אי קיום דיון בטענת פרעתי

להלן החלטת בית המשפט בסוגיית אי קיום דיון בטענת פרעתי במסגרת עיכוב הליכי מימוש משכנתא בהוצאה לפועל: החלטה בפני בקשת המבקשים לעיכוב הליכי מימוש משכנתא בהוצאה לפועל, המתנהלים כנגדם בתיק הוצל"פ 03-19811-00-7, הליכים שננקטו על ידי המשיב. ביום 25.3.01 הוריתי על עיכוב ההליכים עד למתן החלטה בבקשה דנן. המשיב הגיב בכתב לבקשה והמבקשים השיבו לתגובה זו. הבקשה הוגשה בגדר בקשת רשות ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 14.3.01, החלטה שבה דחה טענת "פרעתי" שטענו בפניו המבקשים. לא היה מקום להגיש בקשת רשות ערעור על החלטתו הנ"ל של ראש ההוצאה לפועל, שכן הערעור עליה הוא בזכות. אכן, המבקשים פנו ביום 22.4.01 בבקשה שבית המשפט יעשה שימוש בסמכותו לפי תקנה 410א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד1984-. בקשה זו תלויה ועומדת. מכל מקום, לנוכח האפשרות לדון בבקשת רשות הערעור כבכתב ערעור, לא מתייתר הדיון בבקשה דנן, בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד לתום ההליך הערעורי. מבעד למלל הרב והמיותר שמציין את הבקשה ואת תשובת המבקשים, ניתן לאתר גרעין של טענה שיש בו כדי להצדיק היענות לבקשה. כפי שעולה מהבקשה וכן מבקשת רשות הערעור, החלטת ראש ההוצאה לפועל ניתנה על יסוד הבקשה בטענת "פרעתי" שהגישו המבקשים ותגובת המשיב בכתב. לא התקיים דיון בבקשה. בבקשתם לראש ההוצאה לפועל טענו המבקשים, בין היתר, כי ניתנו להם הבטחות שונות וכי הושגו הסדרים שונים בינם לבין המשיב (או בינם לבין בא כוח המשיב), שעל פיהם יעוכבו הליכי הוצאה לפועל, אם יעמדו המבקשים בהסדרי תשלום מסוימים. כידוע, בגדר טענת "פרעתי" ניתן גם לטעון, כי החייב אינו חייב עוד לבצע את פסק הדין מכוח הסכם בינו לבין הזוכה, או על יסוד טעם אחר כלשהו, גם אם החייב לא שילם את מלוא סכום החוב. מבלי להביע דיעה ביחס למשקל טענתם העובדתית הנ"ל של המבקשים, בנוגע לקיומם של הסדרי תשלום והסכמות על עיכוב הליכי הוצאה לפועל, הרי שראש ההוצאה לפועל היה מחויב לדון בטענות אלה. על פני הדברים, עיון בהחלטה נשוא הערעור מצביע על כך, כי ראש ההוצאה לפועל התייחס אך לשאלה האם סולק מלוא החוב. גם המבקשים אינם טוענים שמלוא החוב סולק, וטענתם היתה, שמטעם אחר אין הם חייבים בשלב זה לסלק את מלוא החוב. לענין זה לא התייחס ראש ההוצאה לפועל. זאת ועוד, על פי סעיף 19(ג) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז1967-, כאשר דן ראש ההוצאה לפועל בטענת "פרעתי", עליו לנהוג "כאילו היה בית משפט הדן בבקשה בדרך המרצה". ההלכה באשר לדיון בבקשה בדרך המרצה קבעה, כי: "אין בית המשפט רשאי לדחות בקשה בדרך המרצה ללא שמיעת המבקש או פרקליטו", שכן מדובר בדיון בעל פה והמסמך בכתב אינו אלא הודעה מוקדמת על הבקשה, כאשר הבקשה מוגשת בפועל רק בעת הדיון שבעל פה (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, סעיף 549, עמ' 710). במקרה דנן, ראש ההוצאה לפועל כלל לא קיים דיון בבקשה. במצב כזה לא היה ראש ההוצאה לפועל יכול להתעלם מטענותיהם העובדתיות של המבקשים, המפורטות לעיל. יתכן שכאשר דין טענת "פרעתי" היה להידחות גם בהנחה שכל טענות המבקשים היו מוכחות, ניתן היה לוותר על קיומו של דיון. במקרה דנן המצב אינו כזה. בהחלטת ראש ההוצאה לפועל יש משום העדפת גירסה עובדתית של המשיב על זו של המבקשים. ספק אם ניתן היה לחרוץ את גורל ההליך בדרך זו ללא קיום דיון, לרבות חקירת המבקשים על תצהירם. גם על פי סדרי הדין הנוהגים בבקשות בכתב, היתה, במקרה דנן, חובה לקיים דיון בטרם העדיף ראש ההוצאה לפועל את הגרסה העובדתית של המשיב (רע"א 2508/98 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נ' מילטל תקשורת בע"מ ואח'). מטעם זה ומטעם זה בלבד ראיתי לנכון להורות על המשך עיכוב הליכי הוצאה לפועל עד לסיום הליכי הערעור. למותר לציין, כי מדובר בהליך שאם יימשך, עלול להביא לפינויים של המבקשים מדירתם, כך שגם מבחינת "מאזן הנוחיות" יש מקום לעכב הליכים עד לסיום הליכי הערעור. כפי שצוין בפתח הדברים, בקשת המבקשים, כמו גם תשובתם לתגובת המשיב, כוללות טענות שונות ומשונות, שמרביתן אינן צריכות לענין, וחלקן יש בו משום הטלת דופי מיותרת בבא כוח המשיב. מאידך, הטענה בעלת המשקל שבפי המבקשים, עולה רק בעקיפין מהבקשה. בית המשפט אינו יכול שלא להביע את מורת רוחו מההשתלחות חסרת הרסן כלפי בא כוח המשיב. הגדילו המבקשים לעשות בתשובתם לתגובת המשיב, כאשר הפנו את בית המשפט להליכים אחרים בהם היה מעורב ב"כ המשיב. מדובר בעניינים שאין להם כל רלוונטיות להליך דנן ונועדו אך ורק להתגרות בבא כוח המשיב שלא לצורך. בנסיבות אלה, הגם שקיבלתי את הבקשה, אין צו להוצאות. טענת פרעתידיון