סעיף 6 לחוק ההתיישנות התשי"ח 1958 קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה. בהתאם להוראות סע' 8 לחוק הערבות התשכ"ז - 1967 הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, אולם אין הנושה רשאי לדרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חובו וכיוצ"ב. מכאן, שעילת התביעה נגד הערב נולדת מיד לאחר שנדרש החוב מהחייב העיקרי. להלן החלטה הסוגיית התיישנות תביעה נגד ערבים: החלטה 1. בפני תביעה כספית, שהגיש בנק אוצר החייל (להלן הבנק) ביום 5.12.02 כנגד אברמוביץ חיים ודרעי יחיאל, שחתמו ביום 10.10.91 כערבים כלפי הבנק לכל חובותיו של אחד מלקוחותיו של הבנק אברמוביץ ישראל (להלן: החייב). אברמוביץ חיים (להלן: המבקש) הגיש בקשה, שכותרתה הינה "בקשה למתן רשות להגן", אך בקשה זו כוללת בתוכה, בין היתר, גם בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות. בקשה זו הינה נשוא החלטתי זו. 2. טוען ב"כ המבקש: ביום 13.12.93 הגיש הבנק לבית משפט השלום בת"א תביעה כספית (בת.א. 71206/03) נגד החייב ונגד ערב אחר. באותו יום נולדה לבנק עילת תביעה גם נגד המבקש, שחתם גם הוא כערב לחובות החייב. לטענת המבקש, על הבנק היה להגיש תביעה נגד המבקש תוך שבע שנים מאז נולדה עילת התביעה. משחדל הבנק ולא עשה כן, והגיש את התביעה לאחר כתשע שנים מאז נולדה עילת התביעה, הרי שדין התביעה להידחות מחמת התיישנות. 3. טוען ב"כ הבנק: במרץ 92 חוקק חוק הערבות (תיקון), התשנ"ב - 1992 (להלן: תיקון מס' 1) שנכנס לתוקף באפריל 92. מכח תיקון מס' 1 הוכנס לחוק הערבות פרק ב', המתייחס לערבות ערב שהוגדר כ"ערב יחיד". המבקש שלפנינו הינו בבחינת "ערב יחיד" כהגדרתו בפרק ב' והוראות התיקון לחוק חלות עליו. בהתאם לסע' 17 ג' (א) לפרק ב' לחוק הערבות: " לא תוגש תובענה נגד ערב יחיד אלא לאחר שנתקיימו שניים אלה: 1. ניתן פסק דין נגד החייב; 2. יו"ר ההוצאה לפועל אישר שעל מנת להיפרע מהחייב נקט הנושה בכל הליכי ההוצאה לפועל, לרבות הליכים למימוש משכנתה על דירת מגורים או למימוש משכון על זכויותיו בדירת מגורים, והכל כשהם סבירים בנסיבות העניין" . לטענת ב"כ הבנק, לנוכח הוראות סעיף זה, לא ניתן היה להגיש תביעה כנגד הערב עם הגשת התביעה כנגד החייב העיקרי, וגם לא מיד לאחר הגשת אותה תביעה, ולפיכך לטענתו, מועד היווצרות העילה, לצורך מנין תקופת ההתיישנות, הינו רק לאחר שיו"ר ההוצל"פ אישר, שמוצו הליכי ההוצאה לפועל נגד החייב העיקרי. לטענתו, הליכים אלה לא מוצו עד 25.6.02, שכן רק במועד זה נתן יו"ר ההוצל"פ אישור להגיש תובענה נגד הערבים. 4. איני מסכימה עם ב"כ הבנק, שיש לפרש את חוק הערבות כך, שמועד היווצרות העילה, לעניין התיישנות תביעה נגד "ערב יחיד", הינה רק לאחר שיו"ר ההוצאה לפועל קובע, כי הליכי ההוצל"פ לגביית החוב מהחייב העיקרי מוצו וניתן להגיש תביעה נגד הערב. סע' 6 לחוק ההתיישנות התשי"ח 1958 (להלן: חוק ההתיישנות) קובע: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". בהתאם להוראות סע' 8 לחוק הערבות התשכ"ז - 1967 (להלן: חוק הערבות): "הערב והחייב אחראים כלפי הנושה יחד ולחוד, אולם אין הנושה רשאי לדרוש מן הערב מילוי ערבותו בלי שדרש תחילה מן החייב קיום חובו וכיוצ"ב". ומכאן, שעילת התביעה נגד הערב נולדת מיד לאחר שנדרש החוב מהחייב העיקרי. כפי שנוסח כתב התביעה, לא ניתן לדעת מתי לראשונה פנה הבנק ודרש מהחייב העיקרי את פירעון חובו, אך ברור, שלכל המאוחר ביום 13.12.93 נדרש החייב העיקרי לפרוע החוב ומכאן לכל המאוחר ביום 13.12.93 נולדה לבנק עילת תביעה כנגד הערב. ממועד זה יש להתחיל למנות את תקופת ההתיישנות. 5. אכן לנוכח הוראות סע' 17 לחוק הערבות, ביום 13.12.93 לא ניתן היה להגיש תביעה נגד המבקש (שהינו "ערב יחיד"), וכך היה המצב עד שנתקבל אישור יו"ר ההוצל"פ ב- 25.11.02, אולם לא הופניתי להוראת חוק כלשהי, לפיה יש בהוראות סעיף 17 ג' כדי למנוע היווצרות עילת תביעה כנגד הערב, כדי לדחות את מועד "תחילת ההתיישנות", או כדי לקבוע, שבחישוב תקופת ההתיישנות לצורך הגשת תביעה נגד "ערב יחיד", לא יבוא במניין הזמן, שבו לא ניתן היה להגיש תביעה כנגדו, בשל כך שטרם נתקבל אישורו של יו"ר ההוצל"פ כנדרש בסעיף 17 ג (ב) לחוק. כאשר מצא המחוקק לנכון, שיש בנסיבות מסוימות כדי לדחות את תחילת תקופת ההתיישנות, או כדי להפסיק את חישוב תקופת ההתיישנות עשה זאת במפורש. הוראות כאלה מצויות בסעיפים 7, 8 ו- 9, ובפרק השלישי לחוק ההתיישנות. הוראה מסויימת כזו מצאנו גם בסעיף 95 לחוק המים תשי"ט - 1959. 6. שומה על בית המשפט להיות ער לכך, שהוראות תיקון מס' 1 לחוק הערבות באו להיטיב עם אותם ערבים, שנכנסו בגדר הגדרת "ערב יחיד", ולהקל עליהם, לעומת המצב שהיה קודם לתיקון. כפי שנכתב בדברי ההסבר להצעת החוק הספציפית (הצעות חוק התשנ"א 2072 מיום 16.7.91 עמ' 331): "מטרת החוק המוצע היא להגן על הערב היחיד מפני פגיעה בלתי סבירה בו כתוצאה מחתימת ערבות ומפני ערבות בלתי מוגבלת". אם תפורשנה הוראות סעיף 17 ג' לתיקון כהוראות שיש בהן כדי להאריך את מועד תקופת ההתיישנות, המסקנה תהא שתיקון מס' 1 לחוק הרע עם הערבים ופגע בזכויותיהם. פרשנות כזו הדעת אינה סובלת. 7. בית המשפט בדעה, שאין בהוראות סעיף 17 ג' לחוק כדי לאפשר לנושה לשקוט על שמריו ולפנות לקבלת אישור להגיש תביעה כנגד הערב לאחר חלוף שבע שנים מאז המועד בו נולדה עילת התביעה. יש לפרש את סעיף 17 ג' הנ"ל כך, שמיד לאחר קבלת פסק דין כנגד החייב העיקרי, חובה על הנושה לפעול בצורה נמרצת כדי לגבות את חובו מהחייב העיקרי. אם לאחר ניסיונות נמרצים כנ"ל, לא יצליח תוך מספר שנים לגבות את החוב מהחייב העיקרי, עליו לפנות ליו"ר ההוצל"פ לקבלת אישור להגיש תביעה כנגד הערב - אך כל זאת כל עוד לא חלפה תקופת ההתיישנות מאז נולדה עילת התביעה. לא יתכן לחשוף את הערב לאפשרות, שתוגש נגדו תביעה לאחר שחלפו מעבר לשבע שנים מאז נתקבל פסק דין כנגד החייב העיקרי, אם תותר הגשת תביעה כזו במועד כה מאוחר עלול להיווצר מצב, בו שבשל חלוף השנים יתכן ולא יהא באפשרותו של הערב להתגונן כיאות. 8. לנוכח האמור לעיל, אני קובעת כי, התביעה כנגד המבקש התיישנה. ניתנה היום כ"ח ב אדר א, תשס"ג (2 במרץ 2003) במעמד הצדדים ורדינה סימון, שופטת פסק דין אני דוחה התביעה על הסף בשל כך שהתביעה התיישנה. ערבים (ערבות)התיישנות