1. תביעה זו הוגשה כנגד שתי הנתבעות לפינוי וסילוק ידן של הנתבעות מהדירה הנמצאת ברחוב בעלי המלאכה 4, בבני ברק [להלן: "הדירה"], ולהשבתה לתובעת כשהיא נקיה מכל אדם וחפץ מטעמן, וכן לתשלום דמי שימוש ראויים. נתבעת 2 לא הגישה כתב הגנה, ולכן ניתן כנגדה פסק דין ביום 16/7/98, ופסק הדין שלהלן הוא בתביעה שבין התובעת לבין נתבעת 1.   2. המסכת העובדתית: א. ביום 2/9/71 נחתם חוזה שכירות [ נספח א לת/2, להלן: "החוזה"] בין התובעת לבין אברהם ורוזי מוזס אשטמקר, הוריה של הנתבעת 1[להלן: "השוכרים"].   ב. תקופת השכירות הייתה לשנה אחת, ועם סיומה המשיכו השוכרים להחזיק ולהשתמש בדירה.  ג. בשנת 1991 עזבו השוכרים את הדירה והנתבעת 1 ממשיכה להתגורר בה.   3. המחלוקת המשפטית בין בעלי הדין: טיעוני התובעת: א. על יחסי השכירות לא חלים חוקי הגנת הדייר.   ב. בתוך תקופת השכירות שהיתה לשנה, המשיכו השוכרים להחזיק במושכר כדיירים בלתי מוגנים.   ג. השוכרים עזבו את המושכר והם אינם מתגוררים בו יותר, ולתובעת הזכות לקבל לידיה חזרה את החזקה במושכר.   ד. הנתבעת 1 מחזיקה במושכר שלא כדין.   ה. לחילופין החליטה התובעת להביא את השכירות לכלל סיום עפ"י הוראות חוק השכירות והשאילה.   ו. התובעת זכאית לתבוע ולקבל מהנתבעת 1 דמי שימוש ראויים בגובה הסכומים אותם הוא גובה בהשכירה את הדירה בשכירות חופשית.   ז. הנתבעים מפגרים בתשלום דמי שימוש ו/או שונות וחובם עד ליום 31/1/97, לרבות הפרשי הצמדה וריבית הוא -34,598 ₪.   טיעוני הנתבעת 1: א. הנתבעת 1 מתגוררת בדירה מאז לידתה.   ב. הסכם השכירות נחתם עם הוריה של הנתבעת 1.   ג. עפ"י סעיף 7(ג) ו(ה) לחוזה, הושכרה הדירה להוריה של הנתבעת 1 יחד ו/או באמצעות בני ביתם, הנתבעת היא בתם של השוכרים.   ד. הנתבעת 1 שוכרת כדין, עפ"י החוזה ו/או מכוח הסכמת התובעת והמצגים שעשתה בהתנהגותה עם הנתבעת 1 כולל ולרבות הסדר תשלום חוב דמי שכירות שנחתם ישירות בינה לבין התובעת בעקבות תביעה אחרת שהגישה התובעת נגד הוריה.   ה. החוזה הינו חוזה שכירות מוגנת, והנתבעת 1 היא דיירת מוגנת הן מכוח החוזה והן מכוח התנהגות התובעת.   ו. עילת הפינוי המופיעה במכתבה של התובעת שנשלח לנתבעת ביום 23/1/97 הינה כי הנתבעת 1 לא עומדת בקריטריונים של משרד השיכון לאישור הדירה, התובעת לא פירטה מהם הקריטריונים הנ"ל. 4. המסגרת הדיונית מטעם התובעת: בתיק נשמעו ראיות: עת/1, מר גדעון קרול, נחקר על חוות דעתו, סומנה ת/1. עת/2 מר אמנון צדוק, נחקר על תצהירו, סומן ת/2.   מטעם הנתבעת 1: עה/1, גב' סאלי מוזס נחקרה על תצהירה, סומן נ/1 והוגשו מסמכים סומנו נ/2.     5. דיון והכרעה: לאחר שקראתי בעיון רב את החומר המצוי בתיק, שמעתי את עדויות הצדדים ונתתי דעתי לסיכומי ב"כ הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את תביעת הפינוי וסילוק היד, ולדחות את התביעה הכספית. להלן נימוקי להחלטה זו:   6. האם הנתבעת הינה דיירת מוגנת: סעיף 23 לחוזה השכירות [נספח א לת/2] קובע כי השוכר אינו מוגן על פי חוק הגנת הדייר: "...וידוע לו -שאינו מוגן ע"י חוק הגנת הדייר" ב. מכיוון שהשוכרים [הוריה של נתבעת 1] לא היו דיירים מוגנים, הרי שהנתבעת בוודאי אינה כזו.   7. האם ניתן לפנות את הדיירים לפי החוזה: סע' 7[ה] לחוזה קובע כהאי לישנא: "אם נוכחה התובעת לדעת כי השוכר אינו מחזיק ו/או חדל מלהחזיק במושכר עצמו ו/או באמצעות בני ביתו המתגוררים עימו בקביעות. תיראה השכירות בטלה ומבוטלת מיום בו נמסרה הודעה על כך לשוכר" מלשון החוזה עולה כי השכירות שרירה ומתקיימת כאשר השוכרים מחזיקים בדירה בעצמם או כאשר בני ביתם המתגוררים עימם בקביעות מחזיקים במושכר.   ב. במקרה דנן, השוכרים [הורי הנתבעת 1] חדלו מלהחזיק בדירה בשנת 1991.   ג. מקובלת עלי גרסת הנתבעת 1 כי היא התגוררה בדירה באופן רציף, וזאת לאור עדותה שלה שלא נסתרה: "אני גרה שם מאז שנולדתי משנת 1972, הורי חתמו על החוזה לפני הולדתי. אני נולדתי בשנת 72 אל תוך החוזה" {פרוטוקול עמ' 32 שורות 23-22} וכן העד מטעם התובעת מר אמנון צדוק שהעיד: "אני יודע כי היא מתגוררת שם מילדותה. כאשר באתי לעבוד בעמידר בשנת 99, זהו השלב שלמיטב ידיעתי החל התהליך תחילה עם אחותה ולאחר מכן עם הנתבעת. אני יודע כי היא הייתה גרה בדירה" {עמ' 27 שורות 15-12} מכיוון שקבעתי לעיל כי השכירות אינה מוגנת, חלה על השכירות חוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971סעיף 19(א): " לא הוסכם על תקופת השכירות, או שהצדדים המשיכו לקיימה לאחר תום התקופה שהוסכם עליה בלי לקבוע תקופה חדשה, רשאי כל צד לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה לצד השני" במקרה דנן, החוזה נחתם לשנה אחת, הצדדים המשיכו לקיימו לאחר תום התקופה, ולתובעת יש זכות לסיימו ע"י הודעה לצד שני. הנתבעת נכנסת לנעלי השוכרים והגשת התביעה נגדה כמוה כהודעה על סיום השכירות, ולכן אין לנתבעת 1 זכות כלשהיא בנכס ויש לפנותה.   ח. זכות הנתבעת למגורים עפ"י תכלית ההשכרה של התובעת כל טענותיה של הנתבעת בנוגע לקיומם או אי קיומם של קריטריונים לזכאותה לזכות מגורים בדירות הדיור הציבורי ועמידתה בהם, אינה רלוונטית להוכחת טענותיה לזכות מגורים בפני ביהמ"ש זה, ועל כן לא אתייחס לטענות אלו. 8. תשלום דמי שכירות דמי שכירות ראויים: א. התובעת טוענת כי הנתבעת חבה לתובעת סך של 34,598 ₪ בגין דמי שכירות ראויים. החישוב הנ"ל נעשה על בסיס של תשלום חודשי של 1,487 ₪, לחודש כמפורט בכתב התביעה. ב. התובעת הגישה לביהמ"ש חוו"ד שמאי לקביעת שכר הדירה הראוי שסומנה ת/1. השמאי נחקר על חות דעתו. לאחר שעיינתי בה ושמעתי את עדותו אני סבור כי אין לקבל את חוות דעתו מנימוקים אלה: 1) הנכס נשוא התביעה נמצא ברחוב בעלי המלאכה בבני ברק, בחוות הדעת בסעיף 7.1 תחת הכותרת "תאור הסביבה", כותב המומחה: "רח' הרב הקוק מהווה עורק תחבורתי סואן" לא ברור כיצד השתרבב רח' הרב קוק לחוות הדעת האמורה לעסוק ברח' בעלי מלאכה. כנשאל על כך המומחה השיב כי מדובר בטעות סופר [ראו עמ' 18 לפרוטוקול]. 2) המומחה הודה כי לא ראה את הדירה וכי היא לא נבדקה על ידו באופן ממשי [ראו עמ' 19 לפרוטוקול] 3) המומחה אף לא ציין בחוות דעתו כי לא ביקר בנכס, ואף נתן את חוות הדעת בשנת 2000 כשהתאריך הקובע להערכה הוא שלוש שנים קודם לכן בשנת 1997, וכל זאת מבלי לבקר במקום. אשר על כן יש לדחות את התביעה לתשלום דמי שכירות ראויים. דמי שכירות: ג. התובעת טוענת בסיכומיה, לחילופין, כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לה דמי שכירות בסך של 99 ₪ כי בסכום זה מודה הנתבעת, אליבא לשיטת התובעת, בסעיף 12 לת.ע.ר. דא עקא, הנתבעת טוענת כי עפ"י החוזה דמי השכירות הם בסך 99 ל"י בלבד. ובשינויים שנעשו בעקבות הנחיות שר השיכון כאמור בסעיף 5 לחוזה. עוד טוענת הנתבעת כי התובעת לא הודיעה לה כלל על גובה דמי השכירות כמתחייב בהסכם. לא זו אף זו, התובעת טענה במהלך חקירת הנתבעת 1, כי הנתבעת 1 לא שילמה דמי שכירות משנת 1991 [עמ' 31 שורה 23]. אך טענת התובעת שמשנת 1991 לא שילמה הנתבעת דמי שכירות לא הופיעה בכתב התביעה ואף לא בתצהיר שהוגש על ידה, וקל וחומר לא הוכחה. מסקנה: התובעת לא עמדה בנטל להוכיח מהו סכום דמי השכירות המגיעים לה מכוח ההסכם, ומאיזה תאריך לא שילמה הנתבעת סכום זה, ולכן יש לדחות את תביעתה לתשלום דמי שכירות. 9. לאור כל האמור לעיל התוצאה היא כדלקמן: א. אני מחייב את הנתבעת 1 לפנות ולסלק את ידה מהדירה הנמצאת ברחוב בעלי המלאכה 4 בבני ברק ולהשיבה לתובעת כשהיא נקיה מכל אדם וחפץ מטעמה. ב. אני דוחה את התביעה הכספית. ג. בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו.   ניתן היום ג' בתמוז, תשס"ד (22 ביוני 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. מותר לפרסום מיום 23.6.04.   אשר גולדין, שופט סג"נ הסדר תשלומיםשכירותחובדמי שכירות