הגיון כלכלי בהענקת מתנה התובעת הינה חברה לניהול פרויקטים של בניה, אשר שירותיה נשכרו על ידי הנתבעת לפקוח על עבודות הבניה בפרויקט מגדל המשרדים בשכונת מנשייה בתל אביב הידוע בשם Trade Towor (להלן: "הפרוייקט" או "הבנין"). התביעה שבפני היא לתשלום שכר טרחה עבור ביצוע עבודות פיקוח . הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בעילה נזיקית בטענה לבצוע רשלני של עבודות הפיקוח וכן תבעה החזר תשלומים ששולמו ביתר, לטענתה. ואלה, בקצרה, העובדות הנדרשות לענין: 1. ביום 21.1.93 נכרת חוזה בין התובעים לבין הנתבעת לבצוע עבודה של ניהול ופיקוח על עבודות הבניה בפרויקט כנגד תמורת שכר טרחה כקבוע בו (להלן: "החוזה"). 2. בהתאם לסעיף 7 לחוזה כלל שכר טרחתם של התובעים שני רכיבים: 3.3% מעלות הפרויקט ועוד 5% מערך השינויים והתוספות, אשר ישולמו בפועל על ידי המחזיקים בבנין (להלן: "השכר הנוסף"). הרכיב הראשון של שכר הטרחה שולם לתובעים במלואו, ותביעה זו אינה עוסקת בו. הרכיב השני, הוא השכר הנוסף, לא שולם לתובעים, למרות שבפרויקט בוצעו שינויים ותוספות לפי דרישות הרוכשים בהיקף לא מבוטל. 3. בהתאם לבקשת הנתבעת ערכו עבורה התובעים שני מפרטים בקשר להיקף עבודות הבניה ורמתן. האחד, מפרט טכני המפרט את עבודות הבניה בפרויקט ורמת הבניה הסטנדרטית שתבוצע על ידי הנתבעת בפרויקט. (נספח ב' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים: להלן: "תצהיר אפרתי"). השני, מחירון תוספות ושינויים (נספח ג' לתצהיר אפרתי) בו מפורטת שורה ארוכה של עבודות בניה ולצידן מחיר ליחידה, אשר יבוצעו לפי דרישת רוכשי היחידות בפרויקט (להלן: "השינויים והתוספות"). 4. בהתאם לשלשה חוזי רכישה של יחידות בפרויקט, שנרכשו על ידי משרדי עורכי דין ורואי חשבון, בוצעו עבורם על ידי התובעת, שינויים ותוספות בהיקפים של עשרות אלפי דולרים באחד המשרדים הגיעו שינויים אלה לסך העולה על מליון ורבע דולר. התובעים לא קיבלו שכר טרחה בתמורה לעבודות הפיקוח על השינויים והתוספות, למעט סכומים מינוריים. הגנת הנתבעת, כפי שיובהר להלן, נסמכת על פרשנות משפטית של חוזי ההתקשרות שנכרתו בינה לבין רוכשי היחידות. 5. בתביעה הנגדית טוענת הנתבעת לביצוע רשלני של עבודות הפיקוח שנעשו על ידי התובעים, אשר גרמו לה נזק בשני ראשים: האחד, הצורך בתיקון ליקויי הבניה והשני פגיעה בשמה הטוב. 6. סכום נוסף אותו תובעת הנתבעת הוא בגין שכר טרחה נוסף ששולם לתובעים עבור ביצוע פיקוח על שינויים ותוספות שנעשו לפי דרישת הרוכש מיטב הטנא אחזקות מקרקעין בע"מ (להלן: "מיטב הטנא") לפי בסיס ערך תוספות בסך של 1,025,757 ₪. לטענתה, בפועל שולם לה על ידי מיטב הטנא סך של 800,000 ₪, זאת עקב ליקויים בעבודת התובעים, ועל כן עליהם להחזיר לה הפרש התמורה ששולמה להם ביתר על הסך של 225,757 ₪. בנוסף תובעת הנתבעת להחזיר לה סך השווה ל- 27,000 $ ששילמה לתובעים - לטענתה - לפנים משורת הדין בסופה של ההתחשבנות. דיון: תביעת התובעים לשכר הנוסף; טוענים התובעים כי בהתאם לשלשת חוזי הרכישה, נספחי ז' לתצהיר אפרתי, נעשו שינויים ותוספות לפי דרישת הרוכשים, בגינם לא שולם להם שכר נוסף: מיטב הטנא רכשה מהנתבעת ביום 21.7.99 מספר יחידות בקומות שונות בבניין, המשתרעות על פני שטח של כ- 5,600 מ"ר. (להלן: "חוזה מיטב הטנא"). ד.מ.ק.א שירותי משרד בע"מ (להלן: "דמקא") רכשה מהנתבעת ביום 28.7.99 יחידה אחת בבניין, המשתרעת על שטח של 1,129 מ"ר. עסקים רדודים בע"מ (להלן: "עסקים רדודים") רכשה מהנתבעת יחידה אחת בבניין, המשתרעת על שטח של 1,129 מ"ר. שלשת חוזי הרכישה האמורים הינם חוזים סטנדרטים והואיל וככל הנוגע למחלוקת הנטושה בתיק זה נוסחם זהה, אתייחס - לצורך הנוחות - לחוזה מיטב הטנא והמסקנה לגביו תחול על שני חוזי הרכישה האחרים. בהתאם לסעיף 12.1 לחוזה מיטב הטנא שולמה לנתבעת תמורה בגין מכירת יחידות הדיור בסכום של 51,126,308 ₪ (להלן: "התמורה"). סעיף 12.5 לחוזה זה קובע את הבסיס לחישוב התמורה כדלקמן: "מובהר בזאת כי סכום התמורה עבור היחידות הנרכשות חושב בהתבסס על המפתח של 2,250 (אלפיים מאתיים וחמישים) דולר ארה"ב למ"ר בגין מעטפת הממכר (להלן: "תמורת המעטפת") + 650 דולר ארה"ב למ"ר בגין המפרט הטכני נספח "ז" והתוספות לממכר לפי סעיף 14.2.5 ובסה"כ 2,900 $ (אלפיים תשע מאות דולר ארה"ב) כפי שערו היציג ביום חתימת הסכם זה לכל 1 מ"ר (בתוספת מע"מ) ותוך התבססות על שטח הממכר ברוטו כאמור בס"ק 4.1, כשמובהר בזה כי השטח לצורך חישוב התמורה הינו כ- 5002.77 מ"ר המהווה שטח ברוטו של היחידות כמפורט בס"ק 4.1 דלעיל ללא שטחי המרפסות, למעט שטח המרפסת בקומה 16 הנכלל בחשבון. סעיף 14.2.5 לחוזה מיטב הטנא קובע כי התמורה כוללת זכות לביצוע שינויים ותוספות, כפי שתדרוש מיטב הטנא, לפי בסיס חישוב של שטח הרכישה במכפלת סכום של 250 $ למ"ר, דהיינו 1,250,000 $. מפאת חשיבותו של סעיף זה להלן נוסחו המלא: "מוסכם בזה כי הקונה תהא זכאית לתוספות מעבר למפרט הטכני (נספח "ז") (אשר עלותן תחושב כאמור בפסקאות 14.2.2, 14.2.1 ו- 14.2.3 , על פי הענין למעט עלויות מימון) וזאת ללא תשלום נוסף עד לסך ממוצע של 250$ ל- 1 מ"ר הינו כ- 1,250,000 $ (כפוף למדידה הסופית) לגבי השטח המשמש יסוד לחישוב התמורה כמובהר בס"ק 12.5 דלעיל. לא ניצלה הקונה זכותה לתוספות בשווי זה, כי אז היא תהא זכאית לזכוי שלא יעלה על 25$ למ"ר היינו סך של 125,000$ (כפוף למדידה הסופית) בגין היתרה הבלתי מנוצלת, כשהוא צמוד כאמור בסעיף 12.3 לעיל. למען הסר ספק מובהר כי ככל ובמידה והתוספות אותן תזמין הקונה יחרגו מן הסכום הנ"ל כי אז תחויב הקונה על החלק החורג באופן הנקוב בפסקאות 14.2.1, 14.2.2 או 14.2.3 על פי הענין כולל עלויות המימון". אין חולק כי כל אחד מרוכשי היחידות ניצל את מלוא הזכות לשינויים ותוספות שנתנה לו על פי סעיף 14.2.5 לחוזה מיטב הטנא, וחלקם אף ביצעו שינויים בסכום העולה על הסכומים האמורים בסעיף זה. עלות השינויים והתוספות חושבה על בסיס מחירון השינויים והתוספות שנערך על ידי התובעים. גם אין חולק כי התובעים הם אלה שביצעו את עבודות הפיקוח על ביצוע השינויים והתוספות. לטענת התובעים הם זכאים לשכר נוסף בסך השווה ל- 5% מערך השינויים והתוספות שבוצעו על ידי הנתבעת גם אם חוזי ההתקשרות עם הרוכשים נוסחו כך שהשינויים והתוספות הינם בגדר זכות שהרוכש רשאי לממשה. לטענתם מחיר השינויים והתוספות מופיע בחוזים שנכרתו בין הנתבעת לבין הרוכשים, הוא שולם לה בפועל על ידם, ועל כן, ומכוח סעיף 3 לנספח א' לחוזה זכאים התובעים לשכר טרחה נוסף בגין ביצוע השינויים והתוספות בסך השווה ל- 5% מהתשלום ששולם בתמורה לביצועם. לטענת הנתבעת אין דין פטור כדין תשלום. הנתבעת גורסת כי היא לא קיבלה תמורה עבור ביצוע שינויים ותוספות על בסיס הנוסחה הקבועה בסעיף 14.2.5 לחוזה, אלא המדובר בפטור מתשלום עד סכום קבוע ומוסכם. דהיינו יש לראות - לטענתה - את התמורה כסכום כולל עבור רכישת היחידות בפרויקט, סכום שנשאר קבוע בין אם בוצעו שינויים ותוספות בין אם לאו, בין אם הם בוצעו במלוא הסכום הקבוע בסעיף 14.2.5 ובין אם בוצעו בהיקף חלקי בלבד בכפוף להחזר חלקי מוסכם כקבוע בסעיף 14.2.5 סיפא לחוזה מיטב הטנא. אין לקבל את דרך הפרשנות המוצעת על ידי הנתבעת, אשר עומדת בניגוד להגיונו המסחרי כלכלי של חוזה מיטב הטנא, בניגוד לאומד דעת הצדדים כפי שהיא משתמעת מנוסחו, בניגוד לרוח החוזה והגיונו ובניגוד לעקרון תום הלב. סעיף 12 לחוזה מיטב הטנא נוקב בתמורה כוללת עבור רכישת היחידות בפרויקט וכן הוא מפרט את הבסיס לחישוב התמורה כדלקמן: 650 $ למ"ר לפי רמת הבניה על פי המפרט הטכני, מוכפל בשטחי הרכישה. 2,250 $ למ"ר עבור מעטפת הממכר כפול שטח הבניה. אולם לא ניתן להסתפק ברכיבי חישוב אלה לצורך קביעת הבסיס לחישוב התמורה, שכן סעיף 14.2.5 כולל רכיב נוסף. התמורה כוללת זכות לביצוע שינויים ותוספת על בסיס חישוב של 250 $ למ"ר במכפלת השטח, ובמקרה של מיטב הטנא מגיעה הזכות לשינויים ותוספת לסך של 1,250,000 $, זאת מתוך תמורה כוללת בסך 14,588,723 $. הגיונו הכלכלי של חוזה מיטב הטנא, רוח החוזה ומטרתם המשותפת של שני הצדדים לו היא רכישת יחידות בבנין משרדים שנבנה על פי רמת בניה אחידה שנקבעה על ידי הקבלן, היא הנתבעת, על פי המפרט הטכני שחובר על ידי התובעת. כל תוספת או שינוי החורגים מהמפרט הטכני מבוצעים על ידי הקבלן המוכר בתמורה, אשר הבסיס לחישובה נקבע בנספח השינויים והתוספות, אשר אף הוא חובר על ידי התובעים עבור הנתבעת. אין כל הגיון כלכלי בהענקת "מתנה" על ידי הנתבעת למיטב הטנא בסכום העולה על מליון ורבע דולר, נכון לשנת 1997, כאשר חלק מרווחיה במכירת היחידות מופק מביצוע השינויים והתוספות. גם את תמצי לומר כי הזכות לביצוע שינויים ותוספת בסכום האמור מהווה דרך למתן הנחה לרוכש בשיעור של כ- 8% - 9% ממחיר התמורה הרי שאין זה הגיוני, סביר ומקובל לקבוע הנחה בדרך כל כך פתלתלה, מסובכת ומסורבלת כפי שנוסחה בחוזה. הנחה בשיעור זה ניתן להעניק עובר לכריתת החוזה ועל כן לרשום בו את סכום התמורה לאחר ההנחה. קביעת הנחה בדרך של ביצוע שינויים ותוספות על בסיס סכום מסוים, המסרבל את ביצוע החוזה, דורש ספירת השינויים והתוספת אגב התאמתם לטבלת המחירים המופיעה בטבלת השינויים והתוספות, תוך ביצוע הפחתות על פי נוסחה נוספת הקבועה בסעיף 14.2.5 סיפא לחוזה זה, היה ולא תנוצל מלוא הזכות לשינויים ותוספות, אינה הגיונית, אינה סבירה ואינה מתישבת עם התנהגותם של צדדים רציונלים לחוזה מסחרי מסוג זה. ראוי להדגיש כי נוסחת הנחה, או "הזכות לשינויים" כפי שמכנה אותה הנתבעת, הינה מקור ליצירת מחלוקות בין הצדדים, שכן ביצוע שינויים ותוספות בניה מזמין קיומן של חילוקי דעות אשר להיקף השינויים ורמתם. אין כל הגיון כלכלי מסחרי שהנתבעת תנסח חוזה המזמין סכסוך עם הרוכש שעה שניתן, באופן פשוט, ליתן הנחה בשיעור העולה כדי ערך השינויים והתוספות אותם העמידה כ"זכות" לפי סעיף 14.2.5 לחוזה. המסקנה המתבקשת מקריאת נוסח סעיפים 12 ו - 14.2.5 לחוזה מיטב הטנא הינה כי חישוב הזכות לשינויים אינה אלא מסווה לחישוב רכיבי התמורה ומטעמים השמורים עם הצדדים לו בחרו לנסח רכיב תמורה זה כזכות לביצוע שינויים ותוספות. על אחד מהשיקולים שהביאו את הנתבעת לקבוע תמורה למכר בסכום גבוה, המבליע בחובו רכיבים שונים ומשתנים, העיד העד מטעם הנתבעת יואב אהרוני: " ש. האם זה נכון שלנתבעת ולבעלים שלה היה אינטרס להציג בפני השוק שהשטחים שלה נמכרים במחיר גבוה לכל מטר. ת. בהחלט כן. ש. לכן כשהכללתם את הסכום של 175 דולר (בחוזה מיטב הטנא 250 $ ש.א.) הכללתם בסעיף 12, יכולתם להציג כאילו הסכום שמשולם למטר הוא גבוה יותר. ת. כן. (עמ' 40 שורות 3-8) אפשר שלשני הצדדים לחוזה מיטב הטנא היו שיקולים נוספים, אשר הביאו אותם לנסח את סעיף התמורה בחוזה כמי שכולל זכות לשינויים בסכום של מליון ורבע דולר ואולי אף שיקולי מס, מכל מקום הפרשנות המתיישב עם הגיונו המסחרי כלכלי של חוזה זה, כמו גם אומד דעת הצדדים כפי שהיא משתמעת מנוסחו, מביאים למסקנה כי אין המדובר בזכות לשינויים אלא בתשלום עבור ביצוע בפועל של שינויים ותוספות כחלק מהתמורה. זאת ועוד, פרוש הנתבעת לסעיף 14.2.5 לחוזה אינו מתיישב עם עקרון תום הלב, המהווה עקרון על בדין החוזים בישראל. עד כמה פרוש הגורס כי המדובר בזכות לביצוע שינויים ולא בתשלום תמורה הינו חסר תום לב תעיד העובדה כי עבור ביצוע השינויים והתוספות על פי סעיף 14.2.5 לחוזה גבתה הנתבעת ממיטב הטנא דמי ניהול, תאום ופיקוח בשיעור של 5%, זאת בנוסף לרווח קבלני בשיעור של 12%. הגדילה הנתבעת לעשות ואף ביקשה מהתובעים שיכינו לה טבלה, נספח ה' לתצהיר אפרתי, בה מופיעים ראשי פרקים לביצוע חשבון עם כל רוכש של יחידות בפרויקט. בטבלה זו מצוין, בין היתר, מהו סך חשבון השינויים והתוספות ומתוך רכיב זה נגזר סך השווה ל- 5% כדמי ניהול תאום ופיקוח. הנתבעת חטאה פעמיים: פעם אחת קיבלה מהרוכש תמורה עבור ביצוע שינויים ותוספות ולא שילמה שכר נוסף לתובעים, כמחויב בחוזה שכרתה עימם, ופעם שניה גבתה מהרוכשים עבור דמי פיקוח וניהול אותם שילשלה לכיסה, למרות שעבודת הפיקוח והתאום בוצעה על ידי התובעים. עדותו הפתלתלה והמתחמקת של עד ההגנה יואב אהרוני, בנסיון כושל להסביר פשר גביית 5% מערך השינויים והתוספות (עמ' 41, 42 לפרוטוקול) אך מחדדת את העדר תום ליבה של הנתבעת בביצוע חוזה מיטב הטנא. מכאן המסקנה כי פרוש נכון והוגן, המתיישב עם עקרונות תום הלב, עם הגיונו המסחרי של חוזה מיטב הטנא ועם אומד דעת הצדדים לו מביא למסקנה כי מנגנון חישוב ערך השינויים והתוספות מהווה חלק מרכיב התמורה הקבועה בסעיף 12 לחוזה זה ואין המדובר בזכות קבועה בין אם מומשה על ידי הרוכש בין אם לאו. התובעים פיקחו על ביצוע עבודות השינויים והתוספות ומכוח החוזה הם זכאים לשכר נוסף בשיעור של 5% מהתמורה ששולמה לנתבעת. הואיל והתמורה עבור ביצוע עבודות אלה שולמה לנתבעת במסגרת התמורה הכוללת עבור המכר, הרי שעליה לשלם לתובעים סך השווה ל- 5% מהסכום ששולם לה בפועל. עבור ביצוע השינויים והתוספת למיטב הטנא קיבלה הנתבעת סך של 1,250,000 $ ארה"ב. עבור ביצוע השינויים והתוספת שבוצעו לדמקא קבלה הנתבעת סך של 197,575 $ ארה"ב ועבור ביצוע שינויים ותוספת לעסקים רדודים קיבלה הנתבעת סך של 197,575 $ ארה"ב. מהסכומים האמורים יש לגזור 5% על פי שערו היציג של דולר ארה"ב ביום כריתת החוזה בצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהמועד האמור ועד ליום התשלום בפועל. כן תישא הנתבעת בהוצאות התובעים ושכר טרחת פרקליטם בסך השווה ל- 15% מהסכום הפסוק בצירוף מס ערך מוסף. התביעה שכנגד: מנהל התובעת, יואב אהרוני, מונה בתצהירו שורה של ליקויים שנמצאו בעבודות הפיקוח שבוצעו על ידי הנתבעים: רצפה בלתי מפולסת בחלקים מסוימים של הבניין, רצפת גרניט פגומה בכניסה לבנין, נזילות שנתגלו בבניין, בעיות אקוסטיקה וכיוצ"ב. העד מפרט בתצהירו את ניכויי התשלום שנעשו על ידי הרוכשים כתוצאה מליקויי הבניה, אשר לטענתו נגרמו כתוצאה מאי פיקוח נאות על ידי התובעים. יש לדחות תביעה שכנגד זו על הסף הואיל ואינה נתמכת בחוות דעת של מומחה. כלל הוא כי עניין שבמומחיות, ובכלל זה הוכחת ליקויי בניה או פיקוח לקוי על עבודות הבניה, יש להוכיח באמצעות חוות דעת של מומחה. הנתבעת לא טרחה להגיש חוות דעת כאמור. פרוטוקולים, מכתבים, התראות או מכתבי אדריכלית אינם יכולים להוות תחליף להוכחת הנזק הנטען באמצעות חוות דעת של מומחה. הגדילה הנתבעת לעשות ואפילו לא טרחה להביא לעדות את האדריכלית, אשר על מכתביה היא מבקשת להסתמך כהוכחה לליקויי הבניה.יתר על כן, למרות, שלטענתה התיעצה עם יועץ אקוסטיקה בקשר לבעיות אקוסטיקה שהתגלו בחדר מסוים בבנין, (עמ' 51 לפרוטוקול), נמנעה הנתבעת מהבאתו לעדות, כל שכן לא הגישה חות דעת בתחום מומחיות זה. למותר לציין כי הימנעות מהבאת עדים או מומחים שנמצאו באמתחתה של הנתבעת מחלישים עוד יותר את גרסתה ומחזקים הרושם כי בהימנעות מהבאתם היא מנסה להסתיר דבר מה מפני בית המשפט. זאת ועוד, יש לדחות על הסף התביעה שכנגד מהטעם שליקויי הבניה, אם היו כאלה, בוצעו על ידי הקבלנים ותרומת התובעת - ככל שתהא לגרימת אותם ליקויים - אינה עולה כדי 100%. אם היו ליקויי בניה, האשם העיקרי רובץ לפתחו של הקבלן המבצע, ואפשר - לכל היותר - לגלגל על הנתבעת רשלנות תורמת בשיעור נמוך לעומת אשמו של הקבלן המבצע. הנתבעת לא טרחה להביא חוות דעת של מומחה על מנת ליתן כלי כלשהו בידי בית המשפט לקביעת שיעורי חלוקת האחריות לליקויי הבניה. מעדותו של אפרתי עולה כי המפקח אחראי לטיב העבודה שמבצע הקבלן ולא לאספקת ריצוף פגום על ידו, ויותר מכך: "... בפרויקט כזה עובדים כמאתיים חמישים פועלים. לא ימצאו מאתיים חמישים מפקחים חכמתו של המפקח נמדדת בזה שהוא מתדרך נכון את הקבלנים, בודק בדיקות מדגמיות ומביא לכך שכמות הליקויים נמוכה". (עמ' 30 שורות 19 - 22) עדות זו לא נסתרה ולא הוכח אחרת על ידי הנתבעת. לא הוכח מה שיעור הליקויים הנתבעים לעומת כלל עבודות הבניה בפרויקט, ולא הוכח כי עבודתם של התובעים לקתה בחוסר תדרוך או בתדריך לקוי של הקבלנים. מן הטעם הזה ראוי גם כן לדחות את התביעה שכנגד על הסף. עד כמה התביעה שכנגד אינה רצינית ואינה נתמכת בראיות הולמות תעיד העובדה שהתגלתה במהלך חקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת, על כי עבור עקמומיות הרצפה קיזזו לקבלן המבצע סך העולה על 200,000 ₪ (עמ' 44 שורות 14 - 17). תביעתה של הנתבעת בגין ראש נזק זה הוא כפילות של תביעת נזק, אשר הפצוי בגינו כבר שולם לה באמצעות ביצוע הקיזוז כאמור. יתר על כן, הנתבעת לא עשתה דבר על מנת להקטין את הנזק בשל ליקויי הבניה הנטענים על ידה. בתשובה לשאלה מדוע היא לא פנתה לקבלנים המבצעים לבצע את התיקונים הנדרשים כתוצאה מלקויי הבניה שהתגלו בעבודתם השיב מנהל הנתבעת: "מפני שקבלן האיטום שנלקח למקום על ידי התובעת הוא מסוג הקבלנים שאתה לא מוכן להתעסק איתם, אלימים ולא נעימים" (עמ' 52 שורות 20, 21) ובהמשך, בתשובה לשאלה הנוגעת לליקויים נטענות בביצוע עבודות איטום השיב העד: " ש. למה לא חייבת את הקבלן שביצע את העבודות. ת. אנחנו לא רצים אחרי הרוח". (עמ' 53 שורות 8 ו- 10) מה לה לנתבעת כי תלין על התובעים אם היא נמנעת מפניה לקבלן המבצע, אשר אין כל ספק שעיקר האשם בגין ביצוע ליקוי של עבודות הבניה רובץ לפתחו. למעלה מן הצורך יודגש כי בחקירתו הנגדית של אפרתי הוא מצא מענה לכל אחד מליקויי הבניה הנטענים על ידי הנתבעת באופן המסיר אחריות ממנו. כך למשל הסתבר כי לגבי עקמומיות הרצפה הדבר נבע מחסכון בשיטת בניה בה נקטה הנתבעת (עמ' 26 ו- 32 לפרוטוקול). עדות זו מקבלת אישור וחיזוק בעדותו של מנהל הנתבעת, אשר הסכים כי פילוס במדה של רצפה עקמומית היה צריך לעלות לנתבעת מיליוני שקלים (עמ' 46 לפרוטוקול שורות 16 - 20 ועמ' 47 שורות 1 - 4). למותר לציין כי מנהל הנתבעת לא ידע להשיב לשאלה מה שטח הרצפה העקמומית (עמ' 49 שורות 2 - 4), עובדה המשמיטה את הקרקע מהתביעה לפי ראש נזק זה. בנוסף, לא נסתרה עדותו של אפרתי כי הנזילות, מקום שהתגלו, נבעו מליקוי תכנוני, אשר נמצא לו פתרון על ידי האדריכל שהוזעק על ידו למקום (עמ' 29 שורות 1-4). לאור האמור לעיל איני רואה צורך לחזור על כל הסבריו של אפרתי, אשר נתנו במהלך החקירה הנגדית, למכתבים השונים שצורפו לתצהיר מנהל הנתבעת, כמו למשל תיקון מינורי של החלפת נורות וכיוצ"ב. עדותו לא נסתרה והנתבעת לא הוכיחה אחרת. אשר על כן יש לדחות התביעה שכנגד בגין נזקים עקב ליקוי נטען בעבודות הפיקוח וממילא יש לדחות גם את התביעה לפגיעה במוניטין, אשר אף היא לא הוכחה. הואיל ולא הוכחו פגמים באיכות עבודתם של התובעים יש לדחות גם את התביעה לסך של 11,287.88 ₪ הפרש התשלומים של מיטב הטנא. עוד נטען בתביעה שכנגד כי מסגרת ההתחשבנות הכללית שילמה הנתבעת לתובעים סך של 27,000 $ ולפנים משורת הדין. אומנם תשלום זה לא הוכח באמצעות מסמך כלשהו אולם התובעים לא התייחסו לכך בעדותם ואף לא בסיכומיהם. יש בכך כדי להוות הודאה בתשלום ועל כן מהסכום הפסוק יש להפחית סך בשקלים השווה ל- 27,000$ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק ממועד תשלומו ועד למועד פסק דין זה. מן הטעמים האמורים לעיל אני דוחה את התביעה שכנגד בכפוף לנכוי האמור לעיל. מתנה