בית המשפט פסק כי דין עיכוב הליכי הוצל"פ מתבטל ועל המשיבים לפנות את הנכס לאלתר. להלן פסק הדין: פסק דין 1. אני נותנת רשות ערעור ורואה בבקשה כערעור שהוגש כדין. ניתנה האפשרות לצדדים להגיב כאן היום בעל פה. 2. ראש ההוצל"פ, הרשמת דלית ורד, נתנה החלטה והשהתה ביצוע פינוי למשך שלושים יום מיום מתן החלטתה, קרי, 20.5.01, וזאת על מנת לאפשר למשיבים לפנות לביהמ"ש, ולהגיש תביעה. 3. אני מוצאת בראש ובראשונה לפתוח ולומר כי ראש ההוצל"פ לא יכולה לפטור עצמה בכתיבת "מברק" במקום החלטה מנומקת, במיוחד כאשר על פי לשון הסעיף יש צורך בהוכחה להנחת דעת ראש ההוצל"פ. על ראש ההוצל"פ לנמק בהחלטתה כיצד הוכח הטעון הוכחה בפניה. 4. המבקש הינו תושב חו"ל שהשכיר את הנכס לאחד בשם בן טוב. מאוחר יותר נפלה ביניהם מחלוקת וכנגד בן טוב הוצא צו פינוי (מפסק הדין החלוט שמצורף לבקשת רשות הערעור עולה כי המשטרה היתה זו שביקשה עוד בשנת 96 את הפינוי בשל העובדה כי במקום מנוהל בית בושת המחליף ידיים מדי פעם). לטענת מר בן טוב והמשיבים, פינה בן טוב את המושכר כבר בשנת 96 והמשיבים הם צד ג' אשר שכרו את המקום, כך לטענתם, מאחד בשם "מולי", לטענתם שילמו לו סכום גבוה מדי חודש בחודשו אולם זאת ללא כל אסמכתאות. המבקש, המערער, מכחיש את האמור לעיל בתוקף וטוען כי מעולם לא הרשה לאדם כלשהו מלבד לפרקליטו לשמש בא כוחו לענין הנכס. טענת המערער היא כי המבקשים ובן טוב אחד הם והביא לראיה חשבוניות של מר בן טוב מהתקופה האחרונה בנוגע לנכס. 5. ראש ההוצל"פ בהחלטתה השהתה את הליכי הפינוי לשלושים יום על מנת לאפשר למשיבים לפנות לביהמ"ש ולהוכיח את טענתם בתביעה. על כך קובל המבקש וטוען כי לכל היותר היה מקום להעניק להם תקופה קצרה יותר של כ10- ימים בלבד. לדעת ב"כ המבקש - המערער, טעתה ראש ההוצל"פ בפרשנותה את סעיף 65 לחוק ההוצל"פ ומכאן הערעור שבפני. הסעיפים הרלבנטים לעניננו הינם סעיפים 64 ו65- לחוק ההוצל"פ. "64. פינוי מקרקעין. (א) ניתן פסק-דין לפינוי מקרקעין, לרבות סילוק-יד, יקבע ראש ההוצאה לפועל מועד לפינוי בהודעה, שתומצא לחייב ולצד שלישי אשר לידיעתו של ראש ההוצאה לפועל מחזיק באותם מקרקעין או בחלק מהם; לא פונו המקרקעין עד המועד שנקבע, ייכנס המוציא לפועל למקרקעין האמורים, יפנה אותם וימסרם למי שזכאי לקבלם לפי פסק-הדין. (ב) . . . 65. טענת צד שלישי היה צד שלישי מחזיק במקרקעין האמורים בסעיף 64 או בחלק מהם והוכיח להנחת דעתו של ראש ההוצאה לפועל כי הוא זכאי להחזיק באותם מקרקעין או באותו חלק, רשאי ראש ההוצאה לפועל להשהות את הפינוי, כל עוד לא הושלם, לתקופה שיקבע, כדי לאפשר לצד השלישי לפנות לבית-המשפט ולקבל צו-עיכוב; ראש ההוצאה לפועל רשאי להתנות את ההשהייה במתן ערובה להנחת דעתו על ידי הצד השלישי" (ההדגשות שלי ו.א.). 6. פסק הדין של ראש ההולצ"פ, כפי שכבר ציינתי בתחילה, לקוני ביותר וכל שהוא קובע מהותית, לבד מחיוב המבקש להעביר העתק ההחלטה לצד ג', הינו כדלקמן: "בהתאם לסעיף 65 לחוק ההוצל"פ, אני משהה את הפינוי למשך 30 יום ממועד מסירת החלטה זו לידי צד ג'...". סמכות ראש ההוצל"פ להשהות הליכי פינוי על פי סעיף 65 לחוק ההוצל"פ אינה קמה מאליה, אלא היא מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים: צד שלישי מחזיק במקרקעין. אותו צד ג' הוכיח להנחת דעת ראש ההוצל"פ כי הוא זכאי להחזיק במקרקעין. 7. נטל ההוכחה, לענין קיומם של שני תנאים מצטברים אלה הינו על אותו "צד ג'" - למצער, בענין הזכאות להחזיק בנכס, אותו מציינת לשון הסעיף מפורשות. בהעדר הוכחה ו/או במצב בו אין מידע על ענין זה, אין ראש ההוצל"פ רשאי להפעיל את סמכותו לפי סעיף 65, אלא עליו לפתוח בהליכי פינוי לאלתר. 8. אף אחד משני התנאים שהוזכרו לעיל, לא התקיים במקרה דנן. א. ראשית, עולה בבירור מנסיבות המקרה כי החזקה בנכס היתה ונותרה בידי מר בן טוב. חשבונות הארנונה המצורפים, של עירית ת"א מהשנה הנוכחית, הנושאים את שמו, מעידים על כך בבירור. כמו כך, מצטרף לכך שיתוף הפעולה ההדוק לאורך כל ההליך בין מר בן טוב (המשיב "הפורמלי") לבין המשיבים - כולל העובדה כי הוא תומך בעמדתם בתצהיר ועובדות נוספות. ב. שנית, קריאת בקשתם הדחופה של המשיבים לעיכוב הליכי ההוצל"פ המצורפת לתיק מבהירה הבהר היטב כי הטענה בדבר קיומו של אדם בשם "מולי" לו שילמו המשיבים שכר דירה, וכן טענתם כי השקיעו כספים במושכר, אינה מלווה ולו באסמכתא אחת; לא העתק חוזה בינם לבין מולי, לא קבלות על שכר דירה ולא מסמך אחר כלשהו, זאת בניגוד לנספחים אחרים אשר טרחו וצורפו לבקשתם בענינים אחרים. כמו כן, המבקש סותר טענה זו על ידי מסמכים אחרים שצורפו לבר"ע. 9. כל הדברים הללו לא זכו להתייחסות כלשהי בהחלטתה של ראש ההוצל"פ ונראה היה כי היא סברה שעיכוב ההליכים הינו ענין מובן מאליו בכל בקשה על פי סעיף 65 לחוק ההוצל"פ - קרי, החלטתה של ראש ההוצל"פ לוקה לדעתי בטעות משפטית מהותית ומתעלמת מזכויותיו של המערער, ומנטל ההוכחה של המשיב. לאור כל האמור לעיל, המסקנה הבלתי נמנעת היא, כי לאור נסיבות המקרה, לא היה מקום לעכב את הליכי הפינוי והיה מקום לבצעו לאלתר, באותן נסיבות כפי שהונחו בפני ראש ההוצל"פ. המסקנה היא, כי דין עיכוב הליכי הוצל"פ מתבטל ועל המשיבים לפנות את הנכס לאלתר. 10. שקלתי לענין זה את נושא ההוצאות, ובשל הנסיבות כולן כפי שנוצרו, דומה שיש מקום לחייב בהוצאות ואני מוצאת לחייב את המשיבים יחד ולחוד לשלם למבקש הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 3,500 ש"ח בצירוף מע"מ צמוד מהיום ועד התשלום בפועל. עיכוב הליכיםהוצאה לפועל