בית המשפט ציין בפסיקתו כי חזקת השיתוף אינה קמה כאשר חל חוק יחסי ממון: להלן פסק דין בסוגיית חזקת השיתוף - חוק יחסי ממון: פסק דין 1. המבקשת עותרת למתן פסק דין הצהרתי, שיקבע כי היא זכאית למחצית התמורה בגין מכירת דירה ברחוב עוזיאל 8 בבת ים, גוש 7136 חלקה 201 תת-חלקה 5. 2. המבקשת והמשיב 1 נישאו ביום 15.6.83. ביום 24.5.99 נרשם המשיב כבעליה של הדירה נשוא המחלוקת, מכוח צו ירושה . ביום 23.8.99 מישכן המשיב את הדירה לזכות הבנק המשיב 2. ביום 26.10.99 חתמו המבקשת והמשיב על הסכם גירושין, אשר ביום 26.6.00 קיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט לענייני משפחה ברמת גן. בהסכם נקבע כי המשיב 1 יעביר למבקשת את כל זכויותיו בדירה. 3. המשיב לא עמד בתנאי ההלואה שנטל מהבנק, וביום 12.6.00 הגיש הבנק בקשה למימוש המשכנתא בלשכת ההוצאה לפועל, ולמינוי באת כוחו ככונסת נכסים לדירה. ביום 8.1.02 חתמה המשיבה מס' 5 חוזה למכירת הדירה. בהסכמת בעלי הדין בוצעה מכירת הדירה, והמחלוקת שבפני היא על חלוקת התמורה. 4. לטענת המבקשת משכון הדירה נעשה בלא ידיעתה וללא הסכמתה, והבנק פעל בחוסר תום לב, כאשר לא ביקש את הסכמתה של המבקשת למשכון הדירה. בעלה של המבקשת, משיב מס' 1, לא התנגד למבוקש, והודיע לבית המשפט (ע' 2 לפרוטוקול מ-29.4.02) "לא הגשתי תגובה, ואני מבין שבית המשפט יכול לתת פסק דין נגדי." 5. הסכם הגירושין נחתם לאחר שנרשמה המשכנתא על הדירה. זכותו של הבנק קודמת לכל זכות שהוענקה למבקשת מכוח ההסכם וגוברת עליה. 6. לחלופין טוענת המבקשת לזכותה למחצית הדירה מכוח חזקת השיתוף. יחסי הרכוש של המבקשת עם בן זוגה הוסדרו בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג - 1973. בסעיף 4 לחוק נאמר כי "אין בכריתת הנישואים או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינם של בני הזוג". מגמתה של הוראה זו היא שלא לראות את בני הזוג, הן בעודם נשואים והן בפקיעת הנישואים, כבעלים משותפים. החוק מחיל על בני הזוג משטר של הפרדה רכושית, ורק עם פקיעת הנישואין מעניק החוק לבני הזוג תביעה אישית לחלק משווי כלל הנכסים (י. ויסמן, דיני קניין - כרך שני ע' 177). 7. חזקת השיתוף אינה קמה כאשר חל חוק יחסי ממון. יתר על כן, בין בני הזוג נחתם הסכם ממון. עצם חתימתו סותרת את קיומה של חזקת השיתוף (ע"א 806/93 הדרי נ' הדרי, פ"ד מ"ח(3) 685, 693). עוד יוער כי גם אם הדירה שימשה בעבר למגוריהם של בני הזוג, אין מחלוקת כי שעה שנרשמה המשכנתא לא גרו בה יותר, והדירה הושכרה על ידי המשיב מס' 1. ההכנסות מההשכרה שימשו את עסקו של המשיב. עצמתה של חזקת השיתוף לגבי נכס עסקי, כפי שהיתה הדירה בזמן רישום המשכנתא, פחותה מאשר לגבי דירת מגורים. אפילו היתה מצליחה המבקשת בטיעונה לתחולתה של חזקת השיתוף על הדירה שהיתה לנכס עסקי, לא היה בכך כדי להועיל לה, באשר מכוח חזקת השיתוף עליה לשאת גם בחובות עסקו של המשיב, והרי שעבוד הדירה נעשה לפירעון חובות אלה. 8. המבקשת טענה לחוסר תום לב של הבנק ברישום המשכנתא לטובתו. הבנק סמך בעניין זה על רישומה של הדירה בשמו של המשיב מס' 1. הבנק ידע כי המבקשת נשואה למשיב מס' 1. אך אין בכך כדי לחייב את הבנק לקיים חקירה ודרישה באשר למערכת היחסים שבין בני הזוג, כאשר מדובר בדירה שאינה משמשת למגוריהם של בני הזוג וכאשר היא באה למשיב מס' 1 זה מקרוב מכוח ירושה . 9. לכל האמור מצטרף החשש כי המבקשת והמשיב מס' 1 עושים בהליך זה יד אחת כדי להציל את הדירה מידו של הבנק, שכן אין הסבר אחר לכך שהמשיב אינו מגן על זכויותיו בדירה, שמימושה על ידי הבנק עשוי להקטין את חובו. מהלכים שונים שנקטו בני הזוג נועדו להצלת הדירה מידי הבנק. המבקשת טוענת כי נפרדה מבעלה, וכי ניתן תוקף להסכם הגירושין. אלא שהמבקשת מודה כי המשיב חי בחדר בדירת המשפחה וכי לא סודר גט. הסברה של המבקשת למצב תמוה זה הוא כי בעלה כהן וחששם של בני הזוג הוא כי מתן גט לא יאפשר להם לחזור ולהינשא. אין זה הלך מחשבה של בני זוג שבתום ליבם הגיעו למסקנה שדרכיהם נפרדות. מה עוד שמצב זה נמשך שנים. יש בכך משום הטלת צל כבד על תום ליבה של המבקשת. 10. לפיכך הנני דוחה את הבקשה ומחייב את המבקשת לשלם לכל אחד מהמשיבים מס' 2 ו-4 את הוצאות המשפט וכן שכר טרחת עו"ד בסכום של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. הלכת השיתוףיחסי ממון