למי הסמכות להורות על השעיית עובד עירייה ? פסק דין השופט שמואל צור 1. מי מוסמך להשעות את המשיבה מתפקידה כגזברית העיריה: האם סמכות זו נתונה לראש העיריה לפי סעיף 20 לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) תשל"ח-1978 (להלן - חוק המשמעת) או שמא סמכות זו נתונה למועצת העיריה לפי סעיף 171 (ב) - (ד) לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן - הפקודה). שאלה זו היא שעמדה לדיון בבית הדין האזורי בתל אביב והיא גם עומדת לדיון בפנינו. הרקע העובדתי 2. המשיבה הינה גזברית עיריית פתח תקווה (להלן - העיריה) מאז שנת 1998 והיא מועסקת בחוזה מיוחד. ביום 21.5.06 נעצרה המשיבה על ידי המשטרה בחשד לביצוע עבירות שונות, ובהן העברת כספי ציבור מקופת העיריה לעמותות ציבוריות ללא סמכות ובניגוד לחוק, קבלת דבר במרמה, זיוף, קבלת שוחד ושיבוש הליכי משפט. ביום 28.5.06 שוחררה המשיבה מן המעצר בתנאים מגבילים ונאסר עליה להיכנס לבניין העיריה לתקופה של 60 ימים. 3. ביום 23.7.06 זימן ראש העיריה את המשיבה לשימוע לצורך קבלת החלטה על השעייתה מהעבודה. זימון זה נעשה לציון הפעלת הסמכות הנתונה לראש העיריה להשעות עובד עיריה לפי סעיף 20 לחוק המשמעת. המשיבה הודיעה לראש העיריה כי ההליך אותו הוא מתכוון לנקוט אינו חוקי ולכן אין בדעתה להתייצב לשימוע. 4. במקביל, פנתה המשיבה לבית הדין האזורי בתל אביב בבקשה למתן צו המורה למשיב להמנע מלקיים את הליך השימוע. בית הדין נענה לבקשה והוציא צו מניעה זמני (מיום 25.7.06). 5. בדיון מוקדם שהתקיים בבית הדין האזורי ביום 27.7.06, הסכימו הצדדים לפנות לבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות, בעניין השעייתה של המשיבה, תוך שמירת כל טענותיהם. בדיון מיום 9.8.06 החליט בית הדין למשמעת כי אין לו סמכות להורות על השעיית עובד עיריה אלא רק להאריך השעיה עליה החליט ראש העיריה, זאת לפי סעיף 20(1)(א) לחוק המשמעת. 6. על רקע זה חזר ראש העיריה על הודעתו כי בכוונתו להשעות את המשיבה לפי סעיף 20 לחוק המשמעת ושאלת סמכותו לעשות כן חזרה לדיון בבית הדין האזורי. החלטת בית הדין האזורי 7. בית הדין האזורי (השופטת ורדה סאמט; תיק בש"א 7646/06) בחן את טענות הצדדים ואת המסגרת הנורמטיבית והגיע למסקנה כי ראש העיריה אינו מוסמך להשעות את המשיבה מתפקידה כגזברית העיריה ולכן גם אין לו סמכות לזמנה לשימוע בפניו בעניין זה. בית הדין האזורי מצא כי הסמכות לפטר ולהשעות עובד בכיר של עיריה (יועץ משפטי, גזבר ומבקר) נתונה למליאת מועצת העיר, לפי סעיף 171 לפקודה ולא לראש העיריה לפי סעיף 20 לחוק המשמעת. בית הדין האזורי ציין כי סעיף 171 לפקודה קובע דין מיוחד לפיטוריהם והשעייתם של עובדי עיריה בכירים, בדומה לדין המיוחד החל על מינויים של עובדים אלה. בית הדין עמד על הסמכות הנתונה למועצה לפטר או להשעות עובדים בכירים לפי סעיף 171 לפקודה, בשונה מן הסמכות הכללית לפטר עובדים אחרים לפי סעיף 171א' לפקודה או להשעות עובדים אחרים לפי סעיף 20 לחוק המשמעת. בית הדין האזורי מצא שסמכות המועצה לפי סעיף 171 בדבר פיטוריהם והשעייתם של עובדים בכירים הן מיוחדות וגוברות על הדין החל על כלל עובדי העיריה. בנוסף קבע בית הדין האזורי כי לאור מעמדה היחודי של המשיבה כמי שמופקדת על הניהול הפיננסי של העיריה ואמורה לפעול בצמידות לראש העיריה ולאור האשמות המיוחסות לה - קיים חשש שהשיקולים שיעמדו לנגד עיני ראש העיריה בבואו להחליט על השעייתה, לא יהיו ענייניים או בלתי תלויים. הערעור 8. על החלטת בית הדין האזורי הוגש ערעור לאחר קבלת רשות (בר"ע 623/06). בערעור חוזרים המערערים על עיקר טענותיהם בבית הדין האזורי ועומדים במיוחד על חומרת העבירות המיוחסות למשיבה ועל כך שאין זה ראוי שתמשיך בתפקידה, תנאי להפעלת סמכות ראש העיריה להשעותה לפי סעיף 20 לחוק המשמעת. לטענתם, פסיקת בית הדין האזורי מעוררת קושי מעשי הנובע מן הצורך הדחוף לנקוט צעד של השעיה ומן הקושי לזמן את מועצת העיריה לצורך קבלת החלטה ברוב מיוחס של שני שלישיים מחברי המועצה, להבדיל מרוב רגיל של המשתתפים. לטענתם, מנגנון שכזה פוגע בתכלית ההשעיה. לטענתם, קשרי העבודה של הגזבר אינם רק עם ראש העיריה אלא גם עם המועצה, עימה ועם ועדותיה הוא פועל בצמידות ושכרו אף נקבע על ידה. לטענתם, סעיף 20 לחוק המשמעת קובע הסדר מיוחד להשעייתו של עובד עיריה בידי ראש העיריה - והמשך ההשעיה בידי בית הדין למשמעת - בעבירות חמורות עליהן הוגש כתב אישום, בעוד סעיף 171 לפקודה עוסק בהשעיה "רגילה" של עובד בכיר. לטענתם, תוצאת פסיקת בית הדין האזורי שוללת את סמכות הארכת ההשעיה הנתון לבית הדין למשמעת לפי סעיף 20 לחוק המשמעת. לטענתם, שגה בית הדין בקביעתו ששיקוליו של ראש העיר לא יהיו ענייניים או בלתי תלויים. 9. המשיבה - כמו גם ההסתדרות הכללית המתייצבת בהליך - תומכת בפסיקת בית הדין האזורי. לטענתה, היחס בין סעיף 171 לפקודה לבין סעיף 20 לחוק המשמעת נעוץ בסוג העובדים בהם מדובר. לטענתה, סעיף 20 לחוק המשמעת עוסק בהשעיית כלל העובדים בעוד שסעיף 171 עוסק בפיטוריהם והשעייתם של עובדים בכירים מסוימים ונועד להקנות לעובדים אלה מעמד מיוחד ועצמאי. לטענתה, פעולות הגזבר שלובות לחלוטין בתפקודו של ראש העיריה, דבר המעמיד אותו במצב של ניגוד עניינים בבואו לשקול השעייתה. לטענתה, במציאות זו יש טעם "לפזר" את כח ההשעיה בין חברי המועצה ולא להקנותה בידי אדם אחד. 10. בשל המחלוקת העקרונית שהוצבה בפנינו והעניין הציבורי הכרוך בה ובשל השפעת הפסיקה על דין ההשעיה בכל רחבי השלטון המקומי, מצאנו לנכון לבקש את היועץ המשפטי לממשלה להתייצב ולהשמיע את עמדתו. מהודעה בכתב, מפורטת ומנומקת כראוי, שמסר לנו בא כוח היועץ המשפטי לממשלה עולה כי הוא תומך בפסיקת בית הדין האזורי. היועץ המשפטי לממשלה מציין כי סעיף 171 לפקודה יוצר דין מיוחד למספר מוגדר של עובדים בכירים בעיריה, בהם הגזבר, בשונה מן הדין הכללי החל על פיטוריהם של עובדי עיריה רגילים (סעיף 171א' לפקודה) או של השעייתם של עובדים אלה (סעיף 20 לחוק המשמעת). לטענתו, מדובר בהסדר שנועד להגן על עובדי העיריה הבכירים המופקדים על שמירת אינטרס הציבור ועל המינהל התקין וליצור איזונים ראויים בין כוחו של ראש הרשות לכוחה של המועצה. לטענתו, תיקון מס' 4 לחוק המשמעת נועד לצמצם את סמכותו של ראש העיריה בהשוואה למצב שהיה קודם לכן והוא לא נועד לפגוע בהבחנה הקיימת בין סמכות ההשעיה של עובדים בכירים לבין זו הנוגעת לעובדים רגילים. דיון והכרעה 11. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים, מוצאים אנו כי צדק בית הדין האזורי בפסיקתו וכי דין הערעור להדחות. אנו מאמצים את הנמקותיו של בית הדין האזורי ונוסיף עליהם מעט משלנו. 12. עובדי הרשויות המקומיות - ובהם עובדי העיריות - הם עובדי ציבור. בתור שכאלה, חלים על עובדי העיריה דיני משמעת מיוחדים המקנים סמכויות מינהליות לראש הרשות ושיפוטיות ולבית הדין למשמעת. סמכויות אלה מעוגנות בהוראות חוק הרשויות המקומיות (משמעת) תשל"א - 1978 (וכפי שהוא כונה על ידינו - חוק המשמעת). 13. בשל מעמדם הציבורי הדומה של עובדי הרשויות המקומיות לזה של עובדי המדינה, נקבעו בחוק המשמעת הסדרים בדומה לאלה החלים על עובדי המדינה בחוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ג-1963 (להלן - חוק המשמעת לעובדי המדינה). כך, בצד ההוראות המיוחדות שבחוק המשמעת בדבר הקמת בתי דין למשמעת והסדרים מיוחדים נוספים, הוחלו כל הוראות חוק המשמעת לעובדי המדינה על עובדי הרשויות המקומיות. החלה זו נעשתה בסעיף 20 לחוק המשמעת, אשר בנוסחו המקורי קבע כך: "בכפוף להוראות חוק זה יחולו הוראות חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (להלן - חוק המשמעת), למעט סעיפים 19 עד 30, על עובדי הרשויות המקומיות, על חברי בית הדין ועל ההליכים בבית הדין, וסמכויות בית הדין יהיו כסמכויות בית הדין למשמעת לפי חוק המשמעת, הכל בשינויים ובתיאומים שיקבע שר הפנים באישור ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת." מכוח סעיף זה, הוחלו על עובדי הרשויות המקומיות סמכויות ההשעיה שבסעיפים 47 ו-48 לחוק המשמעת לעובדי המדינה המעניקות סמכויות השעיה רגילה לנציב שרות המדינה (סעיף 47) והשעיה דחופה לשר או למנהל הכללי (סעיף 48). סמכויות הנציב, השר והמנהל הכללי הוקנו לראש הרשות המקומית (תקנה 2(ב)(2) לתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (התאמת הוראות) תשל"ט-1979). לפי תקנות ההתאמה, הוסמך ראש הרשות להפעיל את סמכות ההשעיה הדחופה של השר והמנכ"ל לפי סעיף 48 לחוק המשמעת לעובדי המדינה לתקופה של 30 ימים בלבד, בעוד שסמכות ההשעיה הרגילה לאחר הגשת קובלנה, יכלה להשתרע עד גמר ההליכים המשמעתיים נגד העובד. 14. על רקע מציאות זו פורסם ביום 6.1.05 תיקון מס' 4 לחוק המשמעת (ס"ח 1972, תשס"ה, עמוד 74) אשר הוסיף על הנוסח המקורי של סעיף 20 סייג לאמור: "(1) במקום האמור בסעיף 47 בחוק המשמעת, לענין סמכות ראש הרשות המקומית ובית הדין להשעות עובד שהחלה נגדו חקירה פלילית, או שהוגש נגדו כתב אישום, יחולו הוראות אלה: (א) החלה חקירה פלילית של המשטרה נגד עובד רשות מקומית, בעבירה שמפאת חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי להמשיך לשמש בתפקידו, רשאי ראש הרשות המקומית, לאחר שהתייעץ עם היועץ המשפטי של הרשות המקומית, להשעות את העובד לתקופה שלא תעלה על 45 ימים; בית הדין רשאי להורות על הארכת תקופת ההשעיה, לפי בקשת ראש הרשות המקומית, לתקופות נוספות שכל אחת מהן לא תעלה על שישה חודשים. (ב) הוגש כתב אישום נגד עובד רשות מקומית, רשאי בית הדין, לבקשת ראש הרשות המקומית, להורות על השעיית העובד, אם נוכח בית הדין כי בנסיבות הענין מדובר באישום בעבירה שמפאת חומרתה או נסיבותיה אין העובד ראוי להמשיך לשמש בתפקידו; השעיה כאמור תימשך לא מעבר לחמישה עשר ימים מיום גמר ההליכים בכתב האישום, ואולם אם הוגשה קובלנה נגד העובד על עובדות שעלו במהלך החקירה הפלילית או הדיון בבית המשפט בתוך חמישה עשר הימים האמורים, תימשך ההשעיה לא מעבר לגמר ההליכים המשמעתיים; (2) בבקשות לפי פסקה (1) ידון אחד מאלה: אב בית הדין, ממלא מקומו, או חבר בית הדין הכשיר להתמנות שופט בית משפט שלום שאב בית הדין הסמיכו לכך." סייג זה נועד לצמצם את סמכותו של ראש העיריה להשעות עובד על רקע של חקירה פלילית בעבירות חמורות ולהגבילה לתקופה של 45 ימים תוך מתן סמכות בידי בית הדין למשמעת להאריך את תקופת ההשעיה (ראו דברי ההסבר להצעת חוק הרשויות המקומיות (משמעת) (תיקון מס' 4) (השעיית עובד שהחלה נגדו חקירה פלילית) תשס"ד-2004 (הצ"ח - הכנסת 49, תשס"ד, עמ' 156). 15. בצד הסדר חוקי זה, קיים הסדר מיוחד הנוגע להשעייתם של עובדי עיריה בכירים והם - היועץ המשפטי לעיריה שהוא עובד העיריה, הגזבר והמבקר. הסדר זה מעוגן בהוראות סעיף 171(ב) - (ד) לפקודת העיריות לאמור: "(ב) (1) לא יפוטר היועץ המשפטי לעיריה שהוא עובד או הגזבר, אלא לפי המלצת ראש העיריה ובאישור המועצה ברוב של שני שלישים מחבריה, לאחר שניתנה הודעה כדין לכל חברי המועצה שדבר הפיטורים יידון באותה ישיבה; (2) לא יפוטר מבקר העיריה שהוא עובדה, אלא באישור המועצה ברוב של שלושה רבעים מחבריה, לאחר שניתנה הודעה כדין לכל חברי המועצה שדבר הפיטורים יידון באותה ישיבה. (ג) לא תתקבל במועצה החלטה לפיטוריו של מבקר העיריה, הגזבר או היועץ המשפטי לעיריה אלא לאחר שניתנה להם זכות לשאת לפני המועצה את דברם בענין הפיטורים. (ג1) (1) החליטה המועצה לפטר גזבר כאמור בסעיף קטן (ב)(1) וסבר הגזבר כי ההחלטה לפטרו התבססה על טעמים שאינם עניניים, רשאי הוא לפנות לועדה שימנה השר לענין סעיף קטן זה בבקשה לבחון את החלטת המועצה; בועדה יהיו חברים נציגי השר ונציגי שר האוצר שימנו השרים מבין עובדי משרדיהם, ושמספרם ייקבע בידי השר; נוכחה הועדה לאחר שנתנה הזדמנות לראש העיריה להשמיע את טענותיו, שהחלטת המועצה אינה נובעת משיקולים עניניים, רשאית היא לבטל את החלטת המועצה. (2) הועדה האמורה בפסקה (1) רשאית, מיזמתה או לבקשת ראש העיריה, לבדוק האם פעל גזבר שלא בהתאם להוראות פקודה זו או להוראות כל דין; מצאה הועדה כי גזבר פעל כאמור, רשאית היא, לאחר שנתנה לגזבר הזדמנות להשמיע את טענותיו, להמליץ לפני מועצת העיריה לפטר את הגזבר; ראש העיריה יכנס, בתוך 14 ימים מיום קבלת המלצת הועדה כאמור, ישיבת מועצה לענין פיטוריו של הגזבר, שבה תינתן לגזבר הזדמנות להשמיע את טענותיו; החלטת המועצה לפיטוריו של הגזבר לפי פסקה זו תתקבל, על כף הוראות סעיף קטן (ב)(1), ברוב של חברי המועצה הנוכחים באותה ישיבה; לא החליטה המועצה על פיטוריו של הגזבר, רשאי השר להורות על פיטוריו לאחר ששקל את החלטת המועצה. (ד) הוראות סעיפים קטנים (ב), (ג) ו-(ג1) יחולו, בשינויים המחוייבים, גם על השעיית מבקר העיריה, הגזבר או היועץ המשפטי לעיריה." תפקיד הגזבר נכלל בהוראות אלה רק בתיקון מס' 88 לפקודת העיריות (סח' 1920, תשס"ד, בעמ' 118). לפי הוראות אלה, הסמכות לפטר או להשעות יועץ משפטי, גזבר או מבקר נתונה למועצת העיריה ברוב של שני שלישים (לגבי יועץ משפטי וגזבר), בכפוף לכוחה של ועדה מיוחדת לבטל את החלטת המועצה לפי בקשת הגזבר (סעיף 171(ג1)(1) ולסמכותה להמליץ בפני המועצה על פיטוריו של הגזבר לפי בקשת ראש העיריה או מיוזמתה, ואז מוסמכת המועצה לפטרו או להשעותו ברוב רגיל של משתתפי הישיבה (סעיף 171 (ג1) (2) לפקודה). 16. בחינת הוראות החוק הנוגעות לעניין מעלה בבירור, כי הדין החל על השעיית גזבר של עיריה הוא זה הקבוע בסעיף 171 לפקודת העיריות: ראשית - עניין לנו בהסדר מיוחד בשני היבטים: האחד - מדובר בהסדר החל במפורש על שלוש משרות בכירות לעומת הסדר החל במיוחד על כלל העובדים; והשני - מדובר בהסדר החל במיוחד על עובדי עיריות לעומת הסדר כללי החל על כלל עובדי הרשויות המקומיות באשר הם. כלל הוא שהסדר חוקי מיוחד גובר על הסדר כללי. שנית - עניין לנו בהסדר אשר תוכנו עולה בבירור מהוראות החוק. אין בפנינו מצב של ספק פרשני באשר למשמעות הטקסט החוקי. ההוראות ברורות וכלל הוא שלשון החוק היא נקודת המוצא לפרשנות ואם ברורה היא, הרי יש לכבדה. שלישית - ביסוד ההסדר החוק שבפנינו עומדת תכלית ברורה של יצירת מעמד עצמאי ובלתי תלוי לשלוש משרות מפתח בעיריה ובהן משרת הגזבר. בא כוח היועץ המשפטי לממשלה בטיעונו בפנינו הגדיר משרות אלה כ"שומרי הסף" בעיריה - הגדרה קולעת לכל הדעות - ואולי יאה להם גם הכינוי "שומרי החותם". לא ההיבט הבכיר מיוחד משרות אלה מאחרות, אלא הצורך ליצור לנושאיהן מעמד עצמאי ובלתי תלוי. במרקם חיי העשיה בעיריה ונוכח סמכויות הביצוע הרחבות הנתונות לעומד בראשה, יש צורך בשלושה "בלמים" בעלי מעמד מיוחד שראש העיריה לא יוכל להפעיל עליהם מרות או לשלוט בהם בכלים מינהליים ולא ניתן להניף כלפיהם בנקל את חרב הפיטורים או ההשעיה. הגזבר הוא אחד מהם ונדמה שאין צורך להכביר מילים בדבר הצורך בעצמאותו ואי תלותו של איש הכספים בראש העיר ובמנגנון עליו הוא חולש. מכאן שהענקת סמכות הפיטורים וההשעיה למועצת העיריה ברוב מיוחס אינה מקרית ונועדה לשרת מטרה מאוד מיוחדת ועיקרית. תכלית החוק עולה אפוא בקנה אחד עם לשונו ומובילה לאותה מסקנה. ורביעית - משרת הגזבר הוספה לסעיף 171 לפקודה בתיקון מס' 88 לפקודת העיריות (פרק ט' לחוק המדיניות הכלכלית לשנת הכספים 2004 (תיקוני חקיקה), התשס"ד-2004), אשר נכנס לתוקפו ביום 7.1.2004 (ס"ח 1920, תשס"ד, בעמוד 118). רק כשנה לאחר מכן, ביום 28.12.2004, התקבל תיקון מס' 4 לחוק המשמעת אשר הוסיף את הסיפא לסעיף 20 ובו ההוראות בדבר סמכות ראש הרשות המקומית להשעות עובד במקרה של חקירה פלילית (ס"ח תשס"ה - 1972, עמ' 74). מחוקק האומר את דברו כאשר קיים לנגד עיניו דבר חוק אחר העוסק באותו עניין או דומה לו, הרי אם סגור הוא ביקש המחוקק לקבוע או לרמוז בו כי יש להעניק לדבר החוק החדש (סעיף 20 לחוק המשמעת) עדיפות על פני זה הקיים (סעיף 171 לפקודה), עליו לאמר את דברו במפורש. בנסיבות הקיימות, עצם שתיקתו ואי התייחסותו של המחוקק להסדר הקיים בפקודה מלמד על הכוונה להעניק תוכן ותוקף מלאים להסדר שבפקודה. חמישית - ועל כל פנים, כפי שראינו, התוספת לסעיף 20 לחוק המשמעת נועדה למטרה של הגבלת סמכויות ראש הרשות להשעות עובד לתקופה של 45 ימים תוך מתן סמכות לבית הדין למשמעת להאריך את תקופת ההשעיה. התיקון לא נועד, על פי תכליתו, ליצור הסדר חוקי הגובר על ההסדר המיוחד שבסעיף 171 לפקודה. 17. ב"כ המערערים הצביע בפנינו על קושי כפול בענייננו הנובע מן ההסדר על פי הפרשנות עליה עמדנו: לא זו בלבד שמדובר בעבירות חמורות המיוחסות למשיבה והמחייבות לנתק אותה מתפקידה שעה אחת קודם, אלא שהמנגנון הקבוע בסעיף 171 הוא מסורבל ומחייב כינוסה של המועצה - דבר המסורבל לעצמו - וקבלת החלטה ברוב של שני שלישים מחבריה (להבדיל מן המשתתפים בישיבה). לטענת המערערים זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית העלולה לסכל את מטרת החוק. טענות אלה כבדות משקל ולא ניתן לבטלן כלאחר יד. אכן, המנגנון הקבוע בסעיף 171 לפקודה הוא מורכב ומסורבל והפעלתו עלולה לארוך זמן, שלא לדבר על החשש שהמועצה לא תענה להצעת ההשעיה או שלא יהיה רוב מספיק לכך. התשובה היא שבמצב החוקי הקיים, קשיים אלה הם עניין למחוקק לענות בו ולא ניתן לפרש את החוק בניגוד ללשונו ותכליתו רק בשל הקשיים המעשיים בהפעלתו. אכן, לעתים - כמו בענייננו - יש חשיבות רבה לנקיטת צעד מהותי ותכליתי של השעיה שהרי ההשעיה אינה עונש והיא נועדה לנתק זמנית את העובד כלפיו מתנהלים הליכים פלילים או משמעתיים ממקום עבודתו שברשות הציבורי על מנת לשמור על תדמית השרות הציבורי ועל מראית פני המינהל התקין (דב"ע לג/32-3 דוד יכין - מדינת ישראל, פד"ע ד' 428; ע"ע 1487/04 נציב שרות המדינה -שרה אהרון, לא פורסם). אלא שאין בכך בלבד כדי לגבור על הוראות החוק הברורות המייחדות את סמכות ההשעיה של הגזבר למועצת העיריה ולא לראש העיריה. במדינת חוק פועלים על פי החוק גם כשאין הוא יעיל או תכליתי די צורכו. 18. סוף דבר - אנו מאשרים את פסיקת בית הדין האזורי וקובעים כי לשון החוק, תכליתו וכלל הנסיבות האופפים אותו מובילים למסקנה הברורה כי סמכות ההשעיה של גזבר עיריה נתונה למועצת העיריה לפי סעיף 171 לפקודת העיריות ולא לראש העיריה לפי סעיף 20 לחוק המשמעת. אנו מורים כי החופשה ממקום העבודה בעיריה בה נמצאת המשיבה כיום תמשך - באותם תנאים - תקופה שלא תפחת מ- 30 ימים על מנת לאפשר זימונה של מועצת העיריה לדיון בהשעייתה של המשיבה לפי סעיף 171 לפקודה. הערעור נדחה. המערערות יישאו בהוצאות המשיבה בערעור בסכום של 7,500 ש"ח. עובדי עירייההשעיה מעבודההשעיהעירייה