סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963 קובע, כדלקמן: "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים". בהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים, היינו - ההסכם מיום 19.9.1962, שתוקן ביום 18.6.1978 וביום 4.6.1997 "הסכם קיבוצי כללי - תקנון עבודה", שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית, בפרק בנושא "אחריות לעבירות על הוראות תקנון זה", בסעיף 53 נקבע: עשה עובד אחת מאלו: א. הפר משמעת באופן חמור. ב. גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה. יהיה צפוי: א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום. ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים. ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. כעולה מן הפסיקה, נטל ההוכחה על הנתבעת, ומידת ההוכחה הנדרשת גבוהה יותר מאשר בתביעה אזרחית רגילה (ור' לעניין זה דב"ע לו2-1/ הלמן נ' וישנגרד (לא פורסם) וכן דב"ע מז3-4/ שרה שלפי ואח' נ' אגד, פד"ע כט 49). באשר לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים: סעיף 20 (ד) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958, (להלן "החוק") מסמיך את בית הדין לבטל את פיצויי הלנת פיצויי הפיטורין עקב חלוקי דעות של ממש ו/או טעות כנה . לא בכל מקרה שבית הדין דוחה את הגירסה העובדתית של נציגת המעביד יחוייב המעביד בפיצוי הלנה מלא. ייתכנו מקרים בהם נדחית גירסת המעביד, אך גם לפי העובדות שנקבעו כנכונות על ידי בית הדין קיימים חילוקי דעות של ממש בדבר עצם החובה לשלם פיצויי פיטורים. בפסיקה נקבע כי: "שעה שעצם החבות בפיצויי פיטורים שנויה במחלוקת מהטעם שעובד פוטר בגלל עבירה משמעתית חמורה העשויה להביא בעקבותיה שלילת פיצויי הפיטורים או חלקם- אין לחייב בפיצויי הלנה, ויש להסתפק בחיוב בהפרשי הצמדה וריבית" (דב"ע מח/36-3 קרן אור נ' רצון משה פד"ע יט 485; דב"ע נה/42-3 פריים אחזקות בע"מ נ' שרון יעקובוביץ', לא פורסם). פיצוייםשאלות משפטיותפיטוריםפיצויי פיטוריםעבירות משמעת