1. שניים הם הנושאים העומדים להכרעתנו בתביעה זו ובתביעה שכנגד שהוגשה על ידי המדינה: א) האם נסיבות סיום עבודתה של התובעת בביה"ח לגליל המערבי בנהריה, מזכות אותה בפיצויי פיטורים. ב) הזכאית המדינה (הנתבעת והתובעת שכנגד) להשבה (או לקיזוז) של הסך -.12,940 ש"ח השבת עלות השתלמות בשל אי מילוי התחייבותה של התובעת לעבוד בביה"ח תקופה של 26 חודשים מסיום ההשתלמות. העובדות: 2. התובעת, גב' נועה ביבר, עבדה במח' נפרולוגיה בביה"ח לגליל המערבי נהריה, השייך לנתבעת מחודש 6/95 ועד לסיום יחסי העבודה בחודש 12/2000. 3. במהלך שנת 1999 אובחנו אצל בת התובעת טל, (להלן - "הילדה"), בעיות של קשב וריכוז, ובאבחון שנעשה לה ע"י ניצן, הומלץ להתמודד עם הבעיה באמצעות אימונים עקביים בקריאה ובזיכרון חזותי ושמיעתי. 4. הילדה טופלה ע"י מטפלת מוסמכת, וכן ע"י ד"ר אורי יהל, ובהמשך אף החלה לקבל כדורי ריטאלין. 5. למרבה הצער, התברר לתובעת כי לא חל שיפור במצבה של בתה, ובשיחות עם רופאיה הובהר כי דרושה נוכחות רבה יותר של ההורים לצד הילדה - הן לצורך ההיבט הטיפולי בה, והן כדי לצבור זמן איכות הדרוש לה לרגיעה ופיתוח היענות לטיפול. 6. בשלב זה, התברר לתובעת ולבעלה כי הטיפול בטל מחייב שינוי במתכונת עבודתם, ובעלה הפחית את היקף עבודתו, ואולם בדיעבד, אף בכך לא היה די ולבני הזוג ביבר הוברר כי אחד מהם ייאלץ להפסיק את עבודתו. 7. התובעת מתארת כי במהלך חודש 9/00 נפגשה עם אחראית המחלקה, גב' אלישבע מילוא והציגה בפניה את הבעיה ובמהלך שיחות שונות בין התובעת לאחראית עליה נעשה ניסיון למצוא פתרון שלא יחייב את התפטרותה, אולם הדבר לא הסתייע, וגב' מילוא הציעה לתובעת לפנות בכתב להנהלת ביה"ח. 8. ביום 22.11.00 פנתה התובעת במכתב להנהלת ביה"ח. מפאת חשיבות הדברים להכרעתנו, נביא את חליפת המכתבים במלואה. להלן מכתב התובעת:- "לאור השיחה שנערכה בינינו, והשיחות שנערכו ביני לבין אחראית המחלקה, הגב' מילוא אלישבע מאז חודש ספטמבר שנה זו, בנושא חופשה ללא תשלום, מסיבות אישיות משפחתיות, שנידונו בשיחה בע"פ. למרות שהוצעו לי אפשרויות תעסוקה שונות, שאין באפשרותי לקבלן, מהסיבות הנ"ל. אבקש את אישורך לבקשתי זו (חל"ת) החל מתאריך 16.11.2000. במידה ואין באפשרותך להיענות לבקשתי זו, אבקש לראות בהודעה זו כהפסקת עבודה. יחד עם זאת, אבקש למצות את זכויותי כעובדת בית החולים מזה חמש וחצי שנים, ולראות בהפסקת עבודתי כפיטורין שבהסכמה, מאחר ואיני רואה כל מוצא או דרך אחרת". 9. ביום 12.2.2000 נשלחה לתובעת תשובתה של גב' אסתר גרימברג - מנהלת הסיעוד של ביה"ח:- ”לאחר בדיקת אפשרויות ביה"ח להיענות לבקשותייך, אנו מאשרים את התפטרותך אשר תכנס לתוקפה ב- 22.12.00. בשיחתנו מיום 11.12.00 בהשתתפות מר משה כפיר - מנהל כח אדם וגב' מילוא אלישבע - אחראית המחלקה, חזרתי על הצעותי משיחתנו ב- 16.11.2000, הצעות אלו נדחו על ידך. אני מבינה את בעיותייך האישיות משפחתיות, חבל רק שלא שיתפת את האחות האחראית או אותנו, טרם החלטתנו לשלוח אותך לקורס על בסיסי, על חשבון ביה"ח. כפי שמסרנו לך בשיחתנו, ע"מ שמחלקת כח אדם תטפל בהתפטרותך עליך לגשת בהקדם לברר את החזר הוצאות הקורס העל בסיסי". 10. התובעת אכן סיימה את עבודתה, ומשפנתה לברר את זכויותיה נענתה כי היא זו החייבת כספים לנתבעת, מכוחה של ההתחייבות עליה חתמה שעה שיצאה להשתלמות. 11. ההשתלמות בה מדובר, הינה קורס בסיעוד נפרולוגי, אליו נשלחה התובעת בחודש 10/99 (עד 9/2000, ע"ח המדינה, ושבגינה התחייבה להמשיך ולעבוד תקופה של כ- 26 חודשים מתום הקורס, התחייבות שבדיעבד לא מומשה בשל סיום עבודתה בחודש 12/2000. 12. המדינה, הטוענת כי על התובעת להשיב לה את סכום ההשתלמות, קיזזה את שכרה האחרון של התובעת, וכן תובעת היא בתביעה שכנגד את היתרה שהיא זכאית לה לטענתה, בסכום של -.12,940 ש"ח. 13. התובעת טוענת כי יש לראות בנסיבות סיום עבודתה המהוות פיטורים, ולכן פטורה היא מהתחייבותה להשיב את תמורת ההשתלמות. 14. התובעת הגישה תצהיר והעידה בפנינו ומטעם המדינה הצהיר והעיד מר משה כפיר, מנהל כ"א בביה"ח. 15. יצויין, כי הגם שלכתב ההגנה צורפה תביעה שכנגד - זו לא נפתחה ברישומי בית הדין, וככל הנראה בשל הדרך בה צורפה לכתב ההגנה - איש לא הבחין בכך שמדובר בתביעה שכנגד הטעונה ליבון, אלא נראה היה כי מדובר בנספח לכתב ההגנה. הטעות התבררה בשלב הגשת הסיכומים ורק לאחריהם הוגשה תגובת התובעת ולפיה "תביעה שכנגד לא הוגשה ובדין לא הוגשה". 16. כדי להסיר מכשול, זימנתי את הצדדים לדיון ביום 1.9.2004 ובמהלכו קיבלו הצדדים את הצעת בית הדין:- "כי חרף העובדה שכתב התביעה שכנגד לא נדון באופן פורמלי, היינו, לא הוגש ביחס אליו כתב תשובה, ואולם משום שאין מחלוקת עובדתית ביחס לעובדות הקשורות בסוגיה זו, הרי שדי בחומר שהוגש לרבות הסיכומים כדי לאפשר הכרעה בסוגיה זו ללא החזרת הגלגל לאחור, ולא תשמע מפינו טענה פרוצדוראלית כלשהי בנושא זה". בכך נסללה הדרך למתן פסק הדין. 17. הגם שהצדדים חלוקים בשאלה האם פוטרה התובעת או התפטרה, הרי שלטעמנו - התובעת התפטרה - אולם במקרה שלפנינו, זכאית היא לפיצויי פיטורים מכח הוראת סע' 6 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ח- 1968, הקובעת:- ”התפטר עובד לרגל מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו, ולאור המימצאים הרפואיים, תנאי העבודה ושאר נסיבות הענין היתה סיבה מספקת להתפטרות - רואים לעניין פיצויי פיטורים את התפטרותו כפיטורים. בסעיף זה "בן משפחה" - בן משפחה שנקבע בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת". בתק' 11(2) לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים, שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ח- 1964, נקבע כי ילדו של העובד הוא בגדר "בן משפחה" כמשמעותו בסע' 6 לחוק. 18. אי בהירות מסויימת מעיבה על נסיבות סיום העבודה, ואולם כעולה ממכתבה של התובעת לגב' גרימברג - מנוי וגמור היה עימה - כי תפסיק את עבודתה, ולכן הציעה לנתבעת אחת משתי החלופות:- א) לאפשר לה לצאת לחל"ת - ואם אין הסכמה לחל"ת - ב) לראות במכתבה הודעה על הפסקת עבודה. 19. אכן, התובעת מבקשת בהמשך מכתבה למצות את זכויותיה לפיצויי פיטורים, ולראות במכתבה הפסקת עבודה כפיטורים שבהסכמה, אולם, לא התנתה את סיום עבודתה בקבלת הפיצויים. התובעת גם לא חזרה בה מהודעתה לאחר קבלת מכתב התשובה וגם מכך ניתן להסיק כי התפטרה, וגם מהפסקת עבודתה בדיעבד - מתחייבת מסקנה זו. 20. לטעמנו - העובדה שהתובעת בכל מקרה נאלצה להפסיק את עבודתה, מצביעה על המצוקה בה היתה נתונה ובצורך לטפל בבתה החולה. 21. ההלכה בנושא התפטרות בשל מצב בריאות סוכמה מחדש בפסק הדין בענין ישראל שיטרית נ' סטופ אש בע"מ (ע"ע 1214/02), וקביעת הרוב - שבאה לידי ביטוי בחוות דעתו של כב' הנשיא אדלר - אליו הצטרף כב' הש' רבינוביץ היא, כי צריכים להתקיים התנאים הבאים - שחובת הוכחתם על העובד: א) התובע הוא בגדר עובד (שאלה שאינה במחלוקת בעניינו). ב) העובד התפטר עקב מצב בריאותו (או של בן משפחתו). ג) היתה "סיבה מספקת" להתפטרות. 22. כב' הנשיא מוסיף ומבהיר בסעיף 5 לחוות דעתו כי:- "בטרם נבחן כל אחד ממרכיבי התנאי השלישי כסדרו נדגיש, כי סעיף 6 לחוק אינו קובע במפורש, שקבלת פיצויי פיטורים מותנית בכך, שאין למעסיק עבודה אחרת עבור אותו עובד המבקש להתפטר. יחד עם זאת, בית דין זה קבע בפסיקתו, כי על העובד להודיע למעסיק טרם התפטרותו, על מצב בריאותו הוא או של בן משפחתו כמונע המשך העבודה שעשה עד כה, וזאת על מנת לאפשר למעסיק להציע לו עבודה אחרת או תנאי עבודה ולהשפיע בכך על 'שאר הנסיבות', כך שלא תהא סיבה מספקת להתפטרות. אולם, בכך אין כדי להוביל למסקנה, כי העובד חייב לקבל כל עבודה אחרת שמציע לו המעסיק. כך, העובד אינו חייב להסכים לכל עבודה אלא רק לעבודה ההולמת את כישוריו. זאת ועוד, מלשון הסעיף עולה, כי אף אם העובד מסוגל לבצע את העבודה המוצעת לו, ישקול בית הדין את מצב בריאותו, תנאי העבודה בתפקיד החדש ונסיבות אחרות". על רקע דברים אלו - נבחן את המקרה שבפנינו. 23. מהחומר הרפואי שצורף לתצהירה של התובעת, עולה בבירור הצורך בטיפול צמוד ובנוכחות ממושכת של ההורים לצידה של טל. א) אישור ד"ר בר צבי מיום 1.2.2001 שניתן בעקבות הגדלת מינון הריטאלין לילדה:- ”המצב גם דורש מההורים השקעה גדולה במונחים של זמן כדי לאפשר לה תפקוד תקין ויעיל בבית הספר". ב) סיכום של ד"ר נטלי סובורובר מיום 29.12.2002:- ”...כמו כן הומלץ להורים לשהות יותר במחיצת הילדה ולסייע לה". 24. התובעת אכן שיתפה את הממונה עליה גב' גרימברג - והדבר מקבל את ביטויו הן במכתב ההתפטרות והן במכתב התשובה בו כותבת לה גב' גרימברג - מנהלת הסיעוד כי "אני מבינה את בעיותיך האישיות משפחתיות..." 25. המדינה מטעמיה - בחרה שלא להעיד את גב' גרימברג, או אלישבע מילוא - שעימן ניהלה התובעת את הדיאלוג בנושא המשך עבודתה - ושבפניהן גוללה את בעיותיה, והעד מטעמה היה מר משה כפיר מנהל כ"א בביה"ח, שאישר בפנינו, שלמעשה לא היה בסוד העניין - ורק בעת שהכין את תצהירו לצורך הליך זה, מסרה לו גב' גרימברג שידעה על בעיותיה של התובעת. (עמ' 3 לפרוטוקול). 26. התובעת הוכיחה את מצבה של בתה, והמדינה לא רק שנמנעה מלהביא ראיות סותרות, אלא שחקירתו הנגדית של מר כפיר, אישרה את גירסתה. 27. נותרה, אפוא, לבחינה שאלת הנסיבות האחרות הקיימות במקרה זה. נוכחנו לראות כי מכתב ההתפטרות בא לאחר שכשלו מאמציה של התובעת כי תאושר לה חופשה ללא תשלום. 28. בהקשר זה התרשמנו כי קשיי תקשורת בין הממונה על התובעת למר כפיר - היו גורם מרכזי לאי אישור החל"ת לתובעת כעולה מעדותו בפנינו:- ”ראיתי את מכתבה של התובעת מיום 22.11.2000, בשעתו, אסתר גרימברג דיברה איתי על המכתב, אבל לא מסרה לי על הסיבות. אילו מוסרת לי את הסיבות הייתי מנחה אותה כיצד לנהוג כדי לקבל את האישור לחל"ת, שכן יש לה זכות בנסיבות אלו. לא שאלתי מהן הבעיות האישיות של התובעת. ההצעות לתובעת בדבר השינוי התעסוקתי, והמפורטות בסע' 4 לתצהירי ניתנו לה על ידי אסתר גרימברג בהתייעצות איתי. המדובר בעובדת טובה, והיה לנו רצון כן לבוא לקראתה ולפתור את בעייתה". . אלא, שכאמור, חוסר מודעותו של מר כפיר לבעיותיה של התובעת, מנעו ממנו לטפל בנושא כיאות. 29. המדינה מוסיפה וטוענת כי התובעת לא צירפה מסמכים רפואיים למכתב ההתפטרות - כמתחייב מהוראת סע' 82.172 לתקשי"ר. סעיף זה קובע:- "ביקש עובד להתפטר בגלל בריאות לקויה שלו או של אחר מבני משפחתו. כדי להיות זכאי לפיצויי פיטורים בהתאם לסימן (ג) או (ד) של פסקה 83.311, יצרף למכתב ההתפטרות תעודה רפואית. מנהל היחידה יעביר את מכתב ההתפטרות והתעודה הרפואית ללשכת הבריאות המחוזית ולשכת הבריאות המחוזית תעמיד את העובד, או את בן משפחתו שמצב בריאותו משמש עילה להתפטרות, בפני ועדה רפואית מחוזית. מסקנות הוועדה הרפואית המחוזית טעונות אישור ראש היחידה הרפואית לעובדי המדינה אשר יהיה רשאי לדרוש מהוועדה המחוזית, מהעובד או מהמשרד בו מועסק העובד, נתונים נוספים כדי להשלים את הבדיקה". 30. כאמור, מי שצריך להעביר את מכתב ההתפטרות ללשכת הבריאות הוא מנהל היחידה וברור שאילו כך נעשה - היה עולה הצורך באסמכתא רפואית כדי שלישכת הבריאות תוכל לבחון את נסיבות העניין, וחזקה על התובעת שהיתה ממציאה את המסמכים הדרושים, אילו התבקשה לכך. 31. ואולם, לא כך פעלו בביה"ח, שכן ההחלטה התקבלה במקום, ללא שהועבר העניין לבחינה נוספת, והדבר עולה בבירור ממכתב התשובה של אסתר גרימברג לתובעת. 32. אנו סבורים שעל מנהליה של התובעת היה להנחותה כיצד לפעול בהתאם להוראות התקשי"ר, ומעדותו של מנהל כח האדם עולה בבירור - כי אילו היו הגב' מילוא והגב' גרימברג מיידעות אותו על בעיותיה של התובעת, היה פועל בדרך אחרת ומנחה אותה כיצד לקבל אישור לחל"ת. 33. בנסיבות הענין, ובשל הצורך לטפל בבתה - סבירה התנהגותה של התובעת שלא חפצה לעבור ולעבוד בחצי משרה, מה גם שהנתבעת לא הניחה תשתית עובדתית לטענתה כי "התובעת החלה לעבוד בעבודה אחרת מיד עם עזיבתה את העבודה בבית החולים" (סע' 11 לסיכומים). 34. לא רק שהנתבעת לא השכילה להוכיח דברים אלו - אלא שהתובעת שכנעה אותנו כי ההיפך נכון. בחקירתה הנגדית הבהירה התובעת כי היא נותנת שירותים לחברת טבע מאז שנת 1987, וזאת באופן ספורדי ועל בסיס קריאות - וכי היקף הקשר בינה לטבע לא השתנה גם לאחר סיום עבודתה בבית החולים, לעומת היקפו בשנות עבודתה שם. (בכפוף להסתייגותה לתקופה בה עבדה משרה מלאה). 35. התובעת גם הכחישה עבודה במכון "נפרומור" ודבריה היו נאמנים עלינו - והנתבעת ששמרה על זכותה להביא ראיות הזמה - לא עשתה כן, ואף בכך יש תמיכה לגירסתה הכוללת של התובעת. 36. תוצאת הדברים היא - שהתובעת התפטרה בנסיבות המזכות אותה בפיצויי פיטורים - משום שבית החולים לא השכיל להציע לה עבודה שתאפשר לה טיפול סביר בבתה, ולאור העובדה שהתובעת לא הונחתה כיצד יכולה היא לצאת לחופשה ללא תשלום, כל אלה בשל מצב בתה. הקיזוז והתביעה שכנגד: 37. נותרו לבירור שאלת זכותה של המדינה לקזז מהסכומים להם זכאית התובעת (שכר 12/00 ופיצויי פיטורים) את תמורת ההשתלמות - בשל אי מילוי התחייבותה של התובעת להשלים את תקופת העבודה לה התחייבה, לאחר סיום ההשתלמות, וכן זכותה להיפרע מהתובעת את הסך של -.12,940 ש"ח, שנותרה היא חייבת למדינה לאחר הקיזוז. 38. כזכור, עם צאתה להשתלמות חתמה התובעת ביום 1.11.99, על התחייבות (נספח ז' לתצהיר כפיר) שבה קיבלה על עצמה בין היתר:- ”3. לפיכך, הנני מתחייב/ת כי מיד עם שובי מההשתלמות אעבוד בבית החולים תקופה אשר תקבע באופן יחסי לגובה המענק שקיבלתי כמוגדר בסעיף 52.142 בתקשי"ר, תפקידי וסדרי עבודתי יהיו בהתאם לנוהלים ולהסדרים כפי שיקבעו על ידי הנהלת בית החולים ונציגיה המוסמכים. 4. במידה ולא אעמוד בהתחייבויותי כאמור בס"ק (3) לעיל, או אפסיק את השתלמותי לפני סיומה מכל סיבה שהיא ללא אישור הנהלת בית החולים, הנני מתחייב/ת להחזיר את כל התשלומים ו/או ההוצאות ו/או ההטבות שוות כסף שניתנו לי (משכורת, אש"ל, הוצאות נסיעה, שכ"ל וכיוצ"ב) משוערכים למועד החזרת הכספים בפועל, על פי חישוב שתעשה הנהלת בית החולים". 39. להשלמת הדברים נוסיף כי הוראות סע' 52.151 לתקשי"ר, משחררת עובד שפוטר מהתחייבותו האמורה. 40. לעניין דומה התייחס בית הדין הארצי בפרשת יוסף צפנת נ' מדינת ישראל (דב"ע לה/24-3, פד 6 ז', 182), ולסוגיה כמו זו שבפנינו הוא משיב:- "אך האם אפשרי שעובד יתפטר (יעזוב) בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים (מכח החוק) והמדינה לא תכיר (לא תסכים) בזכותו לפיצויים, חרף העובדה שעילת ההתפטרות, המעוגנת בחוק, מזכה את העובד בפיצויי פיטורים. ובמקרה דנן , משנקבע שהעובד זכאי בנסיבות התפטרותו, לפיצויי פיטורים, הרי שממילא פטור הוא מן החובה להחזיר את "המענק" (הוצאות ההשתלמות), כולן או מקצתן"... (סע' 8 ו- 9 לפסק הדין). 41. הוא הדין במקרה שבפנינו, שכן המילים "בהסכמת המשרד" שנכללו בטופס ההתחייבות בעניין צפנת, זהות במהותן למילים "אישור הנהלת בית החולים" שבפנינו, ומכאן שעה שקבענו כי התובעת הינה מתפטרת בדין מפוטרת - הרי שהיא פטורה מהתחייבותה להשבת התשלום עבור ההשתלמות, ומכאן שטענת הקיזוז נדחית - והוא הדין בתביעה שכנגד. 42. בשולי הדברים נוסיף כי כעולה מהחומר שבתיק - יציאתה של התובעת להשתלמות היתה בחודש 10/99, היינו בסמוך לגילוי הבעיה הרפואית אצל בתה, ובטרם אובחנה מלוא החומרה של הבעיה ממנה סובלת טל, ומכל מקום זמן רב לפני שהתחוור לה כי עליה לעזוב את עבודתה, כך שלא מצאנו הצדק לטרוניה שבמכתבה של גב' גרימברג לתובעת, בדבר יציאתה להשתלמות. 43. כעולה מנספח ט' לתצהירו - מכתבו של מר כפיר לתובעת - טענה המדינה לחוב של -.25,127 ש"ח לו זכאית היא מהתובעת. חלקו קוזז מסכומים שהגיעו לה והיתרה בסך של -.12,940 ש"ח קיבלה ביטויה בתביעה שכנגד. 44. הצדדים נחלקו גם בשאלת גובה שכרה הקובע של התובעת - ובעניין זה מקובלת עלינו עמדת הנתבעת - כי שכרה הקובע של התובעת הוא 5,165.28 ש"ח. 45. גם החישוב המפורט בתצהירו של מר כפיר מקובל עלינו ולפיכך אנו קובעים כדלקמן:- א) הנתבעת תחזיר לתובעת את כל הסכומים שקוזזו ממנה וסכומים אלו ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 22.11.2000 ועד לתשלום בפועל, וזאת, עבור תקופת עבודתה של התובעת לפי חוזה שבגינה הופרשו כספים לביטוח פנסיוני במבטחים. ב) הנתבעת תשחרר בתוך 30 יום את כספי הפיצויים שנצברו לזכות התובעת במבטחים, ותשלם לה את הסך של .-5,905 ש"ח (28% השלמת פ.פ) וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.12.2000 ועד ליום התשלום בפועל. ג) הנתבעת תשלם לתובעת פיצויי פיטורים לתקופת העבודה כעובדת קבועה - סכום של .-7,188 ש"ח, אף זאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 22.12.2000 ועד לתשלום המלא בפועל. 46. נסיבות הענין והמחלוקת הכנה שבין הצדדים אינן מצדיקות השתת פיצוי הלנה. 47. התביעה שכנגד - נדחית. 48. הנתבעת תשא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום של -.7,500 ש"ח בצירוף מע"מ אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום - אם לא ישולמו בתוך 30 יום. ניתן היום 27 בספטמבר, 2004 (י"ב בתשרי תשס"ה) בהעדר הצדדים. נציג עובדיםשרה דורון נציג מעבידיםיצחק תומר מיכאל שפיצר, שופט רפואההתפטרות בגלל מצב רפואיעובדי מדינהועדה רפואיתהתפטרות