תביעה בגין נזקים לרכב עקב תאונת שרשרת

בפני תביעה לתשלום פיצויים על נזקים שנגמרו לרכבה של התובעת באירוע של תאונת דרכים בו היה מעורב רכב נהוג בידי הנתבע מספר 1 מבוטח אצל הנתבעת מספר 2 . על פי המתואר בכתב התביעה " ... עת עמד רכב התובעת בעצירה מוחלטת ברמזור אדום רכב הנתבע פגע ברכב התובעת בעוצמה מאחור . התאונה שאירעה הינה תאונת שרשרת כאשר רכב התובעת הינו הראשון ואילו רכב הנתבע מאחוריו ." על טענה זו בכתב התביעה משיבים הנתבעים כי הנתבע מספר 1 עמד אחרי רכב התובעת , לפתע הגיח מאחור רכב אחר אשר פגע בחלקה האחורי של מכונית הנתבע מספר 1 והדף אותו על מכונית התובעת " אין מחלוקת כי בתאונה רכבו של הנתבע 1 פגע בחלק האחורי של רכב התובעת, אך הוא טוען כי רכבו נפגע מאחור ע"י רכב אחר ונהדף לעבר רכבה של התובעת. לפיכך הנתבעים שלחו הודעה לצד ג' , בה טענו כי ברכב השליש נהג הצד ג' 1 שהיה מבוטח אצל הצד ג' 2 .כי הרכב של הצד השלישי פגע ברכב הנתבעים והדפו לעבר רכב התובעת, ועל כן האחריות גם לנזקיה של התובעים נופלים על הצד השלישי בישיבת יום 15/9/03 בקש ב"כ הנתבעים " למחוק את ההודעה לצד ג' מן הטעם שאת הנתבע 1 ( הכוונה לצד ג' 1 ) ומקבל את טענת צד ג' 2 שהפוליסה בוטלה לפני האירוע בתאריך 25/7/01 " חזרנו אם כן לנקודת ההתחלה . האם רכבו של הנתבע אכן נהדף לעבר רכבה של התובעת בצורה כזו שאין על הנתבע ולו אחוז אחד של אחריות לאירוע התאונה ? בלשון אחר האם אין בפנינו מעוולים במשותף כלפי התובעת וכל האחרויות נופלת אך על הנהג השלישי מי שהיה צד ג' 1 . התביעה מבוססת על עקרונות דיני הנזיקין , וכדי לזכות בתביעה כזו יש להוכיח מספר אלמנטים חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק הפרתה גרימת נזק כתוצאה מן ההפרה הקשר הסיבתי בין ההפרה ובין התוצאה גובה הזנק. האם חובת הזהירות של הנתבע 1 שנהג את רכבו מאחורי רכב התובעת ,הופרה והוא גם ע"י התנהגותו פגע ברכבה של התובעת וגרם ולו חלק מן הנזק ? האם החובה הקבועה בתקנות התעבורה לפיה חייב הוא לשמור מרחק מאחורי רכב התובעת בלי לפגוע בו נתקיימה .? ובמקרה והתשובה לשאלה הראשונה חיובית ולשניה שלילית , אין ספק שהוא מעוול משותף עם השלישי גם אם רכבו נפגע מאחור באותה תאונה או בעקבות אותה תאונה ע"י השלישי . מנגד האם רכבו של הנתבע 1 לא היה יותר מאשר כלי בידי השלישי שפגע בו והדפו לעבר רכב התובעת. או בלשון אחר האם רכב הנתבע היה הקליע שנורה לעבר רכב התובעת אך לא הקנה שירה אותו , שאז מופטר הוא מכל אחריות . התובעת טוענת בכתב התביעה וגם בסיכומיה כי האחריות הבלעדית לתאונה הינה על הנתבע . צודקת ב"כ התובעת כי מאחר והנתבע 1 אינו מכחיש כי פגע ברכבה של התובעת, והוא אך טוען כי נהדף הרי שחובת הראיה היא עליו , מין הודאה והדחה , כמי שאומר " אכן פגעתי בך אך השלישי דחף אותי " ומכאן טוענת ב"כ התובעת כי חובת הראיה הינה על הנתבעים לעצם אירוע הפגיעה וההדיפה וכי אין מצידם רשלנות שיחובו עליה . בעדותה בפני ביום 29/1/03 העידה התובעת בעדות ראשית " עמדתי ברמזור אדום ואחרי כמה שניות נכנסו בי מאחור " "אין אני יודעת מי פגע במי. אני הרגשתי מכה חזקה מאחור " לתובעת לא העידו עדים נוספים . לנתבעים העיד מר אמיר אבוטבול , חברה לשעבר של התובעת . עד זה מעיד " הגענו 10 מטר לפני הרמזור והייתי עם הפנים קדימה ושמענו בום , מי שהוא נכנס בנו מאחור וראיתי שלוש מכוניות מעורבות בתאונה .... " עד כאן מבחינת העובדה כי שלוש מכוניות מעורבות וכי הנתבע 1 הוא שפגע ברכב התובעת אין למעשה כל מחלוקת . העד קובע נחרצות " המכונית האמצעית נכנס בנו כתוצאה מהרכב שנכנס בו מאחור " כיצד קובע זאת העד ובנחרצות שכזו. הוא קובע כי רכב הצד ג' פגע ברכב הנתבע והדף אותו . וזאת בזמן ש הוא היה עם המבט קדימה "עד הרגע שיצאתי מהרכב נכון שלא ראיתי שום דבר מהתאונה " ( עמוד 5 שורה 3 ) אם כן על סמך מה קובע העד בכזו נחרצות את הקביעה שלו ? יש לנו תשובה " מה שסיפרתי זה דברים שאני מניח שקרו לאור ההתרשמות שלי לאחר שירדתי מהרכב ." העד לא שיתף את בית המשפט בהתרשמות שלו ועל סמך אי אילו רשמים קבע את אשר קבע . ב"כ הנתבעים לא חקר אותו בנקודה זו , ולא הובהר על סמך אי אילו ממצאים עובדתיים קבע את אשר קבע . זאת ועוד . מר אבוטבול מסר הודעה למשטרה על התאונה בשתי הזדמנויות ביום 8/1/02 וכך הוא אומר " הנהגת עצרה ברמזור אדום תוך כדי שמירת מרחק מהרכב שלפני , ולאחר שעצרנו , הרכב שמאחורינו נכנס ברכב של הנהגת מאחור , לא פגענו באף רכב . הרכבים שהיו מעורבים : מאחורינו האופל ומאחוריו ההונדה סיויק זאת היתה תאונת שרשרת " בהודעה זו אין כל זכר לעובדה כי רכב הנתבע נהדף ע"י הרכב השלישי . ביום 27/2/02 מסר פעם נוספת הודעה במשטרה .הוא מציין הפעם כי הרכב שמאחוריהם נכנס בהם כי " הרכב שמאחורינו נהדף קדימה כתוצאה מזה שנכנס בו ". אין משקל ראייתי לעדותו של עד הגנה מספר 1 עד הגנה 2 הוא הנתבע עצמו ממעיד " עצרנו ברמזור , אני עמדתי והגיע מאחור הונדה סיביק ומסיבה לא ברורה נכנס בי מאחור ועקב המכה נהדפתי ופגעתי ברכב שעמד לפני .." הייתי עם אשתי ברכב ומאחור בן דודי ואשתו מאחור . "עמדי במרחק של כ 4 מטר שלפני " . קרי הוא מוסר כי עמד במרחק של כ ארבעה מטר מהרכב אשר לפניו . "אני הייתי בעצירה מוחלטת . עמדתי כל כך רחוק ממנו כי כאשר אני עומד ברמזור אני שומר מרחק כי היה רמזור אדום ולא ראיתי סיבה להידבק לרכב שלפני . לא הייתי עם הנד ברקס. " קרה לי נזק גדול מקדימה ומאחור בערך של 7000 ₪ " הנתבעים לא הביאו עדים ולא הגישו מסמכים נוספים . ברכבו של הנתבע היו עוד זוג בוגרים , בן דודו של הנתבע ואשתו . אלה לא הוזמנו ולא הובאו להעיד , ובאור ההלכה שאי הזמנת עד ע"י צד תתפרש כנגדו, תירשם העובדה כי עדים נוספים לא הוזמנו לרעת הנתבעים . ע"א 465/88 - הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' . פ"ד מה(4), 651 ,עמ' 655-656. "אכן, אפשר היה לצפות, כי בוכוולד יופיע ויעיד אך לאחר מחשבה וניתוח הארועים והראיות האחרות, עולים הדברים הבאים, בקשר למה שאירע באמת ... יתר על כן, אמנם אי הבאתה של ראיה, העומדת לרשותו של צד אחד, מוסיפה משקל לראיות היריב, וראה ע"א 620/74 מור נ' פלונית, ל (218 (1) זאת ועוד ע"א 620/74 - יוסף מור נ' פלונית . פ"ד ל(1), 218 ,עמ' 223-224. 6. אף-על-פי-כן סבורים אנו, שלא סירובו של המערער לאפשר בדיקת גופו על-ידי רופא יכול לסייע למשיבה. סירוב זה אינו אלא הימנעות מהבאת ראיה העומדת לרשותו של בעל-דין, ואשר עשויה היתה, אילו הובאה, להוכיח את צדקתו. הימנעות זו, על-פי כללי ההגיון, יכול שתשמש יסוד למסקנה, כי הראיה לא תועיל לאותו בעל-דין אלא תזיק לו, שאילו היתה מוציאה צדקתו לאור, על שום מה לא הביאה ? כמו כן לא הוגשו לעיוני צילומי הנזק ו/או חוות הדעת של השמאי שבחן את הנזק ברכבו של הנתבע. הנתבע מעיד כי הוא עמד מאחורי רכב התובעת מרחק של כ 4 מטר . נפגע מאחרו ונהדף . רכב העומד במרחק של 4 מטר מאחורי הרכב שלפניו ונפגע בעוצמה כזו שתהדוף אותו לעבר רכב שלפניו , ולגרום לרכב אשר לפניו נזק בסכום של כ 5666 ₪ , מותר להניח כי המכה באחורי אותו רכב הינה מכה בעוצמה רבה. חבטה מאחור שתזרוק רכב 4 מטר , הינה חבטה שסביר להניח כי תגרום ברכב הנהדף נזק גדול במיוחד . כאמור תמונות הנזק ברכב הנתבע לא הוגשו לעיוני , ולא ניתנה לי הזדמנות לראות ולהשוות את הנזק בחלקו האחורי של הרכב לעומת זה אשר בחלקו הקדמי . אך אם בדרך של גישוש באפלה אניח כי הנזק בחלק הקדמי והאחורי שווים המה , הרי שהנזק בחלק האחורי ברכב הנתבע הינו כ 3500 ₪ . יש בדבר יותר מתמיהה אם בהדיפת רכב 4 מטר וגרימה נזק לחזיתו , יגרם בחלקו האחורי נזק אך ורק בגובה של 3500 ₪ . אחת מהנחות היסוד וטענות היסוד של הנתבע 1 אינה נכונה . לאחר ששקלתי את כל חומר הראיות, אני קובע כי הנתבעים לא הוכיחו את טענתם כי רכבם נהדף מאחור , בטרם פגע ברכב התובעת . למעלה מן הדרוש אציין כי כאשר אין בפני ראיה חותכת לחלוקת אחריות בין מעוולים משותפים , הרי באור ההלכה שנפסקה בע.א. 96/77 ע"א 96/77 - . רוזלי זיזה ואח' נ' ערן אורטל, ואח' . פ"ד לג(1), 393 ,עמ' 397-398. "הנה כי כן צדק השופט המלומד במקרה דנן כשהחליט להטיל על כל אחד מהמחנות המעוולים אחריות שווה לאירוע התאונה לאחר שנוכח כי אין בנסיבות שהובאו לפניו כדי להצביע על קנה מידה אחר. שתי הרשלנויות - זו של נהג הטנדר וזו של נהגת האודי - פעלו את פעולתן בעת ובעונה אחת, ושתיהן ביחד גרמו לתוצאה הקטלנית; הטלת האשם על שניהם שווה בשווה היתה בגדר כורח של המציאות, ואת ערעורם של המערערים על קביעה זאת חיבים היינו לדחות. " זאת אומרת גם אם הייתי מגיע למסקנה אחרת , והייתי קובע כי לא הוכח חלקו של כל מעוול בנזק כלפי הניזוק , רשאי הייתי לפסוק כי שניהם מעוולים בחלקים שווים , וכי אז הייתי מחייב את שניהם ביחד ולחוד . מאחר ונהג הרכב השלישי אינו צד למשפט זה עוד , הרי שחובת תשלום כל הנזק תיפול על שכמם של הנתבעים . אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את נזקיה . לענין הנזק בענין הנזק מקובלות עלי דבריו של בא כוחם המלומד של הנתבעים , שבענין גובה ההשתתפות העצמית אין התאמה בין הכתוב בכתב התביעה ובין עדותה של התובעת, ואין אני רשאי לפסוק לה יותר מאשר העידה , קרי סך של 2000 ₪ . מעניין שיש אי התאמה גם בין האמור בכתב התביעה בראש נזק זה , ובין עדותה של התובעת ובין סיכומי באת כוחה , שטענה כי הנזק בגין השתתפות עצמית הינו 2300 ₪ . באישור חברת הביטוח של התובעת צויינה השתתפות עצמית בשיעור של 2300 ובאשר להפסד הנחת העדר תביעות ומאלוס, אני סבור שיש כאן כפילות , מאלוס וביטול הנחת העדר תביעות הינם היינו הך , אך לא הוכח כי נזק זה נגרם שכן אפילו באישור של חברת הביטוח גופא מצויין בהסתייגות כי " בתנאי שלא התעוררה תביעה נוספת אחר תאריך מתום אישרונו זה ?!" בענין הנזקים הנוספים לא הובאו ראיות על גובה הנזק סיכומו של דבר שאני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסכום של 2000 ₪ בתוספת אגרת משפט בסך 267 ₪ , בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 670 ₪ ומע"מ כדין . רכבתאונת דרכיםתאונת שרשרתנזק לרכב