כללי:   עניינה של התובענה הוא סכסוך שכנים בגין מזגן המותקן בדירת הנתבע. התובעת מבקשת צו מניעה קבוע האוסר על הנתבע להפעיל את המזגן שבדירתו כל עוד מנוע המזגן אינו מותקן על גג הבניין, כן עותרת התובעת למתן סעד כספי.   התובעת מתגוררת בדירתה שברחוב הכנסת 10, שיכון בבלי, ת"א הידועה כחלקה 128 בגוש 6107.   כמפורט בכתב התביעה, לפני מספר שנים התקין הנתבע מזגן בקיר הבניין סמוך לחלון הנתבעת.   לגרסת התובעת כאשר המזגן מופעל הוא, גורם לרעש ולפליטת חום במטבח,חדר האוכל ובסלון של התובעת וגורם לה סבל לשהות בחדרים אלו, זהו נשוא התביעה. בנוסף לעתירה לצו מניעה , הרי מבחינה כספית, מעמידה התובעת את תביעתה על סכום של 17,714 ₪ נכון ליום 20.02.01, יום הגשת התביעה. סכום זה מורכב מהנתונים הבאים: א. תשלום בסך 2,514 ₪ למומחה אשר ביצע מדידות לרעש ולחום הבוקעים ממזגן הנתבע. ב. פיצוי בסך 15,000 של עוגמת נפש ופגיעה בלתי נסבלת באיכות חייה. ג. הוצאות רכישת אטמים בסך 200 ₪. גרסת התובעת:   התובעת מתגוררת באיזור שקט ושכונת מגורים בלבד. הנתבע הינו שכן התובעת והמחזיק כדייר בדירה בקומה השלישית בבניין התובעת. הנתבע רשום כשליש בעלים של הדירה כאמור בנסח רישום המקרקעין, שהוגש וסומן ת/1. לטענתה, הנתבע נכנס להתגורר בשכנות, כשלוש שנים לפני הגשת התביעה. עם כניסתו, התקין הנתבע מזגן גדול ממול לדירת התובעת, הפונה לעבר הסלון ופינת האוכל והמטבח, הגורם שם לרעש עצום ולפליטת חום חזקה אשר אינם מאפשרים לשהות בהם.   התובעת טוענת כי היא סובלת מרעש, עייפות , חוסר ריכוז, הפרעות במנוחה וכן פגיעה בכל הנאותיה ואיכות חייה.   התובעת מוסיפה וטוענת כי היא נאלצת לישון עם אטמי אוזניים ומתהלכת בדירתה במרבית שעות היום והלילה. בכדי להקל על עומס החום והרעש בדירה, שמקורם בפעולות המזגן של הנתבע, פרשה התובעת יריעת ניילון על כל חלון האוורור הגדול הצפוני ושומרת על תריס החלון והחלון סגור באופן קבוע על מנת למנוע את חדירת הרעש והחום מכיוון המזגן.   התובעת פנתה אל הנתבע מספר רב של פעמים, בבקשה להעלות את מנוע המזגן על גג הבניין וזאת בכדי למנוע ולהפסיק את הישנותם של הרעשים המטרידים והחום הנפלט מהמזגן באופן תמידי. (נספח א' לכתב התביעה). עמוס יפה, מהנדס ואקוסטיקאי, ביצע לבקשת התובעת, בתאריך 10.10.02 מדידות לרעש ולחום הבוקעים ממזגן הנתבע, הבדיקה נערכה בשעות היום ונמצא כי הרעש המצטבר של המקור עם רעשי הרקע בפינת האוכל הינו 54.9 [A]Leq Db , עוצמה העולה על מפלס הרעש המותר ע"פ החוק. כמו כן, מדד הוא את הטמפרטורה בדירת התובעת כאשר מזגן הנתבע פעל ונמדדו 25 מעלות בתוך הסלון ו29 מעלות בחלון פינת האוכל. (נספח ב' לכתב התביעה).   מסקנת המומחה לפי "התקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) התש"ן-1990", כי הרעש שנמדד חורג מהמותר להפעלה בלילה וחורג מהמותר להפעלה במשך למעלה מ-9 שעות ביום והוא לפיכך "רעש בלתי סביר". מסקנתו לעניין "התקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש) התשנ"ג -1993", כי נעברה עבירה לפי תקנות אלו. ס' 11 לתקנות ל מניעת מפגעים (מניעת רעש) תשנ"ג 1992 : "לא יפעיל אדם ולא ירשה לאחר להפעיל מזגן, מדחס או מכשיר כיוצא באלה - (1) במקום כמפורט בתקנה 3(א)(1) עד (3) ובאופן הגורם לרעש חזק המפריע או עלול להפריע לשכנים; (2) במקום ובאופן הגורם או עלול לגרום לרעש בלתי סביר כמשמעותו בתקנה 2 לתקנות רעש בלתי סביר". (עמוד 5 לחוות הדעת נספח ב' לכתב התביעה). מסקנתו לפי "חוק למניעת מפגעים, תשכ"א -1961", ס' 2 לחוק למניעת מפגעים תשכ"א -1691 : "לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי-סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת-מקום או לעוברים ושבים".   לשיטתו, אין ספק שהרעש הנדון מפריע לגב' ענבי לאיכות חיים סבירה בדירתה ולאור זה נעברת לדעתו עבירה על המותר לפי חוק זה. כמו כן, מסקנתו לפי "צו סדר פלילי-(ברירת משפט -מניעת רעש) התש"ס-2000" כי על הנתבע עבר עבירה על פי התקנות ועליו לשלם קנס. (עמוד 6 לחוות הדעת נספח ב' לכתב התביעה).   בשיבה מיום 21.04.02 העיד מר יפה בחקירתו: "אני זוכר שהחלל המשותף של פינת האוכל והסלון היה שם תריס סגור, והיו שם ניילונים היתה שם ממש אטימה כדי למנוע את הרעש החזק". (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 23-24) "ש: האם אתה יכול לומר שמקור הרעש הוא בוודאות מהמזגן של הנתבע. ת: כן" (עמוד 12 לפרוטוקול שורות 16-17). "ש: האם היא התלוננה על רעש בחדר השינה ת: יכול להיות,זה לא מתועד אצלי, בדקתי בפינת האוכל ובמטבח שם היו רעשים. ש: שאלתי אם התלוננה על חדר השינה. ת: יכול להיות אני לא מדדתי שם. עקרונית היא התלוננה על חדר השינה. ש: מדוע לא בדקת בחדר השינה מקום שהיא התלוננה עליו? ת: כי המקום החיצוני היה פינת אוכל ומטבח. במטבח לא בדקתי, כי החוק מתייחס לחדר המגורים". (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 4-10). גרסת הנתבע:   לטענת הנתבע סביבת המגורים איננה "מקום שקט" אלא נמצא בקרבת מקום בית כנסת, תחנת אוטובוסים, תחנת מוניות, גן ילדים והסופרמרקט השכונתי, כמו כן הדירה גובלת בפארק ההומה בכל ימות השנה.   המזגן אשר הותקן הינו מזגן חדש, מודרני ושקט אשר החליף מזגן ישן גדול ורועש. מיקומו של המזגן החדש זהה למקום המזגן הישן. בישיבה מיום 25.12.01 העיד הנתבע: "לא נכון שהמזגן מרעיש, השכנה סתם עושה לי צרות. רק עם השכנה הזו יש לי בעיות. המזגן מותקן מאז שנת 82, המזגן לא שינה מקום. לשאלת בית המשפט אני משיב שהחלפתי את המזגן. קודם היה מזגן ישן ועכשיו יש חדש. המיקום אותו מקום, במקום הזה קיימים עוד מזגנים, ואף אחד מהשכנים לא מתלונן על זה, היא לא מתלוננת רק על המזגן, יש לה תלונות אחרות". (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 6-11).   המזגן מותקן בין הקומה השנייה לשלישית שעה שהתובעת גרה בקומה הרביעית. לטענת הנתבע המזגן אינו מופעל ברוב שעות היום והלילה. (סעיף 2ג' לסיכומי הנתבע).   הנתבע חוזר על גירסתו כי במשך חודשיים במהלך הקיץ לא שהה בדירתו כלל ועל כן לא היה כל שימוש במזגן. הנתבע רכש לדבריו את הדירה על שם אחותו וגיסו החיים בחו"ל. בישיבה מיום 25.12.01 העיד הנתבע: "בנושא הבעלות, אני קניתי את הדירה על שם אחותי וגיסי שהם תושבי ארה"ב , זה נכון שאני דייר, אולם אך בשליש, וזו מטעמים טכניים". (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 22-23).   הנתבע הביא מומחה לאקוסטיקה מטעמו ,אינג' עוזי ליבני, שיבדוק וימדוד את עוצמת הרעש והחום בתאריך 04.03.02 בשעות הלילה, אשר קבע כי "ניתן לקבוע כי רעש המזגן של משפ' עקרון עומד בכל הקריטריונים המקצועיים ואינו גורם לרעש בלתי סביר בדירת גב' ענבי על פי התקנות למניעת מפגעים". (סעיף ד.4 לחוות דעת מומחה מטעם הנתבע).   בישיבה מיום 21.04.02 בעדותו של מר ליבני העיד : "לא מדובר בכפל מרחק, המרחק בין מרכז פינת האוכל, לבין מרכז הסלון, אינו כפל מרחק. אם הייתי עושה את החישוב , יתכן שזה היה עולה בדציבל אחד או שניים ועובר את המידה של 40 דציבלים במידה מזערית, שאינה מהווה מטרד". (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 11-13). "מכיוון שאני כתבתי שעל פי תקנות רעש בלתי סביר, נכתב במפורש, ויש לי כאן את התקנה נאמר שיש לבצע את המדידות בחדר השינה או בחדר מגורים. עכשיו לכל הדעות חדר מגורים זה חדר מגורים, ושם בוצעה המדידה כדת וכדין על פי הוראת התקנה. חדר השינה בכלל, אדון יפה לא ביצע, ואין חלון לכיוון מר עקרון , זה לא רלוונטי, שם אין בכלל בעיה, כך שהמדידות בסדר, והכל בסדר, ואני לא רואה בעיה". (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 9-14).   מומחה מטעם בית המשפט:   לאור חוות הדעת הנ"ל אשר סותרות אחת את השנייה, וכן לאור העובדה כי המומחים דבקו בגרסת חוות דעתם ולא סטו ממנה, מינה בית המשפט ביום 23.04.02 בהסכמת הצדדים מומחה שלישי אשר יבדוק את המזגן נשוא התביעה, בחודש יולי בשעות הצהרים/אחר הצהרים.   ד"ר אסנת ארנון מדדה את הרעש ביום 07.07.02 , על פי בקשת התובעת, בשעות הצהרים, כאשר נכחו שני היועצים האקוסטיים של בעלי הדין וכאשר בעלי הדין נכחו בדירותיהם. מסקנותיה היו,כי "רעש המזגן גבולי במקרה זה והתוצאה אינה מצביעה על מסקנה מובהקת לכאן או לכאן, באשר לצורך בנקיטת אמצעים להקטנת הרעש... כיוון שהסטייה מהמפלס המרבי המותר היא קטנה ביותר ומתקיימת בשעות הלילה בלבד ובחלק קטן של הבית בלבד, ההחלטה אם יש לחייב נקיטת אמצעים להפחתת הרעש ומי ישא בהוצאות הכרוכות בכך, היא בשיקול דעת בית המשפט". (סעיף 7 לחוות דעת מומחה מטעם ביהמ"ש). בתשובות של ד"ר א. ארנון מיום 09.09.02 לשאלות ההבהרה של מר עקרון מיום 03.09.02, נאמר: "כיוון שהחריגה אינה תלויה במשך שהותה של גב' ענבי בפינת האוכל, אלא במשך פעולתו של המזגן אין העובדה כי גב' ענבי מרבה לשהות בפינת האוכל כדי לשנות את האמור בחוות דעתי". הכרעה:   מדובר כאמור במזגן הנתבע אשר מפריע לתובעת בשגרת חייה, השאלה העומדת על הפרק היא האם הפרעה זו הינה מטרד אשר גורם נזק לתובעת. ס' 44 לפקודת ה נזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח 1968: (א) "מיטרד ליחיד הוא כשאדם מתנהג בעצמו או מנהל את עסקו או משתמש במקרקעין התפושים בידו באופן שיש בו הפרעה של ממש לשימוש סביר במקרקעין של אדם אחר או להנאה סבירה מהם בהתחשב עם מקומם וטיבם; אך לא ייפרע אדם פיצויים בעד מיטרד ליחיד אלא אם סבל ממנו נזק. (ב) הוראות סעיף זה לא יחולו על הפרעה לאור-שמש". ס' 2 לחוק ל מניעת מפגעים תשכ"א -1691 : "לא יגרום אדם לרעש חזק או בלתי-סביר, מכל מקור שהוא, אם הוא מפריע, או עשוי להפריע, לאדם המצוי בקרבת-מקום או לעוברים ושבים". ס' 11 לתקנות ל מניעת מפגעים (מניעת רעש) תשנ"ג 1992 : "לא יפעיל אדם ולא ירשה לאחר להפעיל מזגן, מדחס או מכשיר כיוצא באלה - (1) במקום כמפורט בתקנה 3(א)(1) עד (3) ובאופן הגורם לרעש חזק המפריע או עלול להפריע לשכנים; (2) במקום ובאופן הגורם או עלול לגרום לרעש בלתי סביר כמשמעותו בתקנה 2 לתקנות רעש בלתי סביר".   כאמור לעיל אנו רואים כי אכן המזגן גורם לנתבעת הפרעה מסוימת, אולם לפי המלצות המומחית שמינה בית המשפט אנו רואים כי המדידות הצביעו על חריגה קלה מערך הסף המותר בשעות הלילה בפינת האוכל בלבד, בסלון ובחדר השינה לא נמצאה חריגה מערך הסף גם בשעות הלילה, רעש המזגן לפיכך גבולי במקרה זה והתוצאה אינה מצביעה על תוצאה מובהקת לכאן או לכאן.( ס' 7 לחוות הדעת מטעם בית המשפט). זאת בניגוד לחוות הדעת מטעם התובעת כי לרעש עוצמה העולה על מפלס הרעש המותר על פי החוק.   חוות דעת המומחה מטעם הנתבע קובע כי רעש המזגן עומד בכל הקריטריונים המקצועיים ואינו גורם לרעש בלתי סביר על פי התקנות למניעת מפגעים.   כאשר הגענו למסקנה, מכל האמור לעיל, כי אנו מהלכים על הגבול הדק בין המותר לאסור על פי החוק, לפי עקרון הגולגולת הדקה ,כובד הכף נוטה לעבר האסור. עקרון הגולגולת הדקה מובא בע"א 785/80 עיריית פתח-תקווה נ' מרדכי צרפתי, פ"ד לח(3)39. דברי כבוד הש' מ.אלון בעמ' 43: "עקרון הגולגולת הדקה משמעותו, שכאשר נגרם מעשה נזק, אחראי המזיק על שיעור הנזק שנגרם כתוצאה ממעשה הנזק, אף אם שיעור זה עולה במידתו על מה שהיה צפוי מראש, וזאת כתוצאה מ"גולגולתו הדקה" של הניזק. מה שאין כן במקרה שמעשה המזיק לא גרם למעשה של נזק, שאזי אין בעובדת "הגולגולת הדקה" של הניזק כדי ליצור מעשה נזק שלא נגרם ולא נעשה על ידי המזיק".   לעניינינו, יכול והתובעת הינה רגישה יותר לרעש מכל אדם סביר אחר, כך שהרעש אשר יוצא ממנוע המזגן אינו מפריע לאדם הסביר אך לתובעת רגישות גבוהה ולכן הדבר גורם סבל רב יותר.   היישום המעשי של המסקנות הנ"ל הוא צו עשה להעתקת מנוע המזגן.   מומחית מטעם בית המשפט הגיעה למסקנה כי ניתן להקטין את עוצמת הרעש שגורם המזגן לדירת התובעת במספר דרכים: א. העתקת המעבה לגג או הזזתו למקום אחר בקיר החיצוני. ב. התקנת אלמנט מיסוך על חלקו העליון של המעבה.   במקרה שלנו הראוי ביותר לפסוק לרווחת שני הצדדים הוא, כי יש להעתיק את מקום מנוע המזגן אל גג הבניין. כך יהנו הצדדים הן מהפעלת המזגן והן מהשקט ומניעת זרמי החום נלווים.   אני קובעת כי על הנתבע והתובעת יחדיו לשלם את הוצאות העתקת המזגן מקומו הנוכחי למקומו החדש, גג הבניין.   ראיתי לנכון לחייב גם את התובעת להשתתף בהוצאות אלה, נוכח הגבוליות העולה מחוות דעת המומחית של בית המשפט. העתקת המזגן תבוצע תוך 45 יום מקבלת פסק דין זה לידי הנתבע. ע"א 164/53 אריה צוצרסקי נ' ציפורה סנדלר ואח', פ"ד ח'(1) 386. כבוד הש' לנדוי בעמ' 388 קובע כי: "יש לשקול את מידת ההפרעה לשכנים כנגד הנזק הכספי החמור אותו יסבול הנתבע, אם יהיה עליו להעתיק את המטרד למקום אחר. " בעניין זה דן סעיף 59(ב) של פקודת הנזיקים, המורה מתי ימנע בית המשפט ממתן צו המניעה. לשם כך צריכים להתקיים שני תנאים גם יחד:(1) שהפגיעה או הנזק לתובע הם קטנים ואפשר להעריכם בכסף ולפצות עליהם בצורה מתאימה על ידי תשלום כסף; (2) שבמתן צו המניעה יהיה משום הכבדה על הנתבע". ע"א 436/60 מאיר עזרי ואח' נ' ויקטור קליין ואח', פ"ד טו(2) 1177, שם כבוד הש' ברנזון קבע: "אדם יוצר מטרד יחיד, כאשר הוא פוגע במידה מהותית כאשר הוא פוגע בשימוש הסביר של שכנו בנכסיו ובהפקת הנאה סבירה מהם, בהתחשב עם טיבם ומקום הימצאם של הנכסים. אין ולא יכול להיות סטנדרט אחר, אבסולוטי, של נוחות אישית ושל הנאה בנכסים שכל אדם זכאי להם. המבחן הוא מבחן של סבירות והדעת נותנת שהסטנדרט משתנה עם הנסיבות, הזמן והמקום, טיב הנכסים והשימוש שנעשה בהם , הסביבה בה הם מצויים והחברה השוכנת בה- כל אלה וכיוצא בהם גורמים בעלי חשיבות הקובעים את השימוש האפשרי בנכסים וההנאה שאפשר להפיק מהם כדי ששכנך יוכל גם הוא לעשות שימוש מתאים בנכסיו הוא ולהפיק מהם הנאה ראויה. אינם דומים מגורים באזור מגורים טהור, כשם שאינם דומים מגורים בעיר למגורים בכפר, אבל בכל מקום שבו גר אדם זכאי הוא לאפשרות של תנאי חיים בריאים, הוגנים ואנושיים". אחריות בנזיקין עולה רק מקום בו הפגיעה או הסיכון עולים על מה שהאדם נדרש לשאת בו, בנסיבות העניין: סעיף 44 לפקודה הנ"ל בא להגן על זכותו של אדם לתנאי חיים בריאים, הוגנים ואנושיים ויש לשאוף לכך שההתקדמות הטכנולוגית תשפר תנאים ולא תרע אותם. אם ההפרעה הנגרמת לאדם היא כה ממשית, עד שהיא פוגעת בנוחות הפיזית ובקיום אנושי הוגן בהתאם להשקפה המקובלת והמפוכחת של בן חברתנו הרגיל- הרי תוצאתה היא מעשה עוול.   כאמור לעיל נעתרת אני לצו המניעה. כך אני מורה. כמו כן קובעת אני כי כל צד ישלם להוצאותיו בגין המומחה שהזמין. את שכר מומחה בית המשפט יחלקו הצדדים ביניהם בשווה.   לעניין העתירה הכספית של התובעת התחלקה התביעה לשלושה מרכיבים: המרכיב הראשון הינו שכר המומחה שהוזמן מטעמה, המרכיב השני 200 ₪ עבור אטמי האוזניים, והמרכיב השלישי הינו 15,000 ₪ בגין עגמת נפש. לגבי המרכיב הראשון כאמור, הוצאות שכר המומחה ישולמו ע"י התובעת. כל צד הביא את המומחה שלו אשר חיזק את טיעוניו ולכן היה על בית המשפט להזמין מומחה נוסף מטעמו אשר יכריע בסוגיה.   המרכיב השני כאמור, לא הובאו שום קבלות והוכחות קנייה אחרות של אטמי האוזניים לבית המשפט ועל כן דוחה אני את התביעה בגין רכיב זה,שהוא אף בחזקת "זוטי דברים". לגבי הרכיב השלישי, עגמת הנפש.   התובעת מבקשת סכום גבוהה מאוד על עגמת הנפש ,הסבל ואובדן ההנאה אשר נגרמו לה כתוצאה מרעש וחום מנוע המזגן. תוצרי הלוואי אשר נגרמו כתוצאה מהמזגן לדירת התובעת, היו קיימים כאמור בחלקים מסוימים של דירת התובעת. טענות התובעת היו בעיקר בחלק של המטבח, חדר האוכל והסלון אשר השהייה בהם ,כאשר המזגן היה בשימוש, הפכה לבלתי נסבלת, לטענתה. כאן המקום לציין כי קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר חלוקת הדירה.   מחלוקת נוספת אשר עמדה על הפרק היתה האם סלון התובעת אכן שימש לה כסלון, חדר מגורים נוסף לשהות בו לטענתה או משמש הסלון כחדר כושר לתובעת כטענת הנתבע. התובעת טוענת כי את רוב שעות היום מבלה היא בחדרים הנ"ל ומשמשים הם לה כמקום מנוחה ושלווה, ואילו התובע טוען כי הסלון שלה אינו אלא חדר כושר, ולא קיים כלל חדר אוכל אלא שולחן במטבח. הדבר בא לידי ביטוי בישיבה מיום 21.04.02, עדות מר יפה (עד התביעה): "ש: איך ידעת שזה סלון. ת: יש תוכנית של דירה, וזה נראה בבירור שזה סלון. ש: בסלון שאתה מדבר עליו , יש ארבעה מכשירי כושר, ללא תכולה נוספת, האם זה הסלון שאתה בדקת. ת: לא זוכר. אף פעם אף אחד לא שאל אותי דבר כזה, זה לא רלוונטי בעיני . אופי הריהוט לא רלוונטי". (עמוד 10 לפרוטוקול שורות 3-8). "ש: האם מדדת בסלון ת: כן. כך על פי חוות הדעת. ש: איך ידעת שזה הסלון. ת: לפי מה שנראה לפי מראית העין". (עמוד 9 לפרוטוקול שורות 13-16).   באותה ישיבה העיד מר ליבני: "ש: אם אומר לך שהדירה של התובעת היא דירה קטנה, שכל שטחה הוא 47 מטר, כאשר בסלון אין ריהוט והבית הוא קטן, והמקום היחיד להעמיד בו את שולחן האוכל, הוא בפרוזדור הצר שאני מצביעה עליו, ובנוסף לכך המקום היחיד המאוורר בבית הוא פינת האוכל, משם נכנסת רוח צפונית, לכן פינת האוכל משמשת את הגב' ענבי גם לשבת ולאכול, וגם להיות שם. האם גם במקרה הזה, אדוני חושב שזה לא חדר מגורים, שרוב שעות היום היא מבלה שם. ת: אני טוען שפינת האוכל, וגם על פי הצילום היא בסלון ולא במרפסת". (עמוד 16 לפרוטוקול שורות 13-19) "זה לא נראה כפינת אוכל, זה שני כסאות צמודים למטבח, ולא נראה כפינת אוכל בכלל. לכל היותר מקום לשבת". (עמוד 17 לפרוטוקול שורות 12-13).   מהאמור לעיל אנו רואים כי חלוקת הדירה לחלקים שנויה במחלוקת שלא יושבה, ועל כן השימוש אשר נעשה בחדרים הרועשים הנ"ל ושהותה בהם, אינו מצדיק כלל וכלל את טענותיה בדבר עגמת הנפש ומניעת ההנאה.   על כן גם את הרכיב הזה בעתירה הכספית דוחה אני. סיכום:   בזאת אני נעתרת לסעד המעשי, ונותנת צו עשה קבוע להזזת מנוע המזגן כמפורט לעיל. דוחה אני את העתירה הכספית.   לעניין ההוצאות, מעבר לחיוב האופרטיבי של העתקת המזגן מורה אני כי בעלויות ישאו הצדדים יחדיו.   כל צד ישא בהוצאות המומחה מטעמו, וכן מחצית מהוצאות מומחה בית המשפט. כן ישא הנתבע בתשלום אגרת המשפט כערכה ביום הוצאתה, ושכר טרחת עו"ד התובעת בסך של 2,000 ₪ בצרוף מע"מ הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.   ניתן היום ז' בניסן, תשס"ג (9 באפריל 2003) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.   גרוסמן נועה, שופטת  מזגן