זוהי תביעה לתשלום פיצויים המוגשת מכח חוק הפלת"ד בגין תאונת דרכים שארעה ביום 23.05.95, ובה נפגעה התובעת. התובעת ילידת 12.12.64. לאחר התאונה לא אושפזה התובעת אולם הוענקו לה שלושה חודשי אי כושר ע"י הרופאה התעסוקתית. אציין כבר עתה כי בשלב מאוחר יותר, עקב החמרה במצבה אושפזה התובעת, והוזקקה לנתוח. כפי שיובהר להלן, הצורך באשפוז נגרם בעקבות החמרת מצבה כתוצאה מהתאונה שהצריכה שהצריך שני אשפוזים נוספים ובסה"כ 22 יום. המומחה שמונה קבע כי קיים קשר סיבתי בין אותה החמרה שהובילה לאשפוזים ולטפולים שכללו נתוח לבין התאונה, ומסיבה זו מוצא ביהמ"ש לקבוע כי סופו של דבר שהתובעת אושפזה בגין התאונה 22 יום. כאמור, מונה מומחה בתחום האורטופדי - (ד"ר ז'טלני) - אשר קבע בחוו"ד מיום 25.09.96 כי נגרמה לתובעת הגבלה בתנועות ע"ש מותני ונותרה לה נכות צמיתה בשיעור 5%. בעקבות בקשת התובעת, נחקר ד"ר ז'טלני על חוות דעתו. בגין מצבה של התובעת שהצריך ניתוח בגבה, הוגשה בקשה ע"י ב"כ התובע להתיר שאלות הבהרה למומחה בצירוף חומר רפואי. לאחר שביהמ"ש התיר לתובעת לפנות בשאלות הבהרה למומחה בצירוף תיעוד רפואי, פנתה התובעת לד"ר ז'טלני בשאלה האם על רקע החומר הרפואי המאוחר הנוסף שהומצא למומחה יש מקום לבדיקה מחדש. ביום 02.05.99 התקבלה תשובתו של ד"ר ז'טלני לפיה לאחר עיון בחומר הנוסף שהוצג בפניו יש מקום לבדוק התובעת מחדש. ביום 22.08.99 נבדקה התובעת בשנית ע"י ד"ר ז'טלני אשר קבע בחוות דעתו הרפואית מיום 17.09.99 כי נותרה לה נכות צמיתה בשיעור 20% בגין הגבלה בתנועות ע"ש מותני ובגין הנזק העצבי שנותר. במקביל נבדקה התובעת ע"י ועדה רפואית של המל"ל, וזו קבעה לה נכות בשיעור 20% בצירוף 5% נכות בגין תקנה 15. עובר לתאונה עבדה התובעת באגף הארכיב של עירית ר"ג וכך אף היום. הצדדים אינם חלוקים על כך שהתאונה הינה "תאונת עבודה בשירות המעביד". השנוי במחלוקת: כאמור הצדדים מסכימים כי התאונה באה בגדר תאונת עבודה, אולם חלוקים בשאלות הבאות: * קשר סיבתי בין התאונה לניתוח. * שיעור הנכות שנגרמה לתובעת כתוצאה מהתאונה. * הפיצויים המגיעים לתובעת בגין ראשי הנזק השונים. קשר סיבתי בין התאונה לניתוח: בעדותו של ד"ר ז'טלני אומר כי נכון הדבר שדיסק L4-L5 היה מסוייד עוד טרם קרות התאונה, אולם אין בכך להעיד על כאבים כלשהם שהיו לתובעת. עוד אומר המומחה כי זהו מצב שכיח מאוד אשר יכול שיהא קיים ללא ידיעה או ללא תחושת כאב כלל. לעומת זאת, אליבא דמומחה, הבליטה הגדולה ב - L4-L5 מצביעה על פריצת דיסק. הבליטה לא היתה קיימת בסמוך לאחר התאונה. לדברי המומחה, קיים רצף של תלונות מצד התובעת מיום התאונה ועד לניתוח, המעידים כי פריצת הדיסק ובעקבותיה הניתוח ארעו בעקבות התאונה. אומר המומחה כי אין שום ממצא בתיק שיעיד כי פריצת הדיסק לא נבעה מהתאונה. כמו כן, המומחה קבע כי נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 20% מכיוון שסבר כי זה משקף את הנזק שנגרם לתובעת. ביהמ"ש מודע לעובדה כי המומחה בעדותו בפני ביהמ"ש מבקש מביהמ"ש לבחון האם הנזק כולו נגרם עקב התאונה או שמא נגרם מנסיבות חיצוניות. בפני ביהמ"ש עומדים אותם הנתונים שעמדו לפתחו של המומחה, אשר תחום מומחיותו ברפואה ובתחום הרלבנטי ואלו לביהמ"ש אין בקיאות במדע הרפואה. מקום שהמומחה ביסס חוות דעתו ונימקה, וביהמ"ש השתכנע כי היא מתיישבת עם מכלול הראיות בתיק, הרי שלביהמ"ש אין כלים להגיע לתוצאות מושכלות יותר מאלה שהגיע אליהן המומחה. זאת ביחוד נוכח התרשמות ביהמ"ש כי המומחה אכן שקל השקולים בגדר מומחיותו עת הגיע למסקנתו. ביהמ"ש מאמץ את קביעות המומחה ולא מצא כל עילה שלא לאמצן. משכך, מצאתי כי קיים קשר סיבתי בין התאונה ובין ההתדרדרות במצבה של התובעת עד להזקקות לניתוח, ולתוצאות הנתוח. יש לציין כי העובדה שהועדה הרפואית ע"י המל"ל בדקה את התובעת בגין התאונה הנדונה וקבעה כי נכותה הצמיתה של התובעת הינה בשיעור 20%, מחזקת את קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש, שהמדובר בגוף לא תלוי ואוביקטיבי. נכותה התפקודית של התובעת: כיום התובעת עובדת באותו היקף שעות כפי שעבדה ערב קרות התאונה, אולם לדבריה עושה זאת מכיוון שחרב הפיטורין מונפת מעל ראשה. לדבריה, כיום למרות שהיא עובדת בארכיב הגיעה להסדר עם מעבידה כי יקל עליה בענין הרמת הארגזים ומאז התאונה הפסיקה לבצע עבודה זו. העד מר חבושה אשר אחראי על תשלום שכרה של התובעת העיד כי מדיווחים שקיבל מהאחראים על התובעת חלה ירידה בתפקודה של התובעת. יש לציין כי העד חבושה זומן מטעם ההגנה. ההנחה היא שהנכות הרפואית תהיה זהה להפסד כושר ההשתכרות. מכיוון שאיני רואה סיבה לא להגדיל ולא להפחית את שעור הנכות אני מקבלת כי אם תפלט לשוק העבודה תתקשה במציאת עבודה דומה התואמת לכישוריה. המדובר בנכות אורטופדית גבוהה שניתן ללמוד ממנה כי התובעת עלולה בעתיד להתקל בקשיים במציאת עבודה או עלולה להפלט לשוק העבודה. בנסיבות הענין השתכנעתי כי הנכות התפקודית זהה במקרה זה בשיעורה לנכות הרפואית. לעניננו, יפים דברי כב' השופט אור בפס"ד ג'ירוגיסיאן נ' סייף רזמי: "המקרים שבהם נוהג ביהמ"ש להשתמש בנכות הרפואית כמודד להפסד כושר ההשתכרות הינם מקרים שבהם הנכות הרפואית משקפת גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד של התובע. בדר"כ, הנכות הרפואית משקפת אל נכון גם את מידת הפגיעה בכושר התפקוד, כך למשל נכות רפואית בשיעור 20% עקב פגיעה בתחום האורטופדי - כמו פגיעה ביכולת התפקוד של יד או רגל תשקף, בדר"כ, גם את שיעור הנכות התפקודית. הנפגע מוגבל בתנועותיו ובכושר פעילותו עקב אותה נכות, ושיעור הנכות הרפואית אשר נקבע לו משקף גם את שיעור נכותו התפקודית." היזקקות לעזרת צד ג' בעבר ובעתיד: ביהמ"ש התרשם מעדותה של התובעת כי נכותה מגבילה אותה בעבודות הבית. אף אחיה של התובעת העיד על כך כי טרם התאונה נהגה התובעת לעשות את עבודות הבית וכעת הנטל נופל על האם המבוגרת. השתכנעתי כי עקב נכותה האורטופדית של התובעת, היא מתקשה לבצע עבודות במשק הבית. עזרת צד ג' לעבר: כאמור, השתכנעתי כי עקב נכותה האורטופדית של התובעת היא מתקשה לבצע עבודות במשק בית. ברם, היא לא הוכיחה בפועל הסתייעות בעזרה בתשלום, וזאת מחמת חסרון כיס. יחד עם זאת, השתכנעתי כי גם אם לא נלקחה עזרה בשכר, הרי שלגבי תקופת אי הכושר של שלשה חודשים יש לפצותה בגין עזרת קרובים, וכן גם לגבי התקופה עד לפסק הדין. שקילת כל הנסיבות, ובהנחה שהעזרה לה נזקקה מבני משפחה לתקופת אי הכושר היתה מוגברת מזו שבתקופה שלאחר מכן, יפסק לתקופת 3 חודשים ראשונים סכום גלובלי של 4,000 ₪ נכון למועד פסק הדין, ולגבי התקופה הנותרת עד לפסק הדין סכום גלובלי של 8,000 ₪ נכון ליום פסק הדין. עזרת צד ג' בעתיד: התובעת העידה כי עבודות בית קלות היא מסוגלת לבצע. מצאתי כי בנסיבות הענין יש לפסוק סכום עבור העסקת עוזרת פעם בשבוע למשך 6 שעות בכל פעם. החישוב יערך לפי 30 ₪ לשעה, 6 שעות פעם בשבוע מיום מתן פסק הדין ועד לגיל 65, ומגיל 65 ועד גיל 74 לפי 30 ₪ לשעה לפי 3 שעות שבועיות. (בהנחה שרק מחצית העזרה מגיל 65 הינה בגין התאונה). ובסה"כ: 176,000 ₪. הוצאות נסיעה: אני מקבלת את גרסת התובעת ואחיה לפיה אינם יכולים לנסוע נסיעות ארוכות באוטובוס. נראה לי כי תוצאה משתמעת מנכותה הוא חוסר היכולת של התובעת לבצע קניות ולשאת שקיות כבדות. נותנת אני אמון בגירסתם אשר מתאימה לאופן פציעתה ולחומרת נכותה של התובעת. לפיכך מצאתי כי יש לפצות בגין הוצאות לעבר ולעתיד לפי הערכה גלובלית. סופו של דבר שאני קובעת בגין ראש נזק זה של הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד לפי הערכה גלובלית, סך כולל של 30,000 ₪. כאב וסבל: על פי תחשיב של נכות רפואית 20%, בתוכם 22 ימי אשפוז, כל זאת מיום התאונה. סך של 42,122.65 ₪. הפסד השתכרות לעבר: ב"כ התובעת טוען כי התובעת זכאית לקבל את שכרה בגין 3 חודשי אי כושר בהם לא קיבלה את שכרה מהמעביד. לא מצאתי בסיס ראייתי לדרישה זו, ולהיפך! עיינתי היטב בתלושי השכר אשר המציאה התובעת ולא מצאתי כי נגרמו לתובעת נזקים כספיים באשר לעבר. מצאתי כי התובעת קיבלה את שכרה בחודשים הנטענים, עיון בתלושי השכר מעלה בבירור מסקנה זו. לפיכך אין התובעת זכאית לפיצוי בסעיף נזק זה. הפסד השתכרות לעתיד: התובעת היתה בעת התאונה כבת 30. התובעת עבדה לפני התאונה כפקידה בעיריה. אמנם גם היום עובדת כפקידה, ואולם הוכח לביהמ"ש כי מקום עבודתה אינו בטוח, ולאחר התאונה כבר ניתן לה בשלב מסויים מכתב פטורין (אשר אמנם לא מומש), אולם עובדה זו מעמידה בסבירות את התובעת למצב שעלולה להפלט לשוק העבודה, ובמקרה כזה אין ספק שמומה יקשה עליה ביותר אם במציאת עבודה מתאימה, ואם במימוש מלוא כושר השתכרותה ללא הנכות. לאחר ששקלתי הראיות והנסיבות בפני תוך שהבאתי בחשבון את שכרה בעבר וכן את גילה הצעיר יחסית בעת קרות התאונה ואפשרויות עתידיות לקידום לולא התאונה, מצאתי כי יהיה זה נכון בהתחשב במכלול הנסיבות לחשב את הפיצוי בגין ראש נזק זה על בסיס שכר של 3,200 ₪ נטו שזה השכר המשוערך של התובעת לאור התלוש ממאי 2000, וכשהפיצוי יחושב לפי 20% נכות ועד הגיעה לגיל 65 (חשוב אקטוארי מלא). (מקדם הוון ל - 28 שנה - 227.13). הפסד השתכרות חלקי: התובעת טוענת כי היא זכאית לפיצוי בגין הפסד השתכרות חלקי לתקופה של ½ שנה לאחר שלשה חדשי אי הכושר. זאת נוכח הוראות הרופאה התעסוקתית אשר הורתה לה לעבוד חמש שעות ביום וזאת בהתחשב בכך שבד"כ עבדה 8 שעות ביום. לטענתה הקיצוץ בשעות הוביל ל"קיצוץ" בשכרה. לא מצאתי כי ב - 6 החודשים לאחר התאונה השתכרה התובעת פחות מאשר בחודשים אחרים. עיינתי בתלושי השכר הרלבנטים לפרק זמן זה ומצאתי כי הם לא נופלים מתלושים מאוחרים יותר. לפיכך, אני דוחה טענה זו. לאחר שקילת כל הנסיבות אני מחייבת את הנתבעת בפיצוי לתובעת כמפורט להלן: כאב וסבל: בגין כאב וסבל 42,122.67 ₪. הפסד השתכרות לעתיד: 145,360 ₪. עזרת צד ג' לעבר: 12,000 ₪. עזרת צד ג' לעתיד: 176,000 ₪. נסיעות: לעבר ולעתיד: 30,000 ₪. כל הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. מהסכום שנפסק יש לנכות תקבולי מל"ל בגין התאונה. לענין הניכויים הגישה הנתבעת חוו"ד אקטואר אשר לא נסתרה. מאחר שניכויי מל"ל הם ענין שבידיעה שפוטית וחווה"ד האקטוארית נועדה רק לסייע לביהמ"ש בעריכת התחשיב אני מאמצת את האמור בחווה"ד האקטוארית ומורה כי מהסכום שנפסק יש להפחית ניכויים בגין מל"ל ע"פ חווה"ד. בנוסף תישא הנתבעת בשכ"ט עו"ד ע"פ הדין. ניתוחתאונת דרכים