זוהי תביעה של רוכשי דירה כנגד חברה קבלנית בגין איחור במסירה, אי התאמות בבניה ונזקים נוספים שנגרמו להם, לטענתם, תוך הפרת התחייבויותיה של החברה על פי ההסכם ועל פי דין. החברה ועוה"ד שלה נתבעו, ביחד ולחוד, בגין שכ"ט שנגבה מהרוכשים ביתר ביחס להתחייבות החברה כלפי משרד השיכון, ועוה"ד נתבע לחוד בגין דיווח מאוחר ושגוי לשלטונות מס שבח, שבגינו נקנסו התובעים. א. הרקע: התובעים רכשו מהנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) דירת קוטג' של 4 חדרים ושטח צמוד (להלן: הקוטג') בפרוייקט שבנתה הנתבעת באפק, ראש העין, ע"פ זכ"ד שנחתם בין הצדדים ביום 13.6.91. הנתבע 2 (להלן: הנתבע) הינו עו"ד במקצועו, וייצג את הנתבעת בעריכת חוזי המכר עם רוכשי הדירות בפרוייקט. לאחר חתימת זכרון הדברים, הכין הנתבע, לבקשת הנתבעת, את טיוטת חוזה המכר בין הצדדים בתיק זה (נ/3). בהתאם להתדיינות בין הצדדים לאחר מכן, ולתיקונים שהוספו ע"י התובעים וב"כ עו"ד מאי, תוקנה טיוטת החוזה בכתב יד ונחתם חוזה המכר (להלן: החוזה) ביום 21.7.91 (ת/1). החוזה הודפס ונחתם שוב (נ/2). הנתבע טיפל בדיווח על העסקה לשלטונות המס. במסגרת זו גבה הנתבע שכ"ט משני הצדדים. ב. האיחור במסירה: לטענת התובעים, הפרה הנתבעת את התחייבותה כלפיהם על פי החוזה בכך שלא השלימה את בניית הקוטג' במועד המוסכם ע"פ החוזה - 30.9.92, ואף לא חודשים לאחר מכן. מחמת העדר מקום מגורים - לאחר שמכרו ופינו את דירתם הקודמת ביום 30.8.92 בהסתמך על תנאי החוזה - נאלצו התובעים להתגורר בהפרדה זמ"ז בבתי הורי בני הזוג, הרבה מעבר לזמן המתוכנן, ונגרמו להם קשיים, טרחה ועגמת נפש. במהלך תקופה זו דחקו התובעים בנתבעת למהר ולהשלים את בניית הקוטג', אך מאמציהם נחלו הצלחה חלקית בלבד, בכך שהנתבעת נתנה עדיפות להשלמת בניית הקוטג' שלהם ביחס לבתים האחרים שבנתה באתר במקביל. לטענת התובעים, בחודש ינואר 93', בחורף קשה, נאלצו הם, יחד עם בנותיהם הקטנות, להכנס ולהתגורר בקוטג', על אף שהקוטג' לא היה גמור ולא היה מחובר למים, חשמל, גז וטלפון, וטרם החלו עבודות הפיתוח הסביבתי. לא היתה דרך גישה סלולה ובטוחה לקוטג', והתובעים עם בנותיהם נאלצו לבוסס בבוץ ולהניח קורות עץ כדי לעבור את המכשולים וערימות העפר בדרך. (תמונות ת/13-ת/14, שצולמו בפורים שחל בחודש מרץ 93'). התובעים קיבלו מהנתבעת חיבור זמני למים וחיבור לגנרטור שסיפק חשמל לאתר הבניה. עבודות הבניה בקוטג' עצמו נמשכו גם לאחר כניסתם של משפחת התובעים למגורים בו, לרבות תיקון דליפות מים לקוטג'. בנסיבות אלה, התגוררו התובעים בקוטג' הנבנה בחוסר נוחות רב, ונדרש מהם לדאוג בעצמם למילוי סולר בגנרטור המרוחק מהקוטג', בסופי השבוע בהם לא היתה פעילות באתר. אישור לחיבור לחשמל ניתן רק ביום 19.7.93 (ת/10) ואישור לחיבור למים ניתן רק ביום 16.12.93 (ת/11). התובעים טוענים כי מגיע להם הפיצוי המוסכם בגין האיחור במסירת הקוטג', בסך של 600$ לכל חודש איחור, וזאת ע"פ סעיף 6(ב) לחוזה. התובעים טוענים כי יש להעמיד את תקופת האיחור על 14.5 חודשים, דהיינו עד מועד אישור החיבור למים. שוכנעתי מעדויות התובעים, שהיו מהימנות עלי, ומהראיות שהוצגו על ידיהם, כי במועד המוסכם למסירת הקוטג' - 30.9.92 - לא היה הוא ראוי למגורים. כך, גם במועד בו עברו אליו התובעים בלית ברירה, ובמשך חודשים ארוכים לאחר מכן, עת התגוררו בקוטג' בתנאים לא תנאים, כשסביבם מתבצעות עבודות הבניה והפיתוח. הנני מעדיפה חד משמעית את עדויות התובעים על פני עדויותיהם המתחסדות והמיתממות של עדי ההגנה אברהם יצחק, מנהל הנתבעת, ושמעון עובד מנהל העבודה באתר, שניסו להציג תמונה אידילית ושלווה של מגורים נינוחים של משפחת התובעים בקוטג' בתקופה הרלוונטית. אציין כי מבחינה פורמאלית, הנתבעת לא המציאה לתובעים אישור מהנדס רשום בדבר השלמת בנייתה של דירה, לפי המפרט שבהתאם לחוק המכר (דירות) התשל"ג-1973, לא בעת כניסתם למגורים בקוטג' ולא לאחר מכן. האישורים המתייחסים למצב הקוטג' מבחינת היותו ראוי לחיבור מים וחשמל הינם מהמועדים 19.7.93 ו-16.12.93, ולפיכך יש לקבוע כי מועד המסירה בפועל הינו 16.12.93, קרי: איחור של 14.5 חודשים. הנתבעת, מצידה, ניסתה לתלות את קולר האשמה על האיחור במסירה על צווארם של התובעים: לשיטתה, הסיבה העיקרית לאיחור במסירה היא כי התובעים לא שילמו את התשלום האחרון שהיה מוטל עליהם ע"פ החוזה אלא ביום 24.11.92. הנתבעת אף טוענת, כי על פי חישוביה הפנימיים, נותרו התובעים חייבים לה סך של בין 1,000 ל-2,000$. הנתבעת לא השכילה להוכיח טענות אלה, שכן המסמך הרלוונטי נ/27 שהינו רישום פנימי של הנתבעת הוצג שלא ע"י עורכו או מי שיכול היה לאמת את אמיתות תוכנו, והתובעים הכחישו את הרשום בו לגבי מועד התשלום האחרון. מעבר לכך, טענות אלו נטענות בחוסר תום לב, שכן לא הוכח שהנתבעת פנתה אי פעם לתובעים, במועדים הרלוונטיים, בטענה כי הם מאחרים בתשלום יתרת התמורה, או כי סכום כלשהו ממנה לא שולם לנתבעת, וגם בפרוטוקול המסירה נ/8 לא צויין כי קיימת יתרת חוב כלשהי. מאידך גיסא, הוכח גם הוכח כי הקוטג' ממילא לא היה גמור ביום 30.9.92 ואף לא קרוב לגמר, ומכאן שאין כל קשר בין איחור בתשלום חלק כלשהו של התמורה, או הפרשי שער בחישובי הנתבעת בין מה ששולם למה שמגיע, לבין אי מסירת הקוטג' במועד הקבוע. טענות הנתבעת בענין זה אינן אלא תירוצים קלושים, מנותקים מן המציאות, שנועדו לכסות על מחדליה ולהתחמק מתוצאותיהם המשפטיות. כמו כן טענה הנתבעת כי סיבה נוספת לאיחור במסירה היא שינוי דגם הקוטג' שנבחר ע"י התובעים, מספר חודשים לאחר חתימת החוזה, ובחירת קוטג' מדגם מורחב, שינוי שבגינו נערכו בין הצדדים מסמך נוסף (נ/5) והסכם לתוספת בניה (נ/6) ביום 18.3.92. הנתבעת טוענת כי השינוי האריך את משך השלמת הבניה; אלא, שבנ/6 עצמו אין כל התייחסות לשינוי מועד המסירה המוסכם, ונהפוך הוא: נקבע בו כי תוספת התמורה בגין ההרחבה תשולם לנתבעת עד סוף ספטמבר 92', שהוא-הוא מועד המסירה המקורי. מכאן, שהוכח כי הצדדים לא הסכימו על כל שינוי במועד המסירה בעת עריכת נ/6, על אף שכל העובדות הרלוונטיות היו ידועות לנתבעת. מה עוד, שהחלפת הדגם התאפשרה עקב שינוי הרכישה של רוכש אחר, וההרחבה המוסכמת היתה על פי תכנית מתוכננת מראש כאופציה שניתנה למשתכנים בפרוייקט. עוד אציין, כי טענה זו לא נטענה כלל בכתב ההגנה, ומעבר לכך שיש בה משום נסיון הרחבת חזית, יש בכך כדי להעיד על אי אמינותה. הנתבעת טענה בכתב ההגנה גם כי אילוצים חיצוניים, כגון מחסור ארצי בפועלים גרמו לדחיית מועד המסירה. ברם, טענה זו לא הוכחה כלל בעובדות רלוונטיות והנני דוחה אותה. לא מצאתי כל ממש גם בטענת הנתבעת, כאילו תוספות שהזמינו התובעים באופן פרטי מקבלני האלומיניום והחשמל של הנתבעת, גרמו לעיכוב השלמת הבניה. עוד טענה הנתבעת, מהצד המשפטי, כי על פי החוזה, אין היא חייבת בפיצוי עבור איחור של עד שלושה חודשים, ולפיכך יש לחשב את מועד המסירה המוסכם כאילו היה 30.12.92. הנני דוחה טענה זו. הלכה היא, כי אם איחר הקבלן מעבר למועד שלגביו ניתנה בחוזה ארכת-חסד שאינה מזכה את הרוכש בפיצויים, הרי שיש לחשב את תקופת האיחור החל מהמועד המקורי שנקבע למסירה, ולא מהמועד של תום תקופת ארכת-החסד (ראו ע"א 758/87 קאופמן נ' גזית, פ"ד מד (2) 60, 65). עוד הנני קובעת, כי האמור בסעיף 6 לחוזה אינו מגביל את הפיצוי המוסכם שנקבע בו לתקופה של 6 חודשים בלבד, אלא חל לאורך כל תקופת האיחור במסירה, וההתניה האמורה בו מצמצמת את זכותם של התובעים לדרוש פיצוי נוסף על הפיצוי המוסכם למשך תקופת ששת החודשים הראשונים, ותו לא. לפיכך אין התובעים מחוייבים להוכיח נזק, אלא רשאים לתבוע את הפיצוי המוסכם למשך כל תקופת האיחור, כפי שאמנם עשו. לפיכך זכאים התובעים לפיצוי המוסכם בסך 600$ עבור כל חודש איחור, ובסה"כ 8,700$. הסכום השקלי יחושב על פי השער היציג של יום 1.5.93, שהינו מחצית תקופת האיחור, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.1.94 ועד לתשלום בפועל. ג. אי ההתאמות: אשר לטענת אי ההתאמות בבניה, ביחס למיפרט הטכני, מומחה בית המשפט אינג' ז'אן ברקוביץ קבע כי ההפרשים בין הרעפים שסופקו לרעפי הטוגננה שהובטחו במפרט הטכני הינו 1,100 ₪ + מע"מ נכון למועד עריכת חווה"ד. לענין תוספת העבודה שבגין החלונות בהם היתה הנתבעת מחוייבת ע"פ המיפרט, קבע המומחה סך של 2,400 ₪ + מע"מ למועד חווה"ד - יום 29.11.98. לפיכך הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 3,500 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 29.11.98 ועד לתשלום בפועל. בנוסף הנני מחייבת את הנתבעת בתשלום שכר המומחה ששילמו התובעים לאינג' ברקוביץ, בסך 1,755 ₪ נכון ליום 26.11.98, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל. אינני מחייבת את הנתבעת בתשלום חלקם של התובעים בהוצאות המומחה אינג' ניר שמינויו בוטל לבקשת הנתבעת, וזאת בשל צירוף המסמך, שהיה בו כדי להשפיע על שיקול דעתו של המומחה, על ידם. ד. חיוב בגין הוצאת ערבות בנקאית: אשר לתביעת השבת הוצאות הערבות הבנקאית שניתנה ע"י הנתבעת לפי חוק המכר (דירות) ואשר הושתה על ידיה על התובעים, בסעיף 15 ה' לחוזה - הרי שנכון למצב המשפטי התקף למועד חתימת החוזה וחיובם של התובעים בהוצאות הערבות הבנקאית, רשאית היתה הנתבעת לחייב את התובעים בהוצאות אלה, במסגרת ההתקשרות החוזית ביניהם. כיום שונה החוק בענין זה, אך אין בכך כדי להשפיע על המצב המשפטי ששרר בתקופה הרלוונטית. לפיכך הנני דוחה את התביעה בעילה זו. ה. גביית שכ"ט עו"ד ביתר: אשר לשכ"ט עו"ד שנגבה ביתר ע"י הנתבעת, הרי שהנתבעת הודתה בחיוב היתר בסך 2,200 ₪ נכון ליום 21.7.91 (ת.2, ת/9). סכום זה לא הושב לתובעים עד היום. לפיכך הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים סך של 2,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 21.7.91 ועד לתשלום בפועל. ו. פיצוי כללי על הפרת החוזה: התובעים תבעו גם פיצוי כולל בגין הפרת החוזה ע"י האיחור הרב, אי ההתאמות והסבל שנגרם להם למשך כשנה תמימה עקב כך. דעתי היא, כי הפיצוי שנפסק בגין האיחור במסירה, והפרשי הערך שנקבעו בגין אי ההתאמות, מפצים את התובעים על כל היבטי הפרת החוזה ע"י הנתבעת, בהתחשב בכך שבשלהי תקופת האיחור היה מצבו של הקוטג' קרוב יותר למצב הראוי למגורים. לפיכך לא מצאתי מקום לפסוק להם פיצוי נוסף. ו. צו עשה לענין רישום הזכויות בנכס: התובעים ביקשו צו עשה המחייב את הנתבעת לדאוג לאלתר לרישום זכויותיהם בנכס, כפי שנעשה לגבי כל יתר המשתכנים על פי הסדרי הפרצלציה ורישום הזכויות הקיימים בקרקע. הנני נותנת צו כמבוקש, לאחר שלא שוכנעתי כי אמנם נותרו התובעים חייבים סכום כסף כלשהו לנתבעת וטענותיה בדבר עיכוב הרישום עקב מחלוקת כספית, לא הוכחו כדבעי. אי ביצוע הצו יגרור אחריו את הוראות חוק בזיון בית המשפט. ז. השבת הקנס בו חוייבו הנתבעים בגין דיווח באיחור למס שבח: אשר לתביעה כנגד הנתבע, אין חולק כי הנתבע הוא שערך ומילא את שומת מס הרכישה עבור התובעים, שחתמו עליה על החלק לפי הוראתו. הנתבע דיווח על מועד העסקה כמועד עריכת זכרון הדברים, 13.6.91, אלא שלא התאים את סכום העסקה לפי שער הדולר למועד הדיווח, ואף השתמש בשיעורי מס לא נכונים. מסיבות אלה נפסלה השומה העצמית ע"י שלטונות המס ונערכה שומה אחרת, אשר לה הוסף קנס בגין האיחור בדיווח. התובעים, בסיכומיהם, העמידו את תביעתם על סכום הקנס בו נקנסו בגין האיחור בדיווח, דהיינו סך 361 ₪ ליום 9.11.91. ברם, לענין זה הוכח כי גם לתובעים ולב"כ אשם בעיכוב מסירת יפוי הכח החתום לידי הנתבע, לצורך הגשת השומה העצמית למס רכישה, וזה נמסר רק ביום 4.8.91, דהיינו - כבר באיחור מבחינת המועד החוקי. מכאן, שאין לראות בקנס תוצאה של עיכוב בדיווח ע"י הנתבע, אשר הגיש את השומה העצמית ביום 13.8.91 (ת/4). לפיכך הנני דוחה את התביעה כנגד הנתבע. ח. סיכום: הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים האמורים לעיל, וב"כ התובעים יחשב את הסכומים העדכניים ויגיש פסיקתא לחתימתי. הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים את הוצאות המשפט (אגרות) וכן שכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ₪ + מע"מ. אינני מחייבת את התובעים בהוצאות ההגנה של הנתבע, שכן הגנת הנתבעים היתה משותפת. ניתן היום י"ד בשבט, תשס"א (7 בפברואר 2001) בהעדר הצדדים. המזכירות תשלח העתקים לצדדים. ניצה מימון-שעשוע, שופטת בניהמקרקעיןהנדסה / מהנדס