1. התובעים, יורשים על פי צו ירושה , הגישו תביעתם כנגד הנתבע, יורש נוסף, בשל חלוקת חשבונות הבנק של הירושה באופן שאיננו הולם את צו הירושה . 2. התובעים טוענים כי הנתבע, אשר היה בעלה של המנוחה המורישה, הוציא את יתרות הכספים אשר היו בחשבונות בנק המשותפים לו ולמנוחה, באופן שהתובעים לא קבלו את חלקם מכספי חשבונות אלו. 3. הנתבע אישר את עובדת הוצאת הכספים מהחשבונות המשותפים, אלא שטענתו היא כי כספים אלו לא היוו חלק מהעזבון. 4. תובע מס' 1 נפטר במהלך הדיון. התביעה תוקנה באופן שתובע מס ' 1 הינו עזבון המנוח באמצעות היורשת גב' רות צ'ובוטה. 5. גם הנתבע נפטר במהלך הדיון. התביעה תוקנה בהסכמה באופן שבמקום הנתבע המנוח יהיה הנתבע בנו, מר יעקב X, היורש היחידי. 6. העובדות שאינן שנויות במחלוקת 6.1 ביום 13.10.95 נפטרה המנוחה סטפניה X, ז"ל. על פי צו ירושה , יורשיה על פי דין היו שני התובעים וכן הנתבע. החלקים בעזבון היו כדלקמן: 1/6 לכל אחד מהתובעים, 2/3 לנתבע, בעלה של המנוחה. עוד נקבע בצו הירושה כי חלקה של המנוחה בדירה ירשם על שם הבעל. (צו הירושה , נספח א לת4/). 6.2 למנוחה היו חשבונות בנק, אשר התנהלו כחשבון משותף ביחד עם הנתבע 1. 6.3 על פי מכתב בנק ללאומי מיום 17.4.96, (נספח ב' לת5/) התנהלו בבנק לאומי החשבונות הבאים, כשהם משותפים למנוחה ולנתבע - א. חשבון עו"ש שמספרו 97546/46 שיתרתו ליום הפטירה 3572 ש"ח ב. חשבון מט"ח שמספרו 24674/14 שיתרתו ליום הפטירה 2084.4 $ ג. חשבון מט"ח שמספרו 24674/14 שיתרתו ליום הפטירה 276,570 מר"ג ד. פצ"מ צמוד $ יתרה ליום 29.9.95 (קרן) 48444.3 ש"ח ה. פצ"מ איכות, יתרה ליום 29.9.95 (קרן) 3,308.8 ש"ח 6.4 בבנק הפועלים היה חשבון עו"ש מס. 222451 שיתרתו ביום הפטירה 189.25 ש"ח. חשבון זה לא נכלל בכתב התביעה. 6.5 בחשבונות המשותפים נרשם במסמכי הבנק כי כל אחד מהשותפים יכול לפעול לחוד. (ת1/). 6.6 אין מחלוקת כי המנוחה ובעלה חתמו על טופס המתייחס לחשבונות ובו נרשם כך - "במקרה של פטירת אחד מאיתנו יעבור החשבון / הפקדון המשותף לרשותו השלמה והיחידה של הבעל או הבעלים הנותרים של החשבון / הפקדון. הבעל או הבעלים הנותרים של החשבון / והפקדון יהיו רשאים להשתמש ביתרת החשבון / הפקדון בלי כל הגבלה. הירושים של הבעל המשותף שנפטר לא יהיו רשאים לפעול בחשבון / בפקדון לגמרי. הוראה זו תחול במלואה גם על כל חשבון / פקדון נוסף מהסוגים הנדונים שייפתח על פי ס' 1 לעיל". (להלן "סעיף ההיוותרות בחיים"). 7. העובדות שהוכחו 7.1 לגבי חשבון 24674/14 הסתבר שנפתח בעבר על ידי המנוחה. לפי מסמך מיום 24.3.78 צורף הנתבע לבקשת המנוחה כשותף בחשבון, באופן שכל אחד יכול פעול בחשבון בנפרד. (ת1/ עמ' 2 ) 7.2 בחשבון 24674/14 התקבלו אך ורק כספים המגיעים ככספי פיצויים אישיים מגרמניה. (עדות מנהל הסניף, עמ 2 לפרטיכל). (המנוחה היתה ניצולת שואה). 7.3 לפי רישומי הבנק מקבלת הרנטה היתה המנוחה, גב' סטפניה X, ז"ל. 7.4 שני בני הזוג נשאו בשנות 1952 (או 1953) גדלו בצוותא את בן הנתבע, ונהלו חיים תקינים עד לפטירת המנוחה בשנת 1995. שני בני הזוג עבדו במהלך חייהם. הנתבע עבד בתעשיה הצבאית עד יציאתו לפנסיה, ואילו המנוחה עבדה בסוכנות היהודית שנים רבות, (מאז שנות החמישים) עד ליציאתה לפנסיה. (עמ' 5 לפרטיכל). 8. המסגרת הנורמטיבית לדיון 8.1 התובעים טוענים כי אין תוקף חוקי לסעיף "ההיוותרות בחיים", ולפיכך יש לראות את כספי החשבונות כחלק מהעזבון. הנתבע מצידו טוען כי מדובר במתן מתנה לאלתר לבעלה של המנוחה, ולכן כספי החשבונות אינם חלק מנכסי העזבון. 8.2 הדיון משתרע במתח שבין הוראות חוק הירושה תשכ"ה 1965, לבין חוק המתנה תשכ"ח 1968. 8.3 הפסיקה הענפה אשר דנה בסוגייה, בחנה את הנושא משלושה היבטים עיקריים - א. האם סעיף "ההיוותרות בחיים" (SURVIVORSHIP ) יכול להוות תחליף לצוואה ? (ס' 18 לחוק הירושה ). וראה גם ס' 8 (ב) לחוק הירושה הקובע כי מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה אחרי מותו אין לה תוקף אלא אם נעשתה בצוואה . ב. כיצד משפיע ס' 8 (א) לחוק הירושה , הקובע בטלות הסכם שנעשה בחיי אדם לגבי הירושה . ג. האם ניתן לראות בפתיחת חשבון משותף משום מתנה לאלתר לשותף בחשבון, ס' 2 לחוק המתנה תשכ"ח 1968 ? 8.4 סעיף ההיוותרות בחיים - מסמך הבנק מכיל את הסעיף המקנה לשותף בחשבון שיוותר בחיים את הזכות להשתמש בחשבון כמנהג בעלים וללא כל הגבלה, והיורשים של הבעל המשותף שנפטר, לא יהיו רשאים לפעול בחשבון. בע.א. 679/76 סלי נ. שפר פד לב 2 עמ' 785 נקבע כי מכח ס' 18 לחוק הירושה נעשית צוואה רק בארבע צורות הקבועות בסעיף ,ולא אחרת. בהסתמך על שני פסקי דין קודמים (ע.א. 155/73 שרון נ. ליבוב, פד כח 2 עמ' 673 , וע.א. 221/75 שוורץ נ. שוורץ פד לא 2 עמ 33) נקבע כי אין לראות בפתיחת חשבון משותף בבנק תחליף לצוואה , וטופס הוראות הניתן לבנק איננו ממלא אחר דרישות ס' 18 לחוק הירושה . לא ניתן לכן לראות בסעיף "ההיוותרות בחיים" מעין צוואה , מכוחה זכאי הנותר בחיים לכספי החשבונות המשותפים. 8.5 ס' 8 (א) לחוק הירושה - להלן נוסחו המלא של ס' 8 לחוק הירושה - "8. עיסקאות בירושה עתידה (א) הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם - בטלים. (ב) מתנה שאדם נותן על מנת שתוקנה למקבל רק לאחר מותו של הנותן, אינה בת - תוקף אלא אם נעשתה בצוואה לפי הוראות חוק זה." א. בע.א. 679/76 סלי נ. שפר נקבע כי לא ניתן לראות בסעיף ההיוותרות בחיים משום הסכם בין המוריש לשותף, להוריש לו את הרכוש שכן לאור הוראות ס' 8 (א) הסכם כזה בטל. פסק דין זה הלך בעקבותיו של ע.א. 155/73, גם שם נקבעה קביעה דומה על ידי כב' השופט קיסטר. ב. זכות "ההיותרות בחיים " היתה נהוגה בארץ בדרך של יבוא מהמשפט האנגלי. עם חקיקת חוק הירושה בוטלה תחולתו של סימן 46 בעניני ירושה , ומאז יש לבדוק קיומו של כלל "ההיותרות בחיים" לפי החוק הקיים. (ראה ע.א. 679/76). ג. נראה כי הפסיקה התקשתה לקבל את התוצאה כי למרות שאדם הורה בצורה מפורשת מה יעשה בכספו והבהיר בכתב כוונתו המפורשת לענין זה, לא ינתן תוקף לרצונו המפורש לאחר מותו. ראה דברי כב' הנשיא ברק בד"נ 39/80 ברדיגו נ. טקסטיל פד לה 4 עמ 197 - "נראה כי מציעי החוק ראו "כספקולציה בלתי רצויה, ואף בלתי מוסרית, הסכם בדבר ירושה עתידה וויתור על ירושה כזאת" (משרד המשפטים, הצעת חוק הירושה (תשי"ב) 48). על גישה זו ניתן לחלוק. מדוע הסכם בדבר חשבון משותף בבנק בין בני-זוג, לפיו עם מותו של האחד עוברת זכותו לאחר, יש בו ספקולציה בלתי מוסרית (ראה: 1[ 682/74], בעמ' 763)? משכנע יותר ההסבר, לפיו "המחוקק לא רצה לתת אפשרות למוריש לקשור עצמו בדבר ירושתו על-ידי כל סידור או הסכם אלא לתת לו אפשרות לצוות באופן שיוכל לחזור בו מצוואתו כרצונו עד יום מותו" (דברי השופט קיסטר בע"א 3[ 155/73], בעמ' 676). גם הנמקה זו אינה נקייה מספקות. הסכם בחייו של המנוח קושר אותו בחייו. מדוע לא יוכל להורות על ירושתו לאחר מותו?" ד. בע.א. 682/74, יקותיאל נ. ברגמן, מבהיר כב' השופט ח. כהן כי ס' 8 (א) לחוק הירושה מגביל את חופש החוזים ועל כן יש לפרשו על דרך הצמצום המירבי והקפדנות החמורה. בגישה זו נוקטים גם כב' השופט שמגר וכב' הנשיא ברק בד"נ 39/80 שאוזכר לעיל. ה. כב' השופט כהן קובע בע,א, 682/74 יקותיאל נ. ברגמן, כי החוק מבדיל בין "ירושה " לבין "עזבון". ס' 8 (א) איננו אוסר על עסקאות בעזבון אלא אוסר על עסקאות בירושה . לדעת כב' השופט החוק איננו סובל סדרי ירושה שלא על פי דין שכן מי שקובע סדרי ירושה משלו כאילו מסיג גבולו של המחוקק. אך לגבי דידו אין ס' 8 (א) אוסר על עסקאות בנכסי העזבון.- "מה שאסור הוא לפי ס' 8 (א) אינו הסכם הנוגע לעזבונו העתיד של מוריש אשר עודנו חי, ובוודאי לא הסכם בדבר נכס מסויים מנכסי עזבונו. האיסור חל אך ורק על הסכמי ירושה - והם אינם אלא הסכמים המתיימרים להעביר יורש מירושתו או לעשות ליורש את מי שאינו יורש לא על פי דין ולא על פי צוואה ככתוב בחוק". בע.א. 155/73 שרון נ. ליבוב נעשה שימוש בס' 8 (א) שכן שם השותף בחשבון היה זר שאיננו יורש. במקרה שלנו, השותף בחשבון הינו גם יורש על פי דין. (בעל המנוחה). לפי גישה זו אין ס' 8 (א) מבטל את סעיף "ההיוותרות בחיים". ו. גישה זו אומצה על יד כב' השופט שמגר וכב' הנשיא ברק בד"נ 39/80. כב' הנשיא ברק אבחן לצורך תחולתו של ס' 8 (א) לחוק הירושה בין שני סוגי הסכמים - הסכם אשר הוראותיו קובעות כי זכות עוברת מאדם לרעהו עם מותו של הראשון. לגבי הסכם כזה יחול ס' 8 (א). ההסכם השני הוא כזה שאיננו דן בהעברת זכות על תכונותיה לאחר, אלא ענינו "בהתרבות זכותו העצמאית של האחר, אשר יונקת את כוחה מזכותו העצמאית." על הסכם כזה לא יחול ס' 8 (א) לחוק. אם ניישם למקרנו, הרי זכותו של השותף בחשבון היא זכות מקורית ועצמאית "שתוכנה הכלכלי מתרחב" בשל מות השותף האחר. לפיכך, גם לפי אבחנה זו, לא תחול הוראת ס' 8 (א) לחוק. ז. מכאן, שלפי התפתחות הפסיקה, המצמצמת תחולתו של ס' 8 (א) לחוק הירושה ומסייגת תחולתו למקרים מסוימים, אין הוא חל במקרה זה, ואיננו מביא לביטול זכות "ההיוותרות בחיים" הרשומה בטופס הבנק. ח. וראה גם הצעתו של פרופ' ידין, במאמרו: "מבט מורחב על חשבון בנק משותף" הפרקליט לג תשמ"א עמ 572, המציע לבדוק אפשרות להסתמך על ס' 147 לחוק הירושה . סעיף זה מוציא סכומים מסויימים מן העזבון (כמו סכומים על פי חוזה ביטוח, קופת תגמולים או "על פי עילה דומה"). פרופ' ידין מציע לראות את טופס ההוראה לבנק כ"עילה דומה" במקרים מסוימים. ענין זה לא נטען בפני, ולכן גם לא נידון. האם מתנה לאלתר ? 8.6 חזקות שונות עוזרות לתמוך בעובדה כי מחצית מסכומי החשבון, באשר הם, שייכים לבעל המנוחה. הלכת השיתוף - לפיה רכוש בני הזוג המנהלים קופה משותפת בחיי נישואים תקינים לאורך זמן נמצא בבעלות משותפת. חזקת חוק המטלטלין תשל"א 1971 - ס' 9 (ב) לפיו חלקיהם של כל אחד מהשותפים במטלטלין חזקה שהם שווים. מטלטלין - גם זכויות. לכן חשבון שנפתח במשותף, חזקה שהכספים הם בבעלות משותפת אלא אם כן הוכח ההיפך (ע.א. 575/78 עמ' 139). 8.7 בני הזוג נשאו בשנת 1952 או 1953. (עמ' 5 לפרטיכל). לנתבע היה אז ילד כבן שנתיים, והמנוחה ובעלה גדלו אותו בצוותא. שני בני הזוג עבדו עד ליציאתם לפנסיה, כל אחד בעבודתו. לבני הזוג היו חשבונות בנק משותפים באופן שכל אחד מהם רשאי לפעול לחוד בחשבון. נתונים אלו מלמדים על כך שיש להחיל את חזקת הלכת השיתוף. 8.8 כבר ביום 24.3.78 בקשה המנוחה לצרף את בעלה לחשבון המשותף, כאשר כל אחד מהם יכול לפעול בחשבון "בנפרד". בחשבון משותף חזקה שהכספים בבעלות משותפת, ומכו החזקה ניתן לייחס לבעל המנוחה בעלות במחצית מסכומי הכספים בחשבון. 8.9 התובעים ניסו לסתור חזקה זו לגבי חשבון מט"ח 24674/14, שהוא חשבון אליו נכנסו כספי פיצויים מגרמניה, שכן המנוחה הינה ניצולת שואה. הוכח חד משמעית (עמ' 2 לפרטיכל) כי בחשבון זה ניתן היה להפקיד אך ורק כספים המגיעים כפיצויים אישיים מגרמניה. סגן מנהל הסניף העיד כי לא ניתן להפקיד בחשבון זה סכומי כסף אחרים. סגן מנהל הסניף לא ידע אם היו משיכות מהחשבון במהלך השנים. התובעים מבקשים לטעון כי אין להחיל את חזקת השיתוף לגבי חשבון זה, שכן מדובר ברכוש המנוחה אשר צמח עקב ארועים שקדמו למועד הנישואים של בני הזוג. 8.10 אלא שבמקרה זה הנסיבות והעובדות מלמדות על כך כי המנוחה בצורה מפורשת בקשה לשתף את בעלה בחשבון זה. במסמך מיום 24.3.78, ת1/, החתום על ידי המנוחה נרשם כך בהתייחס לחשבון הרנטה: " נא לצרף לחשבון הנ"ל את בעלי X צבי ת.ז. X ושכל אחד מאיתנו יוכל לפעול בחשבון בנפרד". מסמך זה, לרבות העובדה שכל חשבונות בני הזוג היו משותפים, מלמד על כך כי כוונת המנוחה היתה לשתף באופן מפורש את בעלה גם בנתח זה של הרכוש, באופן שעולה לכדי הענקת מתנה, נושא שידון להלן. 8.11 לפיכך, נדחית הטענה כי כספי הרנטה מגרמניה הינם רכוש המנוחה בלבד. אין מניעה להעניק מתנה או שותפות לגבי כספי רנטה מגרמניה וראו מקרה בו בית המשפט הכיר בהענקת מתנה בין אם לבן, לגבי חשבונה שהוא כספי רנטה מגרמניה, ע.א. 1406/97 פרנקו נ. מלניק פ"ד נ"ג 3 עמ' 660, וכן ע.א. 398/80 שחר נ. שור שם נקבע כי היתה כוונה למנוח להעניק לבתו מנישואיו הראשונים שותפות לגבי חשבונות בנק, בהם כספי רנטה שהגיעו מגרמניה, פד' ל"ו 2 עמ' 281). 8.12 המסקנה אם כן, כי מכח החזקות השונות שלא נסתרו, מחצית מסכומי החשבונות הינם רכוש הנתבע, וכלל אינם באים בבחינת חלק מהעזבון. נותר לדון בשאלת הענקת המתנה לאלתר, האם קיימת לגבי המחצית השניה של כספי החשבונות. 8.13 ע.א. 679/76 הכיר באפשרות כי סעיף "היוותרות בחיים" יהווה בבחינת מתנה לאלתר. שם סבר כב' השופט אשר, בהתייחס לנסיבות העובדתיות שם כי ניתן להעניק על ידי מתנה לאלתר זכות למחצית יתרת החשבון הבנקאי, כשיתרה זו עשויה להשתנות מפעם לפעם ואף להגיע לאפס. כב' השופט הסתמך שם על דברי שופט אנגלי שנתח זאת כמתנה מיידית של נכס ששוויו בתנודה ואף בר הפחתה או בר ביטול. השאלה צריכה להבחן לפי נסיבות כל מקרה. (וראה גם דברי כב' השופט שמגר בע.א. 398/80 שחר נ. שור שם קבע כי ניתן להעניק על ידי מתנה לאלתר זכות לכספים בחשבון, כאשר יתרת הכספים עשויה להשתנות מפעם לפעם ואף להגיע לאפס). 8.14 פרופ' ידין, במאמרו הנ"ל, מציע קונסטרוקציה משפטית אשר תראה בהוראת "ההוותרות בחיים" משום מתנה על תנאי, האפשרית לפי ס' 4 לחוק המתנה תשכ"ח 1968. מכח ס' 61 (ב) חל חוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 גם על מתן מתנה, וניתן להשתמש בס' 27 (א) שבו הקובע אפשרות של חוזה שקיומו תלוי בתנאי. בעוד המתנה בחיים מותנית ביתרה כפי שתהיה מעת לעת בהסתמך גם על משיכות נותן המתנה מהחשבון, הרי שביום פטירת נותן המתנה, מלוא סכום החשבון, כפי שיהיה באותה עת, הינו של הנותר בחיים. 8.15 בספר "חוק המתנה" פירוש לחוקי החוזים בעריכת טדסקי כותב המחבר….._ "גם לנו נראה שיש לקבוע כי ניתן להקנות זכויות ביתרה של חשבון משותף. אך לשם כך יש חשיבות מכרעת לעובדה שרצון הנותן יובע בצורה הברורה ביותר, כך שנוכל לקבוע שהיה ברצונו לתת מתנה לאלתר, ולא מתנה לאחר המוות." 8.16 האפשרות של קיום מתנה לאלתר נבחנה בפסקי הדין השונים. הלכה פסוקה היא כי פתיחת חשבון משותף בבנק יכולה לשמש רק כהוכחה לכאורה לרצונם של בעלי החשבון לקיים ביניהם שיתוף בכל הנוגע לכספים המופקדים בחשבון. (ע.א. 155/73,ע.א. 523/77, ע.א. 679/76ע.א. 268/81 ברעם נ. גרטי פד לח 2 עמ' 45). נקבע כי על מנת שתוכר הפעולה של פתיחת חשבון משותף כהענקת מתנה דרושה הוכחה בדבר גמירות הדעת של הנותן לענין הענקת אותה מתנה. חומר הראיות צריך להצביע בברור על כוונה כזו. 8.17 אחר ששקלתי המקרה שבפני הגעתי למסקנה כי במקרה זה אכן נתנה המנוחה מתנה לאלתר לבן זוגה ולהלן פרוט הנימוקים: א. המנוחה ובעלה חיו חיי שיתוף במהלך שנים רבות (כ- 42 שנים). שניהם עבדו לפרנסתם עד למועד הפנסיה. חשבונות הבנק שלהם היו משותפים. מסמך השיתוף הוא כבר משנת 1978, ולא שונה ולו פעם אחת עד למועד פטירתה של המנוחה, 13.10.95. ב. בידי הבנק מסמכים מפורשים המלמדים על כך כי המנוחה בקשה לשתף את בעלה בחשבונות. ג. משמעות שיתוף הנתבע בחשבונות היתה בדרך של פעולה בנפרד. הנתבע היה זכאי לפעול בחשבונות הבנק באופן נפרד. הבעל היה רשאי לבצע לבדו פעולות שונות בחשבון, לרבות משיכת כספים ללא צורך בחתימת ידו של הבעלים האחר. אם במהלך החיים המשותפים היה מושך על דעתו את כל כספי החשבון, היה זה בהתאם לזכויות פעולתו בחשבון. ד. המסמכים מלמדים על גמירות דעת של הקניית המתנה. ניתן לראות בכך הקניית מתנה על תנאי. התנאי הוא לגבי סכומי המתנה, אשר כפופים לסכומי החשבון כפי שיהיו מפעם לפעם. כל עוד במהלך החיים סכומי החשבון נשלטים גם על ידי נותן המתנה, (באמצעות משיכות אפשריות מהחשבון) הרי בתנאי גלום כי לאחר פטירת נותן המתנה, יתרת סכומי החשבון, כפי שיהיו באותה עת, הם המתנה לנותר בחיים. ה. המנוחה לא ערכה כל צוואה המשנה את האמור בסעיף או מרוקנת אותו מתוכן. ו. העובדה שהמנוחה שיירה בידיה את הזכות במהלך חייה למשיכות מהחשבון, אין בכך כדי להפחית מגמירות הדעת של מתן המתנה והקנייתה, וזאת נוכח קיומה של המתנה "על תנאי." ז. נסיבות אלו מלמדות על הקניית הכספים לבעל לגבי מלא יתרת הכספים כפי שהיתה בחשבון במועד הפטירה. 9. לסיכום 9.1 מחצית מיתרת הכספים בחשבונות נכון ליום הפטירה הינם רכושו של בעל המנוחה, וממילא אינם מהווים חלק מעזבונה. 9.2 לגבי המחצית השניה, סעיף "ההיוותרות בחיים" קבע כי הם נועדו לבעל. סעיף זה הינו תקף גם נוכח קיומו של ס' 8 (א) לחוק הירושה כפי שפורט לעיל. 9.3 סעיף "ההיוותרות בחיים" מלמד בנסיבות מקרה זה על כוונה להעניק לאלתר מתנה על תנאי. המתנה ככזו הינה מתנה לאלתר לגבי הזכויות של כל סכומי היתרה בחשבון. 9.4 בנסיבות אלו נדחית תביעת התובעים. 9.5 התובעים ישאו בהוצאות הנתבע, וכן בשכ"ט עו"ד בסך של 7500 ש"ח בתוספת מ.ע.מ שישולמו לב"כ הנתבע בתוך 30 יום מהיום. 10. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום + אישור מסירה. ניתן היום ג' באלול תשס"א, 22 באוגוסט 2001 בהעדר הצדדים. ר. למלשטריך-לטר, שופטת מתנה