נכות פוסט טראומה בריחת שתן בעקבות תאונת דרכים:   התובע, יליד 4.4.1958, נפגע בתאונת דרכים מיום 23.11.1998 (להלן: "התאונה") והנתבעות חבות על פי דין לפצותו על הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהתאונה.   מכוניתו של התובע התנגשה במשאית ובזמן ההתנגשות איבד התובע את הכרתו, אשר שבה אליו בזמן הנסיעה באמבולנס. ממקום התאונה, הוחש התובע לבית חולים וולפסון, בחולון, הוא אושפז במחלקה האורטופדית עקב חוסר תחושה ברגל ימין וכאבים עזים בצוואר. לאחר מספר שעות, חזרה התחושה לרגל ימין ולאחר שלושה ימים הוא שוחרר מבית החולים.   הנכות הרפואית:   ארבעה מומחים רפואיים, בתחומים שונים, בדקו את התובע לצורך קביעת נכותו הרפואית.   1. בתחום הנוירולוגי נבדק התובע על ידי פרופ' אלדד מלמד, אשר מצא שהתובע סבל, ככל הנראה, מזעזוע מוח קל וכן הוא נחבל בצווארו. מומחה זה קבע כי בדיקתו הנוירולוגית של התובע היתה, למעשה, תקינה וללא עדות לנזק אורגני שרידי במערכת העצבים. יחד עם זאת, נראה למומחה כי התפתחה אצל התובע, כתוצאה מהתאונה, תסמונת נוירוטית פוסט טראומטית ועל כן ראה לנכון להעמיד את נכותו הרפואית בשיעור של 5% לפי שילוב סעיפים 34 (א) - (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות"). ראוי לציין, כי סעיף 34 לתקנות דן בהפרעות, פסיכו נוירוטיות.   פרופ' מלמד לא הוזמן לחקירה נגדית על ידי מי מהצדדים ועל כן יש לקבל את הקביעות המופיעות בחוות דעתו כמי שלא נסתרו.   2. פרופ' חנן מוניץ, מנהל בית חולים גהה, בדק את התובע ומצא כי נכותו הרפואית בתחום הפסיכיאטרי הינה בשיעור של 10%, זאת לפי סעיף 34 (ב) לתקנות. פרופ' מוניץ מציין בחוות דעתו כי הנכות שמצא בתובע כוללת בחובה את הנכות, שנקבעה על ידי פרופ' אלדד מלמד. אף פרופ' מיניץ הגיע למסקנה, לאחר בדיקת התובע, כי הוא סובל מסימנים טיפוסיים לתסמונת פוסט טראומטית, על סמך חוויות חוזרות של הטראומה, התנהגות הימנעות, סף גירוי נמוך, נסיגה חברתית וקשיי תפקוד. הוסיף המומחה וקבע כי הואיל והתובע ממשיך לעבוד במקום עבודתו ובשנתיים האחרונות חל שיפור הדרגתי במצבו, הרי ששיעור נכותו הוא 10%.   פרקליט הנתבעות הזמין את המומחה להיחקר על חוות דעתו, אולם, האמור בחוות הדעת לא נסתר בחקירה נגדית, אלא להפך: בעדותו הסביר המומחה, והסבריו מקובלים והוא הרשים במומחיותו וביושרו, כי הסימנים האובייקטיביים והסובייקטיביים המנויים בסעיף 34 ב לתקנות, משקפים את מצבו של התובע וכן כי:     "מדובר ב- 10% נכות, אי אפשר לדבר רק על עבודה אלא על כל תחומי החיים. התובע עם התפרצויות זעם. מדובר על אי התאמה סוציאלית. לגבי כושר עבודה זו שאלה משפטית אבל זה יכול להיות גם מבחינה סוציאלית וגם מבחינת עבודה" (עמוד 3 לפרוטוקול ש' 21-23).     ובהמשך: "ש. המשקל הכבד יותר בנושא הכושר הסוציאלי שלו ולא בנושא של העבודה. ת. נכון.   אשר על כן, הואיל והמומחה מצא פגמים בהתאמה הסוציאלית של התובע, ומעט אף בהשתלבותו בעבודה, והואיל והניתוח המופיע בחוות דעתו לא נסתר, אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע בתחום הפסיכיאטרי הינה בשיעור של 10% והיא חופפת לנכות שנקבעה על ידי פרופ' אלדד מלמד.   3. התובע נבדק על ידי פרופ' חיים מצקין , מנהל המחלקה האורולוגית בבית חולים איכילוב, אשר מצא כי התובע לוקה בנכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% כתוצאה מהפרעה בזקפה. המומחה שלל את תלונות התובע בדבר בריחת שתן לעיתים רחוקות בלילות ומצא כי בגין תלונות אלה לא נותרה נכות צמיתה.   תלונותיו של התובע בדבר היחלשות הזקפה והצורך בנטילת כדור ויאגרה לצורך קיום יחסי מין אומתו בבדיקה אובייקטיבית, שנעשתה לו בבית חולים וולפסון. בדיקה זו נערכת במשך לילה שלם, בזמן שהנבדק במצב של שינה. מהבדיקה עולה כי התובע לוקה בהיחלשות בזקפה. פרופ' מצקין הסביר בחקירתו כי:   "המושג אין אונות מוגדרת (צ.ל. "מוגדר") כיכולת ספונטנית לחדור ולקיים יחסי מין. בדיקת ה- NPT שבוצעה בשנת 1999 סוכמה כזקפה שאינה מאפשרת חדירה, מבחינתי זו אין אונות גם אם ישנה זקפה אך היא חלשה מדי."   עוד הסביר המומחה כי הוא לא מצא מקור אורגני לבעיית היחלשות בזקפה והואיל ולא ניתן להצביע בבירור על מקורה אך התלונות מופיעות רק לאחר התאונה, והואיל וקביעתו נסמכת לא רק על תלונות התובע, אלא גם על בדיקה אובייקטיבית, לא ניתן לשלול את העובדה שעוצמת הזקפה נפגעה לאחר התאונה.   אשר על כן, אני קובעת כי התובע לוקה בנכות רפואית צמיתה בשיעור של 10% בתחום האורולוגי כתוצאה מהיחלשות בזקפה. נכון, אומנם, כי בקביעת שיעור הנכות הרפואית הסתייע פרופ' מצקין בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) התש"ל - 1969, אולם אין זה הכרח בל יעבור להשתמש דווקא בתקנות הביטוח הלאומי ומשמצא המומחה כי התובע לוקה בנכות כתוצאה מהיחלשות בזקפה וסמך מסקנותיו על ממצאים רפואיים, אינני רואה סיבה שלא להסתייע, לצורך קביעת שיעור הנכות, בתקנות הנכים ועל כן אני מאמצת את מסקנותיו בדבר שיעור הנכות הרפואית. 4. ד"ר נפתלי רובינשטיין, מומחה בתחום האורטופדי, בדק את התובע ומצא הגבלה קלה בכיפוף לפנים של הצוואר, אולם הוא לא ייחס אותה לתאונה. לאור עברו העשיר של התובע בתחום האורטופדי, לרבות כאבי גב תחתון, כאבים מקרינים ליד שמאל, כאבים בצוואר, עמוד שדרה, בלטי דיסק ועוד, לא נמצא כל קשר סיבתי בין הממצאים שלאחר התאונה לבין התאונה ולפיכך מצא המומחה כי התובע אינו לוקה בנכות אורטופדית כתוצאה מהתאונה.   איש מהצדדים, לא זימן את המומחה להיחקר על חוות דעתו ועל כן יש לקבל את האמור בה כמי שלא נסתר.   מן הטעמים האמורים לעיל, אני קובעת כי נכותו הרפואית של התובע, כתוצאה מהתאונה, הינה 10% בתחום הפסיכיאטרי ו- 10% בתחום אורולוגי ובסה"כ 19% נכות משוקללת.   הנכות התפקודית:   התובע עובד כמבנאי מטוסים בחברת התעופה אל-על. לאחר התאונה, הוא שב לעבודתו באותו תפקיד ומבצע אותן עבודות. התובע נסמך בתביעתו על עדותו, על המומחים הרפואיים ועל מסמכים שונים שצרף לתיק המוצגים, אולם הוא לא הביא לעדות עד נוסף כלשהו, מי מבני משפחתו או מחוג מכריו וידידיו, על מנת להצביע על פגמים בתפקודו היום יומי. למעט, אישורי מחלה, שלאחר התאונה, למשך תקופה של חצי שנה, לא הובאה ראייה בדבר פגיעה בתפקוד היום יומי. בעדותו סיפר התובע כי עובר לתאונה הועבר מתפקיד הכרוך בעבודה בשטח לעבודה במקום סגור ובישיבה. לאותה עבודה חזר התובע לאחר התאונה. הוסיף והעיד התובע, כי במחלקה שהוא עובד מחייבים אותו לעבוד שעות נוספות (עמוד 12 לפרוטוקול, ש' 4-5). כן הוא סיפר, כי היו מקרים שהוא חזר הביתה מהעבודה פורץ בבכי ללא סיבה או כתוצאה מכך שרב עם מנהלו. התובע העיד כי לעיתים, לאחר העבודה, הוא היה נרדם וכן לוקה במצבי רוח קשים.   לא הוכח כי הנכות האורולוגית פוגעת בתפקודו של התובע לא בעבודה ולא בחיי היום יום. כל שנותר הוא הנכות הפסיכיאטרית, אשר גורמת לו מדי פעם למצבי רוח והתפרצויות זעם ועל כן אני קובעת כי נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור של 10%.   הנזק:   1. הפסד השתכרות בעבר:   א. התובע טוען כי נעדר מהעבודה ונמצא בחופשת מחלה במשך 6 חודשים לאחר התאונה. בתמיכה לטענתו, הוא צרף תעודות מחלה של קופת חולים כללית. מגיליונות השכר עולה כי התובע קיבל את שכרו במהלך תקופת המחלה. אולם, על חשבון ימי מחלה שנצברו לזכותו. הנתבעת התנגדה להצגת תעודות המחלה בטענה כי עורך התעודה לא הובא לעדות. אינני מקבלת את הטענה כי לא ניתן להגיש תעודת מחלה מבלי שיובא עורכה. יחד עם זאת, ובעיקר בנסיבות העניין, כשהמדובר ב- 6 חודשי מחלה, יש לייחס משמעות ומשקל לעובדה שהתעודה הוגשה על ידי מי שקיבל אותה ולא על ידי מי שערך אותה. יתר על כן, עיון בתעודות המחלה, ועד כמה שניתן להבין מהאמור בעמודת ה"אבחנה", מלמד כי חלק מהן ניתנו על סמך תלונות על כאבי גב (ראה למשל תעודה מיום 28/3/1999). כאמור, אין קשר סיבתי בין מיחושי התובע בגבו לבין התאונה כך שלא ברור אם את כל תקופת המחלה, שלאחר התאונה, יש לייחס לתאונה. הואיל ואיש מהצדדים לא פנה למומחים בשאלת הבהרה או בחקירה הנגדית בדבר תקופת העדר כושר לאחר התאונה, והואיל ולא נמצאה נכות אורטופדית, יוצא שרק הנכות הפסיכיאטרית היתה יכולה לגרום לאובדן כושר עבודה זמני לאחר התאונה. בפני פרופ' מוניץ התלונן התובע כי הוא לא חזר לעבודתו כתוצאה מכאבים בצוואר, רדימות רגל ימין וכף רגל שמאל וכן כתוצאה מתחושת מתח, חלומות רעים, התקפי זעם וכדומה. אשר על כן, אני סבורה כי יהא זה נכון לייחס לתאונה אך מחצית התקופה בה נעדר התובע מעבודתו.   אומנם, שכרו של התובע שולם במסגרת ניצול ימי המחלה שעמדו לרשותו, אולם יחד עם זאת, הלכה היא כי ניצול אותם ימים בא על חשבון ימי מחלה שיזדקק להם התובע בעתיד ואשר יגרעו כתוצאה מהניצול האמור.   אשר על כן, יש לפצות את התובע עבור שלושה חודשי השתכרות לפי ממוצע שכרו עובר לתאונה בסך 12,419 ₪ ברוטו בניכוי 25%, דהיינו, סך של 27,942.74 ₪. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מיום 5.1.1999 ועד למועד התשלום בפועל. עוד טוען התובע כי לאחר ששב לעבודה נאלץ להעדר ימים בודדים, כפי האישורים שצרף לתיק המוצגים, כתוצאה מטיפולים רפואיים ופיזיותרפיים. הואיל ולא ברור מה הקשר בין טיפולי פיזיותרפיה לבין הפגיעה בתאונה, שכן התובע אינו לוקה בנכות אורטופדית, והואיל ולא ברור לאלו טיפולים אחרים הוא נזקק, והואיל ואישורי המחלה שצורפו (נספחים טו/15 עד טו/21) אינם מפרטים מהי המחלה שבגינה נעדר התובע - אין מקום לפצות אותו בגין אותם ימי היעדרות.   ב. התובע מבקש לפסוק סכום של 50,000 ₪ עבור תרופות שרכש בעבר. בתמיכה לטענתו, צרף התובע לתיק המוצגים מסמכי רכישה של תרופות שונות. יחד עם זאת, מעיון בנספחי טז/1-18 לתצהיר עולה כי רכישת התרופות כוללת ערב רב של סוגים שונים של תרופות, לרבות אקמול, דקסמול, ויוקס, כולן תרופות לשיכוך כאבים, כאשר נכותו הרפואית כתוצאה מהתאונה אינה מצדיקה שימוש בתרופות אלה. כן נכללה בקבלות רכישה של טיפות עיניים סטילה, תרופת גסטרו והגדיל התובע והגיש במסגרת אותן קבלות רכישות שביצעה אשתו, פנינה ביטון, עבור מוצרי היגיינה. לפיכך, לא כל הקבלות שצורפו לתיק המוצגים קשורות לתאונה. יחד עם זאת, התובע קיבל ומקבל טיפול תרופתי אנטי דיכאוני, אשר נדרש כתוצאה מהפגיעה בתאונה, ועל כן ייפסק לו בגין כך סכום גלובלי בסך 5,000 ₪.   ג. התובע מבקש לפסוק לו סכום של 45,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה שהוציא לצורך קבלת הטיפולים הרפואיים בתקופת העבר. שלל הקבלות שצורף בגין ביצוע נסיעות באוטובוס ובמוניות אינו מהווה אינדיקציה לכמות הנסיעות הנדרשת. חלק מהנסיעות, הקשור לטיפולי האורטופדיה ופיזיותרפיה, אין לייחס לתאונה (ראה, למשל, מוצג ט"ו (10)) ועל כן יועמד הסכום האמור על סך של 2,500 ₪.   ד. התובע מבקש לפסוק לו עבור עזרת צד ג' של בני משפחתו סך של 45,000 ₪. לא זו בלבד שהתובע לא טרח להביא איש מבני המשפחה על מנת שיעיד כי הוא טיפל וסייע לתובע בתקופת מחלתו, אלא שגם מתצהיר עדותו הראשית לא ניתן ללמוד על כך שהסתייע במי מהם. אשר על כן, איני רואה לנכון לפסוק לתובע פיצוי כלשהו עבור עזרת בני המשפחה או צד ג'.   נזקים כלליים:   א. עבור הפסד השתכרות בעתיד ראוי לפסוק לתובע סכום גלובלי, שכן הוא חזר לעבוד במקום עבודתו הקודם, בתפקידו הקודם ובאותה רמת שכר. עיקר השוני בשכר החודשי נובע מכמות השעות הנוספות, אשר לפני התאונה עלתה על זו שלאחר התאונה, וכן מניכויים עקב היעדרות. התובע העיד כי מחייבים אותו לעבוד שעות נוספות ועל כן אין לדעת, ולא הוכח, האם ההפחתה בשעות הנוספות נובעת ממדיניות של חברת אל-על, או עקב נכותו של התובע. אשר לחיסורים, כפי שציינתי לעיל, לא הוכח כי הם נובעים דווקא מהנכות הפסיכיאטרית ולפחות חלקם מתייחס לבעיות אורטופדיות, שאינן נובעות מהתאונה. התובע טען אומנם, כי הוא צפוי לפיטורין היה ויבוצעו צמצומים ויפוטרו עובדים בחברת אל-על, אולם לא הובאה ראייה לכך. לא הובא מנהל כוח אדם או האחראי הישיר על התובע על מנת להעיד כי הוא צפוי לפיטורים מיידיים. יחד עם זאת, אין ספק כי מי שלוקה בנכות רפואית בתחום הפסיכיאטרי, סיכוייו להיות מפוטר בגל פיטורין - אם יהיה - גבוהים מאלה של אדם בריא. יש להתחשב גם בעובדה כי יקרה, לעיתים, במהלך שנות עבודתו, שהתובע ייעדר מהעבודה כתוצאה מנכותו הפסיכיאטרית. לאור גילו, רמת שכרו, ונכותו הרפואית והתפקודית - אני סבורה כי יהא זה ראוי וצודק לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בגין הפסד השתכרות בעתיד בסכום של 120,000 ₪.   התובע ביקש לפסוק עבור הפסד תנאים סוציאליים, אולם לאור האמור לעיל, ובהעדר ראייה בדבר ההפסד הנטען, יש לדחות התביעה לראש נזק זה.   ב. בגין רכישת תרופות לעתיד מבקש התובע לפסוק סך של כ- 100,000 ₪, רק עבור תרופת ויאגרה. התובע העיד כי עד היום הרופא בבית חולים איכילוב סיפק לו דוגמאות מהתרופה, ללא תשלום, אולם אין להוציא מכלל אפשרות שהוא יזדקק לתרופה, כאשר הרופא המטפל לא יוכל לתת לו יותר דוגמאות.   התובע הודה כי בשמונת החודשים שלפני הדיון שהתקיים ביום 1.10.2002 הוא לא רכש ויאגרה, אלא הסתפק ב- 15 כדורים שהרופא נתן לו, וזאת למשך 8 חודשים.   מחיר כדור ויאגרה 50 ₪ ולאור האמור לעיל יש לחשב את הנזק לפי צריכת שני כדורים לחודש עד הגיע התובע לגיל 75, והחישוב הינו כדלקמן: 100 X 245.5 (מקדם היוון) = 24,550 ₪.   מלבד כדורי הויאגרה יזדקק התובע לתרופות אנטי דכאוניות. התובע לא הוכיח שתרופות אלה אינן נכללות בסל הבריאות. יחד עם זאת, גם אם הן נכללות בסל הבריאות הוא מחויב בתשלום מינימלי בעת רכישתן ועל כן יפסק לו בגין כך סכום של 10,000 ₪.   ג. בהתחשב בסוג הפגיעה אין מקום לפסוק סכום כלשהו עבור הוצאות נסיעה או עזרה בבית לעתיד ועל כן התביעה בגין ראשי נזק אלו - נדחית.   נזק לא ממוני:   התובע לוקה בנכות רפואית צמיתה בשיעור של 19% ובצירוף 4 ימי אשפוז ולפיכך סכום הפיצוי בגין ראש נזק זה הינו בסך 30,034 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל. על הסכום הפסוק יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בסך השווה ל- 13% בצירוף מס ערך מוסף וכן הוצאות המומחה ששילם התובע בסך 4,680 ₪, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום ביצוע התשלום ועד למועד התשלום בפועל. יש לנכות מהסך האמור את סכומי התשלום התכוף ששולמו לתובע, כשהם משוערכים להיום.   ניתן בלשכתי ביום 25/12/2002. המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים. שושנה אלמגור, שופטת    נכותהתחום הנפשיפוסט טראומהמחלות מערכת השתן