1. התובעת הינה חברה המאוגדת על פי דיני בריטניה העוסקת ביצור נעלי ספורט ושיווקם ברחבי העולם ובישראל בכלל זה. אין חולק כי היא אחת מיצרניות נעלי הספורט, הגדולות והידועות בעולם. הנעליים שהיא משווקת תחת השם REEBOK או REEBOK CLASSIC הן בעלות מוניטין רב בעולם כולו ובישראל בכלל זה והן נמכרות בכמויות והקפים גדולים ביותר ברחבי העולם.   הנתבעים או מי מהם עוסקים ביבוא ושיווק נעלי ספורט מסוגים שונים במשך שנים ארוכות. באפריל 2001 הם ייבאו מכולה של נעלי ספורט מסין הנושאות את השם או הסימן ROCKET CLASSIC. נעליים אלה עוכבו ע"י שלטונות המכס משום שהם סברו כי בצורתן ובחזותן מחקות הן, חיקוי כמעט מושלם, את נעליREEBOK CLASSIC המיוצרות והמשווקות ע"י התובעת. כך במסגרת סמכותם לפי סעיף 200 א' לפקודת המכס. הודעה על עכוב המשלוח נמסרה לתובעת וזו לא המתינה זמן רב עד שהגישה את התביעה שבפני נגד הנתבעים. בכתב תביעתה (המתוקן) עותרת התובעת להורות על השמדת הנעליים שיובאו כאמור ולאסור על הנתבעים לייבא נעליים הנושאות שם זה או כל נעל המחקה את נעלי התובעת. כן עותרות הן לחייב הנתבעים בפיצויים כפי שפורט בס' 36 (ד) של כתב התביעה המתוקן.   2. עד כמה שעלה בידי להבין את סכומי התובעת, מבססת היא את תביעתה על עילת "גניבת העין" המנויה בס' 1 לחוק העוולות המסחריות 1999). הסימנים המוטבעים על גבי נעלי התובעת, למעט השם עצמו, אינם מוגנים בסימני מסחר או מדגמים כלשהם הרשומים בישראל. מכל מקום, לא נטען אחרת ע"י התובעת. כל ראיותיה וטענותיה התמקדו, למעשה, בעוולת גניבת העין הנ"ל שבצעו, לטענתה, הנתבעים, או מי מהם, בעת שייבאו את אותה מכולה שעוכבה במחסני המכס ואשר הכילה, כאמור, אלפי או עשרות אלפי זוגות נעליים בעלי צורה וחזות דומים לאלה של נעלי התובעת.   ס' 1 לחוק העוולות המסחריות 1991 קובע: "לא יגרום עוסק לכך שנכס שהוא מוכר או שרות שהוא נותן, ייחשבו בטעות כנכס, או כשרות של עוסק אחר, או כנכס, או כשרות שיש להם קשר לעוסק אחר".   טוענת התובעת כי הנעליים שיובאו ע"י הנתבעות ומשווקות על ידן כה דומות בצורתן ובחזותן הכללית, עד כי נראות או נחשבות הן ע"י הקונה הסביר, כנעלי הספורט של התובעת המשווקות בישראל תחת השם REEBOK CLASSIC. בכך מבצעת הנתבעת עוולה של גניבת עין המנויה בס' 1 לחוק הנ"ל. הנתבעים דוחים טענה זו של התובעת ומבהירים כי אין כל הטעיה או חשש שהציבור יוטעה לחשוב כי הנעליים המיובאים על ידם תחת השם המסחרי ROCKET CLASSIC הם נעליים המיוצרות ע"י התובעת. 3. על מנת לבסס תביעה על יסוד עוולת גניבת העין יש להוכיח, קודם לכל, את דבר קיומו של מוניטין לנעלי הספורט המיוצרות ע"י התובעת. עובדה זו אינה שנויה, למעשה, במחלוקת בין הצדדים. הנתבעים מודים במוניטין הרב שיש בעולם, ובישראל בכלל זה, לנעלי הספורט שמייצרת התובעת (ראה למשל ס' 20 לכתב סיכומיהם) והיא מוכחת ע"י עדי התובעת שלא נסתרו כלל בענין זה. (ראה למשל את תצהירו של יעקב סקאל ת/1).   אכן נעלי הספורט של התובעת המשווקות תחת שמה, הן בעלי מוניטין רב הן בארץ והן בעולם. זכאית, אם כך, התובעת להגנה על מוניטין זה מפני חקיינים וזייפנים למיניהם, המבקשים לנצל את "שמן הטוב" של הנעליים לטובת נעליים מאיכות ירודה יותר ונעדרות מוניטין המיובאות ומשווקות על ידם בארץ. כך בתנאי מפורש שנעלי החקיינים ידמו באופן ברור ובולט בצורתן ובחזותן לנעליים בעלות המוניטין.   4. יש לבחון, איפוא, האם הוכח קיומו של דמיון כזה, דמיון שיש בו כדי להטעות את צבור הרוכשים, עד כדי שברכשו את נעלי הנתבעים יהיה סבור כי את נעלי התובעת הוא רוכש.   בחינת העובדות והראיות, לרבות זוגות הנעליים השונות שהוצגו בפני (ת/2 - ת/8), אינו מאפשר, לדעתי, לקבוע את שמבקשת התובעת קרי, כי נעלי הנתבעים בצורתן ובחזותן הכוללת דומות עד כדי חשש להטעות הצרכן, לנעלי התובעת. חזותן הכוללת של נעלי ROCKET אכן דומה לזו של נעלי REEBOK, כפי שהיא דומה למרבית נעלי הספורט המיוצרות בעולם ע"י יצרניות אחרות בעלות שם ומוניטין. דגלה של בריטניה מוטבע בשני סוגי הנעליים, בשונה מסוגים אחרים של נעלי ספורט בעלי שם ומוניטין. על שני אלה ועל העובדה כי בשני סוגי הנעליים מוטבעת המילה CLASSIC יחד עם שם המותג (REEBOK או ROCKET), מבססת התובעת את קביעתה כי מדובר בחיקוי "בוטה ומטעה" של נעלי התובעת. 5. אין דעתי כדעת התובעת. העובדה כי נעלי הנתבעים נמכרות תחת השם ROCKET, שהוא שונה לחלוטין, בצלילו ובאופן ביטויו, מהשם REEBOK וכי שם זה מוטבע במקום בולט ביותר בחלק העליון של לשונית הנעל, כמו גם במקומות אחרים בנעל, עובדה זו משמעותית ביותר ושוללת, לדעתי, במידה רבה את האפשרות להטעיית הצרכן, באופן שהוא יבין, או יחשוב, בטעות כי הוא רוכש נעליים של התובעת. הן בנעלי התובעת והן באלה של הנתבעים מוטבע שם המותג הן בלשונית הנעל והן בצידיה ובחלק האחורי. אך בעוד שמתחת לשם REEBOK המוטבע בלשונית מופיע סמלה של התובעת בצורת משושה המורכב מ"פלחי" משולשים מיוחדים בצורתם ולצד השם בצידי הנעל מוטבע דגל בריטניה, הרי שבנעלי הנתבעים אין מופיע כלל סמלה של התובעת, או כל סמל אחר ובמקומו מופיע בלשונית מתחת לשם ROCKET, כמו גם לצד השם המוטבע בצידי הנעל, דגלה של בריטניה. שוני זה מקהה את הרושם המטעה שעלול היה להיווצר כתוצאה מהעובדה שבשני סוגי הנעליים מוטבע דגל בריטניה ומופיע השם CLASSIC מתחת לשם המותג (באותיות קטנות ופחות בולטות).   6. ב"כ התובעת "אימץ" את דגלה של בריטניה כ"סימן הבית" של התובעת וטוען כי עצם השימוש בו בנעלי הנתבעים יוצר חיקוי שכן הדגל הוא: "סימן ההיכר הבולט ביותר של מוצרי התובעת (שהינה כידוע חברת בריטית) והינו הלכה למעשה "סימן הבית" של התובעת ומזוהה עם מוצריה" (עמ' 3 לסיכומים).   טענה זו אינה מובנת לי ואין לה ביסוס משפטי. מה פירוש המונח "סימן הבית" בו עושה שימוש ב"כ התובעת? הרי אין חולק כי אין לתובעת זכויות יוצרים כלשהן על השימוש בדגל זה ואין כל סימן מסחרי או מדגם המגן מפני השימוש בדגל בעיצוב המוטבע בנעלי התובעת. האם עצם העובדה שחברה בריטית, או חברה הרשומה על פי דיני בריטניה, עושה שימוש בדגל בריטניה עושה אותו ל"סימן הבית" שלה ואוסרת על השימוש בו ע"י יצרנים או גופים מסחריים אחרים, שאינם בריטיים. אתמהה?   התובעת לא הצביעה, מכל מקום, על קיומו של איסור חוקי כלשהו מלהשתמש בדגל בריטניה, בעיצוב כזה או אחר, ועל קיומה של הגנה על סימן זה, בו היא עושה שימוש. כמובן שאם צורת הדגל ואופן הטבעתו על גבי הנעל, כמו גם הטבעת אלמנטים או סימנים ויזואליים אחרים, יש בהם כדי להטעות את הצרכנים או הרוכשים הפוטנציאליים יתן בית המשפט משקל לעובדה זו במסגרת בחינת השאלה האם קיים חשש סביר להטעיה והאם ביצעו הנתבעים עוולה של גניבת עין.   במקרה זה קיים, אמנם, דמיון בין צורת ואופן הטבעת הדגל לצד שם המותג (במלבן שקוע התפור בצידי הנעל) אך דמיון זה, כשלעצמו, אין בו, לדעתי, כדי ליצור רושם של חיקוי או הטעיה. אף בנוסח תווית האזהרה של בעלי זכויות היוצרים המוטבעת או תפורה בגב הלשונית של שני סוגי הנעליים קיים דמיון ואיני מוציא מכלל אפשרות כי הנוסח הועתק ע"י היצרן או המשווק של נעלי ROCKET. עם זאת אין אף בעובדה זו על מנת ליצור רושם של הטעיה. יש לזכור כי תווית זו מוטבעת במקום שאינו נראה לעין, אם מביטים פרונטלית בחלק החיצוני של הנעל. אין זה מתקבל על דעתי כי הרוכש הפוטנציאלי יוטעה רק משום שנוסח האזהרה הכתובה בחלק הפנימי של הלשונית זהה בשני סוגי הנעליים.   7. ב"כ התובע מצביע אף על עצוב דומה או זהה של האותיות המרכיבות את השמות ROCKET ו-REEBOK ואת המילה CLASSIC כאלמנטים מטעים המצביעים על פעולת חיקוי של יצרני ROCKET. הדמיון קיים, אם כי המעיין היטב בעיצוב האותיות יבחין בהבדלים ביניהן. עם זאת אינני סבור כי יש בדמיון הקיים כדי ליצור רושם של הטעיה.   8. לא די, לדעתי, להצביע על אלמנטים דומים הקיימים בשני סוגי הנעליים על מנת לקבוע, בשל כך בלבד, כי מדובר בהטעיית הצרכן באופן שהוא יחשוב בעת קניית הנעליים כי מדובר בנעלי REEBOK בעוד שבפועל הנעליים שנמכרו לו הן נעלי ROCKET (ס' 1 לחוק העוולות המסחריות 1991). משתוצג בפני הצרכן נעל הנמכרת ע"י הנתבעים יבחין הוא, מן הסתם, כי מדובר בנעל מסוג ROCKET שהרי שם זה מוטבע באופן בולט בכל צידי הנעל ובלשונית. יתכן כי הוא ישים ליבו תופנה לדמיון הקיים בצורתן ועיצובן של נעליים אלה לנעלי REEBOK, במיוחד לאור העובדה שבשתיהן, שלא כמו במותגים אחרים של נעלי ספורט, מוטבע דגל בריטניה, אך מכאן ועד היווצרות חשש סביר כי יטעה לחשוב כי מדובר בנעל REEBOK - המרחק רב.   חזותן החיצונית של שני סוגי הנעליים, דומה אך אין חזות זאת חריגה או שונה באופן בולט, מחזותן של מרבית נעלי הספורט של יצרניות אחרות בעלות מוניטין כזה או אחר. העובדה שרק בשני סוגי נעל אלה (ולא בנעליים של יצרניות אחרות) מוטבע דגל בריטניה, יוצרת אמנם דמיון צורני בולט יותר בין השניים, אך אין בכך כדי להביא להטעיית הציבור, ברמה שתצביע על קיומה של "גניבת עין" כמשמעותו של מונח זה בס' 1 לחוק העוולות המסחריות 1999. השם הבולט בשונותו, המוטבע במקומות בולטים, העדר הסימן או הסמל של התובעת בלשונית הנעל, המשווקת ע"י הנתבעים, והבדלים נוספים בצורת הנעל ועיצובה, לרבות בצורת קווי התפר אשר בגפת הנעל ובסוליה, מונעים, לדעתי, אפשרות הטעיה, או טעות, שתיפול אצל רוכש הנעליים הסביר לגבי הזהות האמיתית של היצרן או המותג. העובדה כי נעלי התובעת (גפת הנעל) מיוצרות מעור ואילו אלה המשווקות על ידי הנתבעים (הן הגפה והן הסוליה) עשויות מפלסטיק ותוית בתוך הנעל מציינת זאת, מונעת אף היא, מהרוכש הפוטנציאלי, או לפחות מקשה עליו, ליפול בפח ולרכוש את שלא ביקש.   הפער הניכר בין מחירי שני סוגי הנעליים (לצרכן) מונע, אף הוא, אפשרות לטעות, או הטעיה, לגבי זהות הנעליים אותן מבקש הצרכן לרכוש. נעלי ROCKET נמכרות לצרכן במחיר של 100 - 80 ₪ לזוג, בעוד שנעלי REEBOK נמכרות, לפי דברי העד יעקב סקאל, ממנהליה של חב' השווק הסטונאי של נעליים אלה, במחיר של כ-.280 ₪ לזוג נעליים למבוגר וב-.170 ₪ לילד. אני מניח כי מחירן של נעלי REEBOK גבוה יותר, משמעותית, בחנויות הנעליים הקמעונאיות. מכל מקום קיים פער ניכר בין המחירים ולא כפי שניסה להציג זאת ב"כ התובעת, בס' 33 לסיכומיו, בציינו את מחיר הנעל לילד בלבד, תוך שהוא נמנע מלציין את מחיר הנעל למבוגר, הגבוה יותר, על אף שיעקב סקאל ציין מחיר זה במפורש במהלך עדותו (עמ' 20 לפרוטוקול).   9. הנסיבות ובעיקר מראה העיניים, כפי שפורט לעיל, יוצרים את הרושם הברור כי מדובר בשני סוגי נעלי ספורט מקטגוריות מחיר שונות. אף אם קיים דמיון בין שני סוגים, בסימנים ויזואליים כאלה או אחרים, הרי שהצטברות העובדות והנסיבות שפורטו לעיל מונעות, לדעתי, קיומו של חשש סביר להטעיית הצרכנים.   "הציבור אינו עולם גולם... וגם אם אמרנו שיש חשש מה לטעות, נטילת סכון זו ראויה ולו למען התחרות החופשית וחופש העיסוק של הכלל". (דברי כב' השופט מ. חשין בע.א. 5792/99 תקשורת וחנוך יהודי/משפחה בע"מ - אס.בי.סי פרסום שווק וקדום מכירות בע"מ - עתון משפחה טובה - פד"י נה (3) עמ' 933).   דברים אלה משקפים, בכל הכבוד, את דעתי והם צוטטו על ידי בפסק דין שיצא תחת ידי בענין דומה ביום 11.1.04 (בת.א. 2631/01, 2554/01).   שם ציינתי את הדברים הבאים היפים גם לעניינינו:   "אין מקום ל"חנוק" את חיי המסחר, למנע תחרות חופשית, לפגוע בחופש העיסוק ול"הקריב" כל אלה על מזבח קדושת המונטפולין. יש אמנם להגן על הקניין הרוחני וזכויות יוצרים, פרי רוחם דמיונם וכשר המצאותם של מעצבים אמנים ויוצרים בתחומי יצירת שונים, אך באותה מידה אין להתעלם מאינטרס הציבור ורווחתו. יש לאזן בין שני אינטרסים מנוגדים אלה על ידי הקפדה בהגנה על הטעון והראוי להגנה מצד אחד, ודחיית נסיונות של בעלי מונופולין וזכויות יוצרים למיניהם לפגוע במתחריהם המסחריים בתואנות של פגיעה בקניינם (הרוחני), מצד שני - נסיונות אשר לא תמיד ממש בהם ולא תמיד, כמו במקרה שלפני, מצביעים הם על קיומו של חשש ממשי להטעיית הצבור)". (עמ' 9 לפסק הדין).   דברים אלה משקפים את דעתי גם במקרה זה. אין מקום, לדעתי, להכניס תחת קורת הגג של עוולת גניבת העין כל מקרה בו קיים דמיון בין סוגי נעליים, או סוגי טובין אחרים, ובלבד שבית המשפט ישוכנע כי אין בדמיון הקיים משום חשש להטעיית הצרכן בדבר זהות המוצר.   10. אין מקום, איפוא, במקרה זה, לקביעה כי הנתבעים בצעו עוולה של "גניבת עין" כלפי התובעת בשווקם את הנעליים מסוג ROCKET, שכן לאור האמור לעיל לא קיים חשש כי הנעליים המשווקות ע"י הנתבעים ייחשבו בטעות ע"י הצרכן הסביר כנעלי התובעת.   התובעת לא הצביעה כאמור על קיומו של סימן מסחרי או מדגם רשום המוטבע על נעליה, אשר הופר ע"י הנתבעים ואף לא על עילת תביעה אחרת (מעבר לגניבת עין) אשר תצדיק הענות לתביעתה.   לא עלה, איפוא, בידי התובעת להצביע או להוכיח קיומה של עילת תביעה שתצדיק הענקת הסעדים שהתבקשו על ידה.   11. תביעת התובעת נגד הנתבעים נדחית. התובעת תשלם לנתבעים את הוצאות המשפט ותישא בהוצאות האחסנה במחסני המכס של מכולת הנעליים המוחזקת ע"י שלטונות המכס עד סיום ההליכים המשפטיים בתיק זה.   כמו כן תשלם התובעת לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך -.30,000 ₪ בצרוף מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה מהיום עד התשלום בפועל. דיני ספורטגניבת עין