להלן החלטה בנושא התנגדות לביצוע שטר טענת פרעתי: בפני בקשת התנגדות לביצוע שטר נשוא תיק הוצאה לפועל מספר 7-03-02247-17. 1. להלן העובדות הנדרשות לעניין, בציפורן הזרת - א. המבקשת הינה חברה לעבודות בנין ועפר אשר במסגרת פעילותה העיסקית השוטפת רכשה חומרים שונים מהמשיבה. ב. בין השאר, מסרה המבקשת למשיבה את ההמחאה נשוא הבקשה אשר הוחזרה ע"י הבנק ולא נפרעה. ברישומי הבנק נרשמה סיבת החזרה - אכ"מ (אין כיסוי מספיק). 2. טענות המבקשת א. ההמחאה נשוא הבקשה הוגשה לביצוע כשנתיים לאחר מועד הפירעון הנקוב בה, לפיכך די בשיהוי זה בכדי להוות עילה למתן רשות להגן. ב. לא התקבלה כל תמורה כנגד ההמחאה. ג. בשל מחדלה של המשיבה באספקת התמורה נאלצה המבקשת לרכוש חומרים מספקים אחרים במחירים גבוהים יותר, ונגרם לה נזק כספי אותו היא רשאית לקזז מסכום ההמחאה. אדון בטענות המבקשת אחת לאחת. 3. שיהוי לטענת המבקשת די בכך שההמחאה הוגשה לביצוע כשנתיים לאחר מועד הפרעון הנקוב בה, על מנת ליתן לה רשות להגן. המבקשת נסמכת על דבריו של כב' השופט דוד בר אופיר בספרו "הוצאה לפועל הליכים והלכות", המבהיר כי בהשהיית הליכי הוצאה לפועל משך זמן ארוך יש בכדי להעביר על שיכמו של הזוכה את הנטל להראות שהחוב לא שולם. נראה כי המבקשת הוציאה את הדברים מהקשרם, המלומד בר-אופיר אכן כותב כי בטענת "פרעתי" הנטענת בתיק מזונות יש משמעות לשיהוי לענין הפיכת נטל הראיה והטלתו על הזוכה. ראה ספרו הנ"ל, מהדורה חמישית, עמ' 634 וכן ראה המ' 22/72 נדב נ' נדב פ"ד כ"ו (1) 603,607. ואולם אין לדברים אלו עם סוגייתינו מאומה. בנדון דנן אין אנו עוסקים לא בחוב מזונות, לא בהליכי הוצאה לפועל ולא בטענת פרעתי. ממילא לא יכולה המבקשת להיבנות משיהוי כזה או אחר בהצגת ההמחאה לביצוע בלא שתהא בצידה של טענת השיהוי טענת הגנה ראויה. בנדון, לא זו בלבד שאיני רואה בהגשת ההמחאה לביצוע שנתיים לאחר מועד הפרעון משום שיהוי שיהא בו לעמוד לחובתה של המשיבה, אלא ששוכנעתי כי המשיבה לא קפאה על שמריה ופנתה, לא אחת במהלך תקופה זו, למבקשת בבקשה לפרעון ההמחאה. נותר לנו לבחון, איפוא, את טענות ההגנה הנטענות על ידי המבקשת, גופן - 4. טענת כשלון תמורה מלא המבקשת טענה כי לא קיבלה את התמורה בגין ההמחאה נשוא הבקשה, דא עקא, שבתצהיר המבקש ובבקשה גופה, לא פורט כלל מהי התמורה שהיתה אמורה להנתן כנגד ההמחאה ומהו מועד קבלתה המוסכם. גם בחקירתו על תצהירו, לא ידע מנהל המבקשת לומר מהי אותה התמורה אשר אמורה היתה להנתן כנגד ההמחאה ובגין אלו עבודות היא ניתנה! לשאלת ב"כ המשיב בענין, השיב מנהל המבקשת: "אני לא יודע, איפוא בוצעו העבודות נשוא השיק" (עמ' 1 שורה 27 לפרוטוקול מיום 1.10.03 - הפרוטוקול נכתב בכתב יד בהעדר הקלדנית). אף לאחר שהובהר והוכח למנהל המבקשת כי ההמחאה נשוא הבקשה ניתנה על ידי המבקשת במהלך חודש אוקטובר 2000 כיוון שהמחאה קודמת שניתנה בחודש אוגוסט לא נפרעה - הוא לא ידע ליתן תשובה המניחה את הדעת לשאלת ב"כ המבקשת - מדוע ניתן שיק נוסף תמורת השיק המקורי אם אכן התמורה לא סופקה, כשם שלא ידע לומר - על מה מתבססת טענתו כי לא ניתנה תמורה להמחאה. נמצאנו למדים כי המבקשת טוענת כלאחר יד ובהבל פה שלא ניתנה תמורה להמחאה, בה בשעה שהיא עצמה כלל אינה יודעת מהי אותה תמורה! כיצד יכול בעל דין לטעון כי לא קיבל דבר מה, אם אינו יודע כלל מה הוא צריך לקבל? בשורה ארוכה של פסקי דין קבע בית המשפט כי על המבקש רשות להגן להכבד ולהכנס לפרטי הענין שעליו מבוססת הגנתו, ואל לו להסתפק בהעלאת טענות כלליות. כך כדוגמא טענות כמו "אינני חייב" או "פרעתי במזומן" או "שיעור החוב נפרע במלואו" אין בהם די בכדי ליתן רשות להגן כל עוד לא נכנס המבקש לעוביה של קורה ולפרטיו של ענין. ראה ע"א 424/86 נאות מרינה בת ים בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ פד"י מ"ג (2) 362 . ע"א 148/68 דולגין ואח' נ' ישועה פד"י נ"ב (2) 302,305 ע"א 373/79 חונן נ' חגור מושב עובדים - פד"י כ"ג (2) 347,349 ע"א 13/80 הסמינר למורות ובית ספר מקצועי בית רבקה נ' סולל בונה בע"מ פ"ד ל"ו (1) 267. דומה כי המבקשת קטפה ממדף הטענות המשפטיות טענה המצדיקה כשלעצמה רשות להגן ואולם לא טרחה למלאה בתוכן, היא קראה לטענתה בשם - אך לא הפיחה בה רוח חיים. כאשר מונחת לפנינו אך ורק עטיפה של טענה אשר עם פתיחתה מתגלית ריקנותה - אין זו אלא הגנת בדים. דברים אלו יפים אף לטענתה הנוספת של המבקשת - טענת הקיזוז. 5. טענת הקיזוז ראשית יאמר, כי טענת הקיזוז של המבקשת נסמכת על טענתה לכשלון תמורה - מעת ששללנו את טענת הכשלון התמורה וקבענו כי אין בה ממש - נופלת מאליה אף טענת הקיזוז. ומעבר לנחוץ - לטענת המבקשת נגרמו לה נזקים בכך שלא סופקו לה ה"חומרים" בגינם ניתנה ההמחאה והיא נדרשה לרוכשם במחירים גבוהים יותר אצל ספקים אחרים, כך גם נגרם איחור בביצוע העבודה אותה התחייבה לבצע (ראה סעיף 13 לתצהיר מנהל המבקשת). בטענתה זו שוב מתגלה המבקשת במערומיה! כיצד יכולה המבקשת לטעון כי איחרה בביצוע העבודה אם מנהל העיד בחקירתו כי אינו יודע כלל לאיזו עבודה מתייחסת ההמחאה נשוא הבקשה? כיצד יכול מנהל המבקשת להצהיר על איחור בעבודה כשאינו יודע כלל מהי אותה עבודה בה איחר? אם זו אינה "הגנת בדים" - אזי איני יודע מהי הגנת בדים! זאת ועוד, המבקשת לא פירטה כלל את טענת הקיזוז שלה. טענת הקיזוז, מעצם טיבה, חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, כפי שהוצגה על ידי המבקשת בענין דנן, אין בה בכדי לסייע לה בקבלת רשות להגן. ראה ע"א 579/85 אריאן ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ פד"י מ' (2) 765, 767. מצירופם של דברים עולה כי המבקשת לא הציגה ולו צל צילה של טענת הגנה הראויה להשמע, לפיכך אני דוחה את בקשת ההתנגדות מטעמה. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות משפט בסך 2,500 ₪ בצירוף מע"מ. שטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר