להלן פסק דין בנושא תאונת דרכים בשטח B: השאלה שבמחלוקת תושבי הרשות פלסתינאית, שנפגעו בתאונת דרכים בתחומי איזור B של הרשות, כאשר נסעו ברכב ישראלי, הנהוג בידי נהג ישראלי וכאשר התברר כי פוליסת הביטוח שנערכה לשימוש ברכב אינה בתוקף, כיוון שהמדובר ב"הסעה בשכר", האם זכאים הם לתבוע את "קרנית - הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים", אם לאו, זו השאלה "בקליפת אגוז" הנזקקת להכרעה זו. רקע עובדתי תובענתם של התובעים היא לפצותם בגין נזקי גוף שנגרמו להם, על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). התובעים, בני משפחה אחת, אב ושלושת ילדיו, תושבי העיר חברון שברשות פלסתינאית, נפגעו בתאונת דרכים ביום 15.8.96 עת נסעו לירושלים. ברכב נהג נתבע מס' 1, כאשר השימוש ברכב היה מבוטח על ידי הנתבעת מס' 2. המחלוקת העיקרית בשלב הראשון בין הצדדים נסבה לשאלה האם התובעים נסעו ברכבו של הנתבע בתשלום. 3. לאחר שנשמעו ראיות התובעים ועדותו של נתבע 1 - הודיע ב"כ התובעים באותה עת, עו"ד מ. אהרוני, כי הינו מתפטר מייצוגם של התובעים, ותחתיו בא עוה"ד מ. אלרשק. 4. בשלב זה הודיע ב"כ התובעים כי נסיעתם של התובעים ברכבו של הנתבע היתה "הסעה בשכר", ועל כן הודיעה ב"כ הנתבעת 2, כי להסעה בשכר לא היה כיסוי בפוליסת הביטוח של נתבע 1. בא כוח התובעים ביקש לתקן את כתב התביעה ולצרף את "קרנית - הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים" (להלן: "קרנית"). 5. בית המשפט ביקש תגובתה של קרנית לבקשה ובאופן עקרוני הושב על ידי "קרנית" לבא כוח התובעים ולבית המשפט, כי אין כל עילת תביעה של התובעים כנגד קרנית, שכן התובעים אינם תושבי מדינת ישראל והתאונה אירעה מחוץ לשטח מדינת ישראל, ולענין זה אף הוגשה תעודת עובד ציבור של סא"ל יאיר בלומנטל - רע"ן תשתית במנהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון - הקובע, כי מיקום התאונה הוא בשטח "B" אשר בו הועברו הסמכויות האזרחיות לרשות פלסתינאית. 6. ב"כ התובעים לא הסכין עם הודעה זו ועמד על דעתו, כי מכיון שחברת הביטוח שביטחה את השימוש ברכב הינה ישראלית, אף כי בדיעבד התברר, כי לפוליסה שהוצאה לנתבע אין כיסוי כיוון שהמדובר בהסעה בשכר, כי נהג הרכב הינו ישראלי ואף הרכב הינו ישראלי ומשטרת ישראל היא זו שחקרה את התאונה, מן הדין הוא, לשיטתו, כי קרנית תפצה את התובעים בגין נזקיהם. 7. על כן השאלה המונחת לפניי היא האם יש לדחות תביעתם של התובעים כנגד הנתבעת וכנגד קרנית. דיון המסגרת המשפטית 8. חוק הפיצויים הינו חוק בעל תחולה טריטוריאלית, כאשר "באופן עקרוני, הן חוק הפיצויים והן פקודת הביטוח חלים רק על נהיגה בשטח מדינת ישראל" (י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונת דרכים, מהדורה שניה, 1990, עמ' 9). כבכל כלל יש יוצאים מן הכלל, כך קובע, למשל סעיף 2(א1) לחוק הפיצויים, כי - ”הנוהג ברכב ישראלי חייב לפצות נפגע שהוא ישראלי או תייר חוץ על נזק גוף שנגרם לו בתאונת דרכים שבה מעורב הרכב אף אם התאונה אירעה באזור או בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית או באזורים ויראו את התאונה כאילו אירעה בישראל". על פי סעיף זה, כדי שיראו תאונה שאירעה בשטחי האחריות של הרשות הפלסטינית, וסיווג השטחים הללו אינו משנה, בין אם המדובר בשטח "A", "B", או "C", נדרשים שני תנאים מצטברים: רכב ישראלי ונפגע ישראלי. בענייננו, אמנם המדובר ב"רכב ישראלי" אך התובעים אינם ישראליים, וככאלה אין מקום להחיל עליהם את הוראות חוק הפיצויים. 9. אף כי ב"כ התובעים לא טען לכך, אבדוק האם זכאים התובעים לפיצויים מכח צווים שנחוקו על ידי המפקד הצבאי באזור, שהוא הרשות המחוקקת שם. בסמוך לאחר שהוחק חוק הפיצויים בתחומיה של מדינת ישראל, הוצא צו של המפקד הצבאי בשטחי אזור יהודה ושומרון אשר החיל את הוראות חוק הפיצויים גם בתחומי האיזור וזהו צו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (יהודה ושומרון) (מס' 677), התשל"ו - 1976. במקביל הוצא צו זהה בתחומיה של רצועת עזה - צו בדבר פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (רצועת עזה) (מס' 544), התשל"ז - 1976. במסגרת צווים אלו הוקמה קרן לפיצוי נפגעים בהעדר כיסוי ביטוחי, שכונתה "קרנית שטחים", אשר זהה במתכונתה לקרנית "הישראלית" שהוקמה מכח חוק הפיצויים, ולמעשה אף נוהלה ע"י "קרנית" הישראלית. 10. ביום 28.9.95 נחתם הסכם הביניים בין מדינת ישראל לבין ארגון השחרור הפלסטינאי הידוע כ"הסכם אוסלו" (כתבי אמנה 1071, כרך 33 עמ' 1). על פי הסכם זה הועברו לרשות פלסתינאית סמכויות שונות שהיו בידי המפקד הצבאי באזור. להסכם זה צורפו נספחים בתחומים שונים. א. הנספחים השונים הוסכמו על ידי הצדדים בהדרגה. הדיונים נערכו בפריז, ועל כן נודעו כ"הסכם פריז" משנת 1994, אם כי קיבלו תוקף מאוחר יותר בקהיר במסגרת "הסכם קהיר" משנת 1995. ב. סעיף XI לנספח V - "פרוטוקול בנושא יחסים כלכליים" ("הסכם פריז") מסדיר את ענייני הביטוח בין הצדדים. וכך נקבע שם בסעיף 1: ”הסמכויות, הכוחות והאחריות בתחום הביטוח, לרבות, בין היתר, רישוי מבטחים, סוכני ביטוח והפיקוח על פעילויותיהם, יועברו לרשות הפלסטינית". הסעיפים האחרים בהסכם זה - "הסכם פריז" - קובעים במהותם הסדרים הדומים לשיטתנו. כך, למשל, הרשות הפלסטינית תקיים שיטת ביטוח חובה אחריות מוחלטת לנפגעי תאונות דרכים (אולם, עם תקרה לסכום פיצוי) (סעיף 2 שם); הקמת קרן סטטוטורית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים אשר אין בידם לתבוע פיצויים מאת מבטח (סעיף 2(א)(4)), אשר תקבל על עצמה את החבויות של הקרן הסטטוטורית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים הקיימת באזור לפי החוק הקיים באותה עת ((סעיף 3(א)) (היינו, תקבל על עצמה את ההתחייבויות של "קרנית שטחים" - א.פ.) ועוד. ג. סעיף 19 (2) ל"הסכם קהיר" (נספח III - "פרוטוקול בנושא ענינים אזרחיים") מאמץ את ההסדרים שנקבעו ב "הסכם פריז" בקובעו - "הסדרים הנוגעים לבטוח חובה של כלי רכב ולפיצויים לנפגעי תאונת דרכים מוסדרים בסעיף XI (נושאי ביטוח) לנספח V (פרוטוקול בנושא יחסים כלכליים) (להלן: סעיף XI))". עוד הוסדר ב"הסכם קהיר" כי "קרנית שטחים" תועבר על כל נכסיה לקרנית הפלסטינית סעיף 19 (3)(א), ומאותו מועד ואילך - "ב. הצד הפלסטיני יהיה אחראי לכל חבויותיה של הקרן הקיימת בין אם הן נובעות מתאונות שאירעו לפני תאריך ההעברה או מתאונות שתתרחשנה אחריו. ג. אי לכך, ישראל תפסיק לשאת בכל אחריות כספית בהקשר זה". עוד נקבע שם (בסעיף 19 (6)) כי - "כל התביעות, לרבות תביעות תלויות ועומדות כנגד הקרן הקיימת, אין להביא אותן או לדון בהן בפני כל בית משפט או בית דין ישראלי ויש להביאן בפני בתי משפט פלסטיניים. למטרה זו, שני הצדדים רשאים לנקוט בכל האמצעים הדרושים, לרבות, אם אפשר, חקיקת חוקים". 11. "הסכם הביניים" האמור אומץ לספר החוקים הישראלי, על ידי חקיקתו של חוק יישום הסכם הביניים בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה (סמכויות שיפוט והוראות אחרות) (תיקוני חקיקה), התשנ"ו - 1996, שנכנס לתוקף ביום 16.1.96 (להלן: "חוק היישום"). מטרתו של חוק היישום - על פי סעיף 1 לחוק זה - הוא "ליישם את הסכם הביניים הישראלי - פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה...לרבות נספחיו והמסמכים שנלוו אליו וכן להסדיר עניינים הכרוכים ביישום כאמור". סעיף 7 לחוק היישום קובע: ”(א) בית המשפט לא ידון בתובענה נגד המדינה של מי שאינו ישראלי או תייר לישראל שעילתה מעשה או מחדל, חבות או התחייבות, שנעשו או שיסודן במסגרת תחומי האחריות או הכוחות שהועברו למועצה כמפורט בנספח III להסכם. (ב) הוראות סעיף קטן (א) תחולנה גם על תובענה נגד מי שפעל מטעמה של המדינה, למעט בנסיבות שבהן לא היתה המדינה חבה כלפי התובע גם אלמלא הוראת סעיף קטן (א)". "המדינה" הוגדרה בסעיף 6 לחוק היישום, בין היתר כ"כל תאגיד שהוקם על פי חוק בישראל או על פי הדין ותחיקת הבטחון באזור". לא יכולה להיות מחלוקת, כי "קרנית" הינה תאגיד שהוקם מכח חוק הפיצויים (סעיף 12 לחוק) ועל כן לא ניתן לתובעה בבית משפט בישראל, וכך גם "קרנית שטחים", שהוקמה מכח צו של המפקד הצבאי, שהועברה לרשות הפלסטינית על כל הסכומים הכספיים שנצברו בה, וזאת על פי סעיף 19(3) (א) שצוטט לעיל, ואשר המפקד הצבאי באזור, הוציא ביום 25.10.95 מינשר בדבר יישום הסכם הביניים (יהודה ושומרון) (מס' 7), התשנ"ו - ,1995 ולפיו האחריות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים באזור (למעט בישובים היהודיים ובאתרים הצבאיים) הועברו לידי הרשות הפלסטינית ורשויותיה ביום 10.9.95. 12. אם נסכם האמור עד כה נגיע למסקנה, כי חוק היישום שהחיל את הסכם הביניים למשפט הישראלי, מונע מתושבי הרשות הפלסתינאית להגיש תובענות בישראל הנוגעות לאירועים שאירעו בשטחי הרשות ובהם התובע אינו ישראלי, הן באשר לאירועים שאירעו קודם לחתימה על הסכם הביניים והן באשר לאירועים שאירעו לאחר מכן. יש לומר, כי כל הכספים שנצברו ב"קרנית שטחים" הועברו בזמנו ל"קרנית פלסתינאית" שהוקמה לענין זה, בתחומי הרשות פלסתינאית ושמה: "אלסנדוק אלפלסטיני לפיצוי נפגעי תאונות דרכים". מן הכלל אל הפרט 13. כאמור, במקרה דנן, התובעים - הנפגעים הינם תושבי הרשות הפלסטינית ונפגעו בתאונת דרכים שאירעה בשטח B, בתחומי הרשות הפלסטינית, כאשר נסעו ברכב שהנהג בו ישראלי ומבוטח בחברת ביטוח ישראלית. ברם, הפוליסה אינה מכסה את החבות כיוון שההסעה היתה בשכר, בניגוד לתנאי הפוליסה, ועל כן, יכלו לכאורה לתבוע את "קרנית" (הישראלית) . דא עקא, על פי הוראות חוק היישום, שאימץ כאמור את הסדר הביניים על נספחיו, שבין ישראל לבין הרשות הפלסטינית, לא ניתן לתבוע את קרנית זו כיוון שהוגדרה כ"מדינה" בחוק היישום, ועל כן דין בקשתם של התובעים לתקן את כתב התביעה ולצרף את קרנית להידחות. מן הראוי להוסיף, כי במסקנה משפטית זו הלכתי בדרכם של חבריי כב' השופט מילנוב (בת.א. (י-ם) 2646/95 (המ' )5636/96 קרנית נ' אבו טביח, תק-על 98 (2) עמ' 6; ת.א. (י-ם) 15914/95 עווידה ואח' נ' אלחרוב, תק-על 98 (2) 35); כב' השופטת א' אפעל-גבאי (ת.א. (י-ם) 1007/98 (בש"א 5598/99) אלי"ן נ' גבעון ואח' (לא פורסם - החלטה מיום 2.9.99); כב' השופט כ' מוסק (ת.א. (י-ם) 1744/99 נסראללה נ' עזבון אלרזק (לא פורסם - החלטה מיום 11.6.00)). סיכום 14. לאור האמור לעיל, נדחית בקשת התובעים לצרף את קרנית בתובענה זו. 15. כיוון שב"כ התובעים הודה, כי המדובר ב"הסעה בשכר" של התובעים ועל פי הודעת הנתבעת 2, שעליה אין חולק, אין כיסוי בפוליסת הבטוח לנסיעה זו - נדחית התביעה כנגד מגדל חברה לבטוח בע"מ וכנגד הנהג - הנתבע מס' 1 בעילה על פי חוק הפיצויים. 16. אין צו להוצאות. 17. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים. תאונת דרכים