1. התובע הגיש לבית-הדין תביעה לתשלום הפרשי שכר, פיצויי פיטורים ודמי הבראה.   2. ואלה העובדות בתיק זה, כפי שהן עולות מחומר הראיות ומן המסמכים שבתיק: א. התובע עבד אצל הנתבעת מ- 2/96 ועד סוף חודש נובמבר 99. ב. שכרו האחרון של התובע היה 4,676 ₪. ג. התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת. ד. במהלך חודש אוקטובר 99, שונו שעות העבודה אצל הנתבעת כך שיום העבודה החל ב- 8:00 והסתיים ב- 17:30. ה. בנובמבר 99 הוחזר יום העבודה למתכונתו הרגילה. ו. לתובע לא שולמו דמי הבראה עבור התקופה שממאי 99 ועד לסיום עבודתו. ז. התובע נסע לדרום אפריקה לחתונת אחותו ביום 26/11/99. 3. ואלה טענות התובע: א. התובע התפטר בדין מפוטר בשל הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. ב. ההרעה התבטאה בשינוי שעות העבודה, באי מתן תוספת שכר כפי שסוכם, ובשינוי תנאי העבודה הפיזיים. ג. יש לקבל את גרסת התובע בכללותה, ובמיוחד לגבי מתן ההבטחה לתשלום תוספת שכר. ד. התובע הוכיח את תביעתו לגבי כל רכיבי התביעה. על כן יש לחייב את הנתבעת בתשלום כל רכיבי התביעה, בצירוף פיצוי הלנה.   4. מנגד טוענת הנתבעת טענות אלה: א. הסיבה להתפטרותו של התובע לא היתה הרעה מוחשית בתנאי עבודה. ב. התובע לא התפטר בשל שינוי שעות העבודה, שכן השינוי בוטל עוד בטרם עזב את העבודה. ג. לא ניתנה לתובע התחייבות כי תינתן לו העלאה בשכרו. ד. התובע התפטר מעבודתו אצל הנתבעת כדי לעבוד במוסך מתחרה.   5. האם התפטר התובע בדין מפוטר? ביום 24/10/99 כתב התובע מכתב התפטרות (ת/1) בזו הלשון: ”עבור: ניצן מנהל מוסך קולבי גלגל 142 דרך בית לחם, ירושלים הנדון: סיום עבודה במוסך קולבי גלגל הריני להודיעכם כי אסיים את עבודתי כמנהל מחלקת חשמל בקולבי גלגל בתאריך 25/11/99. אי קיום הבטחה שניתנה בעל-פה באפריל 1998 (בעת העסקת העובד כמנהל מחלקת חשמל), להעלאת משכורתו ל- 5,500 ₪ נטו לחודש, בנוסף מסיבת הרעת תנאי עבודה: הורדת ארוחות. מחסור בכלי עבודה בסיסיים. שינויים בשעות העבודה הקבועות. הפסקת אספקת מים חמים בבית המלאכה. אי לכך אני מבקש את אישורכם בכתב להעברת פוליסת ביטוח מנהלים מס' 328511019 בפניקס הישראלי לבעלותי על כל הזכויות שבה. בברכה דב ניימן מנהל מחלקת חשמל קולבי גלגל“   מן האמור במכתב עולה כי הסיבה העיקרית להתפטרותו של התובע הינה אי קיום הבטחה בע"פ להעלאה בשכר. כאמור לעיל טוענת הנתבעת כי הבטחה כזאת לא ניתנה לתובע. בסעיפים 4-3-2 לתצהירו הצהיר התובע בעניין זה כי: ”2. תוך כדי עבודתי אצל הנתבע למדתי, בזמני הפנוי וללא השתתפות הנתבע בשכר הלימוד, קורס הסמכה בהנהלת מוסכים ועברתי אותו בהצלחה. 3. בסיכום בע"פ שנעשה ביני לבין הנתבע, באפריל 98, באשר לקידומי, הוחלט כי משכורתי תעלה לסכום של 5,500 ₪ נטו לחודש (ובפועל הברוטו שאהיה זכאי לו יהיה 5,676.10 ₪ לחודש). 4. לאור סיכום זה, מעבידי אכן הוסיף לי מחצית מהעלאה, היינו התוספת הראשונה בוצעה (משכורתי עלתה ל- 4,676.10 ₪ נטו לחודש), אולם, התוספת השניה לא בוצעה, למרות שהעלתי את נושא זה פעמים רבות בפני מעבידי - במשך שנה וחצי לעבודתי“   בחקירתו הנגדית פירט התובע את נסיבות מתן ההבטחה כדלקמן: ”ת. מה שאתה אומר בכלל לא נכון. הוא בא אלי ואמר שהוא צריך לחתום על החשמליה אמרתי שאני מוכן לחתום רק 2,000 ₪ תוספת למשכורת. הוא אמר שהוא לא יכול לתת לי 70 אחוז העלאה מיידית אלא מוכן חצי - חצי, חצי מיידית וחצי בעוד כחצי שנה. הוא אמר לי את המילים האלה ועל זה בניתי. עד שהוא הסכים לזה לא הלכתי למשרד התחבורה לחתום גם כן. זה לא שהיתה אי הבנה פה, עד שהיתה הבנה לא הלכתי. ש. אין לי ספק שאתה הבנת אותו כך, שזו הייתה הבטחה מחייבת. השאלה היא עד כמה יכול להיות שאתה הבנת אותו לא נכון. אני אומר לך ברגע שהוא אמר לך עוד חצי שנה, הכוונה שבעוד חצי שנה נדבר. ת. אילו היה אומר כך לא הייתי חותם“ (ע' 9 ש' 18-10, ההדגשות הוספו ד.פ.).   6. התובע עשה עלינו רושם אמין ביותר. התובע פרש בפני בית-הדין את המסכת העובדתית במלואה, ולא הסתיר דבר, ובכלל זה עובדות אשר אינן פועלות לטובתו. התובע היה נינוח ושלו במהלך חקירתו הנגדית, וניכר כי הוא דובר אמת. יתר על כן, משאלותיו של ב"כ הנתבעת עולה כי הנתבעת אינה מכחישה כי אכן דובר על העלאה, אלא שעל פי גרסתה לא היה מדובר בהתחייבות.   7. סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 קובע כי: ”התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לעניין חוק זה כפיטורים“   סבורים אנו כי אי קיום ההתחייבות למתן העלאה בשכר נכנסת בגדר הוראותיו של סעיף זה, ומצדיקה את התפטרות התובע בדין מפוטר. שכר עבודה הינו תנאי יסודי וחשוב בחוזה העבודה של העובד (ראו בעניין זה: דב"ע מז/108-3 עבד אליאס אלדוויק- עזבון אל שוויקי, פד"ע יט 382, 385; דב"ע מח/174-3 טלסיס בע"מ - רוג"ל, פד"ע כ 421, 422). משלא עמד המעביד בתנאי ההסכם שנעשה עם העובד, זכאי העובד להתפטר בדין מפוטר. עם זאת יש לדחות את טענותיו האחרות של התובע לגבי הסיבות להתפטרותו. השינוי בשעות העבודה התבטל עוד לפני התפטרותו של התובע, וטענותיו האחרות לא הוכחו בפנינו.   8. טוען ב"כ הנתבעת כי ספק אם מדובר בהתחייבות שיש לה תוקף משפטי מחייב. מדברי התובע (סעיף 5 לעיל), עולה כי מדובר בהסכם בע"פ, שהינו בגדר התחייבות לכל דבר ועניין. סעיף 23 לחוק החוזים קובע כי: ”חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים“   משמע, שגם סיכום דברים בע"פ, ואפילו בעניינים מסובכים ויקרים, יכול שייחשב כחוזה (ג. שלו, דיני החוזים, ע' 277). התובע הדגיש כי התנה את החתימה במשרד התחבורה בהעלאה בשכרו, ורק משהוסכם על כך - חתם (ע' 4 לעיל). משמע, שמדובר בהתחייבות משפטית לכל דבר ועניין, שהיתה ברורה לשני הצדדים. על כן, אין תימה שהתובע התפטר מעבודתו משהוברר לו כי אין בדעת מנהל הנתבעת לעמוד בהתחייבותו. בנסיבות אלה, התפטרות התובע הינה התפטרות בדין פיטורים, כפי שציינו לעיל. נוסיף עוד כי טענות ב"כ הנתבע באשר לכדאיות הכלכלית של מתן העלאת השכר, והאפשרות לשכור עובד אחר במקום התובע (ע' 22 לסיכומיו) הינן בגדר טענות עובדתיות אשר לא הוכחו בפנינו.   9. מוסיף וטוען ב"כ הנתבעת כי התובע התפטר לא בשל ההרעה בתנאי עבודתו, אלא משום שמצא עבודה במוסך מתחרה. מחומר הראיות שהוצג לפנינו עולה כי התובע החל לחפש עבודה עוד במהלך תקופת עבודתו אצל הנתבעת, ושוחח עם איציק, מנהל מוסך "זיו" (ע' 10 ש' 26-16). לאחר שחזר מדרום אפריקה הובהר לו כי לא יוכל לעבוד במוסך "זיו" בשל ההסכם ברשת מוסכי "פיאט", שעל-פיו עובד שעוזב מוסך אחד, אינו יכול לעבוד במוסך אחר, אלא לאחר תקופת צינון של 3 חודשים. התובע החל לעבוד בחברת כוח אדם, ורק ביולי או אוגוסט 2000 החל לעבוד במוסך (ע' 10 ש' 26-24). בדב"ע מב/18-3 קבע בית-הדין הארצי לעבודה כי: ”בעשייתו של עובד, במסגרת הזמן שבו עדיין קיימים יחסי עובד-מעביד בינו ובין הזולת, לשם חיפוש עבודה אצל אחר או לשם ראשית פעילות כ"עצמאי" - בעשייה זאת, לכשעצמה אין כל פסול ואין בה הפרת חובה חוזית או אחרת“ (ג. את ר. אורבך נ' גלנצר, פד"ע יד 92, סעיף 1 לפסה"ד). ובאחרונה נפסק עוד כי: ”מנגד אין לדרוש מעובד כי יתפטר מיידית מחמת הרעה מוחשית בטרם ערך ברורים בדבר מקום עבודה חילופי, ויתמרן את עצמו למצב בו יוותר ללא מקור מחיה כשהוא "קרח מכאן ומכאן". בל נשכח כי נטישת מקום עבודה אינו עניין של מה בכך, בעיקר בתקופות אבטלה. ייתכן ותהא החלטת העובד קשה וכרוכה בהתלבטות, יתכן ויפסח על הסעיפים, ויתקשה להחליט. סביר להניח כי יחפוץ לברר תחילה מהן האפשרויות הפתוחות בפניו, מה סיכוייו למצוא עבודה מתאימה אחרת וכיוצא באלה שיקולים הנמשכים, בדרך הטבע, פרק זמן, של שבועות או חודשים“ (דב"ע נד/24-3 טור - מעשה אומן בע"מ ואח' , פד"ע כז 507, סעיף 10 לפסה"ד).   דברים אלה יפים אף לענייננו. הנתבעת לא קיימה את ההסכם שנעשה עם התובע, ובקשותיו החוזרות ונשנות לקיים את ההסכם לא הועילו (ע' 10 ש' 10-3). בנסיבות אלה אין כל פסול בכך, שהתובע בירר מהן אפשרויות התעסוקה העומדות בפניו, קודם להתפטרותו. למעלה מהצריך לענייננו, נוסיף עוד כי מקובלת עלינו גרסת התובע כי הודיע לנתבעת עוד לפני נסיעתו לדרום אפריקה כי מדובר בנסיעה קצרה בלבד (ע' 4 ש' 26-18, ע' 5 ש' 4-1).   10. חישוב פיצויי הפיטורים התובע טוען כי שכרו האחרון צריך להיות 5,676 ₪, ולפיכך יש לחשב את פיצויי הפיטורים על-פי שכר זה. תקנה 2 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964, קובעת כי פיצויי הפיטורים ייחשבו לפי השכר האחרון. מדובר בשכר אחרון בפועל, ולא בשכר שהיה צריך להשתלם. שכרו האחרון של התובע היה 4,676 ש"ח. על כן, יש לחשב את פיצויי הפיטורים על-פי שכר זה. לפיכך ישולמו לתובע פיצויי פיטורים בסך של 18,704 ₪ (12: 48 X 4,676). משנקבע כי הוסכם בין הצדדים על תשלום תוספת של 1,000 ש"ח לתובע מ- 10/98, וכי הנתבעת התחייבה להעלות את שכרו של התובע בשיעור זה, תשלם הנתבעת לתובע 14,000 ש"ח בגין התוספת הנ"ל עבור החודשים 10/98 עד 11/99. כמו כן תשלם הנתבעת לתובע דמי הבראה בסך של 1,560 ש"ח. איננו רואים מקום לפסוק פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בין הצדדים היתה שנויה מחלוקת של ממש, המצדיקה את הפחתת פיצויי ההלנה לשיעור של הפרשי הצמדה וריבית. לפיכך ישולמו הסכומים הנ"ל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1/12/99 ועד ליום התשלום המלא בפועל.   11. קיזוז ב"כ הנתבעת לא התייחס בסיכומיו לטענת הקיזוז בגין אי מתן הודעה מוקדמת, המועלית בכתב ההגנה (סעיף 11). משכך יש לראות טענה זו כאילו נזנחה. למעלה מהצריך לענייננו נוסיף כי אף לגופו של עניין - דין הטענה להידחות. התובע נתן לנתבעת הודעה מוקדמת כנדרש. מכתב ההתפטרות (נ/1), נושא את התאריך 24/10/99, בעוד שעבודת התובע אצל הנתבעת הסתיימה בסוף נובמבר (מוסכמה 1 בדיון המוקדם מיום 22/4/01). מקבלים אנו את גרסת התובע כי מכתבו ת/1 נמסר לנתבעת בסמוך למועד כתיבתו, היינו בסוף חודש 10/99, והתובע סיים את עבודתו אצל הנתבעת ב- 26/11/99. משמע, שניתנה הודעה מוקדמת בת כ- 30 יום כנדרש.   הנתבעת תשלם הוצאות התובע בסך של 4,500 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.   ניתן היום כ"ד חשון, תשס"ג (30 אוקטובר, 2002) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.     נציג עובדיםמר אולידורט   ד. פרוז'ינין - שופטתאב"ד   נציג מעבידיםמר דבש    הרעת תנאיםשעות עבודה ומנוחה