בית המשפט פסק כי מנם, לא ניתן ולא סביר לדרוש ממורה לספורט, לפקח על כל תלמיד באופן צמוד במהלך פעילות גופנית בשיעור ספורט כדי למנוע כל תאונה או פגע אך במקרה זה על נסיבותיו נראה כי אי נוכחות המורה במקום במהלך משחק זה גרמה סיבתית או תרמה משמעותית לארוע התאונה.    1. לפניי תביעה לפיצוי התובע, יליד 1980, בגין נזקי גוף שנגרמו לו ביום 24.2.93 במהלך שיעור ספורט במסגרת לימודיו כתלמיד חטיבת הביניים אצל נתבעת מס' 1, אשר נתבעת מס' 2 הינה מבטחתה.   2. אין חולק כי התובע אכן נפגע בגופו במהלך משחק משולב שהינו משחק כדורסל עם כדור אליפטי, ללא הקפצתו וזאת במסגרת שיעור ספורט באולם הספורט של נתבעת מס' 1 כאשר הנתבעות מיקדו טענותיהם באשר לאחריותן ולחילופין להיקף שיעור הנזק.    3. באשר להיקף הנזק הונחו לפניי חוות דעת מאת מומחים רפואיים כדלקמן:   א. ד"ר ר. ארבל - אורטופד מטעם התובע, אשר קבע בחוות דעתו כי בתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 27.5% (10% בשל פגיעה בתפקוד ברך שמאל, 10% בגין צלקת מכוערת בקדמת הברך ו-5% בגין קיצור הגפה השמאלית).   ב. פרופ' י. נרובאי - אורטופד מטעם הנתבעות, אשר קבע בחוות דעתו כי בתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 14.5% (10% בגין הפגיעה בברך ו- 5% בגין הפגיעה האסתטית).   ג. פרופ' א. גנאל - אורטופד שמונה כמומחה רפואי מטעם בית המשפט, קבע בחוות דעתו כי בתובע נותרה נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 19% (10% בשל חיבור גרוע של שבר בעצם השוקה לפי סעיף 47 (2) א' ו- 10% בשל הצלקת לפי סעיף 75 (1) ב').   4. להלן תמצית עדויות העדים ותשובותיהם במהלך חקירתם הנגדית:   א. עת/1, מרמושטין חנן - בן כתתו של התובע אותה עת, אישר כי נכח בשיעור הספורט בו נפגע התובע וכי לאחר האירוע חתם על מסמך אשר סומן כ- ת/1. העד טען כי המשחק במהלכו נפגע התובע בוסס על מהירות ועל פי חוקיו אמורים היו השחקנים למסור את הכדור במהירות רבה תוך איסור להחזיק בו יותר מ- 3 שניות כמו גם לצעוד עמו יותר משני צעדים. העד לא זכר אם מורה הספורט אכן נכח באולם במהלך המשחק וגם לא הצליח לזכור אם המורה עזב את האולם במהלכו.   ב. עת/2, אוסטרבך צבי - בן כתתו של התובע אותה עת, אישר כי נכח בשיעור הספורט בו נפגע התובע וכי חתם על המסמך שסומן ת/2. העד טען כי אולם הספורט חולק לשני חלקים (האחד בקומה התחתונה והשני חדר הכושר בקומה העליונה) וטען כי מורה הספורט לא נכח באולם בעת פציעת התובע וכי הגיע אליו מהקומה העליונה רק לאחר פציעתו של התובע לאחר שנקרא למקום. העד אישר כי בעת פציעת התובע הוא עצמו ישב על הספסל וכי התובע נפל לעברו לאחר שנתקל בתלמיד אחר שהשתתף במשחק. העד אישר כי על פי חוקי המשחק לא ניתן היה להקפיץ את הכדור וכי המשחק לא היה אלים.   ג. עת/3 - התובע, העיד כי ביום 24.2.93 התקיים שיעור ספורט בו חולקה כיתתו לשתי קבוצות והוא נכלל בקבוצה ששיחקה בכדור. התובע הסביר כי קבוצתו חולקה לשתי קבוצות משנה שהתחרו ביניהן במשחק כדורסל עם כדור "פוטבול", שעל פי חוקיו נאסר על השחקנים להקפיץ את הכדור והיה עליהם למסרו במהירות רבה לשחקנים. התובע טען כי לא נתנו לתלמידים הנחיות, מעבר לפרוט חוקי המשחק וכי במהלך המשחק גברה האלימות שהחריפה בשל אי נוכחות המורה במקום. התובע טען כי לאחר מסירת הכדור לידיו, הוא נדחף מאחור ע"י תלמיד אחר, נפל ונפגע בברכו השמאלית וכי רק לאחר הפגיעה הגיע המורה שהורה לפנותו למזכירות, משם הופנה לבית החולים. התובע העיד כי בעקבות האירוע נותח ברגליו, כחודש לאחר שחרורו אושפז לשיקום ונזקק לחופשת מחלה ממושכת ולטיפולים רבים. התובע טען כי עודנו סובל מכאבים וממגבלה בתנועת רגלו, מקשיים בתנועה ובעת הרמת משאות כמו גם מפגם אסתטי מצלקת שנותרה ברגלו. בחקירתו אישר התובע כי הוא ביקש משני עדיו - חבריו, לחתום על המסמכים שהוגשו (ת/1 + ת/2), לאחר שהוריו חיברו את השאלות בהם. התובע אישר כי כללי המשחק נמסרו ממורה הספורט קודם לתחילת המשחק וטען כי המורה עזב את המקום יחד עם הקבוצה השניה וכי הגיע למקום רק לאחר הפגיעה בו, מאזור הכניסה לאולם שעה שהוא עצמו כבר ישב על הספסל. התובע טען כי פציעתו ארעה כ- 5 דקות לאחר תחילת המשחק וכי התנהגות השחקנים במהלכו הייתה חריגה מעט בגלל אופי המשחק.   ד. עה/1, - מורה הספורט אותה עת, העיד כי הוא משמש כמורה ספורט במקום מזה 30 שנה וכי המשחק בו עסקינן מוכר ע"י משרד החינוך ומועבר בהשתלמויות המורים. העד פרט את כללי המשחק על פיהם נאסר על מגע פיזי בין השחקנים, חטיפת כדור מהיריב, דחיפה או התקלות, שאחרת מורה השופט על העברת הכדור לקבוצה היריבה. העד טען כי נוכחות מורה הספורט כשופט במשחק זה הכרחית. העד אישר כי המשחק אכן התנהל באולם הספורט של הישיבה וטען כי נכח באולם ושימש כשופט במשחק אך לא ראה את הפגיעה בתובע וכנראה לא לא הביט לעבר התובע ברגע התרחשותה. בחקירתו הנגדית חזר העד על עיקרי דבריו וחזר וטען כי נכח באולם במהלך המשחק.   ה. עה/2, רז שרייבר - בן כתתו של התובע אותה עת אישר כי הוא זה שפגע בתובע במהלך המשחק, העיד כי הכיתה אכן חולקה לקבוצות משנה וכי בד"כ המורה שימש כשופט ונותר עם הקבוצה ששיחקה כשהקבוצה השניה הייתה בחדר הכושר. העד אישר כי מורה הספורט אכן נתן הנחיות לקבוצה השניה בחדר הכושר אך טען כי המורה חזר לשפוט במשחק. העד תאר את חוקי המשחק ואופיו ובאשר לנסיבות פציעת התובע אמר כי התובע רץ עם הכדור לכיוון הסל ושעה שניסה לחסום אותו במהלך זריקת הכדור לסל הוא פגע בו מלמעלה בכתפו. העד לא הצליח לזכור כמה תלמידים ישבו על הספסל בעת הפגיעה אך ציין שהיו אלה תלמידים בודדים כמו גם את נוכחות המורה בזמן המשחק.   5. כל העדים שהעידו, ללא יוצא מן הכלל, הותירו רושם מצוין באשר ליושרם וניכר בהם כי מסרו את כל הפרטים שזכרו ללא כחל ושרק, במגמה לסייע לחקר האמת ולפיכך לא ניתן להגיע להכרעה במחלוקת העובדתית על סמך שיקולי מהימנות.   6. מהעדויות והראיות שלפניי הוכחו העובדות הבאות:   א. התובע, שהיה כבן 13, נפגע במהלך שיעור ספורט במסגרת לימודיו אצל נתבעת מס' 1 ולמעשה על כך אין מחלוקת.   ב. שיעור הספורט האמור נוהל ע"י מורה ספורט מטעם נתבעת מס' 1 - (עה/1).   ג. כיתת התובע חולקה לשתי קבוצות ובעת האירוע כל קבוצה שהתה במקום אחר - קבוצת התובע באולם הספורט של נתבעת 1 והקבוצה השניה בחדר הכושר (ראה עדותו של עה/1 עמ' 14 שורה 14 ו- עה/2 עמ' 16 שורה 12).   ד. אולם הספורט וחדר הכושר היו בשני מקומות נפרדים, במפלסים שונים שלא אפשרו שליטה ישירה ופיקוח צמוד בו זמנית של מורה הספורט (ראה עדותו של עה/2 עמ' 15 שורה 19 ועת/2 עמ' 6 שורה 4).   ה. מורה הספורט היה הגורם היחיד מטעם נתבעת מס' 1 אשר פיקח, הורה והדריך בשיעור הספורט והוא זה ששלט על ניהול השיעור ועל כלל התלמידים בשני המקומות יחד (באולם ובחדר הכושר).   ו. המשחק, במהלכו נפגע התובע, היה משחק כדורסל עם כדור אליפטי שבשונה מהמשחק השגרתי, היה מהיר במיוחד, ודרש ריצה מהירה של השחקנים, ומסירת הכדור בפרקי זמן קצרים למדי ללא הקפצת הכדור (ראה עת/1 עמ' 5 שורה 4, עת/3 עמ' 9 שורה 3, עה/1 עמ' 14 שורה 10, עה/2 עמ' 16 שורה 18).   ז. בשל אופי המשחק, סוגו וכלליו נדרשה נוכחות צמודה של מורה הספורט כמפקח וכשופט, שהיה חייב לפקח על אכיפת כללי המשחק ומתן ההחלטות בעקבות הפרתם (ראה עדות מורה הספורט - עה/1 בעמ' 14 שורה 12).   ח. הוכח, במידה המספקת לקביעה עובדתית בדין האזרחי, כי מורה הספורט לא נכח באולם הספורט ברגע פציעת התובע ונראה כי המורה שהה באותה עת עם הקבוצה האחרת, בנסותו לבצע מלאכתו הקשה, הכמעט בלתי אפשרית, שדרשה ממנו פיקוח בו זמנית על שתי קבוצות התלמידים בשני מקומות שונים. קביעה עובדתית זו נעשתה בהסתמך על מכלול הראיות בהתחשב במגבלות הזכרון האנושי והזמן הרב שחלף מאז. ניתוח העדויות והראיות שלפניי, מצביע על הצלחת התובע להטות את הכף לזכותו ולהוכיח עובדה זו שכן חלק מהעדים זכרו כי המורה לא נכח ואילו האחרים לא הצליחו להיזכר באשר לכך. כיוון שנוכחות המורה אינה עניין שולי, סביר כי אם אכן נכח במקום, נוכחותו הייתה מתקבעת בזכרון הנוכחים במקום ולא נותרת כה מעורפלת אצל חלק מהעדים. (ראה עדויות חלק מהעדים שזכרו פרט זה - ראה עת/2 עמ' 6 שורה 1ד9, עת/3 עמ' 9 שורה 9, ושורה 19, עמ' 10 שורה 7, עה/2 עמ' 19 שורה 26, כמו גם התיעוד שמשקלו רב בהערכו סמוך לאירוע (ראה ת/1 ו- ת/2).   7. בהסתמך על התשתית הראייתית שלפניי, כמו גם קביעותיי דלעיל, החלטתי לקבל את התביעה ולהלן נימוקיי:   א. אמנם, לא ניתן ולא סביר לדרוש ממורה לספורט, לפקח על כל תלמיד באופן צמוד במהלך פעילות גופנית בשיעור ספורט כדי למנוע כל תאונה או פגע אך במקרה זה על נסיבותיו נראה כי אי נוכחות המורה במקום במהלך משחק זה גרמה סיבתית או תרמה משמעותית לארוע התאונה. ב. התרשמתי ממקצועיותו של המורה כמו גם אחריותו הרבה לתלמידיו ושוכנעתי כי השתדל למלא תפקידו ומלאכתו ביסודיות ובאחריות רבה. למרות זאת, נראה כי מורה זה נקלע, בעטיה של נתבעת מס' 1, לסיטואציה קשה וכמעט בלתי אפשרית, בהדרשו לקיים שיעור ספורט לכלל תלמידי הכיתה, לפקח על כולם ולהיות אחראי על בטיחותם למרות מספרם הרב ופיצולם הפיזי לשני מקומות שונים, דבר שלא אפשר לו פיקוח סביר עליהם.   ג. בנסיבות העניין, הוכח כי נתבעת מס' 1 הפרה את חובתה לשמור על בטיחות תלמידיה, בשל אופי המשחק וסוגו, גילם הצעיר למדי, מספרם הרב ופיצולם לשתי קבוצות בשני מקומות פיזיים שונים ומרוחקים, והעדר פיקוח צמוד של המורה על התלמידים, כשופט וכמרסן אלימות פוטנציאלית.   ד. נתבעת מס' 1 כבעלת ומפעילת בית הספר ומעסיקת המורה, חייבת הייתה לקחת בחשבון את הצורך בנוכחותו הצמודה של המורה בקרבת תלמידיו המשחקים במשחק זה תוך הערכות מתאימה, ע"י הצבת מורה נוסף או מדריך שיסייע למורה בפיקוח על שתי הקבוצות, או לחילופין בעריכת השיעור במקום פיזי אחד שיאפשר פיקוח יעיל של המורה וצריכה הייתה לאפשר למורה הספורט להקדיש עצמו לפיקוח יעיל על קבוצת המשחקים ולא "לפצל" עצמו לשניים במאמץ למלא שליחותו הבלתי אפשרית.   ה. בנסיבות המקרה מצאתי קשר סיבתי בין אי נוכחותו ולו הקצרה, של מורה הספורט במשחק, לבין פציעת התובע, שכן משחק ספורט סוער זה, דרש וחייב נוכחות צמודה של המורה כדמות מפקחת, מרסנת ואוכפת את כללי המשחק. בהתחשב בגיל התלמידים ובסיכוני המשחק, סביר להניח שאילו הייתה נוכחות צמודה של המורה, היה בה כדי להרתיע תלמידים מלהפר את הכללים, לרסן אלימות בעודה באיבה, קל וחומר שהיה בה כדי לגרום להפסקת המשחק מעת לעת בהיווצר מגע פיזי ולו קל בין השחקנים, דבר שהיה בו כדי להביא לאכיפת כללי המשחק, ולשמירת בטיחות התלמידים.   ו. נתבעת מס' 1 יכולה וצריכה הייתה לצפות את הסיכון, ומשהותירה את מורה הספורט לבדו, עם כלל התלמידים בפעילות ספורטיבית כזו, אילצה אותו למעשה לנהל שיעור מפוצל והגבירה את הסיכון להפגעות התלמידים, ולפיכך הוכחה התרשלותה.    ז. נכות רפואית:   לאחר שבחנתי את חוות הדעת שלפניי, שוכנעתי לאמץ את קביעותיו של המומחה הרפואי האובייקטיבי אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט. התרשמתי כי מומחה מיומן ומקצועי זה עשה מלאכה יסודית, בחן את חוות הדעת מטעם מומחי בעלי הדין, את התיעוד הרפואי הרלוונטי ואת התובע ובסופו של הליך ממצה זה העריך את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור משוקלל של 19% (10% בגין פגיעה בעצם השוק ו- 10% בגין פגם אסתטי). לאחר שבחנתי את טענות התובע באשר לטעות כביכול של המומחה באי קביעת נכות צמיתה בגין הפער באורך גפיו של התובע, לא שוכנעתי לקבל טענותיו אלה לנוכח הסברי המומחה הרפואי כי פער זה אינו קשור לאירוע.   ח. נכות תפקודית:   להבדיל משיעור הנכות הרפואית שלצורך קביעתה נדרש בית המשפט לחוות דעת של מומחה רפואי, שיעור הנכות התפקודית נקבע על סמך מכלול הראיות שהוצגו. התייחסות פרטנית לרכיבי הנכות הרפואית ובדיקת השפעתם על כושר תפקודו של התובע, כמו גם התרשמות ישירה מהתובע במהלך עדותו ובחינת הראיות שלפניי הביאה למסקנה כי השפעת נכותו הרפואית של התובע על תפקודיו אינה רבה וכי ניתן להעריכה בשיעור של 10% בשל הפגיעה האורטופדית בעצם השוק כסיכון עתידי להחמרת מצב. גילו הצעיר למדי של התובע, כמו גם הצלחתו בלימודיו עד כה מאפשרות לתובע הצלחה בלימודים בתחום שיבחר, תוך ניתוב דרכו המקצועית לעיסוק בו השפעת המגבלה הגופנית תהא זניחה ועל פני הדברים נראה כי התובע פועל בכיוון זה בהתכוונו ללמוד מחשבים (ראה עדותו של עת/3 עמ' 11 שורה 25). לנוכח כל המקובץ, הנני קובע את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 10% ובנתוני המקרה נראה כי המקרה מתאים לפסיקת הפיצוי בגין הפסדי שכר בעתיד על דרך האומדנא וההערכה הכוללת, לנוכח נתוני המקרה.   8. סוף דבר ולנוכח כל המקובץ, הנני מקבל את תביעת התובע ומחייב את הנתבעות יחד ולחוד לפצות את התובע בגין נזקיו באבות הנזק השונים כדלקמן:   1. כאב וסבל - נזק בלתי ממוני: לאחר בחינת הנתונים הרלוונטים לקביעת שיעורו של הפיצוי באב נזק זה, החלטתי לחייב את הנתבעות לפצות את התובע בגינו בסכום כולל של 40,000 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.   2. פיצוי בגין נזקי העבר: (סיוע הזולת והוצאות נסיעה): על סמך הראיות החלקיות שלפניי החלטתי לחייב את הנתבעות לפצות את התובע באב נזק זה בסכום כולל של 10,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.   3. פיצוי בגין מלוא הנזק העתידי ( הפסד שכר לעתיד, הוצאות נסיעות וסיוע הזולת): לנוכח קביעותיי באשר לשיעור נכותו התפקודית של התובע, יכולתו להסתגל למומו ולהתאים עיסוקו למגבלותיו לנוכח יכולתו האינטלקטואלית הרבה והסבירות כי יעסוק בעיסוק ללא מאפיינים פיזיים, החלטתי לפסוק לתובע פיצוי בגין כל ראשי הנזק העתידיים על דרך ההערכה, ולפיכך הנני מחייב את הנתבעות לפצות את התובע בגינם, בסכום כולל של 80,000 ₪ בצרוף הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.   4. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד: הנתבעות תשבנה לתובע את הוצאות המשפט שהוציא: אגרה, שכר מומחים ושכר עדים, בצרוף הצמדה וריבית מיום תשלומן (עפ"י קבלות) וכן תשאנה בשכ"ט בא כוחו בשיעור של 20% + מע"מ.  דיני חינוךדיני ספורטתאונות בבית ספרמורים