.1התובעת היא עובדת משק בית, ילידת .1952ביום 28.1.96נפגעה בתאונת דרכים בזמן שנהגה במכוניתה. סוגיית האחריות הביטוחית בגין התאונה אינה עומדת על הפרק, והצדדים חלוקים אך בנושא שיעור הנזק. התובעת הובהלה לבית החולים הממשלתי בנהריה ואושפזה שם עד ליום .1.2.96היא עברה בחדר המיון בדיקת . C.tשנמצאה תקינה ועל כן שוחררה לביתה עם המלצה למנוחה ל- 10ימים. כעבור חמישה ימים בלבד חזרה לבית החולים עקב כאבים בחזה השמאלי העליון, כאב ראש וכאבי בטן. הפעם גילו אצלה שברים בצלעות 2ו- 3עם חזה אויר מינימלי. היא שוחררה כעבור 9ימים עם המלצה למנוחה 30יום ולפיזיוטרפיה. בחודש אוגוסט 1996הופנתה התובעת לבית החולים בני ציון עקב כאבי ראש עזים באזור המצח. בבדיקה גילו הרופאים כי היא סובלת מחוסר תחושה בזרוע שמאל, קושי בדיבור, קושי במציאת מלים, איבוד שליטה על סוגר הצואה, ואיבוד חלקי של השליטה על השתן. אשפוז זה נמשך יומיים. בפעם השלישית אושפזה התובעת ביום 19.10.96בבית החולים רמב"ם, אשפוז שנמשך 6ימים, עד .24.10.96סיבת האשפוז - כאבי מעיים ואי שליטה על הסוגרים. האבחנה בעת שחרורה היתה אי שליטה בעקבות חבלה ומצב אחרי חבלה בחוליות עמוד השידרה עם המלצה לשקול התערבות ניתוחית. מאז נמצאת התובעת בטיפול רפואי בבי"ח אלישע ובקופת חולים. .2התביעה הוגשה ביום 5.3.97 ובמסגרתה מינה בית המשפט מומחים בתחומים אלה: דר' י' שוופי בתחום האורטופדיה ודר' ב' שרף בתחום הנוירולווגיה. חוות דעת הרופאים היו כדלקמן: דר' שוופי קבע כי לתובעת נגרמה נכות בשיעור % 5 בגין חוסר חיבור הזיז האופקי של חוליה 4lמשמאל. פרופ' שרף סוקר את עברה הרפואי של התובעת והטיפולים שניתנו לתובע. לאחר מכן הוא מציין כי "בבדיקה הנוירולוגית היו סימנים מובהקים של התחזות. הוא הגיע למסקנה זו, בין השאר עקב נסיונה של התובעת לדבריו להסתיר פרטים מעברה הרפואי, הכוללים היסטוריה של כאבי ראש, סחרחורות, חוסר תחושה, זיהומים בדרכי השתן ועוד". בסיכום חוות הדעת אומר פרופ' שרף כי "לאור בדיקתי וסימני ההתחזות במסירת האנמנזה ובבדיקה אני סבור שלא נותרה נכות נוירולוגית צמיתה בעקבות התאונה הנדונה". .3פרופ' שרף המליץ למנות מומחה בתחום הפסיכיאטריה ובתחום דרכי השתן. בית המשפט מינה, בעקבות זה, מומחים בשני תחומים נוספים אלה: את דר' י' קראוס ואת דר' סיזבון. דר' קראוס קובע כי התובעת סובלת מנכות של % 20 לצמיתות בגין דכאון חרדתי מתמיד. התאונה גרמה להחמרה של המצב הנפשי הלקוי ממנו סבלה התובעת לפני התאונה כך שהוא מייחס מחצית מנכות זו, דהיינו % 10בלבד לתאונה. בין הסיבות שהביאו להחמרת מצבה הנפשי של התובעת מונה דר' קראוס את אלה: "יש לציין שגם ההפרעות הנפשיות במיוחד ההפרעות הטלת שתן וצואה, וגם ההפרעה במגע מיני [אין ירידה בתשוקה מינית אלא פחד ממגע מיני. בעת המגע המיני אין דיספראנויה אלא רק כאב גב חריף] גורמים לרגשי נחיתות, דהיינו השקפה של ערך ירוד אשר פוגע גם בערך הנקבי שלה. הפרעות אלה במעגל קסמים עם ההפרעה הנפשית". .4גם דר' סזבון סוקר את עברה של התובעת ומצביע כי מאשפוז לאשפוז מתגלות אצלה תופעות חמורות חדשות. הדרדרות זו הביאה את דר' סזבון לא להסתפק בבדיקה קלינית במרפאתו לצורך הכנת חוות הדעת, אלא לאשפז את התובעת ממש הן בכדי לבדקה והן בכדי להגיע למסקנה האם מדובר בחולה אמיתית או במתחזה. בבדיקות שנעשו בבית החולים רבקה זיו, שם מכהן המומחה כמנהל המחלקה האורולוגית, נתגלה כי שלפוחית השתן מכווצת עם נפח ירוד [ 62מ"ל] המהווה ירידה בהשוואה למה שנרשם בבדיקה בשנה קודם לכן - 350מ"ל. כן נתגלה חוסר פעילות של סוגר בפי הטבעת, ריפיון של הסוגר עם פגיעה עצבית בין פי הטבעת ועמוד השדרה המותני. בצילום . C.t נראית היצרות קשה של מוצא השורשים 4lו - 5lובליטת דיסק הלוחץ על 5lו- 1s תוצאות הנ"ל מכוונות על חוסר שליטת הסוגרים מסיבה עצבית. לענין החשד להתחלות שהועלה כלפי התובעת אומר דר' סזבון כי "לא רק שאין התחזות מצד החולה אלא שהיא זקוקה לניתוח דחוף לטיפול נכויותיה העכשוויות". דר' סזבון קובע כי לתובעת נגרמה נכות בשיעור של % 70לצמיתות בגין הפגיעה בדרכי השתן. .5לבקשת עו"ד בלכמן, נחקר דר' סזבון בבית המשפט על חוות דעתו. עדותו התמקדה בשני הנושאים שהוטל בהם ספק על ידי פרופ' שרף דהיינו: האם התובעת מתחזה והאם כפועל יוצא מכך, יש לקבוע כי נכותה אינה נובעת מהתאונה. דר' סזבון הבהיר כי התופעות הקודמות של בריחת שתן שהתובעת סבלה מהן בעבר, שונות לחלוטין ממה שהתובעת סובלת בעקבות התאונה. בעבר נגרמה בריחת השתן מדלקות, גירוי של השלפוחית, חולשת רצפת האגן וכו'. הליקוי הנוכחי מקורו בפגיעה עצבית של אותו חלק בעמוד השדרה המקושר לסוגרים. הפגיעה העצבית היא בשלפוחית השתן, במעי הגס ובפי הטבעת. גם הבעיות בחוליות הצוואר מהם סבלה התובעת בעבר אינן קשורות לנכות הנוכחית. ההדרדרות במצבה של התובע נובעת מכך שהנזק שנגרם לה הוא נזק המתקדם עם הזמן, ולא פרי התחזויות חדשות. טיפולים כגון תרגולות לחיזוק רצפת האגן , שליטה בנוזלים שהתובעת שותה, עשיית חוקנים יומיומית, שימוש בקטטר וכו' אין בכוחם לשפר את המצב אלא רק להקל עמה מעט. אין צורך לומר ששימוש בקטטר, בלשון סגי נהור, אינו מקל עליה לקיים יחסי מין. אחדים מהאביזרים הללו עלולים לגרום נזקים נוספים אם משתמשים בהם לאורך ימים. חיתול סופג, לדעת דר' סזבון מסוגל לספוג עד 150סמ"ק ליממה בשעה שבריחת השתן אצל התובעת מגיעה לכדי ליטר שלם. באשר לניתוח הנוירוכירורגי הרופא משוכנע כי אם לא תנותח התובעת - מצבה ילך ויחמיר. הוא המליץ בפניה להינתח - אך היא טרם החליטה בדבר. דר' סזבון הודה כי גם בלבו התעורר חשד להתחלות נוכח ההיסטוריה הרפואית של התובעת, התנהגותה ומראיה המעוררים חשד, למשל כאשר הגיעה לבית החולים כשהיא לבושה מכנסי "שורט" [לא סתם שורט אלא "שורט קצר"!]. אולם, הבדיקות היסודיות שנעשו בבית החולים, הפיקוח של אנשי המחלקה על כך שהתובעת לא תיטול תרופות לזירוז ההשתנה וכו' הניחו את דעתו שאין מדובר במתחזה. הוצגה לרופא שאלה האם העובדה שהתובעת משתמשת בחיתולים באופן יומיומי עולה בקנה אחד עם לבישת מכנסים הדוקים [tides] ותשובתו היתה: "אין לי נסיון באופנה, אך אני אומר עובדה שהיא בהחלט מאבדת שתן. איך היא מסתדרת איני יודע". .6לא מצאתי כל טעם מבורר שלא לקבל כפשוטה את חוות דעתו של דר' סזבון. כמומחה מטעם בית המשפט הוא ראוי לאמון-יתר וצריך יותר מסתם הערות או תמיהות כדי להביא את בית המשפט לכלל פסילת חוות דעתו ואפילו הסתייגות ממנה. הדברים אמורים הן ביחס לקשר הסיבתי בין התאונה ובין הנכות, הן באשר לשיעור הנכות הרפואית והן באשר לקביעה כי התובעת אינה מתחזה. .7עו"ד בלכמן מקדיש תשומת לב רבה לטענה כי התובעת יכולה לעבור ניתוח נוירוכירורגי ולהקטין בכך את הנכות ואת ההפסדים שנגרמו לה עקב התאונה. עו"ד בלכמן מעלה חשד כי התובעת אולי נותחה, ומסתירה את הדבר. החשד נובע מכך שהתובעת לא הוכיחה הוצאות משמעותיות על רכישה מסיבית של חיתולים, במידה שניתן היה לצפות נוכח עדות הרופא המומחה. התובעת לא נתנה כל הסבר מתקבל על הדעת לסרוב להנתח, ולכן יש לראות בה כמי שמסרבת להקטין את נזקיה ועל כן, לדעת ב"כ הנתבעת, יש להעמיד את נכותה על מחצית השיעור שקבע דר' סזבון, קרי %.35 מן הראוי להעיר כי התובעת לא נחקרה כלל בידי ב"כ הנתבעת בענין סירובה לעבור את הניתוח. .8עו"ד ג'ראח, ב"כ התובעת, סבור כי אין הוכחה שניתוח יפתור את הבעיה. התובעת נמצאת במעקב אצל דר' ירניצקי מבי"ח אלישע והוא טרם המליץ בפניה לעבור את הניתוח. אפילו תנותח התובעת, לא יביא הדבר לביטול נכותה אלא לכל היותר, לעצירת ההדרדרות במצבה. .9בשאלה האם יש להפחית את שיעור הנכות הרפואית בשל סירובה של התובעת לעבור את הניתוח העשוי להביא שיפור במחלה האורולוגית שלה; התשובה, לדעתי, שלילית והנימוקים לכך הם אלה: לא הוכח מהו הניתוח המוצע, מה סיכוניו ומה סיכוייו. מדובר בניתוח בתחום הנוירכירורגי וכבכל ניתוח, ובמיוחד בתחום זה, קיים חשש להסתבכות. גם לא הוכח שהניתוח יקטין את אחוזי הנכות של התובעת, ואם כן, באיזו מידה. יתכן שרק יעצור את הדרדרות אך לא ישפר משמעותית את המצב. התובעת נמצאת בקשר מתמיד עם רופאים מומחים והם לא המליצו בפניה לעבור את הניתוח. קשה לי לאמין כי הרופאים עושים יד אחת עם התובעת להניח לה להמשיך ולסבול ובלבד שלא תעבור את הניתוח לפני תום המשפט. .10באשר לשיקולים הסובייקטיבים לא ניתנה לתובעת הזדמנות להסביר את עמדתה, אך גם לא שמענו מפיה כי מסרבת להינתח, כך שאין זה בטוח כלל שמניעים סובייקטיביים בלתי רלוונטיים עומדים ביסוד הדברים. הנכות הרפואית של התובעת [% 70בתחום האורולוגיה % 10בתחום הפסיכיאטרי ו-% 5בתחום האורטופדי] כשהיא משוקללת מגיעה לכדי - % 72שכן הנכות הפסיכיאטרית נחשבת כנכללת בנכות האורולוגית ונובעת ממנה. .11מכאן לשאלת גובה הנזק. התובעת היא ילידת 1952חרף האמור בדרכונה כאילו נולדה בשנת .1948היא מסרה תצהיר על כך והסבירה כי נאלצה להירשם כילידת 1948לאחר שהרתה בגיל 15שנה. הסבר זה מקובל עלי ועולה בקנה אחד עם הרקע של התובעת. היא ילידת גרמניה שעלתה ארצה בשנת 1967בהיותה בת .15היא נישאה ונולדו לה 6ילדים. בשנת 1991עזב בעלה את הבית ובשנת 1992התגרשה. .12למן שנת 1976לערך ועד שנפצעה בתאונה עבדה התובעת כעובדת משק בית בדירות פרטיות. במקביל עבדה התובעת כמודיעה משטרתית. במקום אחד הצהירה התובעת כי עובר לתאונה עבדה במקום עבודה אחד [אצל מר זליקובסקי] והשתכרה כ-600, 1ש"ח לחודש. בבית המשפט טענה כי עבדה במקומות נוספים והסבירה כי חששה לגלות זאת, בשעתה, שמא תיפגע זכותה לגמלת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. אני מקבל הסבר זה ואין זו תופעה חדשה. הגם שהתובעת הודתה באי אמירת אמת, אין זה מן הראוי לפקוד עליה עוון זה. אני מעריך את השתכרותה עובר לתאונה בכ-000, 2ש"ח מעבודה במשק בית. בנוסף הוכח מפי התובעת ומפי סנ"צ טיילר מפקד היחידה המרכזית במשטרת חיפה, כי התובעת עבדה כמודיעה משטרתית בשכר. יחד עם זאת הסכומים שהשתכרה רחוקים ממה שהיא טוענת להם. בבקשה לתיקון התביעה דיברה התובעת על הכנסות בנות אלפי ש"ח, אך לא הצליחה לאשש את טענתה במסמך, ואם אין נוהגים ליתן מסמכים על עבודה שכזו - בעדות של איש משטרה מוסמך. סנ"צ טיילר אישר כי העסיק אותה למן 1996ואין לו ידיעה על העסקתה לפני כן, וגם אינו יכול לומר כמה השתכרה לפני שהחלה לעבוד בשירותו. מה שברור הוא שפציעתה לא מנעה את המשך העסקתה כמודיעה. בשנת 1996קיבלה 500ש"ח, המפעיל הקודם שלה לא הוזמן על ידיה להעיד במשפט. בשנת 1997- 850ש"ח בשנת 1998- 200, 2ש"ח ובשנת 1999- 000, 1ש"ח. מסתבר שפציעתה לא היתה אמורה להביא להפסקת עבודתה כמודיעה, שכן סנ"צ טיילר אישר במפורש שלא היתה מניעה שתמשיך לעבוד גם מהבית [ראה עמ' 34]. מסתבר, כי התובעת למעשה במו פיה הביאה להפסקת מקור הכנסה זו, שכן ברגע שהחליטה לחשוף לצורך המשפט את קשריה עם המשטרה והדבר נודע למפעיליה, הם הפסיקו באחת את העסקתה, לא משום שאינה מתאימה עוד לכך אלא משום שהיא נתונה עתה לסכנת חיים. .13לכן, סבור כי יש לראות בהפסקת מקור התמיכה הזה משום נזק שנגרם על ידי התאונה ואין להטיל את חובת שיפויו על הנתבעת, בכל הנוגע לעתיד. באשר לנזקי העבר, יש יסוד לטענה כי בתקופת אי הכושר המלא וגם בתקופת אי הכושר החלקי, עוד בטרם הופסקה עבודתה במשטרה, לא תפקדה התובעת במלוא כושרה בשל התאונה. על יסוד מכלול העדויות הנני מעריך את השתכרותה בתחום זה בכ- 500ש"ח לחודש, נכון ליום התאונה. אין כל מקום להעמיד את כושר ההשתכרות שלה על השכר הממוצע במשק. ראשית, היא לא הוכיחה כי היא השתכרה אי פעם, גם בזמן שהיתה בריאה, שכר הקרוב לשכר הממוצע במשק. בשנת 1996עמד השכר הממוצע במשק על 804, 4ש"ח ואילו השתכרותה של התובעת עמדה, כאמור, על כ-500, 2ש"ח לחודש. שנית, התובעת לא עשתה מאמץ רציני להוכיח את שכרה ועתה נתלה בא כוחה באותה הלכה של בית המשפט העליון לפיה מקום שאין נתונים על כושר ההשתכרות, הולכים לפי השכר הממוצע במשק. לא למקרה זה מתכוונת אותה הלכה. שערוך להיום של ההכנסה החדשית בת 500, 2ש"ח להיום נותן סכום של 200, 3ש"ח. לצורך העתיד תחושב הכנסה זו ללא מרכיב השכר כמודיעה והיא תעמוד על 600, 2ש"ח. .14מאז שנפצעה חדלה התובעת לעבוד במשקי בית של אנשים אחרים. טענתה היא שאינה מסוגלת לבצע את עבודות משק הבית כמקודם. לא בחקירה ראשית בבית המשפט ולא בסיכומי עו"ד ג'ראח מצאתי את תיאור הגורם המונע בעדה התובעת מלהמשיך ולעבוד במשק הבית. אני ער כמובן לנכותה הרפואית הגבוהה, אך שואל את עצמי ולא מוצא תשובה לשאלה מה עבודות פיזיות שנכות זו מונעת בעדה מלבצע. לכן מצאתי לנכון לשאול אותה במפורש בתוך עדותה ברחל בתך הקטנה, מה מונע ממנה מלעבוד במשק בית וכך אמרה בעמ' 51: "אני לא יכולה להיות בחוץ הרבה זמן רחוק מהשירותים. משק בית יש לי בעיה בכתף וזה כלול באחוזי הנכות שלי. היד לא מתפקדת. יש לי קרע בגב שלא מאפשר לי. אני בבית שלי לא יכולה לעשות". על דברים אלה חזרה בעמ' .52 .15בחומר הרפואי שבפני לא נמצאת קביעה כי התובעת סובלת מחוסר תפקוד היד מבעיה בכתף או מקרע בגב. מכל מקום נזקים אלה, אם ישנם, אינם נובעים מהתאונה. הנימוק העיקרי, שבעטיו נקבעה לתובעת נכות גבוהה - המחלה האורולוגית - הוזכרה על ידה, אך לדעתי נכות זו אינה מפריעה לה ככל שמדובר בעבודה במשק הבית. אם יש מקום המתאים לעבודה למי שנזקק תדיר לשירותים - זה משק בית. מסקנה זו מתחזקת נוכח אורח החיים שהתובעת מנהלת. היא מרבה לצאת מהבית ומבלה שעות רבות ביום בבתי קפה, בניסיון להקל מעט את דכאונה ובדידותה [עדותה בעמ' 46]. אין מה להשוות בין חדר השירותים בבית פרטי מול חדרי השירותים בבתי קפה, והדבר ידוע לכל. נזכיר כי אין מדובר רק בצורך לגשת לשירותים לשם התרוקנות, כמו שעושה אדם בריא מעת לעת, אלא בצורך להחליף פדים, חיתולים קטטר וכו' כו'. האם יש מקום מתאים מכך מאשר דירה של אדם מבוגר שהתובעת עוסקת בניקיונה? אמנם, אין המקום דומה לבית הפרטי שלה, אך ודאי שהוא עדיף על בתי קפה. .16יחד עם זאת, משוכנעני כי התובעת מוגבלת בתנועותיה ובכושר העבודה שלה, הן בשל חוסר השליטה על הסוגרים והן בשל התרופות שהיא נוטלת. חבל שלא הציגה זאת באור כנה יותר, ונראה שאינה מסוגלת לדבר בכנות, גם כשאין בכוונתה להטעות. .17מכל האמור לעיל הנני מעמיד את נכותה התפקודית של התובעת על % .70אני ער לכך שב"כ התובעת הצהיר כי אינו עומד על מינוי מומחה בתחום הגסטרואנטרולוגיה נוכח עמדת בית המשפט בתחשיב הנזק שערך, ואשר התבסס על נכות תפקודית של % .100לדעתו, אילו מונה מומחה כזה היה קובע לתובעת נכות בשיעור % 80לצמיתות. ברצוני לומר כי עמדה זו אינה מחייבת את בית המשפט או הצד שכנגד משום שבעת עריכת התחשיב טרם נחקרה התובעת ולא ניתן היה לעמוד על הפחיתה האמיתית בכושר ההשתכרות שלה, דבר שהתברר רק לאחר חקירה נגדית שלה בבית המשפט. בנוסף, אפילו נקבעה לה נכות נוספת בגין אי שליטה על מתן צואה לא הייתי משנה דעתי אודות יכלתה לעבוד במשק בית. אי שליטה על הסוגרים היא בעיה קשה שהתובעת מתמודדת עימה, כמתואר לעיל. מה שנאמר לגבי ההפרעה שגורמת אי השליטה על ההשתנה חל גם ביחס לאי השליטה על מתן צואה. להערכתי, גיל הפרישה של התובעת היה, אלמלא התאונה, 60כך שנותרו לה 12 שנות עבודה. .18מלבד הפסדי שכר לעבר ולעתיד טוען ב"כ התובעת כי נגרמו לה נזקים נוספים. אדון בהם לפי סדרם: א. עזרת צד ג' לעבר. העדות רוקשנסקי ולייבו טיפלה בה בחודשים אוגוסט 1996עד ינואר 1997תמורת שכר של כ- 500ש"ח לחודש. שערוכה של הוצאה חודשית זו להיום הוא 680ש"ח ועבור 6חודשים מתקבל סכום 080, 4ש"ח. לא הוכחו הוצאות שהוצאו בפועל על עזרת צד ג' מעבר לסכומים הללו, אך התובעת טענה כי סמוך לאחר התאונה העסיקה אשה בשם מנאל שטרם שילמה לה את שכרה. מאחר ואני מקבל את הטענה כי התובעת נזקקה לעזרת צד ג' גם בתקופה שאין בידיה קבלות הנני מעריך את הוצאותיה בפריט זה לעבר כולל סכומים ששולמו לשתי העדות הנזכרות בסכום כולל של 000, 15ש"ח להיום. ב. עזרת צד ג' לעתיד איני מוצא הצדקה לפסוק בענין זה כל סכום לעתיד, בשים לב לכך שזה זמן שאין התובעת מעסיקה שום עוזרת, ובשים לב למה שהיא יכולה לעשות ולהתנהגותה בכלל, כמתואר לעיל בפיסקה .16 ג. הוצאות רפואיות הדרישה בפריט זה נוגעת לרכישת חיתולים, פדים, חוקנים ותרופות הרגעה. אני מסכים עם טיעונו של עו"ד בלכמן כי חרף הטענה בדבר הצורך במוצרים אלה, לא הוכחה רכישה מסיבית של חיתולים, פדים וכו'. יש בידי התובעת הצעת מחיר אחת ותו לא משנת .1998לכן, יש להסתפק בסכום שהוא תוצאה של הערכה הן לעבר והן לעתיד סכום שיעמוד על 000, 75ש"ח. באשר לתרופות הוכחה רכישת סם הרגעה בשם היפנודרום, אם כי לא הוכח שיש הצדקה רפואית הנובעת מהתאונה לנטילתו. על כן אפסוק בפריט זה לעבר ולעתיד סכום של 000, 20ש"ח. סך הכל בפרק זה - 000, 95ש"ח. ד. הוצאות נסיעה לא הוכח שום צורך בהוצאות נסיעה מיוחדות לעבר או לעתיד. ה. מימון סיפוק "צרכים חברתיים" בסיכומים טוען עו"ד ג'ראח כי יש לפסוק לטובת התובעת סכום של 000, 200ש"ח לשם מימון "נער ליווי" שיספק את צרכיה המיניים של התובעת. נושא זה לא עלה במהלך המשפט והתובעת לא העידה על צרכיה או על דרך סיפוקם. מוסכם כי קיום יחסי מין כשישנה בעיה של שליטה על הסוגרים אינו דבר קל וכרוך באי נעימות, אך בין זה ובין פסיקת סכום כפיצוי על נזק של ממון יש מרחק רב, וכאמור לא הצורך ולא ההוצאה הוכחו. הפיצוי על הסבל בנקודה זו כלול בפיצוי על הנזק הלא ממוני. ו. נזק שאינו של ממון התובעת זכאית לפיצוי בשיעור % 72מהסכום המכסימלי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975העומד כיום על כ- 000, 127ש"ח, דהיינו 440, 91ש"ח. בגין 21ימי אשפוז זכאית התובעת לפיצוי בשיעור 334, 5ש"ח ובסך הכל 774, 96ש"ח. בגין גילה של התובעת - שהיא כיום בת 48שנה, יש להפחית % 18ומתקבל סכום של 000, 80ש"ח [במעוגל]. ז. הפסד הבטחת הכנסה עובר לתאונה נהנתה התובעת מגמלת הבטחת הכנסה. מסתבר כי התובעת קיבלה את הגמלה על סמך הצהרתה בדבר גובה ההכנסה, לאחר שלא גילתה את מלוא הכנסותיה. כיום אין היא זכאית לקצבה זו ובא כוחה מבקש לראות בכך ראש נזק הראוי לפיצוי, או לחילופין, שלא לנכות מסכום הפיצויים את שוויה של גמלת הנכות הכללית המשולמת לה עקב נכותה. אני דוחה עמדה זו. הפסקת הגמלה אכן התרחשה אך עצם קבלתה הוותה תשלום שלא כדין נוכח אי גילוי מלוא הכנסותיה. הגמלה הופסקה, אך אין לראות בכך נזק הנובע מהתאונה. .19באשר לגמלת הנכות, הלכה כי מקום שידוע כי הנכות שנקבעה היא צמיתה יש מקום לנכות את הגמלה במלואה [ראו, ע"א 563/89 כהן נגד הסנה פ"ד מז [3] 56וע"א 1098/90 ישראל יעקב ואח' נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח' תקדין עליון 92[3] 695]. בתיק זה הוגשה חוות דעתו של האקטואר ש' ספיר מיום 7.10.99 לפיה שווי המהוון של גמלת הנכות הכללית ששולמה ותשולם לתובעת הוא 017, 240ש"ח בהנחה שהיא ילידת .1948עו"ד בלכמן טוען, ואיני רואה סיבה שלא לקבל את חישוביו, כי אם התובע היא ילידת 1952הסכום יעמוד על 631, 277ש"ח. להלן חישוב הפיצויים שהתובעת זכאית להם: א. הפסד השתכרות לעבר: מיום התאונה ועד היום 51חודש לפי 400, 2ש"ח [% 75מהכנסה של 200, 3ש"ח] 400, 122ש"ח ב. הפסד השתכרות לעתיד [ל- 12שנה מקדם 120.8] על בסיס הפסד חודשי של 950, 1ש"ח [% 75מהכנסה של 600, 2ש"ח] 560,235 ג. נזק שאינו של ממון כמפורט לעיל 000,75 ד. עזרת צד ג' לעבר 000,15 ה. הוצאות רפואיות 000,95 סך הכל: 960, 542ש"ח פחות גמלת נכות כללית 631, 277[-] 329, 265ש"ח לסכום זה יתווספו הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור % 13+ מע"מ 356, 40ש"ח וינוכו ממנו תשלומים תכופים בסכום כולל של 000, 59ש"ח כך שסכום פסק הדין לתשלום יהיה 685, 246ש"ח. הסכום ישולם לידי ב"כ התובעת בתוך 21יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום. אגרת המשפט כשיעורה בבית המשפט המחוזי לפי תקנה 6[ג] לתקנות בית המשפט [אגרות] תשמ"ח - 1987תשולם על ידי התובעת. פסק הדין ניתן לפרסום אך ללא שמה של התובעת שיצויין כ"פלונית".התחזותנוירולוגיה