להלן פסק דין בנושא פרצלציה לא רצונית: 1. זוהי תובענה על סך של 277,125 ₪ שעניינה דרישה לדמי שימוש ראויים. רקע עובדתי תיק משוחזר 2. ראשית, יצויין כי בתיק נוהל הליך הוכחות בעקבותיו הורה בית המשפט ביום 1.6.1998 על הגשת סיכומים. 3. התיק נקבע לבדק סיכומים פנימי ליום 1.9.1998. 4. ב"כ הצדדים לא טרחו להגיש סיכומים ועל כן הוריתי ביום 28.10.1998 על מחיקת התובענה כדלקמן: " 1. ביום 1.6.1998 הסתיים שלב ההוכחות בתיק זה. 2. בהחלטה מיום זה הוריתי על הגשת סיכומים על ידי הצדדים. 3. התיק נקבע לבדק סיכומים פנימי ליום 1.9.1998. 4. עד היום לא הגיש איש מהצדדים סיכומיו וכן לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד להגשתם. 5. בנסיבות אלה, הנני מורה על מחיקת התובענה." 5. בהמשך הדברים, הצדדים ביקשו הארכת מועד להגשת הסיכומים, וכפי הנראה הגישו אותם, ברם, תיק זה מחמת גניזתו, ככל העולה, לא אותר ושוחזר רק לאחרונה ע"י הצדדים והובא בפני. לגוף הענין 6. בתובענה זו דורשים התובעים מאת הנתבעים דמי שימוש ראויים בגין טענה שפלשו למגרש בשטח של 1.121 מ"ר, הוא הנכס הידוע כחלקה 249 מגרש 6368 ברמת סיב, בפתח-תקוה, אשר לו מספר בעלים במושע. התובעים, אשר בבעלותם כ- 2/3 המגרש, טוענים כי הנתבעים עושים שימוש בחלקים מן המגרש אשר אינם בבעלותם, ועל כן דורשים הם דמי שימוש ראויים בגין שימוש זה. (להלן: "המגרש"). 7. מנגד, טוענים הנתבעים כי משתמשים הם רק בחלקם היחסי במגרש ועל כן אין לחייבם בתשלום דמי שימוש ראויים. דיון 8. מאחר שעניינה של התובענה דרישה לענין שכר ראוי עבור שימוש במקרקעין, מונה בהסכמת הצדדים מומחה נייטראלי, הוא מר זהר עירון, אשר הינו מודד ושמאי מקרקעין. (להלן: "המומחה"). 9. מבדיקת המומחה עולה כי התובע מס' 2, מר יצחק עזורי, רכש שני חלקים במגרש, כדלקמן: 500/1597 חלקים נרכשו בשנת 1993 אשר נרשמו על שמו בלשכת רישום המקרקעין ביום - 27.1.1994. 500/1517 חלקים נרכשו בשנת 1998 מהנתבעת מס' 1, הגב' ויאולט דיאן, באמצעות אחותה, מיופת כוחה, הגב' זמירה מיני, אשר נרשמו על שמו בלשכת רישום המקרעין ביום - 25.3.1998. 10. עולה מכך, כי לתובע 1000/1517 חלקים במגרש, המהווים כ - 60% הימנו. 11. כבעלים נוספים רשומים בלשכת המקרקעין, הנתבעים 1 ו - 2 כדלקמן: יעל יוסף - 517/3034 חלקים. ראובן יואב - 517/3034 חלקים. 12. החלקה דנן נוצרה לאחר חלוקה מחדש של חלקה מס' 246 כ"פרצלציה לא רצונית." 13. התביעה הוגשה בתחילה על ידי שני תובעים, ברם, עם העברת חלקה של גב' ויולט דיאן למר עזורי יצחק, כמפורט לעיל - יש לראות תביעתה שלה כנדחית, אף שראוי היה כי תוגש בקשה נפרדת למתן רשות לתיקון כתב התביעה - דבר שלא נעשה. 14. ב"כ התובע הודיע כי לאחר מתן חוות דעת המומחה, עולה כי הנתבע מס' 2, מר ראובן יואב, מחזיק הינו ב - 191 מ"ר מן המגרש, ואינו משתמש בלמעלה מחלקיו הרשומים, ועל כן ניתן פסק דין חלקי הדוחה התביעה כנגד מר ראובן יואב. 15. נותרה לדיון, איפוא, שאלת החזקתה ושימושה במגרש של הגב' יעל יוסף, לגביה קבע המומחה כי מחזיקה היא ב - 185.90 מ"ר. 16. בתצהירה - נ/2, העידה הגב' יעל יוסף כי בשנת 1972 רכשה 517 מ"ר במגרש - ומחלקיה שלה מכרה למר ראובן יואב. 17. בחלק הנותר על שמה, כ - 191 מ"ר, מנהל בעלה, מר יוסף שמואל, מפעל תריסים זה שנים רבות, על פי רשיון עסק משנת - 1977. 18. לגירסתה, מצוי במגרש גורם נוסף, מר רחמים אליעזר, אח בעלה - וגיסה, המפעיל במגרש שתי סככות או מבנים לעסק, מאז שנת - 1973. 19. לעדותה, אין לה כל קשר לעסקו של מר רחמים אליעזר - ואילו חלקה שלה הושכר לאחרים על ידי בעלה. 20. הנתבעת הציגה בפני מסמך מעירית פתח-תקוה, אגף מנהל נכסים, כי על פי בדיקה באגף השומה רשומים ב"זיקה למגרש" האנשים כדלקמן: "א. יואב ראובן - בעלים. ב. רחמים אליעזר - בעלים. ג. עזורי יצחק - בעלים - לא מחוייב לשלם". (ראה: נ/1). 21. הנתבעת טוענת כי מאחר שאין לה כל קשר לשימושו של מר רחמים אליעזר, יש להורות כי דינה שווה לדינו של מר יואב ראובן, שחלקיהם שווים, ולדחות התביעה גם כנגדה. 22. כן מציינת היא כי גיסה, מר רחמים אליעזר, משתמש בחלק מן השטח במגרש ומשכיר את חלקו לצד שלישי למטרת הפעלתו של בית מלאכה לתריסים, ועל כן יש להגיש התובענה כנגד המחזיק בפועל - הוא מר רחמים אליעזר. 23. עוד הדגישה, כי לא קיבלה בעבר כל פנייה לענין דרישה לתשלום דמי שימוש ראויים מאת התובע מר עזורי. 24. מעיון בחומר הראיות ובחוות דעת המומחה הנייטרלי, וכן בדו"ח חוקר מטעם התובע - מר אפי לוי, עולה כי אכן, ידוע היה לתובע כי קיים מחזיק נוסף במגרש, הוא מר רחמים אליעזר, המשתמש בשטח של 170.72 מ"ר. כמו כן, לבעלה של הנתבעת, מר יוסף שמואל, רשיון לניהול עסק לפי חוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968, להפעלת בית מלאכה לתריסים, מאז יום 27.7.1977, ובשטח יושב פלוני, מר אביאלי, ומנהל עסק לעבודות אלומיניום ומשלם, כפי הנראה, דמי שכירות לבעלה של הנתבעת. (ראה : דו"ח חוקר - ת/2). 25. משמע, התובע, ברכשו חלקיו במגרש במושע, ידע, או היה עליו לדעת, כי במגרש נמצאים שותפים בחלקים בלתי מסויימים במושע, וכי מעבר לחלקיהם של הנתבעים מר ראובן וגב' יוסף, יושבים בשטח מחזיקים נוספים אשר ראוי היה לתבעם ישירות - ומסיבה השמורה עם התובע לא נתבעו הללו לסילוק ידם מן השטח. 26. אומנם, התרשמותי הינה, כי ישיבתו של מר רחמים אליעזר אינה נעדרת קשר עם בעלותה במגרש של גב' יוסף ועם קיום בית עסקו של בעלה במקום - שכן הללו אחים המפעילים עסק לייצור תריסים, אך אין בידי ליתן סעד כלפי הגב' יוסף שעה שעל פי חוות דעת המומחה אינה משתמשת בשטח מעבר ל - 191 מ"ר במגרש. 27. יתר על כן, הוברר כי למעט הגשת תביעה זו - לא פנה התובע בכתובים מעולם לנתבעת לענין כל דרישה שהיא לדמי שימוש ראויים. להלן דברי התובע בחקירתו הנגדית לענין זה: " ש. אני אומר לך כי עד להגשת התביעה לא נשלחה כל דרישה או כל פניה בכתב לתשלום כסף? כל מה שדרשנו זה דרך עורך דיני. אם אני אומר לך שאני כב"כ של הנתבעת 1 לא קיבלתי פניות בכתב, מה תגובתך ? יתכן." (ראה: פרוטוקול עמ' 27 שורות 19-23). 28. דבר זה אומר "דרשני" - ויתכן, כגירסת הנתבעת, מבקש התובע בדרך זו לרכוש אף את חלקיו האחרים של המגרש, שכן תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין הוגשה לבית המשפט כנגד השותפים, כעולה מחומר הראיות. 29. סיכומו של דבר, לא הוכח בפני כי הנתבעת, הגב' יעל יוסף, משתמשת בשטח מעבר ל - 191 מ"ר הרשומים על שמה כבעלים במושע במגרש, ולפיכך - דין התביעה להידחות. אשר על כן - התביעה נדחית. בנסיבות הענין - יישא כל צד בהוצאותיו. קרקעותאיחוד וחלוקה מחדשפרצלציה