בפני תביעה על יסוד שיק שהוגש לביצוע. הנתבעת התנגדה לביצוע השיק וניתנה לה רשות להתגונן. העדים נחקרו בפני והוגשו סיכומים בכתב. פסק דיני זה ניתן לאחר קבלת סיכומי הצדדים.   טענות התובע:   התובע טוען כי הוא אוחז בשיק, ולטובתו עומדת חזקת התמורה האמורה בסעיף 29 (א) לפקודת השטרות.   התובע טוען כי הנתבעת לא הוכיחה כי התמורה נשוא השיק נכשלה ולכן קמה לה הזכות לקבל את מלוא סכום השיק.   התובע טוען כי השיק נשוא דיוננו, ניתן לנתבעת כנגד שוברי אשראי שנמשכו על ידי צדדים שלישיים, לטובת הנתבעת. הנתבעת משכה את השיק לאחר בחינת גובה שוברי האשראי בניכוי עמלתה.   ב"כ התובע מפנה בסיכומיו לסתירות בעדותו של מר דלג'נטי מטעם הנתבעת, וכן טוען כי הנתבעת המציאה מסמכים שאינם רלוונטים ולמרות שניתנה לה הזדמנות להגיש את המסמכים המוכיחים את טענתה נמנעה מלעשות כן.   לעניין טענת זיוף שמו של הנפרע, נטען כי אין התובע טוען לאחיזה כשורה אלה לאחיזה רגילה ולכן אין כל משמעות לכך שהנפרע בדוי.   לפיכך, עותר התובע לחייב את הנתבעת במלוא החוב ובהוצאות.   טענות הנתבעת:   השיק נשוא דיוננו ניתן כשהוא פתוח, ומולא תוך כדי זיוף שמו של אדם שאינו קיים, כהן דוד.   נטען כי התובע זייף את חתימתו של כהן דוד ולכן השיק נגוע בזיוף ואין לפורעו.   הנתבעת טוענת עוד כי התובע רימה אותה, כיצד? הנתבעת טוענת כי התקשרה עם התובע בהסכם בו מסרה לו את מספר הספק שלה בחברות האשראי, התובע מכר ללקוחות מוצרי חשמל, ואילו הנתבעת קיבלה את השוברים שהיו מופנים לטובתה ומסרה לתובע את סכומם בניכוי עמלה.   סכום השיק מורכב מסכומי שוברים כאלה בניכוי העמלה.   עוד נטען כי בדיעבד הסתבר לנתבעת כי המדובר היה בעסקה בלתי חוקית של מתן הלוואות לצדדים שלישיים בלא ידיעתה של הנתבעת, כאשר נודע הדבר לחברות האשראי ביטלו הם את ההתקשרות עם הנתבעת והפסיקו להעביר אליה כספים בגין שוברי האשראי ולכן נכשלה העסקה כשלון חרוץ.   הנתבעת טענה עוד כי מספר עסקאות שהוצגו על ידה במהלך ההוכחות הינן עסקאות שבוצעו על ידי התובע ואשר התמורה בגינן נכשלה, דהיינו, הנתבעת לא קיבלה תשלום מחברות האשראי. בסיכומי ב"כ הנתבעת נטען כי יש לדחות את התביעה על סף הואיל והשיק נשוא דיוננו לא הוגש כמוצג לביהמ"ש.   לאור כל אלה עותרת הנתבעת להורות על דחיית התביעה כנגדה.   דיון:   דומני כי המשפט הידוע "הלך הזרזיר אצל העורב", אין כמותו לתאר את הצדדים בענייננו.   מדובר בעסקאות מפוקפקות שערכו שני הצדדים , בדרך של מתן הלוואות לצדדים שלישיים באמצעות כרטיסי אשראי, כאשר התובע או בנו הם שמבצעים את ההתקשרות, התשלום מבוצע לטובת הנתבעת ואילו הנתבעת מעבירה לתובע את חלקו בעיסקה בניכוי עמלתה.   תחילה לשאלה הראשונה שבפני: אי המצאת השיק כמוצג.   אכן לתצהירו של התובע , תצהיר עדות ראשית לא צורף השיק.   יחד עם זאת, השיק צורף לתצהירו של מנהל הנתבעת במסגרת הליך ההתנגדות לביצוע שטר.   תקנה 246 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת את האפשרות להסתמך על ראיות שהוצגו בהליך ביניים וכך נאמר:   "הסתמכות על ראיות שבהליך ביניים [ 308א]   (א) ראיה שהובאה בהליך ביניים רשאי בעל דין להסתמך עליה במהלך הבאת ראיותיו בכל הליך אחר שבתובענה."   כלומר, משהוצג השיק במסגרת הליך הביניים, ההתנגדות, ניתן להסתמך על הצגתו כראיה במשפט. לכן אני דוחה את טענת הנתבעת בעניין זה.   טענתה השניה של הנתבעת היתה כי לא ידעה שהתובע עוסק במתן הלוואות באמצעות כרטיסי אשראי, וסברה כי היא מתקשרת בעסקה לפיה, מכונות ההטבעה של הנתבעת נמסרו לתובע על מנת שזה יבצע עסקאות למכירת מוצרי חשמל, בדיעבד נודע לנתבעת , כך הטענה, כי התובע עשה שימוש במכונות ההטבעה של הנתבעת לצורך מתן ההלוואות דבר האסור על פי ההסכם בין הנתבעת לבין חברות האשראי.   זה המקום לציין את התרשמותי מעדותו הפתלתלה של מנהל הנתבעת. לא נתתי אמון בגירסה זו של מנהל הנתבעת.   מעבר למופרכות הגרסה כשלעצמה, דהיינו, מסר את מכונות ההטבעה של הנתבעת לצד שלישי כדי שזה יבצע מכירות של מוצרי חשמל, הודה מנהל הנתבעת בחקירתו כי מעולם לא ראה כל מוצרי חשמל אצל התובע.   מנהל הנתבעת נחקר פעמיים, פעם אחת במסגרת הדיון בהתנגדות ופעם אחת במסגרת הדיון בתיק גופו.   במסגרת הדיון בהתנגדות העיד כי:   "העסק של נחמה הוא בלגרדיה. בלגרדיה הייתי יש לו קומה שלמה, והוא אמר שהמחסן שלו מצוי בדרך השלום. יש שם את הנה"ח פקידה,לא ראיתי מקררים מוצרי חשמל. לא ראיתי אצל נחמה מוצרי חשמל." (ראה עומד 2 לפרוטוקול מיום 16.2.03 שורות 10-13).   ובדיון ההוכחות העיד כי:   "בקשתי לראות את העסקאות. אם אתה מגיש לי בקשה שהגיש עו"ד שלי אני אומר שביקשתי לקבל את ההצהרות. המונח הצהרות שאני מתכוון אליו, מאחר שידעתי שאבי בנו, היו כבר בעיות בחברת כרטיסי האשראי, כי למה הוא יגיע אליי, הוא לא היה משלם לי עמלה אם לא היו לו בעיות, וזה סיפור הכיסוי שלו, ביקשתי ממנו שיכין טופס שכל לקוח יחתום שהוא קיבל תמורה בגין השובר... בהצהרה כתוב מה הם קיבלו בתמורה וכתוב רק מכשירי חשמל."   (ראה עמוד 9 לפרוטוקול מיום 3.6.03 שורות 7-15)?   מנהל הנתבעת מעיד כי לא ראה כל מכשירי חשמל אצל התובע, ידע כי יש לו או לבנו בעיות עם חברות כרטיסי האשראי ודרש, כך על פי עדותו כי כל לקוח יחתום על הצהרה כי קיבל תמורה ומה קיבל ובהצהרות רשום כי הלקוחות קיבלו מכשירי חשמל.   אני סבורה כי מנהל הנתבעת מנסה להתחמק בעדותו זו, וכי ידע לכתחילה כי מדובר בהלוואות ולא במכירת מוצרי חשמל.   ראשית באם אכן מדובר במכירת מוצרי חשמל מדוע יש צורך בתשלום בכרטיסי אשראי דווקא, שהרי אם אכן לתובע או לבנו יש חנות למכירת מוצרי חשמל, חנות שמנהל הנתבעת מעולם לא ראה, ניתן למכור מוצרי חשמל בשיקים או במזומן אין כל צורך בתשלום בכרטיסי אשראי דווקא.   מעבר לכך, אם אכן מבוצעת עסקה מסוג זה, כיצד יתכן שמנהל הנתבעת, שעשה עלי רושם של איש עסקים ממולח, יסכים לביצוע עסקה כזו בלא שיראה את החנות המדוברת. ויותר מכך, עצם דרישתו של מנהל הנתבעת כי כל לקוח יחתום על הצהרה כי קיבל תמורה אומרת דרשני, אם אכן היה מדובר במכר של מוצרי חשמל מדוע יש צורך בהצהרה, שהרי יש חשבונית, יש תעודת משלוח .   אינני נותנת אמון בטענת מנהל הנתבעת כי לא ידע מהו טיב העסקה, אני סבורה כי ידע גם ידע שמדובר בהלוואות חוץ בנקאיות אשר משולמות בכרטיסי אשראי , וכי ראה לפניו רווח בדרך של קבלת העמלה, ומצידו מסר את מכונות ההטבעה.   בפנינו שני אנשים אשר ידעו היטב מהי העסקה שהם עושים ושניהם יחדיו פעלו להטעות את חברות האשראי.   ביחס לכך יש לציין כי אין המדובר בעסקה בלתי חוקית כפי שניסתה הנתבעת לטעון אלה בעסקה המנוגדת להסכמים עליהם חתמה הנתבעת עם חברות האשראי.   מתוך העדויות עולה כי הנתבעת מסרה לתובע לשימושו את מכשיר ההטבעה שלה, התובע התקשר עם צדדים שלישיים למתן הלוואות ואלו שילמו באמצעות גיהוץ כרטיסי האשראי שלהם. הנתבעת היתה מקבלת את כרטיסי האשראי מהתובע, מנכה את העמלה המגיעה לה על פי ההסכם בין הצדדים ונותנת לתובע שיק על היתרה.   בעניין זה ראה עדותו של מנהל הנתבעת בעמודים 9-10 לפרוטוקול מיום 3.6.03.   השאלה הבאה שבפני הינה האם השיק זוייף, כזכור טוענת הנתבעת כי מסרה לתובע שיק ללא ציון המוטב, וכי התובע מילא את שם הנפרע וחתם בשמו, ולכן יש בפנינו שיק בו זויפה חתימת ההיסב.   סעיף 6 לפקודת השטרות קובע בסעיף קטן ג כי:   "נפרע בדוי   (ג) מקום שהנפרע הוא אדם בדוי או אדם שאינו קיים, מותר לנהוג בשטר כאילו הוא בר-פרעון למוכ"ז."   בע"א (ירושלים) 1278/96 - זבולון סופיוב נ' זיוה כהן ואח' .תק-מח 97(2), 3061 ,עמ' 3064.   "לא למותר יהא לציין גם, כי בנסיבות העניין, מששם הנמשך אינו שם של אדם קיים (לרבות "תאגיד" - סעיף 4 לחוק הפרשנות, תשמ"א-1981), מותר לנהוג בו כאילו הינו בר פירעון למוכ"ז (סעיף 6(ג) לפקודת השטרות). פשיטא, שלא היה כל צורך בחתימת היסב וגם בהעדרה, כל אימת שהחתימה אינה תקפה, על המשיבים לפרוע את השיקים."   בענייננו, אין מחלוקת כי הנפרע כהן דוד הינו נפרע בדוי ולכן אין כל נפקות לחתימת ההיסב על גבי השיק, ולכן אין בכך כדי לשלול את זכאותו של התובע, האוחז בשיק מלקבל את תמורתו, במיוחד נכון הדבר הואיל ואין מחלוקת כי השיק נמסר לתובע בגין עסקה בין הצדדים ויותר מכך מנהל הנתבעת ידע גם ידע כי השיק ירשם לפקודת צד שלישי כלשהו:   "השיקים הקודמים לא הוצאו על שם דוד כהן אלא נחמה היה רושם כל פעם שם אחר."   (ראה עמוד 1 לפרוטוקול מיום 16.2.03 שורה 9.)   ב"כ הנתבעת בסיכומיו צרף פסק דין של כב' הנשיא ברק על פיו כאשר המדובר בנפרע בדוי אין התובע אוחז כשורה, בענייננו, אין טענה לאחיזה כשורה ואין מחלוקת כי השיק נמסר לתובע על ידי הנתבעת, דהיינו נמסר כדין ואין כל פגם במסירה.   עולה מכך, כי יש לדחות את טענת הנתבעת בעניין זה.   נותרה השאלה האחרונה לדיון והיא שאלת התמורה; כזכור הנתבעת טענה כי לא קיבלה תמורה בגין השיקים.   בת"א (ירושלים) 25388/98 - מועצה אזורית הר חברון נ' מובילי הורדים . תק-של 2001(2), 1430 ,עמ' 1441 נפסק כי:   "אין מחלוקת שתובע שאוחז בשטר יכול לתבוע מכוחו והוא נהנה מחזקת הערך הקבועה בס' 29 לפקודת השטרות. אומר לעניין זה ש' לרנר, דיני שטרות, בעמ' 241:   "האחיזה בשטר כשלעצמה, היא תנאי מספיק לביסוס העילה השטרית. אוחז השטר צריך להזכיר את עובדת אחיזתו, ואין לו צורך לציין את העסקה במסגרתה קיבל את השטר ואת פרטיה... האחיזה מספקת להגשת התביעה השטרית, ואולם אין בה ערובה להצלחתה. האוחז התובע יזכה בתביעה רק אם טענות ההגנה של הנתבע לא יהיו קבילות על פי דין." (ההדגשה שלי, מ.א.ג.).   מכאן שלא יזכה התובע בתביעתו אך משום אחיזתו בשטר, לפני שתידונה טענות ההגנה של הנתבעים. אם טענות אלו יידחו או הנתבעים לא יעמדו בנטל להוכיח את טענותיהם תתקבל התביעה השטרית של התובעים."   בעניין זה ראה גם דנ"א 1516/95 - רינה מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה .תק-על 98(2), 1831 ,עמ' 1839, שם נקבע כי:   "אלמלא חזקת התמורה, האמורה בסעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש], היה על אוחז שטר -חליפין לשכנע את בית המשפט בדבר זכאותו לפרעון. חזקת התמורה הופכת את היוצרות, בכך שהיא מטילה את נטל השכנוע, ביחס לצדקת הכפירה בזכאותו של האוחז, על הנתבע מכוח השטר. ואילו נטל השכנוע הרובץ על האוחז מוגבל להוכחת העובדות החיוניות להקמת החזקה."   בענייננו, כפי עדותו של מנהל הנתבעת, היה מקבל את שוברי האשראי ונותן שיק לאור הסכום בניכוי עמלת הנתבעת, כלומר ניתנה תמורה בגין השיק. כעת מוטל הנטל על הנתבעת להוכיח כי התמורה נכשלה.   הנתבעת כשלה מלהוכיח טענתה זו, ולא משום שלא ניתנה לה האפשרות לעשות זאת, נהפוך הוא.   לאור טענות הנתבעת ולמרות שהמסגרת תצהיר ההתנגדות לא פורטו העסקאות בגינן ניתן השיק נשוא דיוננו, קבעתי , לטובת הנתבעת כי תהא רשאית להמציא את הפירוט של הזיכוי שזוכה חשבונה על ידי חברות האשראי בחודש ספטמבר ואשר מתייחסים לעסקאות שנעשו בחודש אוגוסט, וכן את החיובים שחויב חשבון הנתבעת מנגד, ראה החלטתי מיום 16.2.03.   הנתבעת לא עשתה כן.   ב"כ התובע התנגד להרחבת חזית, ולא התרתי הרחבת חזית, שכן להבדיל מהאמור בהתנגדות לביצוע שטר, במסגרת תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת צורפו מסמכים שונים, לא היתה כל הגנה המייחסת את השיק לעסקאות שצורפו דווקא ולא לעסקאות אחרות.   למרות התנגדותו הנחרצת של ב"כ התובע אפשרתי לנתבעת להציג את המסמכים, ויותר מכך, סמוך לדיון הוצגו מסמכים נוספים המתייחסים לעסקאות שלא שולמו על פי הטענה וגם אותם אפשרתי לצרף, ולמרות כל אלה לא הוכיחה הנתבעת את גרסתה ולו במקצת.   אבהיר, הנתבעת טענה כי קיבלה שוברי אשראי מהתובע וכנגדם מסרה את השיק, זאת במסגרת ההתנגדות, בחקירה הנגדית לעדות הראשית נטען אחרת, נטען כי הנתבעת לא קיבלה את שוברי האשראי אלה רק "זדים", מונח שלא מוכר לי, ועל פי הנתבעת הינו הסרט שיוצא ממכונת ההטבעה בסופו של יום והמפרט את סך כל העסקאות שבוצעו בה.   עדות זו סותרת חזיתית את עדותו של מנהל הנתבעת במסגרת הדיון בהתנגדות שם העיד כי :   "היו מגיעים כרטיסי האשראי עם צילום של תעודת זהות ועם אישור של הלקוח שקיבל תמורה והיה רשום בתמורה טלויזיה 24 אינצ' או מכשירים אחרים."   (פרוטוקול מיום 16.2.03 שורות 1-2).   כלומר מנהל הנתבעת טען תחילה כי היה מקבל את שוברי האשראי ועל פיהם מסר את השיק ואילו בדיון ההוכחות חזר בו מעדותו זו וטען כי לא קיבל את שוברי האשראי אלא רק את ה-Z - זדים, כאמור לעיל.   יותר מכך, כאמור לעיל ניתנה לנתבעת ולא פעם אחת אפשרות להמציא את המסמכים מחברות האשראי על מנת להוכיח את טענתה אך הנתבעת נמנעה מלעשות כן.   זאת ועוד, הנתבעת המציאה מסמכים שאין בהם כדי לבסס את טענתה, אלא להיפך, במיוחד צירופו של אישור חברת כרטיסי האשראי כ.א.ל., על פיו בוטלה עסקה בסכום של 27,000 ₪, רב הנסתר בעניין זה על הגלוי.   אין כל אינדיקציה כי עסקה זו נעשתה באמצעות התובע, הנתבעת נמנעה מלפרט מיהו בעל כרטיס האשראי, ובכך מנעה מהתובע את האפשרות להוכיח כי אין המדובר בעסקה שנעשתה באמצעותו או כי הסכום שולם, כפי שעשה התובע בעסקאות האחרות, כאשר צרף אישורים של אותם צדדים שלישיים מהם עולה, כי אותם צדדים שלישיים משלמים וממשיכים לשלם, בגין העסקאות.   טענת הנתבעת כי מדובר בעדות שמיעה, נכונה כשלעצמה, ואולם הנתבעת היא שטענה כי עסקאות אלו לא שולמו, ולמרות זאת לא המציאה אישור על כך, במה מדובר? הנתבעת נמנעה מלהמציא אסמכתא מעודכנת של חברות האשראי הרלוונטיות או של אותם צדדים שלישיים, אשר מתייחסים לעסקאות המדוברות.   למעשה הנתבעת נמנעה מלהציג מסמכים, כאמור לעיל, והחזקה פועלת כנגדה על פי אי המצאת מסמכים שבשליטת צד חזקה שהללו אינם תומכים בטענתו.   כלומר, הנתבעת בהימנעותה מלצרף: את שוברי האשראי, את אישורי חברות האשראי לעניין ביטול העסקאות, מה ארע בגין העסקאות אשר נטען כי בוטלו, את פרטי הלקוחות, את הכספים שקיבלה מחברות האשראי בעבור העסקאות שעשתה עם התובע, הימנעותה זו מעידה כי הנתונים אינם תומכים בטענתה.   יותר מכך, אי צירוף המסמכים מבהיר גם מדוע הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את כשלון התמורה.   אציין עוד, כי בעדותו של מנהל הנתבעת טען זה כי:   "בספטמבר זיכו אותי על עסקאות האשראי וקיבלתי פרוט. חברת האשראי זיכתה אותי עבור עסקאות שביצעתי לנחמה באוגוסט. ב- 17.9.02 חייבה אותי חזרה."   (שם עמוד 2 שורות 24-25.)   כיצד תיתכן גרסה זו עם העובדה כי השיק נשוא דיוננו בוטל על ידי הנתבעת עוד ביום 3.9.02, שהרי במועד זה טרם חויבה הנתבעת על ידי חברות האשראי.   ומה אירע לפירוט שנטען כי קיבלה הנתבעת מחברות האשראי? מדוע זה לא צורף? כל הנימוקים הללו מובילים אותי למסקנה כי אין ליתן אמון בעדותו של מנהל הנתבעת, אציין כי כיניתי את המצהיר מנהל הנתבעת מטעמי נוחות אם כי לא ברור לי מה תפקידו בנתבעת שכן אחיו הוא הבעלים של הנתבעת ואילו המצהיר הוא זה שניהל את כל ההתקשרות.   לאור כל האמור לעיל, אני סבורה כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי לא ניתנה תמורה בגין השיק או כי התמורה נכשלה, ולכן אני דוחה את התנגדותה, ומחייבת את הנתבעת לשלם את מלוא סכום החוב כמופיע בתיק הוצל"פ שמספרו 0-02-88070-01.   כמו כן תישא הנתבעת בהוצאות התובע בגין ניהול ההליך שבפני בסכום של 3,000 ₪ + מע"מ, הוצאות אשר יצורפו כחוב לתיק ההוצל"פ.   מזכירות תשלח עותק פסק דיני לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה.   חזקת התמורהשיקיםביצוע שטר