צו הצהרתי בדבר אי חתימה על שיק המבקש עותר בדרך של המרצת פתיחה למתן צו הצהרתי, על פיו יוצהר כי אינו חתום על שיק מספר 3480766 של בנק המזרחי וכי השיק שייך למר סעידי יאהל והוא חתום עליו כמושך ועל כן העיקול שהוטל על ידי המשיבה ובא כוחה על משכורתו של המבקש בתיק ההוצאה לפועל אשר נפתח בגין צ'ק זה בטל ומבוטל, וכמו כן, המבקש אינו חייב בגין השיק הנ"ל. בהחלטתי מיום 30.5.01 הוריתי כי המבקש יבהיר מדוע אינו פועל במסגרת הליכי ההוצאה לפועל על מנת להשיג מבוקשו. ביום 7.6.01 הוגשה הבהרת המבקש וביום 20.6.01 התקבלה תגובת ב"כ המשיבה. עיינתי בעתירה, בהבהרה ובתגובה ובאתי לידי מסקנה כי יש לדחות את הבקשה, ואלו נימוקיי: 1. על פי החומר והמסמכים שהוצגו בפני ואשר אין עליהן מחלוקת, מסתבר כי על פי ההסכם בין הצדדים, סיפקה המשיבה למבקש בשנת 1996 מוצרי קרמיקה שונים, ועל חשבון התשלום בגינם מסר לה המבקש ארבעה שיקים. שלושה מהם, כל אחד על סך 3,000 ₪, הינם נשוא תיק הוצאה לפועל 1-97-01520-21 בלשכת ההוצאה לפועל ברחובות, אשר נפתח כנגד המבקש, ואשר נסגר בתאריך 15.5.01, לאחר שהחוב נגבה באמצעות עיקול על משכורתו של המבקש. השיק הרביעי, שהוא חלק מאותה עיסקה, הינו נשוא תיק הוצאה לפועל נוסף, אשר נפתח בלשכת ההוצל"פ ברחובות מספר 2-97-01521-21 והוא נשוא המרצת הפתיחה שבפניי. לאחר שבוצעה מסירה כדין בתיק ההוצל"פ הנ"ל והמבקש לא התנגד לביצוע השיק, הפך השיק לפסק דין חלוט ובגינו מתנהלים כנגד המבקש הליכי הוצל"פ כדין. 2. מסתבר כי המבקש הגיש כבר תביעה, הדומה לתביעה שבפניי, בבית משפט השלום בתל-אביב בתיק 86784/99 (כתב התביעה צורף לתגובת המשיבה), שם טען טענות דומות לטענות שבפניי לגבי השיק נשוא המרצת פתיחה זו. ביום 6.7.00, בהמלצת בית המשפט, הסכים ב"כ המבקש (התובע שם) לדחיית התביעה ללא צו להוצאות. 3. במצב דברים זה, ובכל הקשור לשיק הרביעי, בפנינו שני פסקי דין חלוטים המהווים מעשה בית דין בכל הקשור לסכסוך נשוא השיק הרביעי. יתירה מזו, המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה כספית בסדר דין מקוצר על סך 19,100 ₪ בת"א 261/97 בבית משפט השלום ברחובות, אשר חובקת בתוכה את ארבעת השיקים וחוב נוסף על פי חשבונית, כאשר עניינה של תביעה זו באותה עיסקה, שהשיק הרביעי הוא חלק ממנה. המבקש הגיש בקשה למחיקת הכותרת ו/או למתן רשות להגן כנגד תביעה זו, ואולם משנקבע דיון ביום 10.11.97 והוא לא התייצב, ניתן כנגדו פסק דין על כל סכום התביעה בצירוף הפרשי ריבית והצמדה (ר' נספח "ח" לתגובת המשיבה). המבקש לא הגיש בקשה לביטול פסק הדין ולא נקט בכל הליך אחר לגביו, ומכאן שגם פסק דין זה הפך לפסק דין חלוט. התוצאה היא, אפוא, כי בפנינו שלושה פסקי דין, ששלושתם מהווים מעשה בי דין בכל הקשור לעילת התביעה נושא המרצת הפתיחה (השתק עילה). הדוקטרינה של "מעשה בית דין" מושתתת על עקרון סופיות הדיון, ובמסגרתה אפשר להבחין בשני כללים עיקריים - "השתק עילה" ו"השתק פלוגתא". השתק עילה מקים מחסום דיוני בפני כל תביעה נוספת בשל אותה עילה, מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך. התנאים לתחולת הכלל של השתק עילה הינם: א. מדובר בעילה זהה. ב. הייתה הכרעה לגופו של עניין בתביעה. ג. יש זהות בין בעלי הדין או חליפיהם. אבחן להלן את התנאים הללו כסדרם: א. באשר לתנאי הראשון - "זהות העילה" - הרי שעילה בהקשר זה משמעה כל מסכת העובדות שעומדות מאחורי הדיון המשפטי. המבחן הינו האם יכול היה התובע לרכז את העובדות בתביעה אחת. כך, בע"א 1137/93 גרטרוד (יעל) אשכר נ' טימון היימס, דינים עליון, כרך ל"ו, 932 נאמר: "לימדנו השופט זוסמן בע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח (פ"ד יז 2617, 2624-2625), כי בסוגיה של מעשה בית דין מבחן העילה הוא מבחן רחב (רחב - ביחס למבחן העילה בנושא חובתו וכוחו של בית משפט לפסוק בתובענה), וכי "כאן קובע השיקול שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה" (שם, 2625)... ואנו נלמד מכאן - וידענו זאת מכבר - כי מושג ה"עניין" ייגזר מסביבתו כדבר הלמד מעניינו". ב. באשר לתנאי השני - "הכרעה לגופו של עניין" - הרי שבמקרה של אי התייצבות לדיון - רשאי בית המשפט לדחות את התביעה, ורואים את הדחייה כמעשה בית דין. ר' רע"א 309/89 פאיז נ' פאיז, פ"ד מ"ג (2) 614. ג. באשר לתנאי השלישי - הרי שמדובר כאמור על זהות בין בעלי הדין או חליפיהם. היטיבה להסביר את הדברים המלומדת נינה זלצמן בספרה, מעשה בית דין בהליך אזרחי, (התשנ"א) בעמ' 441: "בכלל מעשה בית דין מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין, שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו, להוליך לסיומה המוחלט של התדיינות בין הצדדים להליך או כל מי שהוא ביחסי קירבה משפחתית עם אחד מהם, באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי משפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק הדין". כמו כן, בע"א 165/76 רשות הפיתוח נ' עזאם, פ"ד ל"א (1), 253 נפסק כי במקרה בו הוגשה בעבר תובענה אחרת באותה עילה, נידונה לגופה והוכרעה על ידי בית המשפט המוסמך, נוצר מעשה בי דין ולא ניתן יהיה להגיש תביעה נוספת באותה עילה. יפים לענייננו דבריו של כבוד השופט שמגר בפרשת עאזם: "תורת מעשה בית דין, כפי שאומצה על ידינו, מכירה בשתי מערכות נפרדות ושונות של נתונים ונסיבות בהן יכול שתיטען טענת res judicata; ואלה כללי הסיווג לעניין זה, כפי שהותוו על ידי הנשיא (אגרנט) ב-ע"א 246/66, (4) הנ"ל: "הכלל האחד הוא: מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם הצדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה. במקרה כזה, אם במשפט הראשון זכה התובע בדין, כי אז אומרים שעילת תביעתו שם "נבלעה" (merged) בפסק הדין, אשר הכיר בזכותו ובא במקום העילה, שאיננה עוד. ...וכן, אם במשפט הראשון זכה הנתבע בדין, אז אומרים שקם מחסום (bar) המשתיק את התובע מלחזור על תביעה שניה המבוססת על אותה עילה, בחינת היותה חסומה או מושתקת... הכלל העיקרי האחר הוא, אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסוימת שהייתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות". (בעמ' 583, 584). הכלל הראשון - והוא הנוגע לענייננו - מכונה "השתק עילה" והכלל השני קרוי "השתק הפלוגתא". 4. במקרה נשוא המרצת הפתיחה שבפניי, התוצאה היא, אפוא, כי שלוש פעמים קם מעשה בית דין בין הצדדים בכל הקשור לעילות נשוא ההמרצה. עוד יצויין כי תקנה 101 (א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת: "בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה: (1) מעשה בי דין". אשר על כן, ולאור האמור בתקנה 101, יש להורות במקרה דנן על דחיית התביעה על הסף. ראוי לציין כי תקנה 101 נוקטת בלשון "תובענה" ועל כן חלה לא רק על כתב תביעה, אלא גם על המרצת פתיחה, כמו במקרה דנן. 5. לא זו אף זו, המרצת הפתיחה שבפניי מהווה ניסיון שלא כדין, לעקוף את הליכי ההוצאה לפועל אשר מתנהלים כדין כנגד המבקש. טענות מן הסוג שמעלה המבקש בהמרצת הפתיחה, מקומן בפני ראש ההוצאה לפועל ואין מקומן בתביעה בעניינים שהוכרעו זה מכבר בבית המשפט. המבקש יוכל לשטוח את כל טענותיו בפני ראש ההוצאה לפועל וראש ההוצאה לפועל יכריע בהם במסגרת הליכי ההוצל"פ, וודאי הוא שאין מקום כי בית המשפט יוטרד בפעם הרביעית, לאחר שניתנו כבר שלושה פסקי דין באותו עניין. 6. גם הטענה כי מנסים לגבות פעמיים את אותו החוב, מקומה בדיון בפני ראש ההוצאה לפועל, אשר גדר סמכותו היא להכריע בעניינים כגון דא במסגרת טענת "פרעתי". הניסיון של בעל דין לעקוף את סדרי הדין המקובלים בהתנגדות לביצוע שטר, תוך פנייה לבית המשפט על מנת שזה ייתן פסק דין הצהרתי כנגד האוחז בשטר, פסק דין אותו תהא לשכת ההוצל"פ - כרשות מרשויות המדינה - חייבת לכבד, אינו ההליך הראוי, ומהווה ניצול לרעה של הליכי בית משפט. ראה לעניין זה ע"א 154/87 אימפורט נ' יזלוגביץ, פס"מ תשמ"ו (3) 485, בו נפסק כי כאשר החייב לא הגיש התנגדות לביצוע שטר, רואים את השטר כמעשה בי דין והחייב לא יוכל להגיש תביעה בעילת השבה כנגד אוחז השטר. למעלה מן הצורך יצוין, כי על פי תקנה 109 לתקנות ההוצאה לפועל, בפני חייב בהוצל"פ שאחר את המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר עומדת הזכות להגיש בקשה להארכת המועד ובהתקבל הבקשה, עומדת לו הזכות להגיש את ההתנגדות גופא. דומה היה שכך היה על המבקש בתיק זה לפעול. משלא עשה כן, אל לו להלין על כי תביעתו נדחית מיניה וביה. לעניין זה ראה בר"ע 115/95 (ב"ש), עיריית ב"ש נ' יעקב לירון, דינים מחוזי, כרך כו (5) 105. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה, ומחייבת את המבקש בהוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. שיקיםמסמכיםצו הצהרתיצווים