1. השאלה שבמחלוקת בין מר פרג' פאיז ("התובע") למוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") היא האם נפגע התובע, ביום 28.10.97 ("יום האירוע") פגיעה בברכו הימנית המהווה תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 ("החוק"). 2. העובדות הבאות מוסכמות בין הצדדים:- "א. התובע יליד 1976. ב. עבד כפקיד במשרדי הועדה לתכנון ובניה מעלה הגליל משנת 1974 ועד 1990. ומשנת 1990 עובד בועדה במשרה מלאה בטיפול בתיקים, קבלת קהל וטיפול שוטף. ג. ביום 28.10.97, עלה התובע על כסא כדי לנסות ולהוריד תיק מהארכיב. משלא הגיע, ניסה לעלות על ידית הכסא, ואז החליק ונפל על הרצפה ונפגע בברכו השמאלית. ד. ב-06.11.97 נבדק בחדר מיון בית החולים נהריה, שוחרר ל-4 ימי מנוחה ורק ביום 13.06.98 עם הופעת כאבים, הוחלט על ניתוח בברך שמאל, בגין קרע במיניסקוס. ה. התובע נותח בפועל ב-21.06.98". 3. על יסוד העובדות המוסכמות, החומר הרפואי שהומצא לבית הדין, מונה ד"ר פעילן כמומחה-יועץ רפואי לבית הדין ("המומחה") והוא נתבקש להשיב על השאלות הבאות: "א. מהי הפגימה שנמצאה בברכו של התובע סמוך לאחר 28.10.97. ב. האם יש קשר סיבתי בין האירועים בעבודתו של התובע, כפי שתוארו לעיל בסעיף 3, לבין הפגימה בברכו השמאלית (גם החמרה של מצב קודם, אם היא נובעת מהאירועים בעבודה, היא תאונה בעבודה). ג. אם התשובה לשאלה ב' - היא חיובית - האם יש בנתוניו האישיים של התובע לפני מועד האירוע, גורמי סיכון אשר השפיעו על הפגימה הרבה יותר מאשר האירועים בעבודה". 4. המומחה, בחוות דעתו מיום 23.08.01 ("חוות הדעת") סקר את העובדות שנקבעו על ידי בית הדין, סקר את החומר הרפואי שהיה בפניו, וקבע את העולה ממנו. לאחר מכן, נפנה לדון בממצאים הרפואיים (בפרק הדיון בחוות הדעת) ולבסוף השיב לשאלות בית הדין, כך: "א. בחדר המיון של ביה"ח בנהריה נמצאה רגישות באספקט הפנימי של הברך וסימנים מניסקלים. ב. בהחלט יתכן קשר סיבתי. ג. אין בתיק הרפואי מסמכים על עברו של התובע". 5. בהחלטת בית הדין, מיום 26.08.01, ניתנה לצדדים האפשרות להגיש, תוך 21 ימים מיום ההחלטה, בקשה להצגת שאלות הבהרה למומחה. משחלף המועד - ואף אחד מהם לא עתר בבקשה להצגת שאלות הבהרה למומחה, ניתנה, ביום 30.09.01, החלטת בית הדין בה נקבע שהצדדים יגישו סיכומיהם בכתב, ב"כ התובע תוך 21 ימים מיום החלטה זו. ואכן ביום 22.10.01, הוגשו סיכומי התובע. 6. רק ביום 31.10.01, היינו זמן רב לאחר תום המועד להגשת בקשה להצגת שאלות הבהרה למומחה, ולאחר שכאמור הוגשו כבר סיכומי התובע (בעקבות החלטת בית הדין מיום 30.09.01) - מגישה ב"כ הנתבע "בקשה דחופה להארכת המועד להגשת שאלות ההבהרה למומחה ולעיכוב ההחלטה בדבר הגשת סיכומים". על פני הבקשה אין כל הסבר ענייני מדוע: א. לא הוגשה הבקשה סמוך לתום המועד להצגת שאלות ההבהרה או מיד לאחר מכן? ב. מדוע המתינה ב"כ הנתבע חודש ימים לאחר שניתנה החלטה בדבר סיכומים, קיבלה את סיכומי ב"כ התובע ורק אז, כאותו גבור אשר "הנערים משחקים לפניו" ולו מותר להתעלם בשיטתיות מהחלטות שיפוטיות - מגישה את הבקשה במועד שהוגשה. לפיכך, בהחלטת בית הדין מיום 05.11.01 - נדחתה הבקשה. למרבה הצער, גם במועד שנקבע להגשת הסיכומים לא עמד הנתבע ואלה הוגשו באיחור (רק ביום 22.11.01). 7. אעיר כאן: לא אקפיד עם הנתבע שהגיש סיכומיו באיחור ואתייחס לאמור בהם, לבד מהטענה בסיכומים - הנראית על פניה כמיותרת ולא במקומה - המתייחסת לדחיית הבקשה להעברת שאלות הבהרה למומחה. אגב, גם הסיבה בבקשה נראית, על פניה, לא רצינית ומוטב היה שלא להעלותה: היתכן שבגלל חופשות וחגים לא הוגשה הבקשה במועד? כלום המועדים שנקבעו על ידי בית הדין לא היו ידועים לנתבע? כלום לא ניתן היה - לפני היציאה לחגים - לבקש להאריכם? ומה עם שיבוש ההליכים בבית הדין? מה עם הפגיעה של החלטות שיפוטיות וביזוין? ומה עם הטרחה שנגרמה לצד השני שכבר הגיש סיכומים על יסוד התשתית שהיתה בפניו? מה עם התמשכות ההליכים שלא לצורך?! מה עם עיקרי הצדק לו זכאי התובע?! 8. ב"כ התובע, בסיכומיו, מבקש לאמץ את חוות דעת המומחה ולקבל את תביעת התובע להכרה בפגיעה בברכו השמאלית כתאונת עבודה כמשמעותה בחוק. 9. ב"כ הנתבע בסיכומיה מבקשת: שלא לקבל את חוות הדעת כיוון שהתבסס הוא על חומר רפואי חסר. לטענתה החומר הרפואי המלא צורף לבקשתה להציג שאלות הבהרה למומחה. גם טענה זו טוב היה לה שלא תטען שכן: א. בהחלטה מיום 20.02.01, בנוכחות ב"כ הצדדים, נקבע שעל ב"כ הנתבע לדאוג להמצאת חומר רפואי ועוד נקבע התיק "לעיון ב-20.03.01 או כשיגיע החומר הרפואי, לפי המוקדם". משכך שומא היה על ב"כ הנתבע לעקוב אחר המצאת החומר הרפואי ולעדכן את בית הדין, אם טרם הומצא מלוא החומר; ב. בית הדין המתין להמצאת החומר הרפואי עד חודש אוגוסט 2001!!! (חמישה חודשים תמימים לאחר תום המועד שנקצב בהחלטה המקורית) רק בהחלטה מיום 13.08.01 מונה המומחה ובהחלטה זו נאמר במפורש: מה הם המסמכים הרפואיים שנשלחו למומחה. מדוע, במהלך חודש אוגוסט לא טרחה ב"כ הנתבע להודיע לבית הדין שלא כל החומר הרפואי נשלח למומחה? ג. מהבקשה שהגישה ב"כ הנתבע, להצגת שאלות ההבהרה למומחה עולה שהחומר הרפואי הנוסף היה ברשות הנתבע:- [בסעיף 1.4 נאמר "... מצ"ב כל המסמכים הרפואיים המצויים בתיקו של התובע אצל הנתבע" ובסעיף 1.3 נאמר "מצ"ב דו"ח סיכום המחלה הנ"ל..."]. מדוע אם כן - לא טרח הנתבע להמציא החומר שהיה ברשותו לתיק בית הדין. ד. נראה הדבר כאילו נעשה הכל על ידי הנתבע כדי לשבש ההליכים בתיק זה וחבל. 10. אין בדעתי לקבל הטיעון של הנתבע בסיכומיו - הגם שמודע אני לעובדה שזכות על פי החוק (חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995) יש להוכיח כדי לזכות בגמלה על פי החוק. לכאורה, כאשר ההכרעה מתבססת על חומר חסר - יתכן שאין מקום להכריע בגורלה של התביעה ולחזור חודשים אחורנית היינו: להעביר למומחה את מלוא החומר הרפואי ולבקש חוות דעת מעודכנת. אמרתי, שלכאורה, כך יש לנהוג שכן סבור אני שגם בתביעות על פי חוק חייבים לשמור על סדר הדברים ולא להתיר אנרכיה בניהול הדיון, שכן הליכה בתלם זה יכולה לעודד אי קיום החלטות שיפוטיות, פגיעה בעקרי הצדק ומתן יתרון בלתי הוגן לצד אחד. דומני שבמקרה כגון המקרה שבפנינו כאשר המומחה עצמו ער לעובדה שבפניו חומר חלקי ובכל זאת מתוך מומחיותו ועל פי החומר שבפניו מסוגל הוא להשיב תשובה ברורה וחד משמעית לשאלות בית הדין - אין סיבה שלא לאמץ את חוות דעתו, ולו מתוך שיקול של "עוול" מול "עוול" לפיו יש להעדיף את אינטרס המבוטח. 11. אשוב ואדגיש: לא היתה מחלוקת בין הצדדים לגבי עצם העובדה שהתובע, נפל ביום האירוע ונחבל בברכו השמאלית. השאלה שנותרה פתוחה היתה מה היא הפגיעה שנפגע התובע בברך השמאלית והאם ישנו קשר סיבתי בין הפגיעה לבין הנפילה בעבודתו ביום האירוע. המומחה בחוות דעתו כותב: שהתובע נבדק בחדר מיון כ-10 ימים לאחר יום האירוע, נמצאה רגישות באיזור הברך וחשד לנוזל תוך פרקי. באותו יום עצמו בבדיקה בחדר המיון של בית החולים נהריה נמצאה "רגישות באספקט הפנימי של הברך. נמצאו סימנים מניסקלים". מכאן עובר המומחה לדיון ומסביר - בשפה הברורה גם למי שאינו רופא - שקרע חלקי של מניסקוס הברך בהחלט יכול להגרם כתוצאה מנפילה מגובה עם תמונה סיבובית של הברך. עוד מבהיר הוא כי במקרים כאלה התמונה אינה "סוערת" ולרוב מנסים טיפול שמרני ורק המיעוט נזקק לניתוח. בתשובותיו לשאלות בית הדין "סוגר" המומחה את המעגל בקובעו את המחלה שאובחנה בתובע בחדר המיון בבית החולים נהריה וקובע מפורשות שיתכן בהחלט קשר סיבתי בין האירועים בעבודה ובין הפגיעה שנמצאה בברכו. גם אם בתשובתו לשאלת גורמי הסיכון משיב המומחה שאין בתיקו הרפואי פרטים על עברו - הרי אין בכך לפגוע בתשובתו לענין הקשר הסיבתי. שהרי בענייננו מדובר על פגיעה כתוצאה מנפילה ולכן די בכך שנמצא הקשר הסיבתי בין הנפילה בעבודה ובין הפגיעה שנמצאה בברכו של התובע - שכן גם אם "רק" הוחמר מצב קודם, עדיין מדובר בתאונת עבודה כמשמעותה בחוק. קביעת אחוזי נכות, ועריכת חשבון עובר ושב, ממילא בסמכות הועדות הרפואיות, ולא לבית הדין לקבוע זאת, בודאי לא בשלב זה של הדיון. 12. סוף דבר: קובעים אנו שהפגיעה בברכו השמאלית של התובע, בה נפגע בעבודתו ביום האירוע - היא תאונת עבודה כמשמעותה בחוק. התובע זכה בתביעתו ולכן זכאי להוצאותיו ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,750 ₪, להיום. עותק פסק הדין ישלח בדואר לצדדים. ניתן היום כ"ז באדר, תשס"ב (11 במרץ 2002) בהעדר הצדדים. נציג ציבורמר ילון דניאל נציג ציבורמר אריה ונגרקו ר. כהן - שופט ראשי, אב"ד שאלות הבהרה למומחהמומחה מטעם בית הדין לעבודהמומחהבית הדין לעבודה