.   לא ניתן היה לזהות גורמי-מתח הנובעים מבעיות בחיי-הנישואין, החזר-חובות, עבודה-מרובה, או טראומה פיזית, המופיעים בתדירות גבוהה יותר בחולי U.C. בהשוואה לקבוצת-הביקורת.   למרות שגורמים פסיכולוגיים עשויים להשפיע על התחלת המחלה ומהלכה, בחלק מהמקרים, הרי עד שתהיינה בנמצא עבודות נוספות ומשוכנעות, יהיה זה מתאים לומר, שאין הגורמים הפסיכולוגיים מהווים גורם אטיולוגי עיקרי, אם בכלל.   במהדורה החמישית בספרו של שליזינגר (בעמ' 1276), נאמר, לגבי הגורמים הפסיכולוגיים, כי רוב המחקרים, שבדקו את ההשפעה הפסיכולוגית לגבי הופעת מחלת ה"קרוהן" (והוא הדין לגבי מחלת ה- U.C.) הם רטרוספקטיביים ויש בהם פגם מתודי.   מחקר מאוחר יותר לא הצליח להוכיח שמאורעות מלחיצים בחיים גרמו להחמרה של מחלה זו. לסיכום נאמר, כי לא נראה סביר, שגורמים פסיכוסוציאליים הינם אטיולוגיים למחלה זו.   בלשונו של הספר של שליזינגר: -   "A more recent prospective study could not demonstrate that stressful life events precipitated exacerbations of inflammatory bowel disease".   "While it is unlikely that psychosocial factors are etiologic, Crohn`s diseases cannot be successfully managed without careful sosideration of the patient`s psychosocial milieu".   במהדורה השישית והאחרונה בספרו של שליזינגר (בפרק 101, עמ' 1713) חזרו המחברים על העובדה, שכל המחקרים שקשרו אירועי-לחץ עם התחלה והחמרה של המחלה היו רטרוספקטיביים והיו להם בעיות מתודולוגיות. גם בין המחקרים הפרוספקטיביים, לא ניתן להראות כי מאורעות-מלחיצים בחיים גרמו להחמרה של המחלה.   במהדורה השישית והאחרונה של ספרו של שליזינגר, חזרו המחברים על הציטוט דלעיל, מהמהדורה החמישית ועל הקביעה, כי לא סביר, כי הגורמים הפסיכוסוציאליים הינם אטיולוגיים.   12. בהחלט ניתן לסכם ולקבוע, כי ישנן מעט מאוד ראיות המצביעות על קשר אטיולוגי לגורמים פסיכולוגיים. אם קיימת השפעה, הרי היא דווקא בכיוון הפוך, דהיינו, קיומה של מחלה כרונית עם אטיולוגיה לא ידועה, מביאה לרגשי כעס, חרדה ודיכאון, אשר משפיעים על הטיפול במחלה ועל מהלכה.       13. נחזור, איפוא, ונסכם: -   החוקרים אינם מייחסים חשיבות רבה ועיקרית להשפעת הגורמים הנפשיים על האטיולוגיה של המחלה. לגורמים אלה יש אומנם השפעה על מהלכה ועל הטיפול בה, אולם הם באים בעקבות קיומה או התפרצותה של המחלה ולאוו דווקא כמחוללים אותה.   14. אמת, נכון הדבר, שהפסיקה בדבר קיומו של "קשר סיבתי" בין מתח נפשי למחלה הנדונה, אינה אחידה.   בעניין זה תלוי-ועומד בפני בית-המשפט העליון, להכרעה, ערעור בנדון, שבו הוא נדרש לקבוע, כי לא קיימת פסיקה ברורה ורבת-שנים המכירה בקיום "אסכולה רפואית", הגורסת שתנאים סביבתיים, ובהם לחץ-נפשי, עלולים לגרום למחלה. במרוצת השנים אומנם ניתנו פסקי-דין רבים בעניין - חלקם קיבלו קיומה של אסכולה כזו וחלקם שללו את קיומה. ברם, אפילו היתה קיימת פסיקה ברורה ורבת-שנים, לא די בה לבסס קביעה משפטית כי יש אסכולה כזו.   15. בתיק רע"א 2027/94 קליג' נ. קצין-התגמולים (פ"ד נ' (1), עמ' 529), דן בית-המשפט העליון, בהרחבה, בהוכחת קיומה של אסכולה-רפואית. הלכה זו מניחה שהוכחת קיומה של "אסכולה רפואית" מחייבת תשתית ראייתית מתאימה.   אין בפסק-הדין הנ"ל דבר או חצי-דבר הרומז על אפשרות של הוכחת קיומה של אסכולה כזו על-ידי "תקדימי העבר".   מכל מקום, בפנינו לא הוכחה "אסכולה רפואית" רצינית, משכנעת ומבוססת, שניתן לומר עליה שעפ"י עמדתה היא מכירה בקשר שבין מתח-נפשי לפרוץ המחלה נדונה. ומשלא הוכחה "אסכולה רפואית" שכזו - דין ערעור, המנסה לקשור מתח נפשי עם המחלה הנדונה, להידחות (ראה: ע.א. 6274/92, רזי נ. קצין-התגמולים, פ"ד מ"ח (3), עמ' 326).   בערעור שתלוי-ועומד בפני בית-המשפט העליון, הוא מתבקש, נוכח קיומם של פסקי-דין סותרים; לבחון את הנושא ולקבוע את עמדתו (ראה: תיק מס' רע"א 103/82, חניון חיפה בע"מ נ. מצת-אור, פ"ד ל"ו (3) עמ' 123).   באחת - כל עוד לא אמר בית-המשפט העליון את דברו, אנו מאמצים, כעקרון, את הקביעה שלפיה "דחק נפשי" אינו הגורם למחלה הנדונה ובוודאי שאין הוא ה"סיבה בלעדיה - אין".   16. דחק "אובייקטיבי" ודחק "סובייקטיבי": -   בתאריך 05/08/2002 ניתן בבית-המשפט העליון פסק-דין בעניינה של אורית אביאן, קצין-התגמולים נ. אורית אביאן, בתיק דנ"א מס' 5343/00 (פסק-הדין פורסם בפ"ד נ"ו 5, עמ' 732).   המדובר בפסק-דין, שניתן בהרכב מורחב של 7 שופטים. בהלכה שנפסקה שם הרחיב בית-המשפט העליון, בין היתר, את "טווח" מבחני ה"גולגולת הדקה".   מבחן ה"גולגולת הדקה" - עניינו, בהקשר הדברים שנאמרו על-ידנו לעיל, היה עד למתן פסק-הדין הנ"ל, מבחן אובייקטיבי-אינדיבידואלי ולפיו קיומו של מצב "דחק" או "לחץ", "לחץ נפשי", שניתן להוכיחו על-ידי קיומה של מציאות "אובייקטיבית" של תנאי-לחץ, מתח וכו', כאשר איפיונם ומינונם ישתנה בנסיבות האינדיבידואליות של "עובי הגולגולת", קרי, מבחינת האישיות הבסיסית של כל תובע ותובע.   כאמור, ההלכה שנפסקה בדנ"א 5343/00 הנ"ל הרחיבה את הטווח האמור וקבעה כי "אמת-המידה להערכת קיומם של מתחים - היא סובייקטיבית", דהיינו, בחינת גורם ה"דחק", ה"לחץ" ו"המעמסה הנפשית", איננו נמדד במדדים אובייקטיביים אלא במדדים סובייקטיביים: -   "אמת המידה לקביעת ה'קשר הסיבתי' בין פרוץ המחלה לבין השירות מורכב משני יסודות: יסוד אובייקטיבי ויסוד סובייקטיבי, החבורים להתלקחות מחלה קונסטיטוציונאלית".   על-פי הפסיקא הנ"ל, עלינו לבדוק ולהעריך מחדש את העקרונות עליהם התבססה עד כה הפסיקא בדבר "מתח נפשי".   17. ברור, כי כל מקרה ומקרה חייב להיות נדון על-פי נסיבותיו הוא, וכי אין מקרהו של האחד דומה למקרהו של האחר.   השאלה הנשאלת במקרה דנן היא, האם נתקיימו אירועים בני-משמעות, דהיינו, אירועים שבכוחם להקים "קשר סיבתי משפטי" בין תנאי השירות של המערער לבין פרוץ המחלה, או אם האירועים שדובר בהם לא היו אלא אירועים שוליים, אירועים שיגרתיים, אירועים טריוויאליים, אירועים שאין זה ראוי לייחס להם משמעות אופרטיבית כלשהי.   פשיטא, שהמתח-הנפשי שבו היה המערער מצוי משתנה מאדם לאדם והשאלה עד כמה תרמה אישיותו של המערער להתפרצות המחלה?   בעניינה של אורית אביאן, הוצג מבחן להכרה ב"קשר סיבתי" המורכב משני יסודות: יסוד אובייקטיבי ויסוד סובייקטיבי, החבורים למחלה קונסטיטוציונאלית. בנסיבות שהיו בפני בית-המשפט בעניינה של אורית אביאן, נקבע, כי בנסיבות מיוחדות של המקרה הובאו, לעניין תנאי-שירותה ופריצת מחלתה - ראיות שהיה בהן כדי לעמוד במבחן הכפול.   במקרה שלפנינו, לא מצאנו נסיבות שיש בהן כדי לקבוע, כי הפגימה, הנדונה בערעור זה, קשורה ב"קשר סיבתי" עם תנאי-שירותו של המערער ואין ב"דחק הנפשי", אותו חווה המערער כל קשר עם מחלת הדלקת הכיבית של המעי הגס, בין אם המדובר בדחק "סובייקטיבי" או בדחק "אובייקטיבי".   שוכנענו, כי בספרות-הרפואית שהובאה בפנינו, אינה קיימת הוכחה חד-משמעית בדבר קשר אתיולוגי בין מצבי-דחק, בכלל, לבין המחלה הנדונה. גם כאשר מופיעים סימני המחלה תוך כדי השירות הצבאי, בעקבות גירוי כלשהו שטיבו לא מוכח, אין לפרש זאת כ"גרימה" של המחלה, אלא, כפי שהעיד בפנינו ד"ר א. גילון, ועדותו נאמנה עלינו, כי המדובר ב"מהלכה הטבעי של המחלה". וניתן לקבוע שלא קיים "קשר סיבתי" בין המתח-הנפשי, שבו נתון היה המערער עקב תנאי-שירותו לבין המחלה הנדונה בערעור זה.   18. השפעת הגורמים הזיהומיים: -   פרופ' י. רטן, המומחה הרפואי מטעם המערער, קובע במסקנתו, כי סביר ביותר שמחלתו של המערער התפתחה, בין היתר, כתוצאה מהגורמים הסביבתיים. תנאי-שירותו של המערער במחנה "שיזפון", בו פרצה הרעלת מזון קשה בבסיס, בעקבות תנאים סניטריים ירודים וזיהום המזון.   ד"ר א. גילון, המומחה הרפואי מטעם המשיב, טוען, כי סביר, שגורמים זיהומיים משפיעים; אולם, עד כה לא אותר גורם וודאי כזה, ולא נקבע הזמן והאופן שבו הוא פועל על החולה.   שונים הם פני הדברים, באשר לגורמים חיצוניים הקשורים עם המזון.   השאלה בדבר קיומו של "קשר סיבתי" בין המחלה האמורה לבין זיהומי מעיים, כבר שימשה נשוא לשורה ארוכה של פסקי-דין שניתנו על-ידנו ומספר רב יותר של פסקי-דין שהוצאו בערכאות השונות בארץ.   כאשר נשאל המומחה-הרפואי מטעם המשיב (ד"ר א. גילון), לדעתו, מתי יש להכיר בקשר כזה? הוא השיב לנו, כי מדי פעם, לעיתים רחוקות, הוא ממליץ להכיר ב"קשר סיבתי" בין השירות לבין המחלה הנדונה בערעור זה. המלצתו זו ניתנת במקרים שבהם, בסמוך לתנאים בשירות-הצבאי, מופיעה אצל אחד החולים מחלת מעיים סוערת ביותר.   ד"ר א. גילון גם הסביר לנו כיצד הוא מגדיר "מחלה סוערת".   לדבריו, מחלה סוערת - חייבת להתבטא בחום-גבוה, כאבי בטן, שלשולים מרובים, הקאות, ולא סתם הקאות - אלא הקאות המביאות להתייבשות ולמצב המחייב אישפוז.   19. ומסקנתו היא, שכאשר מספר שבועות לאחר מכן חולה כזה אינו מחלים ממחלתו החדה ומאבחנים אצלו את המחלה הנדונה בערעור זה, רק במקרה כזה, אי-אפשר להוציא מכלל חשבון שהמחלה הזיהומית הוציאה את המחלה מן הכוח אל הפועל. כלומר, אצל אדם שכבר היה לו רקע קיים להתפתחות מחלה דלקתית, שאולי לא היתה מתפתחת בכלל, או שהיתה מתפתחת שנים מאוחר יותר, במצב קיצוני כזה - כך סבור הוא - אין לשלול את ה"קשר הסיבתי", יען כי המדובר במצב קיצוני חריג שקשה לומר לאיזה שינויים יכול הוא לגרום.   לביסוס עמדתו, יוצא ד"ר א. גילון מן ההנחה, שאפילו היה גם סיפור חריג של שלשולים בין חיילים נוספים מיחידתו של המערער, הרי שכל עוד לא היתה התפרצות של דיזנטריה בין החיילים, יש לראות את מקרהו של המערער כמקרה של תנאי-שירות קשים, בעיקר בשדה, אבל לא היה בתנאים האמורים להביא להתפרצותה של המחלה אצל המערער, וזאת אפילו אליבא אותם חוקרים-רפואיים הגורסים כי בתנאי-סניטציה ירודים, הגורמים לזיהום מעיים, יכולה מחלה זו לפרוץ.   20. כבר הובא על-ידנו שהמחלה נגרמת על-ידי שילוב בין גורמים גנטיים וחיסוניים ובין גורמים סביבתיים.   טוענת ב"כ המערער, כי הגורמים החיצוניים עליהם הצביעו המערער ועדיו, גרמה למחלת מעיים זיהומית ושימשה "טריגר", כמנגנון-הדק המזרז את התפתחות המחלה.   לעומתה, טוען ב"כ המשיב, כי במקרה דנן לא נתקיימו התנאים שכבר הוזכרו לעיל.   ד"ר א. גילון העיד בפנינו, כי לעיתים הוא ממליץ להכיר ב"קשר סיבתי" בין הופעת המחלה במסגרת השירות הצבאי לבין השירות, וזאת כאשר המחלה מתחילה להסתמן לאחר מחלת מעיים זיהומית סוערת וקשה הנמשכת שבועות ובהמשכה מאובחנת המחלה.   ד"ר א. גילון מודה, שדעה זו אינה נתמכת ע"י הספרות-המקצועית.   כל אשר ניתן להסיק מחוות-הדעת שהובאו בפנינו ומסקירת הספרות-הרפואית עד למהדורות האחרונות, הוא שמדע הרפואה איננו יודע מהו גורם המחלה.   במהדורה השלישית של שליזינגר נאמר, כי לא נמצאה כל ראייה מדעית מספקת בתומכת בגורם הזיהומי כגורם אתיולוגי למחלת U.C. (בנוסף נאמר, שלא נמצאו ראיות מספיקות להוכחת התיאוריות האחרות: הגנטית, הפסיכוסומטית והאימונולוגית כגורמות למחלה).   The cause of ulcerative colitis is not known. For many years it was felt that an infectious agent was responsible, but many arguments in favor of an infectious etiology have been discarded for lack of scientific evidence. Other workers have formulated genetic, psychosomatic, or immunologic theories of pathogenesis. As yet non of these theories are supported by adequate evidence.   במהדורה הרביעית של שליזינגר חזרו המחברים על אותם הדברים (שנכתבו במהדורה השלישית) לגבי האטיולוגיה של מחלת ה- U.C..   בעמ' 1275, למהדורה החמישית של שליזינגר: צויין כי לא נמצא קשר משכנע בין המחלה לבין גורמים מזהמים, כגון: פרזיטים שונים, פטריות ווירוסים. כך נאמר גם בעמ' 1123, בפרק על U.C..   במהדורה ה- 14 של הריסון (פרק 286) נאמר, כי למרות ניסיונות אין ספור, לא הצליחו לבודד גורמים בקטריאליים, פטריתיים או ויראליים.   ישנם דיווחים מוקדמים הדורשים אישור, לכך שוריאנטים של פסאודומונס אשר בודדו מדופן התא או של גורמים מדביקים, גורמים להשפעות של הרס התאים בתרביות התאים.   גורמים מזהמים רבים יכולים לגרום לקוליטיס או לאילאיטוס כרוניים, אולם לא נמצאה כל ראייה לכך שגורמים אלו מעורבים במחלה הכרוניות של דלקת במעי הגס.   במהדורה האחרונה (השישית) של שליזינגר נאמר, כי נמצאו מימצאים, עדיין לא חד משמעיים לכך שחיידק Mycobacterium Paratuberculosis ולוירוס החצבת יש תפקיד חשוב בהיווצרות המחלה.   לגבי U.C. הועלתה היפותזה מעניינת שהחיידק E. coli הנמצא במעיים אצל חולים במחלה הנמצאים ברמיסיה, גורם שם לנזק ולהתלקחות מחודשת בהמשך, אולם נאמר, כי דרוש ביסוס וחיזוק נוסף להיפותזה זו.   בעבודתם של גילת לנגמן ורוזן, בה נחקרו הגורמים הסביבתיים האפשריים לאטיולוגיה של המחלה, נאמר, לגבי הגורמים הזיהומיים (המדביקים), כי המחקר האינטנסיבי בנושא לא העלה כל תוצאות המאפשרות להסיק מסקנות משכנעות או מכריעות.   הגורמים הסביבתיים אליהם מתייחסים גילת וחבריו הם גורמים שפעלו כנראה בגיל הרך והצעיר: כגון: הזנה מחלב אם והשפעת הזנה בחלב סינטטי, צריכת סכרים, זיהום מעיים בגיל הרך וכו'.   21. כל מה שניתן להסיק, מסקירת הספרות-הרפואית, לעניין הגורם הזיהומי, הוא, כי מדע הרפואה איננו יודע בבירור את הגורם.     22. אלה הם תוספת לנימוקים שבגינם דחינו את הערעור ביום 25/09/2001.  צבאשירות צבאי