פסק דין השופטת נילי ארד בית הדין האזורי בנצרת (השופט חיים ארמון ונציגי ציבור גב' ברכה נודלר ומר אהרון כהן; עב 1719/04) קיבל את טענות המערערת בדבר הפגמים שנפלו בהליך פיטוריה, אולם דחה את עתירתה להשיבה לעבודה, מחמת שיהוי של כתשעה חודשים בהגשת התביעה. כנגד פסיקתו זו הגישה המערערת את ערעורה לפנינו. רקע החלטת ההעברה 2. החל בפברואר 1988 הועסקה המערערת (להלן גם: המורה) בבית ספר "התקווה", השייך לזרם החינוך הממלכתי-דתי במחוז הצפון. בשנת הלימודים תשס"א מונתה במחוז מפקחת חדשה לבתי הספר (להלן: המפקחת), והיא שהחליטה על העברת המורה לבית ספר אחר, הוא בית הספר "אבן שוהם". ההחלטה נומקה ב"אי התאמה לסגל ההוראה ולאקלים בית הספר הסביבתי" והתקבלה מבלי לשתף גורמים אחרים במשרד החינוך, ומבלי שניתנה למורה זכות הטיעון (להלן: החלטת ההעברה). לפי שקבע בית הדין האזורי, לא ברור אם ההחלטה התקבלה על יסוד תלונות שהגיעו למפקחת מצד הורים ותלמידים בלבד, או גם על סמך ביקור המפקחת והתרשמותה, בשיעור בו שימשה המורה כסייעת. כך או כך, הוברר, כי בשיחת טלפון הודיעה המפקחת למורה על החלטת ההעברה בשל מכתבי תלונה שהגישו נגדה הורי תלמידים. טענות שהעלתה המורה כנגד אותן תלונות, לא שינו מהחלטת המפקחת, אלא שטעמה השתנה והיה "אי התאמה לאקלים בית הספר הסביבתי". משנדחה הערר שהגישה למנהל המחוז במשרד החינוך כנגד החלטת ההעברה, הוסכם בין המורה לבין הנהלת אגף כוח אדם במשרד החינוך כי תצא לשנת שבתון בשנת הלימודים תשס"ב. 3. לקראת תום שנת הלימודים תשס"ב, הודיעה המפקחת למורה כי החלטת ההעברה בעינה עומדת, כשעיקר טעמה "אי התאמה לסגל ההוראה". ערר שהגישה המורה בשנית כנגד ההחלטה נדחה אף הוא על ידי מנהל המחוז, ועל ידי הנהלת אגף כוח אדם במשרד החינוך. בהתאם, שובצה המורה בשנת הלימודים תשס"ג, לעבודה בשעות תקניות בבית הספר "אבן שוהם" בנהריה. אלא שבהמלצת הסתדרות המורים, בחרה המורה שלא להתייצב לבית הספר אליו שובצה, ובפתיחת שנת הלימודים, בחודש ספטמבר 2002, הגיעה לעבודה בבית הספר "התקווה" ממנו הועברה. נסיון נוסף לשבצה בשעות תקניות בבית הספר "רמב"ם" בנהריה, כשל אף הוא, ובהמלצת הסתדרות המורים התמידה המורה בהתייצבותה בבית הספר "התקווה". זאת, חרף שיחה שקיימו עמה המפקחת ומנהלת אגף כוח אדם במחוז צפון במשרד החינוך, במהלכה הובהר למורה כי אם לא תתייצב לבית הספר אליו שובצה, תוסר אחריותן בעניינה, לרבות תשלום משכורתה. 4. משלא קיבלה את משכורת חודש ספטמבר 2002, פנתה המורה למשרד החינוך, באמצעות הסתדרות המורים, בנסיון למצוא לה מקום תעסוקה לשנת הלימודים תשס"ג. בפגישה שנועדה בין הצדדים התברר, כי בבתי הספר בהם הוצע לה לעבוד, ואשר להם סירבה, משמשים מורים אחרים, ולא נותרו שעות תקניות פנויות בהן ניתן היה לשבצה באותו שלב. במצב דברים זה סוכם, כי המורה תשהה בשנת הלימודים תשס"ג בחופשה ללא תשלום, ובשנת הלימודים תשס"ד תוצע לה משרה בבית ספר קרוב למקום מגוריה. בהיותה מפרנסת יחידה של משפחתה, טענה המורה כי אינה יכולה לוותר על משכורת שוטפת משך שנה. על כן, ובהיענות לבקשתה מצא עבורה משרד החינוך תעסוקה זמנית לשנת תשס"ג, במסגרת "שעות פרופסיונליות", בבית הספר "אבן שוהם". בד בבד, הכריזה הסתדרות המורים סכסוך עבודה בעניינה של המורה, אשר יושב בסופו של דבר, בהסכם לפיו תגיש המורה בקשה להעברתה למחוז חיפה, ומחוז הצפון ייעשה מאמץ לשבצה בשנת הלימודים תשס"ד בבית הספר הקרוב יותר למקום מגוריה. פיטורי הצמצום 5. לקראת סוף שנת הלימודים תשס"ג, הוחלט על קיצוץ בתקציב משרד החינוך בעקבותיו פוטרו מורים רבים. המפקחת המליצה על המורה כמועמדת לפיטורים, כמי שעונה על אחד הקריטריונים לפיטורי צמצום אשר נקבעו במשרד החינוך, לפיו "מורים שע"פ חוות דעת הגורמים הרלוונטיים במחוז (מנהל/מפקח) תרומתם המקצועית לביה"ס נמוכה יחסית לתרומתם המקצועית של עמיתיהם בביה"ס". 6. בהתייחס להמלצת הפיטורים הוזמנה המורה לישיבת ועדה פריטטית ולשימוע בהתאם לנהלים. בישיבת הועדה הפריטטית שטחה המורה טענותיה והתנגדותה לפיטורים ובין היתר, הודתה בטעותה עת בחרה שלא להתייצב לשיבוצים שהוצעו לה לאחר החלטת ההעברה. משלא הגיעו הצדדים לכדי הסכמה בדבר המשך העסקתה של המורה, דרשה הסתדרות המורים כינוסה של ועדה פריטטית עליונה בעניין. יום לאחר ישיבת הועדה הפריטטית, המליץ מנהל המחוז למנהלת הכללית של משרד החינוך על פיטורי המורה. המלצתו התקבלה וביום 27.5.2003 הודיעה המנהלת הכללית למורה על פיטוריה "כעובדת הוראה במוסדות חינוך רשמיים, עקב קיצוצים ושינויים במערכת החינוך". ערר שהגישה המורה על החלטתה של המנהלת הכללית נדחה על ידי שרת החינוך, במכתב מיום 24 באוגוסט 2003. באותו מכתב הודיעה שרת החינוך למורה כי החליטה לאשר את פיטוריה, בהסתמך על המלצת הוועדה המייעצת ו"בשל הקיצוצים במערכת החינוך, מצוקת השעות ועודף המורים במערכת אין עוד אפשרות להעסיקך מחמת העדר תקציבים ומחוסר שעות בתקן". בכך נכנסה לתוקף החלטת הפיטורים. 7. בראשית שנת הלימודים תשס"ד, התקיימה ישיבת ועדה פריטטית עליונה בעניינה של המורה, אשר גם בה לא הגיעו הצדדים לכדי הסכמה. כתשעה חודשים לאחר מכן, בתאריך 20 במאי 2004 הגישה המורה תביעתה לבית הדין האזורי בה עתרה לביטול הפיטורים והשבתה לעבודה כמורה במערכת החינוך. הכרעת בית דין האזורי 8. בהסתמך על המסכת העובדתית שנפרשה בפניו, מצא בית הדין פגמים משמעותיים בהחלטת ההעברה. עם זאת, קבע כי לא יידרש לפגמים אלה במסגרת תביעתה של המורה אשר סבה על פיטוריה במסגרת פיטורי הצמצום. משכך, קבע בית הדין, אף אין נפקות להחלטת ההעברה כגורם לפיטוריה, בדרך שנעשו. 9. בהתייחס לפיטורי הצמצום, מצא בית הדין פגם בהכללת המורה ברשימת המורים המועמדים לפיטורים. טעמיו לכך היו בעיקרם אלה: לא ברור האם נכללה ברשימה זו על פי חוות הדעת שהגישה המפקחת לפיה תרומת המורה הייתה דלה ביחס לאחרים בבית הספר, או בשל כך שהועסקה בשעות פרופסיונליות ולא בשעות תקניות. לא הוכח כי נעשתה הבדיקה הנדרשת לעניין, עובר להכנסת המערערת לרשימת המועמדים לפיטורים, על פי אמות המידה שנקבעו על ידי משרד החינוך. בנדון זה קבע בית הדין כך: תרומת המורה לבית הספר - משרד החינוך לא קיים שיחה עם כל המורים, טרם קבלת החלטה מי מהם יכלל ברשימת המיועדים לפיטורים; משרד החינוך הסתפק בשיחות שערכה המפקחת עם מספר מורים על מנת לדלות מהם מידע על תרומתה של מורה אחת, היא המערערת. אף זאת, בלא תיעוד השיחות ומבלי ששוחחה עם המערערת עצמה. בכך, ראה בית הדין, סימון המטרה סביב מקום הפגיעה. בהעדר נתונים חיוניים אלה, לא ידעו ולא יכולים היו לדעת הגורמים המוסמכים ובהם מנהל המחוז, המנהלת הכללית של משרד החינוך והוועדה המייעצת לשרת החינוך, על תרומתה האמיתית ועל תרומתה היחסית של המורה לעומת עמיתיה, בטרם קיבלו את ההחלטה לפטרה. עבודה בשעות פרופסיונליות - לפי הקריטריון שנקבע במשרד החינוך ערב פיטורי הצמצום, נכללו במסגרת המורים המועמדים לפיטורים, מורים המועסקים במסגרת שעות פרופסיונליות שעבודתם אינה נדרשת עוד למעשה. בית הדין קבע, כי לא נערכה כל בדיקה בבית הספר "אבן שוהם", בו הועסקה המורה במסגרת שעות פרופסיונליות, אם בשנת הלימודים תשס"ד אכן לא תהיה עבודתה נדרשת עוד. 10. בנוסף, מצא בית הדין פגם משמעותי במימוש זכות הטיעון של המורה. אף שכלפי חוץ נראה שניתנה ההזדמנות למורה להשמיע טיעוניה, לא כך היה בפועל. המורה לא ידעה את הסיבה לפיטוריה ועל כן נמנע ממנה להשמיע טענותיה במלוא רוחב היריעה, ולשכנע כי תרומתה לבית הספר אינה פחותה מתרומת עמיתיה, או שעבודתה נדרשת למעשה גם בשנת הלימודים תשס"ד. בדומה, אף בישיבת הוועדה הפריטטית בעניינה לא הועלו בפניה הטעמים להיותה מועמדת לפיטורים, ועל כן לא היה ערך לישיבה זו ולישיבת השימוע שנערכה לאחריה. 11. בית הדין קבע, כי די בפגמים אלה כדי להצדיק מתן סעד של השבה לעבודה, אולם נמנע מלעשות כן מפאת השיהוי הממושך בהגשת התביעה, ההופך את הסעד לקיצוני מדי, ובלשונו: אנו סבורים שאין מקום לתת סעד מעין זה [סעד של השבה לעבודה, נ.א.], אך זאת - לא בשל כך שלדעתנו הפגמים בפיטורים לא היו פגמים מספיקים, אלא רק בשל כך שלדעתנו השתהותה הממושכת של התובעת בהגשת התובענה - הביאה לכך שביטול הפיטורים בשלב זה יהיה סעד קיצוני מדי. (ההדגשה במקור - נ.א.). הוסיף בית הדין וציין, כי אף שמקובלת עליו גרסת המורה לפיה השיהוי בהגשת התביעה נבע ממצבה הכלכלי, אין בכך כדי לשנות מהכרעתו. לאור כלל נסיבות המקרה כפי שהוכחו לפניו, ונוכח הפגמים שנמצאו בהליך הפיטורים, חייב בית הדין את משרד החינוך בתשלום פיצוי למורה בשיעור תשעה חודשי משכורת, כפי שתבעה. עם זאת, נדחתה תביעתה לפיצוי בגין עוגמת נפש, משנקבע כי חרף הפגמים שהוכחו, לא נמצאה התנהגותו של משרד החינוך חסרת תום לב. טענות הצדדים בערעור 12. עיקר ערעורה של המורה מכוון כנגד דחיית עתירתה לסעד של השבה לעבודה, מחמת השיהוי הרב בהגשת התביעה. בנדון זה הוסיפה וטענה: אין המדובר בשיהוי משמעותי כפי שהוצג על ידי בית דין קמא, אלא בשיהוי של כארבעה חודשים בלבד, אשר נבע מדין ודברים שקיימה עם משרד החינוך בנסיון לבטל את החלטת הפיטורים. משהובהר לה בסוף חודש ינואר 2004 במכתבו של הממונה על כוח אדם בהוראה במשרד החינוך, כי פיטוריה לא יבוטלו וכי אין בכוחו של מאן דהוא לבטלם, הגישה תביעתה; נסיונה לבטל את הפיטורים, הגם שעלה בתוהו, אינו אמור לעמוד לה לרועץ בתביעת זכויותיה בבית הדין ואין בו כדי למנוע ממנה את סעד ההשבה לעבודה; יתרה מזו, משרד החינוך העלה את טענת השיהוי בשלב הסיכומים בלבד; בכך יש משום הרחבת חזית אסורה משום שלא ניתנה לה הזדמנות נאותה להשמיע טיעוניה בנדון זה. 13. המדינה תמכה בפסק דינו של בית הדין האזורי, בכל הנוגע לסעד אשר ניתן למורה, תוך הדגשת המשקל המכריע שיש לשיהוי בקביעת הסעד הראוי, ולוּ בשל הקושי הרב למצוא שעות תקניות למורה אם תוחזר לעבודה, ובמיוחד עת החלטה על החזרתה לעבודה תפגע במורים אחרים. עם זאת, טענה המדינה כנגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין, בכל הנוגע לתקינות הליך הפיטורים. דיון והכרעה 14. מקובלת עלינו עמדת בית הדין האזורי, לפיה יש לבחון את הסעד הראוי לפיטורים, במנותק מהחלטת ההעברה אשר קדמה להליך הפיטורים. כנגד אותה החלטה היה בידי המורה לעתור במועדה. כך לא נהגה, ותחת זאת בחרה להתייצב לבית הספר ממנו הועברה ולא לבתי הספר בהם הוצעה לה משרה. מה גם, שהסכסוך עליו הכריזה הסתדרות המורים בנוגע להחלטות ההעברה הסתיים בהסכם שהיה מקובל אף על דעת המורה, ובכך נרפאו למעשה הפגמים שנפלו בהחלטת ההעברה. 15. נפנה איפוא לעיקר עניינו של ערעור זה - והוא מבוקשה של המורה לסעד אכיפה והשבתה לעבודה, וזאת מחמת הפגמים שנפלו בהליך הפיטורים, כפי שנקבעו בפסק הדין מושא הערעור. נקדים אחרית לראשית ונאמר, כי בנסיבות המקרה אין ניתן להיענות למבוקשה של המורה, וכי דין הערעור להדחות. טעמינו לכך נפרט להלן. 16. הסעד של השבה לעבודה הינו סעד שבשיקול דעת בו נדרש בית הדין לכלל נסיבותיו של המקרה הספציפי הנדון בפניו, תוך שתיעשה מלאכת האיזון והמידתיות, בטרם יורה על השבה לעבודה. בין היתר, אך לא רק, יידרש בית הדין לבחינת מהותו של הפגם שנפל בהליך הפיטורים וחומרתו; סוג המשרה בה מדובר; השפעתו של הסעד שיינתן על העובד והשלכותיו על הציבור, על ההקשר התעשייתי והתעסוקתי וכל כיוצא באלה (וראו: עע 1123/00 בית הספר תיכון עירוני-כל ישראל חברים - יצחק צויזנר, ניתן ביום 27.6.2001). ודוק. מועד הגשתה של תובענה כנגד החלטת פיטורים הופך להיות רב משקל ובעל ערך מוסף עת מתבקש סעד של החזרה לעבודה. השתהות בעל הדין בהגשת תביעתו מעמידה אותו אל מול מצב חדש שהתהווה בינתיים אצל המעסיק - בין אם צמצם את מצבת עובדיו, בין אם מינה אחר תחת התובע ובין אם שיווה פנים אחרות לתפקיד בו הועסק התובע, עובר לפיטוריו. בנדון זה נפסק זה מכבר, כי: "משמדובר בפסק-דין הצהרתי או בצו מניעה, שעניינם פיטורי עובד - משמעות מיוחדת לזמן שחלף בין הפיטורים לבין הפניה לבית-הדין. יחסי עבודה תקינים והפעלה סדירה של מפעל או שירות אינם סובלים, שלאחר זמן יבקשו להחזיר איוש תפקידים למצב קודם, מבלי להביא לשיבושים שבגררה. כשם שדיון בהליך, שבו עותרים לתרופה כאמור, מחייב את בית-הדין לפעול "מיידית או תוך זמן קצר ביותר ­במסגרת שבועית, ולא במסגרת חודשית" (ע"ע לג/50- 3[3], ע' 532), כך חייב לפעול העותר לעניין פתיחת ההליך." (דב"ע לה/ 110-3 שלום לבבי - מדינת ישראל, פד"ע ז', 220, 223; וכן ראו: דב"ע לג/ 50-3 יעקב יעקובי - תוצרת מזון ישראלית בע"מ, פד"ע ד 531). על התובע השבה לעבודה להזדרז ולהגיש תביעתו תוך זמן סביר בסמוך לפיטוריו, כל עוד ניתן להחזיר את המצב לקדמותו. כך דרך כלל, על אחת כמה וכמה עת המדובר בהעסקת עובדי הוראה, בה נדרשת היערכות כוללת של פעילות בית הספר לקראת שנת הלימודים. 17. בענייננו, פיטורי המורה נכנסו לתוקף כשבועיים לפני פתיחת שנת הלימודים תשס"ד. בתקופה זו, אך סביר הוא שמירב השיבוצים האפשריים לשעות תקניות ואף פרופסיונליות, אוישו על ידי מורים אחרים. בה במידה סביר הוא שבאותו מועד השלים משרד החינוך את שיבוץ המורים במקומות שנותרו פנויים. כל זאת במצב של פיטורי צמצום במהלכם הופסקה עבודתם של מורים רבים במערכת החינוך. המורה, כמי שהייתה בעלת ותק של 17 שנה במערכת החינוך, הייתה אמורה לדעת, כי השתהות בהגשת התביעה עלולה לסכל את מבוקשה לחזור לעבודתה. על כן, וכדי שניתן יהיה לשקול השבתה לעבודה באופן מעשי, היה עליה להגיש תביעתה לבית הדין ללא כל שיהוי. בנדון זה, אין נפקא מינה אם טענת השיהוי הועלתה על ידי משרד החינוך, או על ידי בית הדין מיוזמתו בבואו להכריע בסעד הראוי ליתן בנסיבות המקרה. 18. אשר לחומרת הפרת זכות השימוע, ראוי לציין כי אף שמשרד החינוך לא פעל כנדרש ולא הבהיר למורה את הסיבות בגינן היא מועמדת לפיטורים, אין לראותה כמי שלא ידעה כלל ועיקר על שום מה ולמה מועמדת היא לפיטורים. אמנם, כל שנאמר בהודעה שנשלחה אליה הוא שמועמדותה לפיטורים נשקלת "בגין קשיים בהמשך העסקתך בבית הספר" אולם אין ניתן לקבוע, כי הזמנתה לישיבת השימוע היתה ריקה מכל תוכן. שכן, המורה הייתה מודעת לחוות דעתה של המפקחת כפי שמצאה ביטויה בכתובים ובשיחות שקיימה עמה, ולמשמעות העסקתה בשעות פרופסיונליות להבדיל משעות תקניות. אף היה בידיה לדרוש מבעוד מועד, נימוקים והבהרות ממשרד החינוך ומדיוני הוועדה הפריטטית, לרבות בדבר הקשיים בהמשך העסקתה בבית הספר. 19. נוסיף ונציין כי על פי תורת הבטלות היחסית, קיומו של פגם בפעולת הרשות, לא יגרום בהכרח לבטלות ההחלטה. תוצאת הפגם תלויה בנסיבות המקרה ונתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, כדברי השופט י' זמיר בפסק הדין בעניין ד"ר ג'ובראן: "כיום הפסיקה מבחינה בין הכלל המחייב רשות מינהלית לנהוג בדרך מסוימת, לבין התוצאה הנובעת מהפרת הכלל. התוצאה הנובעת מהפרת הכלל תלויה בנסיבות המקרה: מהות הכלל שהופר; הנזק שנגרם כתוצאה מהפרת הכלל והנזק שייגרם כתוצאה מביטול ההחלטה המינהלית; השאלה מי תוקף את ההחלטה המינהלית, באיזה מועד ובאיזו דרך; ועוד. זוהי, על רגל אחת, תורת הבטלות היחסית. תורה זאת מבקשת לשקלל את הגורמים הנוגעים לעניין, כדי להגיע לתוצאה שיש בה איזון ראוי של גורמים אלה. לעתים התוצאה היא שההחלטה המינהלית בטלה מעיקרה; לעתים ההחלטה תהא בטלה רק כלפי אדם מסוים, בהליכים מסוימים, ולא תהא בטלה כלפי אנשים אחרים; לעתים ההחלטה תהא ניתנת לביטול ממועד מסוים; לעתים היא תעמוד בתוקפה על-אף הפגם שנפל בה; ועוד, לפי נסיבות העניין" (בג"צ 3081/95 ד"ר ג'ובראן רומיאו נ' המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית בישראל, פ"ד נ(2) 177; וכן בג"צ 3486/94 סלימאן ג'בר מסאלחה נ' ועדת התכנון והבניה פ"ד מח(5), 291) . הדברים יפים גם לעניין הפרת זכות הטיעון ותוצאותיה (וראו: בג"צ 3486/94 סלימאן ג'בר מסאלחה - ועדת התכנון והבניה פ"ד מח(5), 291 ,בעמ' 305-306), כאשר, המבחן יהא גמיש, בשים לב לחומרת ההפרה על רקע כלל נסיבות המקרה (ראו: בג"צ 118/80 גרינשטיין נ' הפרקליט הצבאי הראשי, פ"ד לה(1) 239 בעמוד 246). 20. לאור כלל האמור לעיל, הגם שמקובלת עלינו מסקנתו של בית הדין האזורי כי נפל פגם בהליך הפיטורים בכך שלא הוענקה למערערת זכות הטיעון במלואה, הרי שפגם זה כשלעצמו, אין די בו כדי להצדיק סעד של השבה לעבודה, בתביעה שהוגשה בשיהוי ניכר כבמקרה דנא ומשכך הוא דין הערעור להדחות. 21. על האמור לעיל נוסיף, כי לא ראינו טעם המצדיק התערבותנו במסקנתו של בית הדין האזורי לפיה הפגמים שנמצאו בהליך הפיטורים אינם עולים לכדי חוסר תום לב. אף נחה דעתנו, כי אין לפסוק למורה פיצוי גבוה בשיעורו מן הפיצוי אותו תבעה, של תשעה חודשי משכורת, בו זיכה אותה בית הדין האזורי בפסק דינו. פיצוי זה סביר והוגן. במיוחד כן, כאשר שולם לה בנוסף לסכומים להם היא זכאית בעת פרישתה, שהם גבוהים בשיעורם מן התשלומים המתחייבים בדין לעובד המפוטר מעבודתו. כך, ולפי שהוברר, זכאית המערערת לפיצויי פיטורים של 180%, לשמונה חודשי הסתגלות ולמענק חד פעמי בגובה 35,000 ש"ח. אף עומדת לה אפשרות להקפיא את זכויות הפנסיה שלה, בתמורה לניכוי סך של 100% מפיצויי הפיטורים, ובלא ויתור על זכאותה ליתרה של 80% מפיצויים אלה, לחודשי ההסתגלות ולמענק החד פעמי. 22. סוף דבר - לוּ תשמע דעתי יידחה הערעור ללא צו להוצאות. הנשיא סטיב אדלר הריני מצטרף לתוצאה אליה הגיעה חברתי השופטת נילי ארד, לפיה דין הערעור להידחות. עם זאת, ועל אף שהמדינה ביכרה שלא להגיש ערעור מטעמה, לא אמנע מלחוות דעתי לגבי חלק ממסקנות פסק דינו של בית הדין קמא אשר לטעמי, שגויות, ואינן צריכות להוות תקדים לגבי מקרים עתידיים. בתמצית - דעתי היא שלא נפל פגם בפיטורי המערערת המצדיק הענקת פיצוי מעבר לזה שנקבע בחקיקה. טעמיי למסקנה זו הרי הם מפורטים מטה. העסקת מורה במסגרת "שעות פרופסיונליות" משמעה היא, הלכה למעשה, שעבודת המורה אינה חיונית למערכת החינוך. מקום בו נאלצת מערכת החינוך לצמצם את מצבת כוח האדם שלה ולבצע פיטורי צמצום, ברי שהמועמדים הטבעיים לפיטורים הם אלה שמערכת החינוך נזקקת לשירותם פחות. לפיכך, לא טעה משרד החינוך כאשר כלל את שמה של המערערת ברשימת המועמדים לפיטורי צמצום. אמת, מצער הוא שמערכת החינוך נאלצת לבצע פיטורי צמצום בהיקף בלתי מבוטל. אולם, אין לבוא אל המערכת בטרוניה כאשר היא מבכרת לכלול ברשימת המפוטרים מורים שמסיבות שונות תרומתם הכללית למערכת יחסית קטנה. אשר לזכות הטיעון - הסכסוך בין משרד החינוך לבין המערערת נמשך תקופה ארוכה והצדדים שמעו והתוודעו לטענות ההדדיות. משנכלל שמה של המערערת ברשימת המועמדים לפיטורי צמצום, היא הוזמנה להליך שימוע, שם ניתנה לה ההזדמנות להתייחס אל הייחוד שבמצבה ולהעלות את טיעוניה כנגד הכללתה ברשימת המפוטרים. על רקע הסכסוך המתמשך בין המערערת לבין משרד החינוך, סירובה להתייצב בבית הספר בו שובצה ותקופת אי העבודה טרם הליך השימוע, מסקנתי היא שהמערערת ידעה מדוע נכללה ברשימת המפוטרים, ואף קיבלה הזדמנות הוגנת להעלות את טענותיה בעניין. בנוסף, התקיימו שתי ועדות פריטטיות באשר לפיטוריה ובשתיהן עשתה הסתדרות המורים מאמצים לשכנע את הנהלת משרד החינוך לבטל את הכוונה לפטרה. למותר לציין כי טענות המערערת הועלו גם בפני ועדות אלה. אין לומר אפוא, כי נפל פגם בהליך הפיטורים בדמות שימוע בלתי הוגן. זאת ועוד, הריני דוחה מכל וכל את עמדת בית הדין האזורי, לפיה היה על נציגי משרד החינוך לשוחח עם כל המורים בבתי הספר בטרם בחירת המועמדים לפיטורים. הנהלת משרד החינוך רשאית לבחור את המועמדים לפיטורי צמצום על בסיס הנתונים שהיא מקבלת ממנהלי בתי הספר ומן המפקחים, ובלבד שכל מועמד יזומן לשימוע. אין מקום לשוחח בעוד מועד ובנפרד עם כל מורה, על האפשרות שייכלל ברשימת המפוטרים. הליך של צמצום מצבת כוח אדם מטבע הדברים, פוגע ביחסי העבודה במערכת החינוך ואין להוסיף על כך מעבר לנדרש. בסופו של יום פוטרה המערערת, אולם פוצתה באופן הולם, כמתואר בחוות דעתה של חברתי, ואף במידה משמעותית מעבר לקבוע בדין. סגנית הנשיא אלישבע ברק-אוסוסקין מקובלת עלי התוצאה אליה הגיעו חברי השופטת נילי ארד והנשיא סטיב אדלר. מקובל עלי הניתוח אותו עשתה השופטת נילי ארד. פסק דינו של בית הדין האזורי שניתן על ידי השופט חיים ארמון מתאר ומנתח יפה את השתלשלות האירועים. אלו מצדיקים את המסקנה אליה הגיע בית הדין האזורי. נציג ציבור מר יצחק ברק גם עלי מקובלת התוצאה אליה הגיעו השופטת נילי ארד והנשיא סטיב אדלר. נציג ציבור מר הלל דודאי הנני מצטרף לעמדתו של הנשיא. סוף דבר­ - הערעור נדחה בלא צו להוצאות. חזרה לעבודההחזרת עובד לעבודהשיהוי