1. העובדות וסיכום העדויות בתיק זה, הובאו בהרחבה במסגרת ההחלטה למינוי מומחה מיום 29.8.01 ואנו מבקשים לחזור עליהם לצורך פסק-דין זה. 2. התובע הגיש תביעה כנגד הנתבע עקב דחיית תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מיום 6.6.99. 3. בכתב התביעה טען התובע, כי במהלך עבודתו, קפץ עליו חתול ובעקבות כך נגרמה לו טראומה. 4. הנתבע טען בכתב ההגנה, כי לא ארעה לתובע תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב ] התשנ"ה - 1995. 5. הנתבע טען, כי הארוע שהתרחש במהלך עבודת התובע, לא גרם למחלתו כפי שאובחנה ע"י בית חולים ברזילי. 6. הנתבע טען, כי השינוי בהתנהגותו של התובע, הופיע כשבוע טרם אשפוזו ללא קשר לעבודה או לתנאי עבודתו. 7. הנתבע סבור, כי לאור יעוץ רפואי שקיבל, המחלה ממנה סובל התובע - סכיזופרניה - הינה סיבה פנימית. 8. התובע העיד בפני ביה"ד ביום 29.5.01 וסיפר, כי לאחר שתקפו חתול, נכנס לטראומה ולאחריה אושפז בבי"ח. הוא שהה בבית חולים במשך 6 חודשים לכן לא התגייס לצבא. התובע סיפר, כי הארוע ארע בחצות. לאחריו הגיע לאביו והעיר אותו משנתו. הוא המשיך לעבוד עד 07:00 בבוקר. לפני הארוע היה אצל מגדת עתידות, הוא זרק אבנים על הרב, והיה בדיכאון. התובע סיפר עוד, כי לפני הארוע אביו רצה להזמין שוטרים כיוון שרצה לירות ברה"מ דאז, אהוד ברק. 9. אביו של התובע, מר סימון סהל, העיד בפני ביה"ד וסיפר, כי היו לבנו שריטות בעקבות תקיפת החתול. כשסיפר הבן על החתול, לא ייחס לכך בחשיבות. לאחר מכן, כאשר אחד השומרים סיפר לו, שבנו ביקש את האקדח שלו כי הוא רוצה לירות באהוד ברק והוא המליץ לו לקחת אותו לבית חולים. האב חשב לקחת את בנו לרופא למחרת, כי אותו יום היה שבת; הבן זרק באותו יום אבנים כאשר הוא הודיע כי הוא רוצה להתחתן עם ביתו של הרב. למחרת כאשר ראה כי בנו לא הגיע לעבודה, התקשר הביתה וגילה , כי בנו נלקח לבית חולים, לאחר שביקש לשים קץ לחייו. הבן אושפז בבי"ח ברזילי, ולאחר מכן, הועבר לבי"ח הפסיכיאטרי. האב מסר, כי לא סיפר לחוקר המל"ל על רצונו של בנו להרוג את ברק וכן את זריקת האבנים, כי חשש שבנו יאסר. האב סיפר, כי בנו לא אמר לו שקפץ עליו חתול, אלא הוא חשב זאת. האב לא ידע להסביר כיצד נרשם בשני סיכומי המחלה, כי מצבו הנפשי של בנו התדרדר כשבוע לפני האשפוז. 10. הנתבע הגיש מטעמו את הודעת התובע שנמסרה לחוקר הנתבע ביום 3.10.99 (נ/1). בהודעה זו סיפר התובע, כי במהלך סיבוב שעשה, קפצה עליו חתולה שגרמה לו להיבהל. לאחר מכן התעלף, ואביו הזמין אמבולנס, שפינה אותו לבי"ח ברזילי. כשקרה המקרה רק התובע ואביו היו נוכחים. לפני הארוע הוא היה בסדר. הנתבע הגיש את סיכום המחלה בעקבות אשפוזו של התובע בבי"ח ברזילי במח' פסיכיאטרית (נ/2). הודעתו של אביו של התובע, מר סימון סהל, שנמסרה לחוקר הנתבע ביום 3.10.99, הוגשה וסומנה נ/3. בהודעה סיפר מר סהל, כי הארוע קרה בסביבות 05:00 בבוקר כאשר בנו הגיע אליו, העירו משנתו, וסיפר לו כשהוא מבוהל, כי קפץ עליו חתול. האב ניקה את בנו, הם המשיכו במשמרת וב 07:00 חזרו הביתה. האב מסר, כי דיווח על הארוע לממונים עליו. עוד הגיש הנתבע מטעמו סיכום מחלה מיום 6.7.99 מהמרכז לבריאות הנפש בב"ש (נ/4). 11. בית הדין קבע ביום 29.8.01, כי סיכומי המחלה מבתי -החולים, נ/2 ו-נ/4, מביאים למסקנה, כי אכן ארע לתובע ארוע חריג. על כן, בית הדין מינה את דר' נח גונן, כמומחה מטעם בית-הדין אשר התבקש לענות על השאלות הבאות: "18.1 מהי מחלת התובע? 18.2 האם קיים קשר סיבתי בין מחלת התובע והארוע מיום 5.6.99? 18.3 האם הסימנים של ההתדרדרות במצבו הנפשי כאמור (נ/2) היו סימנים מעידים לפרוץ מחלתו של התובע? 18.4 מהו משקלו של הארוע מיום 5.6.99, אם בכלל, בגורמים שהביאו לפרוץ המחלה?" 12. בתאריך 24.11.01, השיב דר' גונן על התשובות כדלקמן: "18.1 מחלת התובע מר ר. סהל סובל מהפרעה סכיזופרנית. מחלתו מאופיינת ע"י סימפטומטולוגיה מעורבת (פרנואידית, הבפרנית וקטטונית) ולפיכך יש לקבוע את תת הסוג כסכיזופרניה לא מובחנת UNDIFFERENTIATED)) (20.3F לפי 10 ICD). 18.2 קשר סיבתי בין מחלת התובע והאירוע מיום 5.6.99 סיכום המחלה ממרכז ברה"נ ב"ש (2) מציין כי "לאחרונה החל להתעניין במיסטיקה, הלך למגדת עתידות והתעסק בדת". ניתן לראות שינויים אלה כשלב לא - פסיכוטי טרומי בהתפתחות המחלה. סיכום המחלה מביה"ח ברזילי (1) מציין כי "השינוי בהתנהגותו החל כשבוע טרם אשפוזו" והתבטא בהפרעות שינה ואכילה, אי שקט פסיכומוטורי קיצוני, תוקפנות כלפי הסובבים אותו, דיבורים שלא לעניין, מחשבות שווא של גדלות וחשיבה בעלת תוכן דתי. בהחלטת ביה"ד צויין גם כי טרם האירוע זרק התובע אבנים על רב, היה בדיכאון ואף חשב לירות ברה"מ דאז, אהוד ברק. כל אלו מהווים מרכיבים במחלה מן הקשת הפסיכוטית אשר פריצתה, מהלכה ומישכה תואמים את האבחנה שבסעיף הקודם. הואיל והסימפטומולוגיה פרצה, כאמור, כשבוע טרם האירוע שבתאריך 5.6.99 (1) בילתי אפשרי לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין המחלה והאירוע. 18.3 האם סימני ההדרדרות הנפשית היו סימנים לפריצת המחלה בהחלט כן. ראה תשובתי לשאלה 18.2. 18.4 משקלו של האירוע מיום 5.6.99 בהקשר לגורמי פריצת המחלה ידועה בספרות הפסיכיאטרית, זה זמן רב, ההשערה כי מצב דחק (STRESS) עשוי לגרום להפרעה נפשית או לפחות עשוי להיות גורם סיכון משמעותי בתהליך פריצת מחלת הסכיזופרניה . עם זאת ליצירת המחלה שותפים גם גורמים ביוכימיים, נאורו-התפתחותים , גנטיים ואישיותיים. אין מקום לדיון במקרה שלפנינו באירוע הדחק המתואר (תקיפת חתול) שכן המחלה פרצה בצורתה החריפה (הדלוזניונלית וחסרת השיפוט) עוד טרם התרחשותו וסיכום המחלה מהמח' הפסיכיאטרית בביה"ח ברזילי מציין באופן ברור כי "לא היה טריגר טראומטי לפריצת המחלה" (1). אשר על כן, אין למיטב שיפוטי הקליני לייחס כל משקל לאירוע מהתאריך דלעיל לעניין פריצת המחלה. " 13. הצדדים סיכמו בכתב לאחר קבלת חוות דעתו של דר' גונן. 14. הכרעה על פי הפסיקה, בית הדין מייחד משקל מיוחד לחוות דעת שמוגש על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים. ראה: דב"ע תשן/48-0 המוסד נ' עמירם פיאלקוב, פד"ע 321. 15. בית הדין יסמוך את ידו על חוות דעת המומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן. ראה: דב"ע נו/244-0 המוסד נ' יצחק פרבר, (לא פורסם). 16. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של מומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין. ראה: דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המוסד, ניתן ביום 2.11.99. 17. התובע בסיכומיו מנסה לשכנע את ביה"ד, כי הארועים שמציין המומחה בחוות דעתו, לפני הארוע, קרו בפועל לאחר הארוע. בעניין זה אמרנו את דעתנו בהחלטה מיום 29.8.01, כאשר הטלנו ספק אם הארועים קרו לאחר שהחתול קפץ על התובע (סעיף 13 להחלטה). לכן, נתנו משקל נכבד לסיכומי המחלה, שנחשבים מהימנים בעיני ביה"ד, שם צויין מפורשות בנ/2, - סיכום מחלה מבי"ח ברזילי, לפיו "השינוי בהתנהגותו של התובע החל כשבוע טרם אשפוזו". 18. התובע מביא בסיכומיו טענות מעין רפואיות (סעיף 7-8) בעניין התנהגותו של התובע לפני הארוע והאם ניתן לראות בכך הפרעה נפשית. אין בידינו לקבל טענות כאלו כאשר הן אינן נתמכות בחוות דעת רפואית. 19. כל שנותר לנו, הוא לבחון את חוות הדעת ולקבוע, כי לא הובא בפנינו כל טעם משפטי או עובדתי יוצא דופן לסטות ממנה ועל כן, על יסוד חוות הדעת אנו קובעים, כי לא הוכח קיומו של קשר בין הארוע ב 6.6.99 לבין מחלתו של התובע. 20. התביעה נדחית, ללא צו להוצאות. בעלי חייםהכרה בתאונת עבודהאי נקיטת צעדי זהירות בחיהתאונת עבודה