1. לפני ערעור לפי סעיף 123 בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, (להלן: "החוק"), על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן: "הוועדה") אשר קבעה ביום 08.06.03, כי דרגת הנכות היציבה של המערער, בגין הפגיעה בעבודה מיום 12.12.99 היא בשיעור של 19% (להלן: "ההחלטה"). 2. עיקרי טענות ב"כ המערער הם: השגתו של המערער במסגרת הערר על החלטת הוועדה המחוזית הייתה רק בנושא הפעלת תקנה 15. לכן הוועדה לא הייתה צריכה כלל לדון בנכותו האורטופדית של המערער ולבטח לא להוריד את אחוזי הנכות שקבעה הוועדה המחוזית. משבחרה הוועדה לדון בשיעור נכותו של המערער, למרות שלא הייתה לה הסמכות לעשות כן, התעלמה היא מקביעותיו של ד"ר גרינטל כפי שהועלו בחוות דעתו מיום 15.01.02, לפיהן סובל המערער מקרעים במיניסקוס פנימי וחיצוני ונזק אוסטאוכונדרלי. הוועדה ייחסה לד"ר גרינטל קביעה רפואית, לפיה לא קיימת אצל המערער יציבות המצדיקה קביעת נכות, בעוד שד"ר גרינטל לא קבע זאת. הוועדה לא התייחסה לחוות דעתו של ד"ר אליהו טל מיום 05.04.01. הוועדה לא הסבירה באופן מפורט את ההבדל בין קביעתה לבין קביעת הוועדה המחוזית. הרכב הוועדה לא היה נאות, שכן למערער טענות גם בתחום הנפשי והוא אף הגיש לעניין זה חוות דעת פסיכיאטרית של פרופ' בנטל (מיום כ"ט בכסלו תשס"ג). הוועדה ביססה קביעותיה על סמך בדיקה קצרה מאוד. הוועדה לא התייחסה לתלונותיו של המערער לגבי פסוריאזיס ואף לא לאבחון של פרופ' מיכאל מיום 12.02.03 בעניין זה. 3. עיקרי טענות ב"כ המשיב הם: המערער טוען, כי ערער רק לעניין הפעלת תקנה 15, אך קבל את מלוא האחוזים שניתן לקבל בהתאם לתקנה זו. בהתאם לתקנה 30 (א) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התקנות") רשאית הוועדה לשנות את החלטת הוועדה המחוזית גם אם לא נתבקשה לעשות כן. בישיבה הראשונה של הוועדה מיום 17.10.02, הוזהר המערער, כי לדעת הוועדה נכותו האורטופדית נמוכה יותר מזו שנקבעה בוועדה המחוזית ולכן ביקשה ממנו להמציא מסמכים נוספים לצורך סיכום מסקנותיה. המערער היה אז מיוצג ויכול היה לקבל הסבר מקיף לגבי השלכות הערר שהגיש. המערער עצמו התלונן בפני הוועדה לגבי ליקויו ולא טען רק לעניין הפעלת תקנה 15. הוועדה בדקה את המערער מבחינה אורטופדית וציינה את ממצאיה תוך עיון בצילומי רנטגן מיום 08.08.02. המערער העלה תלונות בתחום הנפשי, לכן ביקשה הוועדה להיוועץ עם פסיכיאטר ולצורך כך הועמד עניינו של המערער בפני ד"ר ישראל אשר. בפני ד"ר ישראל אשר, עמדה גם חוות דעתו של פרופ' בנטל, אך בשונה מדעתו הרפואית של פרופ' בנטל קבע ד"ר אשר, שמצבו הנפשי של המערער מתאים ל-0% נכות. הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר גרינטל מיום 15.01.02, והסכימה עמו לגבי דלדול שרירים והגבלה בתנועות ברך ימין, אך לא קבלה את מסקנותיו משום שלא מצאה עדות רנטגנית וכן לא נמצאה יציבות המצדיקה אחוזי נכות. חוות דעתו של ד"ר טל מיום 05.04.01, הינה חוות דעת ישנה בכשנה מחוות הדעת של ד"ר גרינטל ומראש בהצגת חוות הדעת של ד"ר גרינטל, התכוון המערער להסתמך עליה בערר ולא על חוות הדעת הישנה. 4. הסמכות לקבוע את דרגת נכותו של מבוטח, עפ"י החוק היא לוועדה הרפואית. אין לבית הדין סמכות להתערב בשיקוליה הרפואיים אלא לבחון האם נפל פגם משפטי בהחלטתה. עפ"י עקרון זה תבחנה טענות הצדדים בערעור זה. 5. השאלה הראשונה הנשאלת בענייננו היא, האם היה זה בגדר סמכותה של הוועדה לדון אך ורק בעניין הפעלת תקנה 15, או שמא יכולה הייתה הוועדה לדון גם בדרגת הנכות שיש לקבוע למערער בגין פגימותיו מהן הוא סובל כתוצאה מהתאונה ולשם כך לבדוק אותו, וזאת גם אם לא נתבקשה לעשות כן: א. תקנה 30 (א) לתקנות קובעת את סמכויות הוועדה כדלקמן: "(א) וועדה לערעורים רשאית לאשר החלטת הוועדה, לבטלה או לשנותה, בין שנתבקשה לעשות זאת ובין שלא נתבקשה, בין שהמערער הוא הנפגע ובין שהוא המוסד". מלשון תקנה 30 (א) ניתן ללמוד, שהוועדה מוסמכת לקבוע, כי מצבו של המערער טוב או גרוע מזה שנקבע בוועדה המחוזית ואף להקטין את אחוזי הנכות שנקבעו בוועדה המחוזית, זאת גם מבלי שאחד הצדדים ביקש זאת. המדובר בוועדה מקצועית רפואית ומעין שיפוטית, אשר בודקת את מצבו של הנפגע ובהתאם לממצאיה ולמסקנותיה המקצועיות, קובעת את נכותו, בין שנתבקשה על ידי הנפגע להגדיל את אחוזי הנכות שנקבעו לו בוועדה המחוזית ובין שנתבקשה על ידי המשיב להקטינם. ב. מנגד קובעת הלכת שמש, כי: "תקנה 30 לתקנות לקביעת דרגת נכות מעבודה היא תקנה יוצאת דופן בכך שהיא מסמיכה וועדה רפואית להרע את מצבו של המערער, בין אם מדובר במבוטח או במוסד לביטוח לאומי, אף מבלי שהצד שכנגד ערער על קביעת הדרג הראשון וביקש זאת. בהיות תקנה זו יוצאת דופן, מן הדין ליתן לה פרוש מצמצם, מה עוד שמדובר בחוק מתחום הביטחון הסוציאלי" (דב"ע שן/23-01 יצחק שמש נ' המוסד לביטוח לאומי). עוד נקבע בהלכת שמש, כי בעת שהמדובר בערר שעניינו הוא אך ורק אי הפעלה של תקנה 15, חייבת הוועדה הדנה בערר להתייחס לשאלת הפעלתה של תקנה 15 בלבד, על סמך הממצאים הרפואיים שעומדים בפניה מהוועדה המחוזית. זאת מבלי לבדוק מחדש את המערער ובלי לפתוח את הדיון מחדש בכל פגימותיו ונכויותיו של המערער. ג. במקרה שלפני, נקבעה למערער נכות אורטופדית בשיעור של 20% על ידי הוועדה המחוזית. המערער הגיש ערר באמצעות עורכת דינו ואז אכן הועלו בכתב טענות רק לעניין הפעלת תקנה 15. ד. ביום 17.10.02, התכנסה הוועדה בישיבתה הראשונה ורשמה מפיו של המערער את כל תלונותיו המתייחסות הן לבעיות אורטופדיות והמערער אף הוסיף תלונות נוספות כדלקמן: "סובל ממחלת עור פסוריאזיס מהמתח לאחר הפציעה. בעיות נפשיות". יודגש, כי על תלונותיו אלו חתום המערער. ה. בסיכום מסקנותיה של הוועדה, מישיבתה מיום 17.10.02, נרשם כדלקמן: "התובע העלה תלונות על מצב נפשי ולכן הוועדה מבקשת לקבל חוות דעת פסיכיאטרית לגבי מצבו הנפשי והקשר לתאונה הנדונה. הוועדה בדעה שהנכות האורטופדית נמוכה מזו שנקבעה בוועדה המחוזית ולכן וועדת הערר מבקשת מהנפגע להמציא מסמכים נוספים שברשותו לצורך סיכום הדיון. הוועדה תסכם הדיון ללא נוכחות התובע". יוער, כי סיכום מסקנות הוועדה מיום 17.10.02, נרשם לאחר שהוועדה בדקה את המערער מבחינה אורטופדית ורשמה את ממצאי בדיקתה הקלינית על גבי הפרוטוקול. ו. מפרוטוקול ישיבת הוועדה מיום 17.10.02, ניתן ללמוד שני דברים עיקריים. האחד, שהמערער עצמו העלה טענות נוספות בפני הועדה בגין בעיות נפשיות ובגין הפסוריאזיס ממנו הוא סובל כתוצאה מהבעיות הנפשיות ולא תחם את הערר אך ורק בנושא הפעלת תקנה 15. שנית, עולה בברור, כי כבר בישיבת הוועדה מיום 17.10.02, הובהר למבקש, כי הוועדה בדעה ובמסקנה רפואית שהנכות האורטופדית אשר נקבעה למערער בוועדה המחוזית היא גבוהה מדי ועל כן, התבקש המערער להמציא מסמכים נוספים לעניין זה. ז. הוועדה פעלה בהתאם להלכה פסוקה, לפיה מקום בו סבורה שהיא עשויה להפחית את דרגת נכותו של הנפגע מזו שנקבעה בוועדה המחוזית, עליה להעמיד את הנפגע על כוונתה לעשות כן בכדי שיהיה לו יומו להשמיע גרסתו כראוי ולתמוך אותה במסמכים (ראה לעניין זה דב"ע מג/1241-01 גלילי נ' המוסד לקט וועדות 408 דב"ע שנ/26-01 המוסד נ' יאיר אהרונוב לקט וועדות 605). עומדת לנגד עיניי, גם הפסיקה, לפיה גם לאחר שנקבעה נכותו של המערער בוועדה המחוזית ולאחר שהגיש ערר, רשאי הוא לחזור בו מהערר (דב"ע נא/204-0 המוסד נ' יקוטיאל וגשל פד"ע כד 322). ח. המערער שהיה מיוצג לכל אורך הדרך, לא זו בלבד שלא בחר לחזור בו מהערר, או לחילופין לכתוב לוועדה מכתב, לפיו מתמקד הערר בנושא הפעלת תקנה 15 בלבד ואילו הנכות הרפואית אינה עומדת לדיון, אלא בדיוק ההפך הגמור הוא הנכון. המערער עצמו הרחיב את יריעת טענותיו בערר וטען גם לבעיות נפשיות וגם למחלת פסוריאזיס ממנה הוא סובל לטענתו כתוצאה מהבעיות הנפשיות, זאת כשהוא תומך טענות אלו, בין היתר, בחוות דעתו של פרופ' בנטל מיום כ"ט בכסלו תשס"ג ואף לעניין האורטופדי המציא המערער חוות דעת עדכנית של ד"ר גרינטל מיום 15.11.02. ט. לאחר אותה ישיבה ראשונה של הוועדה מיום 17.10.02, התכנסה הוועדה בעוד שתי ישיבות נוספות, האחת ביום 13.02.03 והאחרונה ביום 08.06.03, וביניהן אף ביקשה הוועדה את המערער להיבדק מטעמה על ידי ד"ר אשר שהינו פסיכיאטר. באף אחת מכל ההזדמנויות הנ"ל, לא בחר המערער לחזור בו מהערר, או לטעון בפני הוועדה, כי הוא תחם את הערר רק בנושא הפעלת תקנה 15. י. לבוא כיום ולטעון בבית הדין, כי הוועדה הייתה מוסמכת לדון אך ורק בנושא הפעלת תקנה 15, הינו בניגוד גמור למהלכיו של המערער בעת דיוני הועדה. הוא עצמו הרחיב את גדר הדיון בוועדה, גם לעניין פגימותיו וליקויו הרפואיים ואף הגיש חוות דעת רפואיות חדשות בכדי לתמוך בטענותיו. יא. בנסיבות אלה יש לדחות את טענתו של המערער בכל הנוגע לסמכותה של הוועדה. 6. המערער המציא לוועדה חוות דעת עדכנית בתחום האורטופדי של ד"ר גרינטל אשר ניתנה ביום 15.11.02, ובישיבתה האחרונה מיום 08.06.03, קיימת התייחסות לאמור בחוות דעת זו. הוועדה הסכימה עם ד"ר גרינטל לגבי קיומו של דלדול שרירי הקאודריצפס וגם היא מצאה אצל המערער הגבלה בתנועות ברך ימין. יחד עם זאת, הוועדה הגיעה למסקנה רפואית שונה מזו של ד"ר גרינטל בדבר סעיף הנכות, זאת משום שהוועדה לא מצאה עדות רנטגנית לשינויים ניווניים במפרק הברך וד"ר גרינטל עצמו ציין, כי לא קיימת אי יציבות בברך. לדעתה המקצועית של הוועדה, קיימת אצל המערער השפעה קלה עד בינונית על כושר הפעולה הכללי המקנה לו נכות יציבה בשיעור של 15% ואילו לדעתו של ד"ר גרינטל סובל המערער מהשפעה בינונית על כושר הפעולה המקנה לו נכות בשיעור של 20%. המדובר בשיקולים רפואיים בהם אין לבית הדין סמכות להתערב. 7. לא הייתה על הוועדה החובה להתייחס גם לחוות דעתו האורטופדית של ד"ר טל אליהו מיום 05.04.01, עליה התבסס המערער בוועדה המחוזית, זאת משום שהמערער עצמו בחר להמציא באותו תחום בדיוק חוות דעת עדכנית של ד"ר גרינטל ומכאן ניתן להסיק, כי זנח את חוות דעתו הישנה של ד"ר טל אליהו. בשולי הדברים יוער, כי לא נעלמה מעיניי העובדה, שאין שוני רב בין חוות דעתו של ד"ר טל אליהו לבין חוות דעתו של ד"ר גרינטל ושניהם קבעו ממצאים דומים ומסקנתם הרפואית זהה. 8. מאחר והמערער העלה טענות בתחום הנפשי, הפנתה אותו הוועדה לד"ר אשר שהינו פסיכיאטר מטעמה. ד"ר אשר בדק את המערער לאחר ששמע מפיו את תלונותיו ולאחר שעיין בחוות דעתו של פרופ' בנטל. לדעתו של ד"ר אשר, מצבו הנפשי של המערער מתאים ל-0% נכות ואין המדובר בהפרעה פוסטראומטית משום שלא מדובר באירוע מסכן חיים שלא ניתן היה לצפות אותו. ד"ר אשר מציין אף בחוות דעתו, כי הדרך בה מתאר המערער את מחשבותיו ואת השחזורים אינה אופיינית לתסמונת פוסטראומטית והמדובר בתגובה נפשית הסתגלותית לתוצאותיה של התאונה. בשונה מפרופ' בנטל ציין ד"ר אשר, כי לא מצא בבדיקתו שהמערער סובל מדיכאון עמוק ולא התעלם מהעובדה, כי למערער הייתה פגישה אחת בלבד עם הפסיכולוגית וגם זאת לאחר שקבל חוות דעת מפרופ' בנטל. קיים שוני ניכר בין הממצאים של ד"ר אשר לבין ממצאיו של פרופ' בנטל ומכאן נובע גם השוני במסקנות שבין שתי חוות הדעת. שוב המדובר בשאלה רפואית הנמצאת בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה. 9. משנקבע על ידי הוועדה, כי למערער אין נכות נפשית כתוצאה מהתאונה, בכך נשלל הקשר הסיבתי בין מחלת הפסוריאזיס שהמערער טוען, כי נגרמה לו כתוצאה מהנכות הנפשית לבין תאונת העבודה. יצויין, כי המערער עצמו המציא לעניין הפסוריאזיס מכתב של פרופ' מיכאל דוד מיום 11.02.03, כאשר מכתב זה אינו בגדר חוות דעת, וכל שצוין בו שהמערער סובל ממחלת הפסוריאזיס מבלי לקשור מחלה זו לתאונת העבודה. משום כך, לא היה על הוועדה להתייחס לאותו מכתב של פרופ' מיכאל מיום 11.02.03. 10. לא מצאתי פגם משפטי כלשהו בהחלטת הוועדה המצריך התערבותו של בית הדין. 11. אשר על כן, אני דוחה את הערעור. אין צו להוצאות. 12. למערער הזכות לפנות לשופט בית הדין הארצי לעבודה בירושלים, שמונה לכך, בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 ימים מהיום שיקבל פסק דין זה. עותק פסק הדין ישלח בדואר לצדדים. ניתן היום כ"ז בשבט, תשס"ד (19 בפברואר 2004) בהעדר הצדדים. ר. כהן - שופט ראשי אחוזי נכותשאלות משפטיותנכות