1. מדובר בתביעה לתשלום פיצויי פיטורים, לרבות תביעה להלנת פיצויי פיטורים, בגין פיטורי התובעת עקב חשד לגניבה ממעביד, שהביא להרשעתה בבית המשפט המחוזי ולזיכוייה מחמת הספק בבית המשפט העליון.   2. העובדות והשתלשלות העניינים א. התובעת עבדה בנתבעת מס' 1 כקלדנית ומזכירה משנת 1970. במהלך חודש אפריל 92 הושעתה מעבודתה עקב חשד לגניבת כספי חברי הנתבעת מס' 2 מתוך הכספת שהיתה במקום עבודתה. במקביל הוגשה תלונה למשטרה, אשר הובילה ביום 2.11.94 להרשעתה בעבירות הגניבה ע"י בית המשפט המחוזי עפ"י האישומים שפורטו בכתב האישום (נספח א' לכתב התביעה) של "קשירת קשר לבצע פשע" ו"גניבה ע"י עובד". במהלך תקופת השעייתה ועד להרשעתה בפלילים, הוסיפה התובעת לקבל שכר, אולם בשיעור מופחת.   ב. לאחר שהתובעת הורשעה ע"י בית המשפט המחוזי נשלח לתובעת ביום 2.11.94 הודעה, כי הינה מפוטרת מעבודתה החל מיום 1.10.94 לאור העובדה, כי הורשעה בעבירות של "קשירת קשר" ו"גניבה ממעביד", ובהתאם להוראות חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות על פיה עובד שנמצא אשם בעבירה שהיא "פשע" (מוגדר בחוק) או בביצוע עבירה פלילית במוסד או במעילה באמון או בתפקיד, יפוטר מן העבודה ולא יוכל להתקבל שוב לעבודה במוסד.   ג. בתגובה למכתב הנ"ל, פנה ב"כ התובעת במכתב למנהל המרחב של הנתבעת מס' 1 וביום 9.11.94, והודיע, כי התובעת תערער על הרשעתה.   ד. ואמנם התובעת הגישה ערעור לבית המשפט העליון, וזוכתה מחמת הספק ביום 3.6.96 (פס"ד בע"פ 6938/94).   ה. לאחר זיכוייה, פנה ב"כ התובעת לב"כ הנתבעות במכתב מיום 14.6.96, ותבע החזרת כל הכספים שלא שולמו לה בתקופת השעייתה, וכן תשלום פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 250% אשר שולמו לעובדי לשכת המס שפרשו בהסדר מרצון עפ"י הסכם קיבוצי מיוחד שנחתם, ובגין שינויים ארגוניים בלשכה שהתבקשו בגין כניסת חוק ביטוח בריאות ממלכתי לתוקפו ב-1.1.95.   כמו כן דרש ב"כ התובעת מאת הנתבעות לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.   ו. ביום 20.11.97 הוגשה התביעה הנוכחית, לתשלום סך 400,000 ₪. התביעה הינה לתשלום פיצויים מוגדלים בשיעור 250% ובתוספת הוצאות משפטיות בשיעור 40,000 ₪. התובעת תבעה תשלום הכספים שפורטו לעיל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ובתוספת מע"מ.   3. טענות ההגנה א. בכתב ההגנה נטען, כי הליכי ההשעיה ופיטורי התובעת בגין הרשעתה בפלילים, תואמים האמור בחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות החלה על יחסי העבודה שבין הצדדים.   ב. התובעת פוטרה בנסיבות בהן לא זכאית היתה לקבלת פיצויי פיטורים, ואין היא זכאית לפיצויי פיטורים על אף זיכוייה, שכן זוכתה מחמת הספק בלבד, ובית המשפט העליון קבע, כי קיימות ראיות המחשידות את התובעת בביצוע העבירה.   לחילופין נטען, כי זכאית לפיצויים חלקיים בלבד ובסכום מועט.   ג. לחילופין נטען, כי התובעת פוטרה כדין ועל כן אין כל מקום לזכותה בפיצויים מוגדלים, בהם זכו עובדי לשכת המס בגין הסכם קיבוצי מיוחד שנכנס לתוקף לאחר פיטוריה של התובעת. תביעתה היפוטטית, שאף אם היתה נשארת לעבוד בנתבעת מס' 1, לא היתה לה זכות מוקנית לקבל פיצויים מוגדלים, וממילא אין לזכותה בסעד זה מחמת הספק שבית המשפט העליון קבע בפסק הדין.   ד. התובעת אינה זכאית לתשלום הוצאות משפטיות.     ה. אם בית המשפט יקבע בפסק-דין, כי התובעת זכאית לפיצוי כלשהו, יש לקזז מכל סכום שייפסק לזכות התובעת, סך של 28,842 ₪ שהיתה מעורבת בגניבתו, כשהוא נושא הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 22.3.92 עד ליום מתן פסק הדין.   4. טרם שמיעת הראיות, הגישה התובעת בקשה לפיה הנתבעות אינן זכאיות לטעון טענה לעניין מעשה הגניבה, שכן התובעת זוכתה בדינה, ומשקבע בית משפט מוסמך את זכאותו או חפותו של אדם, לא יבוא בית הדין ויבחן שוב עפ"י כמות הראיות הדרושה בהליך שאינו פלילי, אם ניתן להגיע לתוצאה שונה. אין מדובר במעשה בית-דין, כך נטען, אך אין להתיר לנתבעות להביא ראיות לעניין מעשה פלילי, אשר כביכול ביצעה התובעת ושבגינו זוכתה בבית המשפט העליון.   לאחר שמיעת טענות הצדדים, נקבע בהחלטת הביניים (בש"א 2620/00), כי יש לדחות הבקשה ואין לשלול מהנתבעות או מי מהן את הזכות להביא ראיות לסתור, וכי יש לאפשר לנתבעות להביא בפני בית הדין ראיות, במידה הדרושה להליך אזרחי, ולהתגונן מפני התביעה המונחת על שולחנו של בית הדין (סעיף 13 להחלטה).   5. התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה. הנתבעות ויתרו על הגשת תצהירים מטעמן.   ב"כ הנתבעות טען במהלך הדיון, כי גם אם מגיע לתובעת פיצויי פיטורים, הרי היא זכאית לפיצויים בשיעור 100% בלבד, שכן אינה זכאית לפיצויי פיטורים עפ"י הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד החל רק על עובדים שפוטרו או פרשו לאחר 31.12.94 ואילו התובעת פוטרה מספר חודשים קודם לכן, ובגין פיטוריה נותקו יחסי עובד ומעביד. מדובר בפיטורים כדין עפ"י הוראות חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות. יחד עם זאת נטען, כי לנתבעות זכות לטעון טענה של מעילה באמון כעילה להפחתת פיצויי פיטורים עפ"י החוק.   6. התובעת נחקרה בחקירה נגדית באשר לנסיבות המקרה וטענה לחפותה. בחקירתה הנגדית הקצרה, לא נסתרה גירסתה.   7. הצדדים סיכמו טענותיהם בע"פ ובכתב.     8. להשלמת התמונה יצויין, כי בדיון המקדמי פורטו המוסכמות והפלוגתאות. ב"כ התובעת ביקש לתקן כתב התביעה ולהוסיף תביעה לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים, אולם ב"כ הנתבעות טען, כי חלה התיישנות בגין תביעה זו. ההכרעה 9. זכאות התובעת לקבלת פיצויי פיטורים בשיעור 100%: א. הנתבעות בסיכום טענותיהן אינן חולקות על זכאות התובעת לקבלת פיצויי פיטורים בשיעור 100% בלבד (סעיף 8). אין מחלוקת, כי בכך זנחו הנתבעות טיעונן שבכתב ההגנה (כפי שפורטו בסעיף 5 לסיכום טענותיהן), וכי נתנו הסכמתן לתשלום 100% פיצויי פיטורים בנימוקים שצוטטו בסעיף 7 לסיכום הטענות, היינו בגין עצם הזיכוי, התובעת זכאית לתשלום פיצויי פיטורים בשיעור הקבוע בחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963.   ב. למען הסר ספקות יצויין, כי במהלך חקירת התובעת, לא הוכחה כל טענה בדבר מעילה באמון בתפקיד ע"י התובעת כעילה לשלילה או הפחתת פיצויי פיטורים למרות הזיכוי, ומכח הוראות חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות. עילה זו אף לא נטענה בסיכום הטענות. לא הוצגו כל ראיות מהן ניתן להסיק עילה כלשהי שבגינה יש לשלול מאת התובעת פיצויי הפיטורים שנשללו ממנה בגין פיטוריה, ולאור העובדה, כי זוכתה בבית המשפט העליון, אף מחמת הספק. אין מחלוקת, כי בית הדין מוסמך ורשאי לשמוע ראיות באשר לטענות ההגנה של הנתבעות גם לאחר הזיכוי בבית המשפט העליון, וזאת לאור החלטת הביניים בתיק, אולם בפועל לא נשמעו ראיות ולא ניתן להסיק מחקירת התובעת, כי יש לשלול פיצויי הפיטורים כאשר זוכתה בעבירות בגינן פוטרה, ועל רקע עובדה זו יש להניח, כי הנתבעות אינן חולקות על זכאותה של התובעת לקבלת 100% פיצויי פיטורים.   ג. הזכאית התובעת לקבלת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים? התשובה לשאלה הנ"ל הינה שלילית. במועד הגשת תביעתה התיישנה הזכות לפיצויי הלנה בשים לב להוראות סעיף 20 (ד) לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958 (המפנות לסעיף 17א לאותו חוק). בכתב התביעה לא ציינה התובעת, כי תובעת פיצויי הלנה, לפיכך זכאית להפרשי הצמדה וריבית חוקית בלבד.   במועד תיקון כתב התביעה חלפה זה מכבר תקופת ההתיישנות עפ"י סעיף 17 לחוק הגנת השכר, תשי"ח - 1958.   מדובר בזכות מהותית, ולפיכך התובעת זכאית לקבלת פיצויי פיטורים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית בלבד ומיום פיטוריה, היינו 1.10.94 עד לפרעון המלא בפועל.   10. האם זכאית התובעת לפיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 250%? א. הנתבעות בסיכום טענותיהן טוענות, כי עפ"י סעיף 11 להסכם הקיבוצי המיוחד (שהומצא לתיק בית הדין אך לא סומן), תחולת ההסכם הינה מיום 31.12.94. במועד זה נותקו יחסי עובד ומעביד, שכן התובעת פוטרה עוד ביום 1.10.94, ולפיכך לא היתה מוגדרת כעובדת של הנתבעת מס' 1 במועד תחילת תחולת ההסכם הקיבוצי המיוחד, ולפיכך אינה זכאית לקבלת פיצויי פיטורים מוגדלים בשיעור 250%.   מדובר בפיטורים כדין. עילת התביעה הינה תביעה לפיצויי פיטורים ובכך יש לראות התובעת כמשלימה עם ההנחה, כי הפיטורים היו כדין, ותובעת זכויותיה הכספיות עקב פיטוריה וניתוק יחסי עובד ומעביד.   אין כל טענה בדבר היות הפיטורים שלא כדין, והתובעת לא תבעה כל סעד הצהרתי רלוונטי, והסתפקה בתביעה לפיצויי פיטורים.   ב. התובעת בסיכום טענותיה טוענת, כי זכאית לקבלת פיצויי פיטורים בשיעור 250% עפ"י הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד, שכן עקב זיכויה, עילת הגניבה בגינה פוטרה, פקעה מן העולם בדיעבד, ולפיכך יש להחזיר המצב לקדמותו ולהסיק, כי מדובר בפיטורים שאויינו למעשה במעשה הזיכוי. עוד נטען, כי מדובר בפיטורים שלא כדין, ומכיוון שעילת הפיטורים בטלה, הרי פיטורי התובעת למעשה חסרי כל תוקף, ויש לזכותה בכל הזכויות עפ"י ההסכם הקיבוצי המיוחד (תגובה לסיכומים).   ג. במסגרת המוסכמות נקבע, כי תקופת עבודתה של התובעת הינה עד ליום 1.10.94 (מוסכמה מס' 1).   ד. נשאלת השאלה, מהו המועד הרלוונטי לבחינת זכאותה של התובעת לקבלת פיצויי הפיטורים המוגדלים?   ה. כאשר עסקינן בתשלום פיצויי פיטורים מכח חוק פיצויי פיטורים, מועד החיוב בפיצויים הינו מיום ניתוק יחסי עובד ומעביד. הכלל הוא, כי מועד התגבשות העילה לפיצויי פיטורים הוא גם מועד תשלומם, ועפ"י הפסיקה, המועד הינו המועד בו נותקו יחסי העבודה ובלבד שבאותו מועד קם כבר החיוב לשלם פיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים (דב"ע נה/47-3 יצחק רבינוביץ נ' אורדן תעשיות (לא פורסם); דב"ע נד/1-3 דב תבורי נ' מדינת ישראל, פד"ע כז, 305). ו. טענת התובעת, כי בגין זיכויה בבית המשפט העליון אויין מעשה הפיטורים - לא נטענה בכתבי הטענות, וממילא לא הוכחה ואינה נכונה, ואין טענה זו מקובלת על בית הדין, שכן פסק דין הזיכוי הינו בבחינת גושפנקא לתשלום פיצויי פיטורים אשר נשללו מאת התובעת במועד פיטוריה ביום 1.10.94.   ז. נשאלת השאלה, מהו מועד התגבשות העילה לפיצויי פיטורים מכח ההסכם הקיבוצי? המועד שנקבע בהסכם הוא המועד לתשלום (סעיף 20א לחוק הגנת השכר). כאשר הצדדים לא קבעו בהסכם שמכוחו משולמים הפיצויים, את המועד לתשלום פיצויי פיטורים, יהא זה היום שלמחרת סיום יחסי העבודה, שכן באותו מועד זכאי כבר העובד לתבוע ממעבידו את תשלום פיצויי הפיטורים.   ח. אין מחלוקת, כי גם המועד הרלוונטי הקובע לצורך קביעת זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים מוגדלים, הינו מועד ניתוק היחסים ביום 1.10.94. במועד זה טרם נכנס ההסכם הקיבוצי המיוחד לתוקפו, ולפיכך במועד זה לא היתה זכאית לקבלת פיצויי פיטורים מוגדלים.   בדיון נב'/193-3 מרים גורן נ' סימה-סימונה גולן-גולנסקי ואח' (לא פורסם), שצוטט ע"י התובעת, נקבע ע"י בית הדין הארצי, כי "גירסת המשיבות על פיה פוטרה העובדת בגלל "גניבה", אינה עומדת עוד לאור זיכויה בבית משפט השלום. משהיתה זו הסיבה העילה לפיטורים, הרי משנשמטה הסיבה - אין מקום לשלול את פיצויי הפיטורים בשל טענת הגניבה. במקרה כזה ברור שהיתה זכאית לפיצויי פיטורים" (עמ' 47 לפסה"ד).   בית הדין הדגיש, כי העילה לזכאות לפיצויי פיטורים מתגבשת במועד הפיטורים. במועד הפיטורים נשללה הזכאות לפיצויי פיטורים בשל עבירת הגניבה, במקרה הנדון, והעילה לשלילת הפיצויים נשללה עם פסק דין הזיכוי, אך לא נאמר ולא נקבע, כי הפיטורים עצמם אויינו או בוטלו מעיקרם.   ט. הזכות לקבלת פיצויי פיטורים מוגדלים עפ"י ההסכם הקיבוצי המיוחד, חלה על "עובדי הלשכה אשר פוטרו מכח הסכם זה..." (סעיף 5.1 להסכם הקיבוצי המיוחד).   אין מחלוקת, כי התובעת פוטרה שלא מכח הוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד ואף טרם כניסתו לתוקף, כפי שטענו הצדדים, ועובדה זו לא הוכחשה, וגם מטעם זה אינה זכאית לקבלת הפיצוי.   י. כל מסקנה אחרת נוגדת את הפסיקה באשר למועד בו קמה הזכאות לקבלת פיצויי פיטורים אשר נשללו מאת עובד עפ"י הוראות סעיף 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963. טענת התובעת, כי בגין זיכויה בבית המשפט העליון - אויינו או בוטלו מדעיקרא הפיטורים - אינה מקובלת על בית הדין. תביעת התובעת לפיצויי פיטורים נסמכת על מעשה הפיטורים ונובעת מהעובדה, כי יחסי העבודה בין הצדדים נותקו, ובגין מועד ניתוק היחסים לא היתה מחלוקת בין הצדדים.   יא. למותר לציין, כי מעיון בכתב התביעה לא פורטה כל עילה אחרת בגין תביעת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים.   יב. לפיכך, דין תביעת התובעת לתשלום פיצויי פיטורים מוגדלים - להדחות.   11. תביעת התובעת לפיצוי בגין הוצאות משפטיות אינה בבחינת עילת תביעה המוכרת בבית דין זה. למותר לציין, כי התובעת זכאית לפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד בגין ניהול ההליכים המשפטיים בבית הדין.           12. הצדדים אינם חלוקים על שיעור השכר החודשי הקובע בשיעור 3,000 ₪. כמו כן אינם חלוקים על שיעור פיצויי הפיטורים שפורטו בסיכומי הנתבעות (עמ' 8 לפרוטוקול מיום 25.2.02), וממילא התובעת לא פרטה בכתב תביעתה ו/או בסיכום טענותיה אופן עריכת החישוב..   לפיכך, הנתבעות, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת פיצויי פיטורים בסך 73,250 ₪, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פיטוריה (1.10.94) עד לפרעון המלא בפועל.   13. הנתבעות זנחו בסיכום טענותיהם טענת הקיזוז - לפיכך טענה זו נדחית.   14. הנתבעות ישלמו לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, בשים לב לסעד שנפסק לזכותה, בשיעור 3,000 ₪ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד פסק הדין עד לפרעון המלא בפועל.   15. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.     ניתן היום י"ז בתמוז, תשס"ב (27 ביוני 2002) בהעדר הצדדים.   המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישורי מסירה       י. גלטנר-הופמן, שופטת    פיצוייםמעילה באמוןשאלות משפטיותפיטוריםפיצויי פיטורים