האם החשבוניות שהוצאו הן פיקטיביות, באשר מאחוריהן לא עמדה כל עסקה, שכן בפועל מי שייבא את הסחורה והוביל אותה מהנמל למחסנים באום אל פחם היתה המערערת וכי הסחורה יועדה למכירה בשטח ישראל ? להלן פסק דין בנושא חשבוניות הרשות הפלסטינית: פסק דין זהו ערעור מע"מ על החלטת המנהל מיום 19.12.99, אשר דחה את השגת המערער על שומת תשומות שהומצאה למערערת ביום 21.7.99. סכום השומה (קרן) עמד ביום 15.12.99 על 800,243 ש"ח. מס התשומות נשוא המחלוקת מוצא ביטויו בחשבוניות P (חשבוניות של הרשות הפלשתינית) שהוצאו על-ידי חברה הרשומה בשטחים בשם "שירכאת אלקטרו-חיפה לאלתג'ארה בע"מ (להלן: "אלקטרו-חיפה"). החשבוניות הן 28 במספר והן הוצאו במועדים שונים בין 10.6.98 לבין 5.2.99 וזה פירוט החשבוניות: כולל מע"מ סכום תאריך מס' החשבונות 319,576 46,434 273,142 10.6.98 356191 348,449 50,629 297,820 2.7.98 356188 128,799 18,714 110,085 11.7.98 356189 53,294 7,744 45,550 21.7.98 356190 139,216 20,228 118,988 14.8.98 356193 153,034 22,236 130,798 24.8.98 356192 163,075 23,695 139,380 6.9.98 356197 217,790 31,645 186,145 13.9.98 356194 295,659 42,959 252,700 21.9.98 356195 75,676 10,996 64,680 28.9.98 356196 417,877 60,717 357,160 4.10.98 356198 100,573 14,613 83,430 17.10.98 356200 318,427 46,267 272,160 8.11.98 397755 59,530 8,650 50,880 16.11.98 397756 453,646 65,914 387,732 19.11.98 397757 108,360 15,745 92,615 3.12.98 397758 57,605 8,370 49,235 7.12.98 397759 64,593 9,385 55,208 14.12.98 397760 325,561 47,304 278,258 18.12.98 397761 353,167 51,315 301,853 22.12.98 397762 183,647 26,684 156,963 27.12.98 397763 52,200 7,585 44,615 30.12.98 397764 204,961 29,781 175,180 1.1.99 423092 187,247 27,207 160,040 4.1.99 423093 97,153 14,116 83,037 6.1.99 423094 44,110 6,409 37,701 7.1.99 423095 486,720 70,720 416,000 5.2.99 423096 5,507,557 800,243 4,707,313 סה"כ משרדה של אלקטרו-חיפה הוא בשכם. המערערת רשומה כעוסק במע"מ בישראל כמיבאת, מוכרת ומשווקת של מוצרי חשמל. משרדה הרשום הוא באום אל פחם. כעולה מתדפיס המערערת ברשם החברות הונה הרשום והמונפק עומד על 150 אלף מניות בנות 1 ש"ח כל אחת המחולקות כדלקמן: א. חאלד אגבריה; 15,000 מניות רגילות; 7,500 מניות הנהלה. ב. מוסטפא אגבריה; 70,000 מניות רגילות; 35,000 מניות הנהלה. ג. זוהרה אגבריה; 15,000 מניות רגילות; 7,500 מניות הנהלה. שיעור האחזקה של כ"א מבעלי המניות הוא איפוא: אגבריה מוסטפא - 70%. אגבריה זוהרה ואגבריה חלד - 15% כל אחד. מנהלה הרשום (ומנהלה בפועל) של המערערת הוא: אגבריה מוסטפא. בעלי מניותיה של אלקטרו-חיפה על פי הודעת המערערת וכעולה ממסמכיה של אלקטרו חיפה הם מוסטפא אגבריה, 11,700 מניות, חאלד אגבריה, אחמד אגבריה ומחמד שרים 4,100 מניות לכל אחד. שיעורי ההחזקה במניות הם איפוא: אגבריה מוסטפא - 48.75%. אגבריה חאמד, אגבריה חלד, שרם מוחמד - 17% כ"א. המנהל היחיד של אלקטרו חיפה הוא שרם מוחמד. אגבירה מוסטפה אגבריה חאלד הינם אחים, מחמד אגבריה הוא בנו של מוסטפא זהרה אגבריה הינה אשתו של מוסטפא. כמנהל היבוא של המערערת וכן של אלקטרו חיפה משמש חאלד אגבריה. כמו כן, משמש מחמד שרים כמנהל פעיל של אלקטרו-חיפה. מדובר אם כן בחברה משפחתית המנוהלת ע"י האחים כאשר לכל אחד תחום פעילות מוגדר. ב. עמדת המשיב. ואלה נימוקי המשיב לאי הכרה בחשבוניות: אלקטרו חיפה שימשה כיסוי לפעילותה של המערערת והיא ייבאה דברי חשמל מאותם ספקים של המערערת. טובין אלה הגיעו לנמל אשדוד ע"ש אלקטרו חיפה ושוחררו מהמכס כרשומון אוטונומיה. ואולם בפועל, וכעולה גם משטר המטען, יעד הפריקה בו שוחררו הטובין נשוא החשבוניות הוא אום אל פאחם. הטובין הובלו ישירות למחסני המערערת באום אל פחם, שם נפרקו ונמכרו לסוחרים ו/או לצרכנים בישראל. על מנת לכסות על פעולתה הבלתי חוקית הנ"ל "הוציאה" אלקטרו-חיפה למערערת חשבוניות מס בגין מכירת סחורה. כתוצאה מפעולות אלה נגרמו הפסדים כספיים ניכרים לרשויות המס וביניהן למע"מ הן בגין מיסי יבוא שהועברו שלא כדין לרש"פ והן בגין מס התשומות שנוכה על-ידי המערערת בגין החשבוניות שלא כדין. לשון אחרת: הקמתה של חברת אלקטרו חיפה לא נועדה למטרה עסקית אמיתית אלא להקטין את חבות המס של המערערת. במישור הלאומי - המערערת גרמה נזק למדינת ישראל שכן המכס ומס הקניה בגין יבוא המוצרים היה צריך להיות מועבר לישראל ובמקום זאת המכס שולם לרשות הפלשתינאית (כנובע מהסכם הביניים הישראלי-פלסטיני בדבר הגדה המערבית ורצועת עזה מתאריך 28.9.95 שם, בסעיף 3(15) לנספח 5). שכן, ברגע שהסחורה פורקה בישראל ולא עברה דרך הרשות, אזי למעשה, היבוא הוא לישראל ולישראל הסמכות לגבות את המס. כך למשל, מדו"חות היבוא של אלקטרו חיפה עולה כי בשנת 1998 נגבה מכס עבור הרשות בסך של 498,782 ש"ח ומס קניה - 1,032,726 ש"ח. במישור הפרטי - חשמל המשולש, ניפחה את הוצאותיה ברכישה מחברת אלקטרו חיפה. ניפוח הוצאות אלו של המערערת - רכישת מוצרים מחברת אלקטרו חיפה במחיר גבוה המותיר לה ריווח גבוה - נעשה לשם ניפוח הוצאות ולהקטנת החבות במס הכנסה אצלה. לענין מע"מ, הרי שחשבוניות מס P הומצאו למערערת על-ידי אלקטרו חיפה, המע"מ בגינן הוא מס התשומות שקוזז על-ידי חשמל המשולש. סכום זה מקוזז מן הסכום המשולם לרשות הפלשתינאית. כלומר, הרשות הפלשתינית אדישה במקרה נדון לכל מחיר המוסכם בין שתי החברות. כתמיכה בעמדתו מצביע המשיב על הנסיבות הבאות: 1. רצף החשבוניות - חשבונית מס' 356191 נושאת תאריך 10.6.98 בעוד חשבונית מס' 356188 הקודמת לה נושאת תאריך מאוחר של 2.7.98. חשבונית מס' 356189 נושאת תאריך 11.7.98 והחשבונית העוקבת מס' 356190 הינה בהפרש של עשרה ימים, דהיינו 21.7.98. כך גם ביחס לחשבונית מס' 356192 הנושאת תאריך 24.8.98 בעוד חשבונית מס' 356193 נושאת באופן תמוה תאריך קודם, 14.8.98. חשבונית מס' 356194 נושאת תאריך 13.9.98 וזו שלאחריה מס' 356115 נושאת תאריך 21.9.98 וזו שלאחריה 28.9.98. גם כאן חשבונית מספר 346197 שלאחריה נושאת ואף זאת באופן תמוה תאריך קודם 6.9.98. מצב זה חוזר על עצמו גם בהמשך. חשבונית מספר 356198 נושאת תאריך 4.10.98 וזו שלאחריה 17.10.98 והעוקבת לה ב- 26.10.98. 2. לאור רצף החשבוניות נראה שהלקוח העיקרי של אלקטרו-חיפה היא המערערת. 3. המשיב מצביע על שימוש בסדרות שונות של חשבוניות. חשבונית מס' 397764 הינה מתאריך 30.12.98. יומיים לאחר מכן, דהיינו ב- 1.1.99 הוצאה חשבונית מסדרה אחרת, דהיינו חשבונית מספר 423092. ובהמשך כל יומיים הוצאה למערערת חשבונית נוספת (חשבוניות 423093, 423094, 423095 ו- 423096). 4. במסגרת החקירה הוברר, כי ברשימוני היבוא מופיע שמה של אלקטרו חיפה כיבואנית בעוד בשטר המטען רשום שמה של המערערת ובפועל הובאה הסחורה עצמה ונפרקה במחסני המערערת שבאום אל פחם. תימוכין לכך ניתן למצוא בהודעות מנהלי חברת ההובלה ת.י.ם וכן בהודעות הנהגים הרבים מרחבי הארץ אשר מסרו את גירסתם. 5. המערערת ואנשיה גם התחמקו מלהמציא למשיב מסמכים או מידע בכל הנוגע לקשרים בין המערערת לאלקטרו-חיפה להתחשבנויות בין שתי החברות על יעוד הסחורה המיובאת וכו'. 6. לאלקטרו חיפה אין לקוחות נוספים בישראל מלבד המערערת. 7. מבדיקת ספרי חשמל המשולש מתברר, כי הספק אלקטרו חיפה נמצא ביתרות זכות של כמליון ש"ח (לפחות) ואף יותר מכך כאשר שיקים בגין הסחורות שולמו בתשלומים לאורך חודשים רבים. מבדיקה שנעשתה, אחוז הריווח על מספר מוצרים אשר חברת אלקטרו חיפה מייבאת ומוכרת לחברת המשולש הוא גבוה באופן ניכר מאשר ה"ריווח הנורמלי". 8. מן הכרטסת של המערערת רואים, כי התשלומים לחברת אלקטרו חיפה נפרסו לאורך שנים בניגוד לאופן שבו מתנהלים עסקאות במשק (אשראי + 30 או 60 יום). יתרה מכך, התשלום כולו עדיין לא בוצע והמערערת על פי ספריה חייבת כמיליון ש"ח (לפחות) לחברת אלקטרו חיפה. מבחינה כלכלית לזמן יש ערך כספי. הערך הזה הבא לידי ביטוי ביכולת של העסק להשקיע את כספו ולקבל ריבית. כלומר, גוף כלכלי תמיד יעדיף לקבל כסף מוקדם ככל האפשר ולשלם כסף במועד המאוחר ביותר שניתן. בפריסת תשלומים ארוכה, כפי שנעשה במקרה הנדון, יש משום הטבה כלכלית, שכן סכום אשר יתקבל למשל בעוד כשנה, אין ערכו שווה לסכום השווה עכשיו. יש להוון את הסכומים העתידיים אשר יתקבלו ואז יתגלה המחיר הכלכלי של העיסקה. במקרה הנדון פריסת התשלומים לאורך תקופה ארוכה ולא בהתאם למקובל במשק, מעידה על עסקה שאין מטרתה כלכלית בעיקרה אלא מטרה אחרת, ובמקרה הנדון חיסכון במס ופגיעה בהכנסות המדינה. כל גוף כלכלי היה שואף להקטין את סעיף החייבים שלו מהר ככל האפשר וזאת לשם קבלת הכסף מוקדם ככל האפשר. עצם אי פעילותה של חברת אלקטרו חיפה בענין זה, יש בה להעיד על מלאכותיות העיסקה. 8. לא קיים חוזה כתוב בין המערערת לאלקטרו-חיפה, דבר שהוא תמוה נוכח ההיקף העצום של העיסקאות בין הצדדים. 9. בבדיקה פיזית שנערכה, נמצאה כמות רבה של סחורות מיובאות בקרטונים, כאשר באריזה החיצונית נכתב אלקטרו-חיפה, אך בתוך הקרטונים נמצאו גלילים של סרטי בידוד בהם נרשם שהיבואן היא המערערת. הסברי המערערת היו שונים וסותרים זה את זה. 10. הבדיקות מטעם מכון התקנים ביחד למטענים שיובאו ע"ש אלקטרו-חיפה, נעשו במחסני המערערת. בפני אנשי מכון התקנים הוצג המצג שמוצרי אלקטרו-חיפה זהים למוצרי המערערת. 11. מחמד שרים, כאשר נשאל מי הם לקוחות אלקטרו-חיפה, לא כלל בהם את המערערת. 12. קיימות סתירות רבות בעדויות של אנשי המערערת ואלקטרו-חיפה בשאלות הרלבנטיות. ג. עמדת המערערת. 1. נטל ההוכחה לענין טענות המשיב שמשמעותם למעשה היא פיקטיביות החשבוניות, או היותה של עיסקה העומדת מאחורי החשבוניות בדויה, היא על המשיב. 2. חברת אלקטרו חיפה היא חברה אמיתית ופעילה בתחומי הרשות הפלסטינית (להלן: "הרש"פ"). לא המערערת ייבאה את הטובין נשוא החשבוניות שבמחלוקת. אין זהות בינה לבין יבואנית הטובין, אלקטרו חיפה. הטובין נמכרו למערערת, בעסקאות אמיתיות, בתמורה ותוך הוצאת חשבוניות כדין. המערערת קנתה את הטובין לצורכי עסקיה ולשימוש בעסקה החייבת במס ואין ניכוי מס התשומות בגין העסקה מהווה "ניכוי שלא כדין". 3. חברת אלקטו-חיפה אינה חברת קש בשים לב לנתונים אלה: בתקופה הנדונה אלקטרו חיפה יבאה סחורה בסך של 8,175,863 ש"ח F.I.C (מחיר הספק בחו"ל בתוספת ביטוח והובלה). בין החודשים יוני 1998 למאי 1999 מכרה אלקטרו חיפה מוצרי חשמל בסך של 6,145,149 ש"ח (כולל מע"מ) לקמעונאים בשטחי הרשות הפלשתינאית. בנוסף, מכרה אלקטרו חיפה סחורות ע"ס 5,507,555 ש"ח למערערת ובסה"כ הגיעו המכירות לסך של 11,652,704 ש"ח. לאלקטרו חיפה כחברה סיטונאית היו למעלה מעשרים לקוחות בשטחי הרש"פ, לקוחות אלה היו חנויות קמעונאיות אשר הזמינו את הסחורה טלפונית ומכרו אותה ללקוחות פרטיים. אלקטרו חיפה הינה בעלת חשבונות בנק בשטחים אשר כל פעילותה הכספית מתנהלת בהם. אלקטרו חיפה מממנת באופן עצמאי, דרך חשבונות אלה, את כל רכישותיה בחו"ל (על-ידי מכתבי אשראי) וכן מבצעת מהם את כל התשלומים האחרים בהם היא חייבת. כמו כן, אלקטרו חיפה מפקידה לחשבונות אלה את כל התקבולים המגיעים לה, בין אם מקורם בלקוחות תושבי הרש"פ ובין אם אלה תקבולים שמקורם במערערת. אלקטרו חיפה רשומה כעוסק מורשה בשטחים ומשלמת את המע"מ אותו היא גובה באמצעות פנקסי תשלומים, כפי שהדבר נהוג בישראל. ניתן להיווכח מהתבוננות בדיווחים אלה, כי אלקטרו חיפה דווחה על סך עסקאות כולל מע"מ של 11,156,684 ש"ח לתקופה הרלוונטית ושילמה את המע"מ הנובע בגינם. סכום זה תואם את הסכומים המצטברים של העסקאות עם המערערת בתוספת העסקאות עם קמעונאים ברש"פ אשר סכומם 11,652,704. הטובין אשר חלק מהם נמכר למערערת יובאו על ידי אלקטרו חיפה. כל הרשימונים וחשבונות הספק של הטובין הנ"ל הם על שמה של אלקטרו חיפה (חשבונות הספק צורפו לתצהירו של רוזנברג וסומנו נספח ג') והיא נשאה בכל התשלומים הכרוכים בייבואם, הן לספקים בחו"ל באמצעות מכתבי אשראי כפי שאפשר ללמוד מדפי הבנק בבנק ANZ והן בהוצאות ההובלה מחו"ל, הביטוח, מסי היבוא ותשלומים בגין השחרור מהנמל. כך למשל בחודשים ינואר פברואר 1999, הופקדו בחשבון הבנק של אלקטרו חיפה סך בשקלים של 588,000 ש"ח שמקורם באלקטרו חיפה ובנוסף סך בשקלים בסך 2,628,910 ש"ח שמקורם ממספר רב של צ'קים אשר מהווים תשלומים של לקוחות אחרים. כך, למשל, ייבאה אלקטרו חיפה בע"מ נורות פלורוסנט W40 בין 28.5.98 לבין 31.1.99 בכמות של 501,800 יחידות, מתוך הכמות הנ"ל נמכרו למערערת 60,000 יחידות בלבד ואילו 441,800 יחידות נמכרו בשטחי הרש"פ (סדר גודל של כ- 15 מכולות של 40 רגל). בדיקה של המכירות ברש"פ מעלה, כי כמעט בכל חשבונית היתה מכירה של מוצר זה. 4. המערערת המשיכה לייבא סחורות לישראל במקביל לפעולתה של אלקטרו-חיפה. כאשר היה חוסר אצל המערערת בסוג מסוים של מוצרים, רכשה המערערת את המוצרים החסרים מיצרנים ישראלים, מיבואנים ישראלים וגם מאלקטרו חיפה. המכירה למערערת היתה רק חלק מעסקיה של אלקטרו חיפה ומן הצד השני, הרכישה מאלקטרו חיפה היתה רק חלק מזערי מהרכישות של המערערת. היקף הסחורות שרכשה המערערת מאלקטרו חיפה מחודש מאי 1998 ועד לסוף אפריל 1999 (התקופה הרלוונטית לעניננו) עומד על סך של 4,707,311 ש"ח בתוספת מע"מ (בסך 800,243 ש"ח). סכום זה לא הגיע ל- 8% מהיקף הרכישות הכולל של המערערת באותה תקופה. בתקופה זו יבאה המערערת באופן עצמאי סחורה בהיקף של כ- 21 מליון ש"ח ובנוסף רכשה מסוחרים ישראלים סחורה בהיקף של כ- 51 מליון ש"ח. בהודעתו מיום 16.2.99 (דף מס' 4 שורות 6-13 נספח ז1 לתצהירו של רוזנברג), דווח אגבריה על חלק מהספקים העיקריים מהם רוכשת המערערת סחורות וביניהם: פתיה, אטמור, אליהו תעשיות פלסטיק, אלקטרו אספקה, דיג תעשיות, געש מוצרי תאורה, זאב שמעון, ניצן את פרידברג, ופלאש תאורה. העיד עד התביעה מואפק, אשר שימש כמתמחה של רואה החשבון של המערערת, כי במסגרת תפקידו נהג לערוך בדיקות שוטפות של תקינות מסמכי הנהלת החשבונות של המערערת וכי לא היה כל הבדל בין אלקטרו חיפה לבין ספקים אחרים עמם עבדה המערערת (פרוטוקול 31.1.2001 ע' 13). מוחמד אגבריה אשר עובד במחסני המערערת העיד אף הוא, כי קליטת הסחורה מאלקטרו חיפה היתה כמקובל בקליטת כלל הסחורה אשר נכנסה למחסני המערערת, ולוותה במסמכים כגון תעודות משלוח או חשבוניות וכו'. בגין הרכישות של המערערת, הוציאה לה אלקטרו חיפה חשבוניות התחשבנות. המערערת ניכתה כמס תשומות את המע"מ שניגבה ממנה במכירות אלה, כמו בכל רכישה אחרת שביצעה. כאמור לעיל, אלקטרו חיפה מצדה דווחה אף היא על מכירות אלה לרשויות הרש"פ ושילמה מע"מ כחוק. חלק גדול מהיבוא נמכר ע"י אלקטרו-חיפה בשטחי הרש"פ. 5. אין כל פגם שיבואן "חדש" יהיה רשאי להסתמך על בדיקת התקינה שכבר בוצעה בעבר ולהעביר את המוצרים הזהים שיובאו על ידי בדיקת זיהוי בלבד (ללא בדיקת תקן חדשה). זהו המצב גם לגבי יבואנים שאינם קשורים קשר כלשהו ליבואן שביצע את בדיקת התקן. 6. המכירות מאלקטרו-חיפה למערערת נערכו בתנאים המקובלים בשוק. הטובין נמכרו למערערת במחיר ובתנאים עסקיים מקובלים אשר, בין היתר, כללו רווח יבואני סביר לאלקטרו חיפה ואשראי ממוצע של כ- 140 ימים כמקובל. המערערת שילמה באופן סדיר לאלקטרו חיפה בגין רכישותיה, בממוצע שולמו כ- 350,000 ש"ח לחודש (סה"כ תשלום של 5,507,555 ש"ח לחלק למספר חודשי התשלום בפועל). 7. אחוז הרווח במכירות בין אלקטרו-חיפה למערערת היה אותו אחוז רווח כמו במכירות של אלקטרו-חיפה ללקוחות ברשות והמחירים היו אותם מחירים. 8. הגלילים של סרטי הבידוד נשאו תאריך יצור 97. אלקטרו-חיפה החלה לייבא את הטובין נשוא הערעור רק באמצע 1998. המערערת יבאה את סרטי הבידוד בטרם החל הייבוא ע"י אלקטרו-חיפה, ומכאן שאך טבעי הוא, ששם היבואן יהיה שמה של המערערת. בשל העובדה שהמערערת רכשה כמות נכבדה של סחורות מאלקטרו חיפה, היו בידי המערערת ארגזים ריקים אשר עליהם היה רשום "אלקטרו חיפה". מטעמי נוחות שימשו ארגזים אלה לאכסון גלילי סרטי הבידוד, אשר יובאו בזמנו על-ידי המערערת. 9. המערערת לא הפיקה כל יתרון מכך שרכשה טובין מאלקטרו-חיפה. כפי שהוכח, אין יתרון כלכלי למערערת או לאלקטרו חיפה במכירות אלה מול מכירה לכל לקוח אחר, ואין כל חסכון במס במסלול היבוא והמכירה של המוצרים בין הצדדים. 10. המשיב מנסה לרמוז ל"קונסיפרציה" על רקע לאומני שכל מטרתה להעביר כספי מיסים לרש"פ במקום לישראל. יחוס מניע לאומני לאנשי עסקים - אינו משכנע. 11. אין זהות לא בבעלות ולא בפעילות בין המערערת לאלקטרו-חיפה. המערערת הוקמה בשנת 1986 ועוסקת בשיווק מוצרי חשמל וחומרי חשמל לקמעונאים ומפיצים בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית, למערערת משרדים ומחסנים באום אל פחם והיא מעסיקה כ- 40 עובדים ובנוסף חמישה סוכנים המפיצים את הסחורה בכל הארץ. בשנת 1994 החלה המערערת לייבא סחורות לארץ ובמקביל המשיכה ברכישת סחורות שיובאו על ידי אחרים או שיוצרו בארץ. המערערת ביצעה בתחילה מכירות של מוצרי וחומרי החשמל בשטחי הרש"פ, אך עם חלוף הזמן נתקלה המערערת בהתנגדות הולכת וגוברת של הרש"פ למכירת סחורה אשר לא יובאה במישרין על ידי חברה מהרשות. כתוצאה מכך, הוחלט להתחיל לייבא סחורה לאוטונומיה באמצעות חברה מקומית ברש"פ - אלקטרו חיפה. אלקטרו חיפה הוקמה בשנת 1994 ונרשמה ברמאללה - במשרדי רישום החברות של הרש"פ, מתוך מטרה כללית להרחיב את הפעילות ברש"פ. אלקטרו חיפה רכשה מחסן בשכם בשטח של כ- 200 מ"ר ומגרש לבניה בעיר טול כרם בשנת 1997. עד לשנת 1998 פעילות החברה היתה מועטת, ובשנת 1998 היא החלה כאמור ביבוא ומכירה בשטחי הרש"פ. הסחורות שיובאו על ידי אלקטרו חיפה נמכרו בשטח הרשות הפלסטינית באמצעות עובדים, תושבי הגדה המערבית, שהועסקו על ידה בהפצת הסחורה לקמעונאים הפזורים בכל שטחי הגדה המערבית. חלק מן הסחורה נמכרה למערערת, אשר מכרה מצידה אף היא ללקוחות ברש"פ וגם לאלקטרו חיפה. 12. אשר למסלול נסיעת הסחורות בדרך לרש"פ, הטובין נשוא המחלוקת הובלו מנמל אשדוד על-ידי תים בע"מ אשר הינה חברת ההובלות היבשתית העובדת עם חברת הספנות צים. אלקטרו חיפה ביקשה להתקשר ישירות עם חברת תים בחוזה ההובלה, אולם בבירור שערך חאלד אגבריה, התברר כי לתים היתה מדיניות שלא להתקשר בקשרים עסקיים עם חברות משטחי הרש"פ בגין חשש מקשיים בגביית חובות דמי ההובלה. מסיבה זו נאלצה המערערת להתקשר בהסכם ההובלה עם תים בנוגע לטובין שבמחלוקת, שיובאו על-ידי אלקטרו חיפה. אלקטרו חיפה שילמה למערערת את דמי ההובלה. באופן טבעי היות והמערערת שילמה בעבור המשלוחים, תעודות המשלוח נרשמו על שמה כך שהנהגים לא הכירו את חברת אלקטרו חיפה. תים בע"מ קבעה מדיניות של אי ביצוע הובלות לשטחי הרשות. עקב כך נרשם במסמכי ההובלה כי היעד הוא אום אל פחם אף כי היעד למעשה היה מחסום הכניסה לשטחי הרשות הפלשתינאית הנמצא כ- 500 מטר בלבד מאום אל פחם. בפועל, לא היתה שליטה לתים מלאה על כך שכל הנהגים אכן ימנעו מכניסה לשטחי הרש"פ. יש לציין, כי חלק מנהגי המשאיות הינם קבלנים עצמאיים שנשכרו על-ידי חברת תים. התשלומים שקיבלו עבור ביצוע ההובלה הנוספת מאום לא פחם אל המחסום או אל תוככי שכם נעשו במזומן ולא נתקבלה קבלה בגינם. נראה, כי מסיבה זו מכחישים הנהגים את ההסדרים שנעשו עימם. 13. הוראות אגף מכס ומע"מ (תאמ"ו) קבעו חובה לחתום על תצהיר, לפיו הסחורה שייבא תושב הרש"פ תימכר בשטחי הרשות בלבד. במסגרת מכתב שהוציא אברהם פרחי, סגן בכיר למנהל המכס ומע"מ, נדרשה דרישה דומה מיבואנים ישראלים, לפיה תמכר סחורה ששוחררה ואשר הוצהר כי יעודה ישראלי, אך ורק בתחומי ישראל. בפועל, היתה הקפדה על חתימה של תצהירים אלה על-ידי יבואנים תושבי הרשות ואי אכיפה של דרישה זו ביחס ליבואנים תושבי ישראל. אכן במשלוחים של אלקטרו חיפה הוגשו, בין יתר מסמכי שחרור, גם תצהירי מכירה, כאשר חלק מן הסחורה נמכרה לסוחרים ברש"פ והיתרה נמכרה למערערת. לטענת המערערת עובדה זו אינה גוררת את התוצאה כי החשבוניות שהוצאו ע"י אלקטרו חיפה למערערת בגין מכירות אלה אינה כדין. 14. לא התנהל דיון רציני בשלב ההשגה. ד. הראיות. הצדדים הביאו איש איש ראיות כדי לתמוך בעמדותיהם. המשיב הגיש תצהיר של מר שוקי רוזנברג, ממונה מדור בחקירות מכס ומע"מ חיפה, אליו צורפו מסמכים רבים וביניהם הודעות שנגבו מנציגי חברת ההובלה, מנהגים ומעובדי מכון התקנים. בתצהיר מופיעה התמצית של הודעות אלה כדלקמן: אגבריה מוסטפא: בהודעתו מיום 16.2.99 מסר כי חברת אלקטרו חיפה הוקמה על-ידי המשפחה עפ"י דרישת הרש"פ וכי אין בה שותפים מהאוטונומיה. כשנשאל מי קובע את המחירים בהם "נמכרו" מוצרים למערערת ענה: "הבעלים קבעו מד רווח שהוא משתנה לחשמל המשולש". בהודעה מיום 25.2.99 מסר בין השאר, כי לא ידוע לו על איסור חוקי לפרוק מכולה המיועדת לשטחי הרש"פ בשטח מדינת ישראל. מחמד שרים - מנהל השיווק של "אלקטרו חיפה": כשנשאל בהודעתו מיום 25.2.99 לגבי לקוחות גדולים של "אלקטרו חיפה", לא ציין את "חשמל המשולש" וטען שיש עוד מלבד אלה שציין אבל הוא לא זוכר. הנ"ל אישר כי הוא חתום על כל הצהרות היבואן והוסיף שהוא רשם את חשבוניות מס התחשבנות של חברת אלקטרו חיפה ולעיתים עשה זאת אדם בשם ג'מאל היושב שכם. איתן משה - מנהל תפעול "ת.י.ם": בהודעתו מתאריך 4.3.99 מסר הנ"ל כי אישר את ההסכם בין ת.י.ם לבין "חשמל המשולש" שנערך על-ידי נחום קריבושי על הובלת מכולות מנהל חיפה/נמל אשדוד לאום אל פחם. לדבריו, זהו ההסכם היחידי עם חברת "חשמל המשולש". עוד הוסיף כי אינו מכיר חברה בשם "אלקטרו חיפה" וכי היא אינה לקוחה של חברת "ת.י.ם". לטענתו, חברת "ת.י.ם" אינה מבצעת הובלה של מכולות לשטחי אוטונומיה משום שאין להם ביטוח על הובלות כאלו ואינם מכירים את נהלי המעבר במעברים. קריבושי נחתום - מנהל סניף אשדוד: בהודעתו מתאריך 11.3.99 מסר הנ"ל כי נוצר קשר בינו לבין חברת "חשמל המשולש" בתחילת 1998 ע"י אדם שהציג את עצמו בשם ד"ר חאלד לגבי הובלה של מכולות של המערערת באמצעות חברה על-ידי חברת "ת.י.מ" לאום אל פחם. לדבריו, אינו מכיר ואין לחברת "ת.י.מ" לקוח בשם "אלקטרו חיפה" וכל ההובלות בוצעו לאום אל פחם. לדבריו, חברת "ת.י.מ" אינה מבצעת הובלות לשטחים". גרוסמן דוד - סדרן בחברת "ת.י.ם": בהודעתו מתאריך 2.3.99 מסר הנ"ל כי הוא עובד מול ד"ר חאלד אשר מזמין את ההובלות עבור "חשמל המשולש" לאום אל פחם. כל ההובלות הן לאום אל פחם וכי חברת "ת.י.ם" אינה עושה הובלות לשטחים, לדבריו היעד בשטר המטען הוא יעד ההובלה היחידי בו תפורק המכולה. רוזנברג משה - סדרן "ת.י.ם" בחיפה: בהודעתו מתאריך 24.2.99 מסר הנ"ל כי הוא עובד מול ד"ר חאלד בחברת "חשמל המשולש" אשר מזמין את כל ההובלות של המכולות. לדבריו, אין הוא מכיר חברה בשם "אלקטרו חיפה". עוד הוסיף, כי חברת "ת.י.מ" אינה מבצעת הובלות לשטחים. ההובלה בתאריך 8.11.98 הוזמנה על-ידי חאלד עבור "חשמל המשולש" לאום אל פחם. עדויות הנהגים: נחקרו 60 נהגים מתוך 65 אשר ביצעו הובלות של מכולות לחברת "חברת המשולש". לדבריהם כל המכולות נפרקו באום אל פחם לרוב ב- 2 מחסנים השייכים לחברת "חשמל המשולש". עוד הוסיפו, כי מעולם לא הציעו להם כסף עבור פריקה של המכולות בשטחי האוטונומיה וגם אם היו מציעים להם כסף לא היו עושים כן. נערך מעקב ביחס למשאית מס' 88-897-00 על גביה הועמסה מכולה מס' 465-63-6 INBU אשר הותרה ברשומון 920410271, משאית זו נסעה לאום אל פחם, נעצרה לזמן מה בעסקה של המערערת ולאחר מכן הגיעה בסמוך למחסן המערערת, שם נפרקה תכולתה. בבדיקה פיזית שנערכה במחסן נמצאה כמות רבה של סחורות מיובאות בקרטונים. באריזה החיצונית של הקרטונים צוין באנגלית "אלקטרו חיפה", ואולם בתוך הקרטונים נמצא רולים של סרט דביק לבידוד חשמלי בו נרשם כי היבואן הינו חשמל המשולש. מטעם המערערת הוגש תצהירו של מוסטפא אגברייה, בעל מניות ומנהל אצל המערערת התומך בגירסת המערערת וגם לתצהיר זה צורפו מסמכים רבים. מצהיר זה אומר בתצהירו בין היתר: במהלך המכירות ללקוחות בשטחי האוטונומיה נתקלה המערערת בהתנגדות הולכת וגוברת של הרשות הפלסטינית, למכירת סחורה אשר לא יובאה במישרין על ידי חברה מהרשות. כתוצאה מכך, הוחלט להתחיל לייבא סחורה לאוטונומיה באמצעות אלקטרו חיפה בע"מ. אלקטרו חיפה התחילה בהתקשרות עם ספקים בחו"ל בתחילת 1998 והמשלוח הראשון שיובא על ידה, הגיע לישראל בחודש מאי 1998. הסחורות שיובאו על ידי אלקטרו חיפה נמכרו בשטח הרשות הפלסטינית לקמעונאים הפזורים בכל שטחי הגדה המערבית וחלק מן הסחורה נמכר לחשמל המשולש בע"מ (המערערת). הסחורה הופצה לסוחרי חשמל בשטחי הרשות הפלסטינית באמצעות עובדים, תושבי הגדה המערבית, שהועסקו על ידה בהפצת הסחורה. המערערת המשיכה במקביל לפעילות אלקטרו חיפה בע"מ, ביבוא סחורה על שמה לישראל ובהפצתה ושיווקה בארץ. כאשר היה חוסר אצל המערערת בסוג מסוים של מוצרים, רכשה המערערת את המוצרים החסרים מיצרנים ישראלים, מיבואנים ישראלים וגם מאלקטרו חיפה. היקף הסחורות שרכשה חשמל המשולש מאלקטרו חיפה בשנה שמחודש מאי 1998 ועד לסוף אפריל 1999, לא הגיע ל- 8% מהיקף הרכישות הכולל של חשמל המשולש באותה שנה. כל הטובין שנמכרו על ידי אלקטרו חיפה לחשמל המשולש (נשוא חשבוניות ההתחשבנות) יובאו על ידי אלקטרו חיפה. כל הרשימונים וחשבונות הספק של הטובין הנ"ל הם על שמה של אלקטרו חיפה, והיא נשאה בכל התשלומים הכרוכים בייבואם, הן לספקים בחו"ל והן בהוצאות ההובלה מחו"ל הביטוח והשחרור מהנמל. יתרה מכך, התשלום עבור עסקאות היבוא של אלקטרו חיפה בוצע, כפי שנהוג במקרים רבים, על-ידי הוצאת מכתבי אשראי מתאימים. בכל המקרים בוצעו התשלומים עבור הטובין שיובאו על-ידי אלקטרו חיפה באמצעות מכתבי אשראי של בנק ANZ בשכם - הבנק של אלקטרו חיפה. עלות מכתבי אשראי אלה חוייבה בחשבון הבנק של אלקטרו חיפה. הטובין נמכרו לחשמל המשולש במחיר ובתנאים עסקיים מקובלים אשר, בין היתר, כללו רווח יבואן לאלקטרו חיפה ותנאי אשראי המקובלים בשוק (בממוצע 150 ימים כמקובל בשוק מוצרי החשמל). תמורתן של העסקאות שולמה בפועל ע"י חשמל המשולש לאלקטרו חיפה, באמצעות שיקים מחשבונה של חשמל המשולש אשר נפרעו לחשבונה של אלקטרו חיפה. הטובין שנמכרו על-ידי אלקטרו חיפה לחשמל המשולש היו דרושים לחשמל המשולש לצורך עסקיה ולשם מכירה ללקוחותיה בישראל, וחלק גדול מהם אכן נמכר על ידה. לסיכום: עסקאות מכר בין אלקטרו חיפה לחשמל המשולש היו עסקאות אמיתיות בתמורה ובתנאים המקובלים והיו רק חלק מן הפעילות השוטפת הרגילה של כל אחת מן החברות. הטובין נשוא המחלוקת הובלו מנמל אשדוד על-ידי תים בע"מ, שהינה חברת ההובלות היבשתית העובדת עם חברת הספנות צים. כמפורט לעיל, יבוא הטובין שבמחלוקת נעשה ע"י חברת אלקטרו חיפהוגם הדוקומנטים של היבוא היו על שמה. אלקטרו חיפה ביקשה להתקשר ישירות עם חברת תים בחוזה ההובלה, אולם לתים היתה מדיניות שלא להתקשר בקשרים עסקיים עם חברות משטחי הרשות הפלשתינאית בגין חשש מקשיים בגביית חובות דמי ההובלה. בהקשר זה מן הראוי להדגיש, כי תים בע"מ לא היתה מוכנה להתקשר עם חברה משטחי הרשות הפלשתינאית גם לצרכי הובלה בתוך שטח ישראל. מסיבה זו נאלצה חשמל המשולש להתקשר בהסכם ההובלה עם תים בנוגע לטובין שבמחלוקת, שיובאו ע"י אלקטרו חיפה. נאמר לנו גם כי תים בע"מ אינה מבצעת הובלות לשטחי הרשות ולכן נרשם במסמכי ההובלה כי היעד הוא אום אל פחם ואולם היה ברור, גם לתים, כי היעד למעשה הוא מחסום הכניסה לשטחי הרשות הפלשתינאית הנמצא כ- 500 מטר בלבד מאום אל פחם. בפועל שילמנו "טיפים" לנהגי המשאיות שביצעו את ההובלות שיעברו את המחסום במרחק קצר ואז נפרקה הסחורה לתוך משאית של אלקטרו חיפה. במקרים רבים הסכימו הנהגים תמורת תשלום נוסף לנסוע עד שכם. יש לציין, כי נהגי המשאיות הינם קבלנים עצמאיים העובדים עבור חברת תים. התשלומים שקיבלו עבור ביצוע ההובלה הנוספת נעשו במזומן ולא הוצאה חשבונית עבורם. נראה כי מסיבה זו מכחישים הנהגים את ההסדרים שנעשו עימם. כאשר המכולה שנתפסה ב"מעקב": המכולה שיובאה על-ידי אלקטרו חיפה ברשימון 920410271 ואשר נתפסה על-ידי המכס בעקבות ה"מעקב" שבוצע, מעולם לא נפרקה במחסני המערערת. על-מנת לוודא את תכולת המכולה בטרם העברתה לשטחי הרשות נפתחה המכולה וממנה הורד משטח אחד בלבד של סחורה. אשר לתצהירי המכירה, הרי אלה נחתמו "בנלקו" על-ידי נציג אלקטרו חיפה והופקדו בידי עמילי המכס ללא כל קשר לייבוא ספציפי. המערערת לא היתה מודעת ל"חשיבותם", שהרי ידוע לכל כי מתבצעות עסקאות מכר בין שטחי הרשות לישראל, בשני הכיוונים, ללא כל הגבלה. חלק גדול מנותני ההודעות שצורפו לתצהירו של מר רוזנברג, העידו בפני ונחקרו על האמור בהודעותיהם. במסגרת זו העיד מנהל התפעול של חברת ההובלה תים, מר איתן משה, מנהל המשרד של תים באשדוד, מר קריבושי, סדרן החברה באשדוד, מר דוד גרוסמן וכן נהגים שביצעו הובלות עבור חברת תים, מר ששון יחזקאל, רזיאל פסחוב, קנצלקר דניאל, מישל אדוק, אליהו שרון, חמד אברהים עסעאד אבד, עובדי מכון התקנים פליימן גדי, רמי אייל, וכן עמיל המכס אדסבן שלמה, שנתן שירותים למערערת. כמו כן, הובא לעדות מר מחמיד מוופאק, מי שהיה בזמנים הרלבנטיים לערעור זה מתמחה בראיית חשבון אצל רוה"ח עמית שנתן שירותים למערערת וכן ד"ר חאלד אגבריה, אחד מבעלי המניות של אלקטרו חיפה וכן מר שרים מוחמד, בעל מניות ומנהל של אלקטרו-חיפה. המצהיר שוקי רוזנברג, נחקר על תצהירו וכך גם המצהיר אגברייה מטעם המערערת. איתן משה מחברת תים אמר שאין מרשים לנהגים מטעם תים להכנס לשטחי הרשות (ע' 3 ישיבה 10.7.00). את דבריו מאשרים קריבושי ודוד גרוסמן (ע' 6 (שם)). עד זה מספר שיש חברות שכן מובילות סחורה לשטחי הרשות (שם, ע' 6). העד אומר שהמערערת הזמינה הובלות מאשדוד לאום אל פחם ושילמה עבורן (ע' 6-7), העד קריבושי מעיד שהיה חריג אחד בו נהג המשיך בדרכו לקלקיליה בניגוד להוראות (ע' 9). ששון יחזקאל, אישר שקיימת הוראה מטעם תים שלא להכנס לשטחי הרשות. הוא מכחיש שפרק סחורה במחסום, אלא לדבריו פרק אותה בתוך העיר אום אל פחם (ע' 11). הוא אמנם נתבקש לשנות את מקום הפריקה למחסום בצומת מגידו, אך הוא לא הסכים לכך (ע' 12; 14). הנהג רזיאל פסחוב, אומר שקיבל הוראה להעביר סחורה לאום אל פחם והוא פרק את הסחורה בכניסה לעיר במחסן (ע' 16-15). הנהג קנדלקר, ביצע לדבריו הובלה לאום אל פחם ופרק סחורה במחסן בכניסה לעיר, שעליו היה רשום שם המערערת (ע' 17). לא הוצע לו לפרוק את הסחורה במקום אחר (ע' 18). אותם הדברים אומר הנהג מישל אדוק (ע' 19). הנהג אליהו שרון (ישיבה 31.1.02 ע' 1), נשאל אם קיבל גם טיפ (תשר) מהמערערת ואמר שהוא מעדיף לא לענות על כך (ע' 2). הנהג חמד איברהים (ע' 2 ישיבה 31.1.01) אומר שביצע הובלות עבור המערערת לאום אל פחם ולא נתנו לו טיפ כדי שיעביר הסחורה למקום אחר. הוא אינו מכיר את אלקטרו-חיפה. עובד מכון התקנים מר פליימן, סיפר שהוא עורך בדיקות תקינה לטובין מיובאים בעיקר למנורות, ציוד משרדי ומיקרוגלים והוא מכיר את אלקטרו-חיפה. הבדיקה נעשית בדוגמאות של הטובין שהן נחשבות כאב טיפוס. מקום הבדיקה במעבדות המכון. כשמדובר בחברות בעלות וותק ואמינות, עורכים אנשי אותן חברות בעצמן את הדגימה (ע' 21). אם נערכו בדיקות למוצרים מסוימים, רשאי היבואן החדש המיבא מוצרים זהים, להסתמך על אותן בדיקות וכל מה שנדרש הוא בדיקת זיהוי. כלומר, בדיקת התאמת הפריט לאב טיפוס שנבדק ולא בדיקת תקן חדשה (ע' 22-3). עם זאת, בכל משלוח ומשלוח, יש לערוך בדיקה חלקית במעבדת המכון (ע' 22 (שם)). עובד מכון התקנים רמי אייל, אומר שסחורה המיועדת ליבואן מהשטחים עוברת במכס בדיקה פיזית בטחונית (ע' 25). היו מקרים שבהם בדיקות אב טיפוס נערכה ע"י אלקטרו-חיפה. תוקף בדיקת אב טיפוס 4 שנים (ע' 26). לעד זכור שד"ר חאלד אגברייה אמר לו שהרשות אינה רואה בעין יפה יבוא סחורות לרשות דרך ישראל, לכן החלו לשחרר סחורות של אלקטרו-חיפה (ע' 26-7). עמיל המכס שלמה ארסבן, אומר שטיפל בעניני המכס של המערערת ושל אלקטרו חיפה בנפרד (ע' 28). עבור שירותים שניתנו לאלקטרו-חיפה הוא קיבל תשלום מאלקטרו-חיפה ובגין שירותים שניתנו למערערת שילמה המערערת. שתי החברות שילמו בשיקים המשוכים על בנקים שונים (ע' 28). ביום 23.12.98 הוציא אברהם פרחי, סגן בכיר למנהל מכס ומע"מ, חוזר לסוכני המכס (מע1/) בו נאמר שהיבואנים נדרשים לחתום על הצהרה כי הטובין מיועדים במלואם לשטחים. מאידך, נקבע כי כל יבואן המשחרר טובין החייבים מס קניה לצריכה בישראל ולא ברש"פ, יהיה חייב לצרף לרשומון הצהרה, בה הוא מצהיר, כי הטובין מיועדים למכירה בישראל ואינם מיועדים למכירה בשטחי הרשות. לדברי העד, רוב היבואנים לא פועלים לפי חוזר זה וזאת מתוך מחאה (ע' 30). אם "נתפס" יבואן בהעדר הצהרה, אין הדבר מונע את שחרור הטובין במכס (ע' 31). מר מוופאק מחאמיד שניהל את חשבונות המערערת סיפר (ישיבה 31.1.01), שנתקל בקניות של סחורה של אלקטרו-חיפה שעשתה המערערת. אלקטרו-חיפה לא היתה ספק חריג. האשראי שהיה ניתן על-ידי הספקים למערערת והוא נע בין שוטף + 120 עד לשוטף + 180 (ע' 13). הוא עסק רק בניירות ולא ראה אספקת סחורה במו עיניו (ע' 14-15). המצהיר יהושע רוזנברג מטעם המשיב אמר בחקירתו (10.7.00), כי נעשו בדיקות מי שילם לחברת תים בגין ההובלות והתברר שהתשלומים נעשו בשיקים משוכים ע"ח הבנק של המערערת (ע' 34). רוזנברג מסכים שחלק מהסחורה שבגינה הוצאו החשבוניות נמכרה באיזור הרשות (ע' 39). הוא לא יכול היה לבדוק את החשבוניות שהוציאה אלקטרו-חיפה ללקוחות בשטחים (ע' 41) וכן את מערכת הספרים של אותה חברה (ע' 45). רוזנברג מודה, שהתשלום לעמיל המכס נעשה על-ידי אלקטרו-חיפה (ע' 41). העד לא מכיר את תנאי האשראי בענף החשמל. לדבריו, אין נוהג כללי בענין זה והכל תלוי במה שמוסכם בין הספק ללקוח (ע' 43). את חישוביו לענין המכר לצורכי מכס, הוא עשה כדלקמן: הבסיס הוא המחיר בשער הנמל לפי חשבון הספק בחו"ל, כשהוא מוכפל במדד ולמחיר זה הוסף מחיר ההובלה הימית והביטוח (ע' 44). הוא הודה שהיה מקום להכניס לחישוב את מיסי היבוא, אך אלה אינם עולים על 10% (ע' 44). הוא הסכים שיש להביא בחשבון גם הוצאות עמילות המכס, הוצאות הובלה בארץ וכן הוצאות כלליות (ע' 45). העד מסכים כי במעקב אחרי משאית 88-897-00 שבו נמצא כי נפרקה ממנה סחורה במחסני המערערת באום אל פחם, מה שפורק מהמשאית היה רק משטח או שתיים מהמכולה ולא כל המכולה (ע' 46) וכי המשאית נעצרה (ע' 50). המצהיר מוסטפא אגברייה אומר (בעדותו ישיבה 31.1.02), כי את המחירים ומועדי התשלום בגין הסחורה שיבאה, קבעה אלקטרו-חיפה (ע' 19). לא היה כל הסכם כתוב בין המערערת לאלקטרו-חיפה, כמו שלא היה עם ספקים אחרים (ע' 20). הנהגים קיבלו טיפ מאלקטרו חיפה ולא מהמערערת כדי להביא את הסחורה למחסום (ע' 21). הטיפים האלה הגיעו עד ל- 500 ש"ח בכל פעם (ע' 22). תשלומים אלה לא מצאו ביטויים בספרי אלקטרו-חיפה, שכן בשטח הרשות "ההוצאות עדיין לא כל כך מוכרות בצורה שוטפת" (ע' 22). אלקטרו חיפה שילמה את כל ההוצאות הכרוכות בהובלה מן הנמל בעמלות של מכתבי האשראי ובהוצאות עמילות המכס (ע' 24). לאלקטרו חיפה שהוקמה ב- 1996 והחלה לפעול ב- 1998 (ע' 26), יש רכוש בשטח הרשות, כולל מגרש, כרם ומחסן בשכם (ע' 25). אלקטרו-חיפה לא היתה חברת בת של המערערת (ע' 26). העד מוחמד אגברייה, בנו של מוסטפא אגברייה ומבעלי המערערת מוסר בחקירתו (ישיבה 18.2.01), כי הסחורה שהגיעה למערערת מאלקטרו-חיפה לוותה במסמכים כגון: חשבונית ותעודת משלוח, כמו סחורה שנתקבלה מספקים אחרים (ע' 4-5). שרם מוחמד אומר בחקירתו (ישיבה 18.2.01) שלאלקטרו-חיפה היו לקוחות רבים בשטחי הרשות. אלה כללו בעיקר חנויות של חומרי חשמל (ע' 7). ההזמנות נעשו בטלפון והוצאו חשבוניות. אלקטרו חיפה הגישה דו"חות מע"מ לרשות ושילמה את המע"מ (ע' 7). הסחורות שיובאו מחו"ל היו מגיעות לשכם דרך המחסום שליד אום אל פחם, שם היו פורקים כ- 80% מהסחורה, והיתרה הועברה לשכם ע"י נהגים שנכנסו לעיר. נהגים אלה קיבלו תוספת של 300-400 ש"ח (ע' 8). סחורה שנמכרה למערערת שולמה בשיקים וניתן למערערת אשראי (ע' 8). המחירים שנקבעו למערערת היו זהים למחירים שנדרשו מלקוחות ברשות (ע' 11). ד"ר חאלד אגברייה אישר (ישיבה 18.2.01), שמה שכתוב בהודעותיו לחוקרי מע"מ משקף את אשר אמר, אבל הוא היה במצב של התרגשות. בין היתר, עקב צעקות שצעק עליו החוקר ועקב איזכור העובדה שאחד הנחקרים במע"מ התאבד. יש דברים שאמר שלא נרשמו (ע' 13-14). לדבריו, מי ששילם בפועל בגין הובלות מהנמל היתה אלקטרו-חיפה (ע' 15), אך ההסכם נערך עם המערערת, שכן תים לא רצתה לעשות הסכם עם חברה מהשטחים (ע' 16). ה. דיון ומסקנות. 1. עמדת המשיב, משמעותה היא למעשה, כי החשבוניות שהוצאו על-ידי אלקטרו-חיפה למערער, הן פיקטיביות, באשר מאחוריהן לא עמדה כל עיסקה, שכן בפועל מי שייבא את הסחורה והוביל אותה מהנמל למחסנים באום אל פחם היתה המערערת וכי הסחורה יועדה למכירה בשטח ישראל. 2. אין ספק, כי נטל השכנוע בטענה זו הוא על המשיב (ראה ע"א 3758/96 סלע חברה למוצרי בטון בע"מ נגד מנהל המכס ומע"מ, מיסים י"ג4/ עמ' ה5-). 3. אני סבור, שהמשיב לא עמד בנטל המוטל עליו. אמנם קיימים חשדות רציניים כנגד המערערת, מה גם שקיימות סתירות לא מועטות בהודעות ובעדויות של אנשיהם, אך סבורני שאין בחשדות אלה די על מנת לקבוע באופן פוזיטיבי כי אכן מדובר בעיסקה למראית עין. אנמק את דברי: (א) באשר לטענות הנוגעות לליקויים בתאריכים ומספרי החשבוניות - טענות אלה, לא הועלו לא בכתב התשובה, לא בתצהיר מטעם המשיב ולכן לא היתה למערערת אפשרות להתגונן בפניה וליתן הסברים שאולי היו לה בנידון. לפיכך, אין לקבל הנמקה זו. (ב) עצם העובדה שקיימת קירבת משפחה ואף זהות בין בעלי השליטה במערערת ובאלקטרו-חיפה, אין בה כדי להצביע על כך שהעיסקאות נשוא החשבוניות הן פיקטיביות. לא הוכח, כי חברת אלקטרו-חיפה היא "חברת קש", שאין לה פעילות עסקית. הוגשו חשבוניות מכירה ללקוחות. לאלקטרו-חיפה היו חשבונות בנק פעיל בבנק בשכם ולא הוכח שאלה הן פיקטיביות. אני ער לעובדה שלמשיב לא היתה היכולת לערוך חקירה מעמיקה לגבי פעילות אלקטרו-חיפה באיזור וכן גם לחוסר שיתוף הפעולה מצד אנשי המערערת בענין זה, אך קושי זה אינו תחליף להוכחה שהחשבוניות שהוצאו לכאורה ללקוחות אלקטרו-חיפה בשטחים - אינן נכונות (נספח ו' לתצהיר מוסטפא אגברייה). (ג) הנקודה העובדתית המרכזית שבמחלוקת ושיש לה חשיבות רבה בבחינת אמיתות העסקאות בין המערערת לבין אלקטרו-חיפה, נוגעת לשאלה האם הסחורה שיובאה לכאורה על ידי אלקטרו-חיפה מצאה דרכה כולה למחסני המערערת לאום אל פחם, או שמא כטענת המערערת, רוב הסחורה הועברה לאיזור אם במחסום הצבאי ליד אום אל פחם או בהובלה ישירה לשכם. (ד) תפיסת משאית אחת שהספיקה לפרוק משטח או שניים במחסני המערערת, היא אמנם מחשידה, אך מאחר והמשאית נעצרה בשלב מוקדם, קיימת אפשרות שיתרת הסחורה לא היתה מפורקת אף היא במחסני המערערת אלא היתה ממשיכה בדרכה (לפחות) עד המחסום ופורקת שם. (ה) העובדה שההתקשרות עם חברת ההובלה היבשתית תים נעשתה עם המערערת ולא עם אלקטרו-חיפה, יכולה להיות מוסברת בכך שמדיניות חברת תים היתה שלא לבצע הובלות לשטחים. סדרן העבודה בתים, מר דוד גרוסמן, בהודעה ט5/ אומר, שהיתה בקשה מפורשת מתים לבצע הובלות לאזור הרשות, אך תים סירבה בהתאם למדיניותה. עצם העלאת בקשה זו, יש בה לכאורה להצביע שלא היתה כוונה שכל הסחורה המיובאת תמכר בארץ. הבעיה היא, האם גירסת המערערת בדבר תשלומים לנהגים ע"מ שיובילו הסחורה למחסום ("טיפים"), גירסה שהובאה על-ידי מוסטפא אגברייה והן על-ידי מוחמד שרם, היא נכונה. בענין זה, יש להתיחס בזהירות לעדויות הנהגים, שהרי מדובר בכסף "שחור" שעליו אין מדווחים ובעיקר כאשר הובלות כאלה נוגדות את מדיניות המעסיק תים. בנסיבות אלה יש חשש שמא הנהגים מתוך אינטרס שלהם לא יגלו את כל האמת. מעדויות חלק מהנהגים עולה לכאורה, לפחות הודאה שהיו הצעות מלוות בפיתויים כספיים להעביר סחורות למחסום או גם לתוככי שכם (ראה עדות ששון יחזקאל ע' 12). אותו עד אמר דברים יותר מפורשים בהודעתו בפני חוקרי מע"מ (נספח א13/ לתצהיר רוזנברג). שם אמר, כי תחילה פירק מספר משטחים במחסן של המערערת באום אל פחם ואח"כ הופיע אדם עם זקן במרצדס שחורה וביקש ממנו להפסיק הפריקה ולפי בקשה הוא הוביל את הסחורה למחסום בצומת מגידו. כך למשל מישל אדוק אמר, שלא היתה בעיה מבחינתו לנסוע עד למחסום שנחשב בעיניו עדיין כחלק מאום אל פחם (ע' 19-20, ישיבה 10.7.00). אליהון שרון, העדיף שלא לענות על השאלה אם קיבל "טיפ" בקשר להובלות לאום אל פחם ותשובתו המתמחקת מצביעה אולי על כך שיש לו מה להסתיר. לאור האמור, אינני מוכן לסמוך על דברי הנהגים ולהסיק מהם כאילו כל הסחורה נפרקה במחסני המערערת בשטח ישראל. וכי דברי עדי המערער בענין זה - אינם נכונים. (ד) הוכח, כי המערערת יבאה בתקופה הרלבנטית סחורות באופן עצמאי ושלא באמצעות אלקטרו-חיפה וכן רכשה סחורות מסוחרים ישראליים בכמויות הגדולות פי כמה מהכמויות שלפי הנטען רכשה מאלקטרו-חיפה. (ה) לא הוכח, כי ההתחשבנות שבין המערערת לאלקטרו-חיפה בנושאי אשראי, היתה שונה מדרכי ההתחשבנות שבין אלקטרו-חיפה לבין לקוחות של אלקטרו חיפה בשטחי הרשות. (ו) דרכי החישוב של רוזנברג של אחוז הרווח לוקים בפגמים שונים, כגון אי לקיחה בחשבון של מסי היבוא, תשלומים לסוכני המכס, הוצאה, הובלה והוצאות כלליות. כמו כן לא מצאתי בסיכומי המשיב תשובה ראויה להשגת ב"כ המערערת על נוסחת חישוב הרווח בה השתמש המשיב. דהיינו: הכנסות חלקי הוצאות בעוד שהנוסחה הנכונה היא הכנסות פחות הוצאות חלקי הוצאות. (ז) גם ענין הסרט הדביק והקרטונים, יכול להיות מוסבר בכך שמדובר בגלילים שיוצרו בשנת 97, בטרם החלה אלקטרו-חיפה ליבא סחורה ולכן קיימת האפשרות שמדובר ביבוא על ידי המערערת בטרם החלה אלקטרו-חיפה בפעילותה. יודגש, כי כמובן שאין מדובר בהוכחה אוביקטיבית שמוצר שיוצא בשנת 1997 יובא סמוך ליצורו, אבל עצם קיומה של אפשרות כזו, יש בה כדי להחליש את משקל הראיה או לחזק את עמדת המערערת. (ח) גם ההסתמכות של אלקטרו-חיפה על בדיקות תקן של מוצרים שיובאו על-ידי המערערת, אינה יכולה לשמש הוכחה בדבר הפיקטיביות של היבוא על-ידי אלקטרו-חיפה נוכח עדות אנשי מכון התקנים, כי קיימת אפשרות להסתמך על בדיקות תקינה שנערכו בעעבר על ידי יבואן כלשהו גם אם אין לו קשר ליבואן המבקש להסתמך כאמור. במקרה כזה, נעשית רק בדיקה של זיהוי המוצר המובא עם מוצר שנבדק בעבר. אינני סבור, שאם נערכו בדיקות של מטענים ע"ש אלקטרו-חיפה במחסני המערערת, יש בכך להעיד שהסחורה כולה נשארה בארץ, שהרי יתכן שמכל משלוח הושארו רק דוגמאות במחסני המערערת. (ט) מעדות עמיל המכס ארסבן עולה, כי מבחינת מסמכי המכס המוצרים שיבאה אלקטרו-חיפה הם לצריכה באוטונומיה גם אם מצאו חלק מהסחורות דרכן למחסני המערערת כשיעודם הוא ישראל, יתכן שיש באמור הפרות של הוראות המכס (הפרות שבמשמעותן האזרחיתוהפלילית איני דן כאן), אם אין בכך להצביע על כך שהמערערת היא זו שיבאה את הסחורה ולא רכשה אותה מהיבואן אלקטרו-חיפה. סיכומו של דבר, ולמרות היסוס מסוים החלטתי לקבל את הערעור. בשים לב לכך שאנשי המערערת לא שיתפו פעולה באופן מלא בשלב החקירה, אינני עושה צו להוצאות. מיסיםחשבוניתפלסטינים