השתק ומניעות

השתק ומניעות 1. הדיון בתיק זה התקיים בהעדר נציג הציבור השני אשר הוזמן ולא הופיע, ולא מסר נימוק לאי הופעתו . כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרו. 2. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת ובה תבע: א. תשלום בגין 55 שעות נוספות לחודש בעבור עבודתו בחודשים דצמבר 1991 - מאי 1997. ב. תוספת 15% דמי פיצול, בגין עבודתו בחודשים דצמבר 1991 - יוני 1997. ג. השלמת הפרשות לקרן השתלמות בגין השנים 1996 - 1992. 3. העובדות שאינן שנויות במחלוקת הינן: א. התובע עבד אצל הנתבעת בתקופה שבין חודש אפריל 1988 ועד 15/5/97. ב. העסקתו של התובע בתקופה הנ"ל הייתה כלהלן: 4/88 - 10/88 - בהיקף משרה מלאה ובתקן. 11/88 - 11/90 - בהיקף משרה מלאה שלא בתקן. 12/90 - 5/97 - בחצי משרה בתקן וחצי משרה שלא בתקן. ג. ביום 15/5/97 פוטר התובע מעבודתו במסלול פיצויי פיטורים על פי הסכם פרישה קיבוצי החל על עובדי הנתבעת. ד. לתובע שולמו פיצויי פיטורים עבור משרה מלאה לתקופת העבודה המפורטת בסעיף א' לעיל. 4. בכתב ההגנה שהוגש מטעמה, טענה הנתבעת כי התובע לא הצביע על מקור משפטי לזכויות הנתבעות על ידיו. כן טענה הנתבעת למניעות, השתק, ויתור ושיהוי בהגשת התביעה. 5. בישיבת יום 26/1/04 טען התובע: "עבדתי 9 שנים כאיש אחזקה. חצי משרה היתה בתקן וחצי לא בתקן כפי שמפורט ברשימת המוסכמות. עבור חצי משרה בתקן קיבלתי שכר מהועד הפועל. עבור חצי משרה שלא בתקן קיבלתי שכר ממועצת פועלי רמת גן. אני טוען שבסך הכל עבדתי משרה מלאה, אחרי 3 שנים הפכתי לעובד קבוע ולכן אני זכאי לפי חוקת ההסתדרות ל- 55 שעות נוספות גלובליות לחודש ו- 15% דמי פיצול." 6. הנתבעת לא הביאה ראיות. 7. התובע סיכם טענותיו, וטען כי עבד 5 ימים בשבוע, 9 שעות ביום עם פיצול, ולכן הינו זכאי ל- 55 שעות נוספות גלובליות חודשיות כשם שקיבלו כל עובדי האחזקה. לדבריו, הוא זכאי לתוספת פיצול מכח הוראות זכרון הדברים מיום 31/3/82 בו נקבעה הזכות לדמי פיצול. התובע טען עוד כי קיבל קרן השתלמות בגין מחצית המשרה והוא זכאי לקבל קרן השתלמות על פי היקף משרתו בשלמותה, גם אם מדובר במשרה חלקית. 8. במענה לבקשת הנתבעת לתיקון הפרוטוקול הסכים התובע כי עבד 4 ימים בשבוע בפיצול, אך לטענתו כל העובדים, לרבות אלה העובדים 4 ימי בשבוע, מקבלים תוספת פיצול של 15%. 9. הנתבעת בסיכומיה חזרה על טענותיה לעניין שיהוי, השתק ומניעות וטענה כי במשך כל שנות עבודתו, לא העלה התובע כל טענה או דרישה בכתב לרכיבים הנתבעים על ידו בתביעתו. הנתבעת טענה כי למעט הערת שוליים באוגדן "הסכמים קיבוציים" (פסטרנק) לא הוצג כל מקור משפטי לזכות לדמי פיצול, לא בחוזה עבודה, חוקת העבודה ו/או הסכם אחר. לחילופין טענה הנתבעת כי על פי האמור בהערת השוליים האמורה, הזכות לדמי פיצול לעבודת 4 ימים בשבוע הינה בשיעור 12% בלבד ולא 15% כפי שתבע התובע. 10. הנתבעת הציגה חישוב משלה לעניין דמי הפיצול המגיעים, אם מגיעים, לתובע: אין מחלוקת על כך שבפועל התובע קיבל דמי פיצול בגין חצי המשרה שבתקן, בשיעור של 9%. לפיכך, קבלת התביעה בסוגיה זו משמעותה השלמת דמי פיצול מ- 9% ל- 12% בגין חצי משרה בתקן (כלומר, תוספת של שליש מהתשלום שקיבל התובע בפועל), ותשלום תוספת דמי פיצול בשיעור 12% בגין חצי משרה שלא בתקן. לטענת הנתבעת, חישובי התובע מתבססים על שכר הכולל דמי שימוש בטלפון, דמי הבראה, רשיון רכב, רכב חודשי ודמי הפיצול עצמם אשר שולמו לו בפועל. 11. לעניין התביעה לגמול שעות נוספות, טענה הנתבעת כי התובע לא טען ולא הוכיח כי עבד בפועל 55 שעות נוספות בחודש. יתרה מזאת, התובע לא ציין כל מקור משפטי לתביעתו בעניין שעות נוספות, לא בחוזה העבודה ו/או בחוקת העבודה ו/או בהסכם קיבוצי ו/או בחוק. 12. לעניין התביעה לקרן השתלמות טענה הנתבעת כי התובע לא ציין כל מקור משפטי לתביעתו בעניין קרן השתלמות, לא בחוזה העבודה ו/או בהסכם קיבוצי ו/או בחוק. כמו כן, לא הביא התובע כל ראיה בנסיון להוכיח את זכאותו לסעד המבוקש. אשר על כן, הנתבעת תטען כי התובע כלל לא הרים את נטל הראיה המוטל עליו כדי להוכיח את זכאותו לסעד המבוקש, ומטעם זה בלבד, דינה של התביעה בסוגיה זו להדחות כולה. 13. בסיכומי התשובה שהגיש טען התובע כי הינו זכאי לדמי פיצול בשיעור 15% כמו כל העובדים המקבילים לו, וכן לשעות נוספות מעבר למה ששולם לו ולהפרשות לקרן השתלמות בגין חצי המשרה שלא בתקן. 14. לאחר שעיינו בכל החומר שבפנינו אנו קובעים כדלקמן: א. אנו מקבלים את התביעה לדמי פיצול. התובע זכאי להשלמת דמי פיצול עד לשיעור של 12%, בגין כלל משרתו (בתקן ושלא בתקן). את החישוב יש לערוך על פי שכר היסוד המופיע בתלוש, ללא התוספות. ב. אנו מקבלים את התביעה להשלמת ההפרשות לקרן השתלמות בגין מחצית המשרה שאינה בתקן. ג. אנו דוחים את התביעה לגמול שעות נוספות. 15. נימוקי החלטתנו: לעניין דמי הפיצול: א. עיון באוגדן "הסכמים קיבוציים" של פסטרנק בפרק בו מופיעה חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות מלמד כי בחלק ב' של החוקה, פרק שמיני הדן בשכר עבודה, מופיעה הערת שוליים (עמ' 26, הערה 41). בהערה זו צויין: "בסעיף 3 זה"ד מיום 31.3.82 סוכם על תשלום דמי פיצול בעבור יום בשבוע עד ל- 5 ימים בשבוע (במקום 2 ימים עד ל- 5 ימים עד כה). שיעורי התשלום תמורת ימי עבודה בפיצול הם כלהלן: יום אחד - 3.5% ; 2 ימים - 7% ; 3 ימים - 9% ; 4 ימים - 12% ו- 5 ימים - 15%." אין מדובר בהערת שוליים סתמית, אלא בהפנייה לזכרון דברים מיום 31/3/82 שבו סוכם על תשלום דמי פיצול. לא מצאנו לפקפק בנכונות הרישום, ואנו מקבלים את האמור ברישום זה ככתבו וכלשונו, ומכוחו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע דמי פיצול. ב. התובע עבד בנתבעת קרוב ל- 10 שנים, ולפיכך הוא זכאי לקבל את תנאי השכר והנילווים בהתאם לחוקת העבודה, לרבות דמי פיצול בגין כל שיעור משרתו, בין אם מדובר במשרה על פי התקן או במשרה שאינה בתקן. התובע היה עובד מוסד הסתדרותי ולכן חוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות חלה עליו. ג. בהתאם להוראות הפרק השלישי לחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות הדנות בהענקת קביעות לעובדים - ניתן להעסיק עובד בתקופת נסיון לתקופה שלא תעלה על שנה, ולגבי עובדים זמניים - לא תעלה התקופה על שנתיים. סעיף 15 לפרק השלישי קובע, לענין העסקה על פי חוזה מיוחד, כי העסקה כזו לא תמשך בשום מקרה מעבר ל- 3 שנים. לפיכך, משהועסק התובע קרוב ל- 10 שנים - יש להחיל על העסקתו, הן העסקתו בתקן והן ההעסקה המכונה "מחוץ לתקן" - מושג שאינו קיים בחוקת העבודה - את כל התנאים המוקנים לעובדי מוסדות ההסתדרות, לרבות הזכות לדמי פיצול. ד. בהתאם לאמור בזכרון הדברים שצוטט לעיל - שיעור דמי הפיצול עבור עבודה בפיצול במהלך 4 ימים בשבוע הינו 12%. איננו מקבלים את טענת התובע כי עובדים אחרים, שעבדו 4 ימים בשבוע קיבלו 15% דמי פיצול, וזאת מהטעם הפשוט שטענה זו כלל לא הוכחה. התובע לא הציג בפנינו כל ראייה או אסמכתא לתמיכה בטענה זו. ה. אנו מקבלים את טענת הנתבעת לפיה יש לערוך את חישוב דמי הפיצול על בסיס של 12%, ולגבי מחצית המשרה שלגביה שולמו דמי הפיצול - להשלים את מה ששולם ל- 12%. כן מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי את דמי הפיצול יש לחשב על בסיס שכר היסוד, ללא תוספות. משלא צויין במפורש אחרת - יש לחשב כל תוספת לשכר על בסיס שכר היסוד, ולא להוסיף תוספת על תוספת. ו. לפיכך הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע דמי פיצול על פי החישוב שנערך ע"י הנתבעת וצורף לסיכומיה, בסך 9,913 ₪ (קרן). לענין השעות הנוספות: א. התובע לא טען ולא הוכיח כי עבד שעות נוספות. ב. התובע לא הוכיח כי הנתבעת שילמה תמורת שעות נוספות למי שלא עבד שעות נוספות. ג. בחוקת העבודה, פרק ששי, סעיף 17 ו- 18 נקבע: "17. עבודה בשעות נוספות תבוצע רק בעת הצורך ועל פי דרישת המוסד. 18. התשלום עבור שעות נוספות יהיה על פי דיווח חודשי (באישור הנהלת המוסד)". ד. משלא הוכיח התובע כי עבד שעות נוספות מעבר למה ששולם לו ונרשם בתלושי השכר - דין תביעתו לשעות נוספות - להדחות. לענין השלמת ההפרשות לקרן השתלמות: א. הנתבעת בסיכומיה טענה כי התובע לא הציג מקור משפטי לזכאותו להפרשות לקרן השתלמות בגין מחצית המשרה שאינה בתקן. ב. דע - עקא, שבחלק ב' לחוקת העבודה לעובדי מוסדות ההסתדרות, בפרק השמיני הדן בשכר עבודה ותנאים נלוים, קיימת זכות להפרשות לקרן ההשתלמות "רעות", בהתאם להחלטת ועדת המעקב. ג. התובע זכאי להפרשות אלה לגבי כל היקף העסקתו, כפי שהסברנו לעיל. 17. לאור כל האמור לעיל, הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים דלהלן: א. השלמת דמי פיצול בסך 9,913 ₪ בתוספת ריבית והצמדה כדין החל מיום 9/94 (אמצע התקופה) ועד לפרעון. ב. השלמת הפרשות לקרן השתלמות כלהלן: סך 1,120 ₪ (בגין שנת 92') בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 30/6/92 ועד לפרעון. סך 901 ₪ (בגין שנת 93') בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 30/6/93 ועד לפרעון. סך 1,252 ₪ (בגין שנת 94') בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 30/6/94 ועד לפרעון. סך 1,492 ₪ (בגין שנת 95') בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 30/6/95 ועד לפרעון. סך 1,557 ₪ (בגין שנת 96') בתוספת ריבית והצמדה כדין מיום 30/6/96 ועד לפרעון. ג. הוצאות המשפט בסך 5,000 ₪. השתק / דיני מניעות