פסק דין 1. תיק זה החל דרכו כתיק הוצל"פ לביצוע שיק מס' 10402 על סך 160,000 ₪, נושא תאריך פרעון 25.6.01, משוך על בנק הפועלים חשבון מס' 9498 (חשבונה של הנתבעת) וחתום ע"י הנתבעת (להלן: "השיק"). 2. התובע אוחז בשיק, והוא זה שהגיש אותו לביצוע לשכת ההוצל"פ. 3. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע אינו אוחז כשורה בשיק (הסכמת הצדדים כפי שבאה לידי ביטוי בעמ' 17 לפרוט' ש' 5). 4. אין מחלוקת בין הצדדים כי שיק זה הגיע לידיו של התובע לאחר ששילם בעבורו סך של 167,000 ₪ לגורם בשם א.ב. אדיר שיווק ומסחר (להלן: "אדיר") אשר אליו הוסב השיק והוא אחז בו, לאחר שהבנק לא כיבד את השיק. 5. המחלוקת בין הצדדים היא - האם תשלום תמורת השיק כפי ששולם ע"י התובע לאדיר, נעשה כהלוואה לנתבעת (כגירסת התובע), או שמא כהלוואה למר ירון אדיב, אחיינו של התובע, אשר היה באותה עת חבר של הנתבעת (כגירסת הנתבעת). 6. סיפור המעשה כפי שמוצג ע"י הנתבעת הוא כדלקמן: מר ירון אדיב היה חברה של הנתבעת בשנת 2001. הוא עסק בבניית בתי עץ במסגרת חברה בשם ארז המעיין בע"מ (להלן: "ארז המעיין"). כנראה שבשנת 2001 מצבו הכלכלי של ירון אדיב (להלן: "ירון") לא היה שפיר, ועל מנת שיוכל לרכוש סחורת עץ היה מקבל שיק מהנתבעת, אשר נמשך מחשבונה ובחתימתה, על מנת לשלם לספקים. כך עשה שלוש פעמים. השיקים שמסרה הנתבעת לתובע במסגרת הזו היו בד"כ מעותדים, וסמוך למועד הפרעון היה ירון מפקיד את תמורת השיק בחשבונה של הנתבעת, וכך השיק היה מכובד ומשולם. כך היה אמור להיות גם בשיק נשוא תובענה זו, אשר נרשם לפקודת ג'רבי שכנראה היה ספק עצים. רצה הגורל וירון לא הפקיד את סכום השיק בחשבונה של הנתבעת סמוך למועד פרעונו, והשיק לא כובד. מי שאחז בשיק במועד הפרעון היה אדיר. לגירסת הנתבעת, לאחר חזרת השיק פנתה לירון וביקשה כי ידאג לשלם את תמורתו לאדיר. ירון הודיע לה כי דודו, התובע, ידאג לתשלום השיק לאדיר כהלוואה שיתן לו, וכך היה. (גירסתה זו של הנתבעת מצאה את ביטויה בתצהיר עדותה הראשית - נ/3, ובחקירתה הנגדית בביהמ"ש. 7. גירסתו של התובע: התובע מציג גירסה שונה. לטענת התובע הוא אכן שילם את תמורת השיק לאדיר וקיבל את השיק לידיו, אולם עשה כן כהלוואה לנתבעת ולא כהלוואה לירון. לטענתו של התובע הוא עשה כן לאחר שסיפרה לו כי יש לה בית בחדרה שישמש כערבון להלוואה, ולאחר שבירר אודות הנתבעת ומצא כי היא עובדת ויש לה בית בחדרה. (גירסתו זו של התובע עולה מתצהיר עדותו הראשית - ת/1 וכן מחקירתו הנגדית). 8. גירסתו של ירון אדיב: ירון אדיב נתן תצהיר עדות ראשית במסגרת ההגנה, אשר הוגש וסומן נ/2. בתצהירו תומך ירון בגירסת הנתבעת כי ההלוואה ניתנה לו, לאחר שפנה לדודו התובע, בבקשה כי ישלם לאדיר את תמורת השיק. בחקירתו הנגדית גם נתן טעם להסכמתו של התובע לתת לו את ההלוואה כאמור. ציין ירון כי התובע התעניין בחברת ארז המעיין, בה הוא היה הרוח החיה, ולכן היה לו עניין לתת לו את הכסף. בכל מקרה, ציין ירון בחקירתו הנגדית, ההלוואה ניתנה לו ולא לנתבעת. ירון גם ציין כי את ההלוואה היה אמור להחזיר באמצעות בניית מבני עץ לארז המעיין (ראה חקירתו הנגדית של ירון, עמ' 11 לפרוט' ש' 10-15, עמ' 12 לפרוט' ש' 28-31). דיון והכרעה 9. לאחר שבחנתי את גירסתו של התובע מול גירסתם של הנתבעת וירון, אני מעדיף את גירסתם של האחרונים. למסקנתי זו הגעתי ממספר טעמים כדלקמן: א. התובע הוא איש עסקים ופעיל בחיים הציבוריים (ראה עדותו עמ' 5 לפרוט' ש' 10-12). ככזה, קשה לי להאמין, כי יתן לאדם זר כנתבעת סכום של 160,000 ₪ ללא כל אסמכתא בכתב. אני מעריך כי אם היה נותן את הסך הזה לנתבעת כהלוואה, לגירסתו, היה דואג למסמך בכתב כלשהו ו/או לקבלת ערבויות מתאימות. אולם הוא לא עשה כן, וכל ההלוואה הנטענת הזו "תלויה באוויר". אפילו לא נקבעו אודותיה מועדי פרעון. התובע מציין כי לא היתה לו כל בעיה לפרוס לנתבעת את החזר ההלוואה לתשלומים לפי הנוחות שלה, אפילו 20, 30 תשלומים ללא כל ריבית רק קרן (עמ' 8 לפרוט' ש' 17-25). קשה לי לקבל גירסה זו מאיש עסקים - כתובע. ראוי גם להזכיר בעניין זה את הוראת סעיף 2 לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993, על-פיו יש לערוך הסכם הלוואה בכתב. אי הצגת הסכם בכתב בניגוד להוראות החוק האמור, פועל נגד התובע גם במישור הראייתי. (ראה לעניין זה את פסק דינו של בימ"ש השלום בראשון-לציון כב' השופט ריבי צוק, ת.א. 2758/99 מוטב פיננסים בע"מ נגד מחמיד מוחמד). הדברים ברורים גם במקרה דנן. ב. ציין התובע בתצהירו כי ערך בירורים אודות רכוש הנתבעת ו/או מקום עבודתה, על מנת לוודא אם תוכל לעמוד בפרעון ההלוואה. אולם בחקירתו הנגדית לא הציג כל מסמך ו/או לא מסר פרטים של אדם או גורם כלשהו ממנו קיבל פרטים אודות הנתבעת או רכושה. מעבר לאמירה "בדקתי את זה" (עמ' 5 לפרוט' ש' 22) לא הוכיח כנדרש כי אכן ביצע בדיקות כלשהן אודות הנתבעת. "בדיקות" כאלה לא מתאימות, בעיניי, לאיש עסקים דוגמת התובע. ג. אחת הבדיקות שערך התובע, לטענתו, לבדיקת יכולת פרעון ההלוואה ע"י הנתבעת היא - קיומה של דירה בבעלות התובעת בחדרה. אולם התובע העיד מפורשות כי ידע שקיימת משכנתא על הדירה לטובת בנק לאומי על סך של 200,000 דולר (עמ' 7 לפרוט' ש' 21-25). לא קיבלתי כל הסבר של ממש מהתובע כיצד הסכים שנכס זה ישמש כבטוחה להלוואה האמורה לאור קיומה של המשכנתא האמורה. אמנם השיב התובע, כשהוצגה לו שאלה זו, כי: "אני בדקתי את העניין. היא עבדה ואמרה שיכולה להחזיר לי בתשלומים... זה סיפק אותי... היה לה רכב חדש" (עמ' 7 לפרוט' ש' 24-25), אולם תשובה כזו קשה לי לקבל מאיש עסקים דוגמת התובע. 10. מאידך, הנתבעת נחקרה על תצהירה בביהמ"ש. חקירתה לא סתרה את גירסתה הראשונית כי ההלוואה ניתנה לירון ולא לה. השתלשלות העניינים מהרגע שהשיק חזר ועד לפרעונו ע"י התובע, מתוארת בצורה ברורה ועקבית בחקירתה הנגדית. חוזרת הנתבעת בחקירתה הנגדית על גירסתה כי מי שיצר את הקשר עם התובע וסגר איתו את עניין ההלוואה היה ירון ולא היא. כן חוזרת היא על גירסתה כי ההלוואה ניתנה לירון ולא לה (עמ' 15 לפרוט' ש' 11-12, ש' 18-23; עמ' 16 לפרוט' ש' 18-19). כשנשאלה הנתבעת מדוע לא דאגה לקבל לידיה את השיק לאחר שהתובע שילם את תמורתו לאדיר, השיבה כי אף פעם לא היתה בסיטואציה כזו וחשבה שברגע שפודים את השיק אז לא עושים בו עוד שימוש (עמ' 16 לפרוט' ש' 1-2, ש' 11). כאמור, גירסתה של הנתבעת, אשר נסמכה בעדותו של ירון, נראית לי ואני מאמין לה. גירסתם של הנתבעת וירון כי ההלוואה ניתנה לירון ולא לנתבעת, היא המקובלת עליי. סוף דבר 11. לאור כל האמור לעיל אני קובע כדלקמן: א. התובע אינו אוחז כשורה בשיק. ב. תשלום תמורת השיק לאדיר ע"י התובע נעשה כהלוואה לירון ולא כהלוואה לנתבעת. 12. על כן אני מקבל את ההתנגדות לביצוע השיק שהגישה הנתבעת, דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 7,500 ₪ ומע"מ כדין. שיקיםאוחז כשורהאחיזה בשטרהוצאה לפועל