פסק דין 1. ערעור על חיוב מבנה תעשייתי של המערערת, הנמצא ברח' המנוף 4 רחובות בתשלום ארנונה החל משנת המס 2003, לאחר שעד אז, היינו עד שנת המס 2002 (כולל), הופטר הנכס מתשלום ארנונה בשל היותו בלתי ראוי לשימוש, לפי קביעת המשיב ו/או ועדת הערר שדנה בכך. הערר שהוגש ע"י המערערת לגבי שנת המס 2003 נדחה (ביום 19.8.05) ע"י ועדת הערר, אשר קבעה כי המבנה ראוי לשימוש ועל כן בר חיוב בארנונה ומכאן הערעור שבפני. 2. המערערת מלינה על דחיית הערר ע"י ועדת הערר, ללא שנתנה לה ולבא כוחה המטפלים בענייניה, הזדמנות להופיע בפניה להעלאת טענותיה ולהציג ראיותיה. לטענת בא כוחה התקבלה החלטת ועדת הערר על יסוד כתבי טענות בלבד ללא בחינה ראייתית עובדתית, כפי שהיה עליה לעשות בטרם דחיית הערר. בדיון שהתקיים בפני ביום 2.3.06 הוסכם כי "המערערת מוותרת על זכותה להופיע שוב ולטעון בפני ועדת הערר, אשר על החלטתה הגישה את הערעור הנוכחי". משכך, תוהה אני מה מצא בא כוחה להעלות בסיכומיו טענות בדבר אי מתן זכות הטיעון בפני הועדה ולדרוש ביטול החלטתה עקב כך, ובו בזמן לוותר על זכות זו, שנשללה מהמערערת, לטענתה. 3. עיינתי בטענות האחרות שהעלתה המערערת בסיכומיה ולא מצאתי בהן ממש. א. שוכנעתי כי ניתנה למערערת האפשרות וההזדמנות לשטוח את מלוא טענותיה העובדתיות והמשפטיות בפני ועדת הערר ואף להגיש "טיעון משלים", לאחר הגשת כתב הערר, אשר במסגרתו הציגה מסמכים וראיות, לא נמנעה ממנה. אין חולק כי ועדת הערר הוסמכה לדון ולהכריע בערר על יסוד החומר הכתוב שהובא בפניה, ואין מוטלת עליה החובה לקיים דיון בנוכחות המערער, אלא אם כן, התבקש דיון כזה. (ראה תק' הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת הערר) 1977. דיון כזה לא התבקש ע"י המערערת בשום שלב ועל כן אין להטיל דופי דיוני בדיון שהתקיים בועדת הערר ובהחלטה שהתקבלה לדחות את הערר. ב. הטענה כי החלטת ועדת הערר לגבי שנת המס 2002, לפיה המבנה עדיין לא הושלם, ולפיכך פטור בעליו מתשלום ארנונה, החלטה זו מהווה מעשה בית דין וקיים השתק פלוגתא במחלוקת עובדתית זו - טענה זו יש לדחות. לא הרי קביעה עובדתית של הועדה בשאלה האם בנייתו של מבנה מסוים הושלמה, אם לאו, בשנת מס מסוימת, כהרי קביעת אותה ועדה באותה סוגיה, לגבי שנת מס אחרת. אם תגרוס כך, ניתן יהיה להחיל קביעות הועדה בדבר מצב המבנה בשנה מסוימת גם לגבי שנות מס מאוחרות יותר על פי הכללים בדבר השתק פלוגתא, אף אם בינתיים הושלמה הבניה והנכס אוכלס. מטיבם של דברים ועל פי דרכו של עולם, עובדות מעין אלה, משתנות עם חלוף העתים, לא ניתן למנוע, על כן, דיון והחלטה מחודשת לגבי חיובים בשנות מס אחרות, רק משום ששנה קודם לכן התרשמו חברי ועדת הערר כי המבנה טרם הושלם ופטרו מתשלום ארנונה באותה שנת מס. זאת ועוד: נקבע לא אחת ע"י בתי המשפט כי כל שנת מס עומדת בפני עצמה וניתן לקבוע לגבי כל אחת מהן קביעות עובדתיות שונות שאינן בהכרח זהות לקביעות שנעשו לגבי שנות מס אחרות. (ראה ע"ש 1761/93 כהן - עיריית תל-אביב). ג. ועדת הערר בחנה את החומר העובדתי והראייתי שהונח בפניה ע"י שני הצדדים, לרבות העובדה כי על פי שלטים שנתלו במבנה ב-2003 הועמדו היחידות שבו להשכרה והעובדה כי תעודת ט'4 המעידה על השלמת המבנה ניתנה לגבי קומת הקרקע וקומת הביניים ב-2004 וחלק מהן מושכר בפועל. נסיבות אלה ועובדות נוספות, כמו מצב קירות הפנים (מסוידים) קיומם של נקודות חשמל מוכנות לשימוש וכיוצא באלה עובדות - כל אלה מצביעות על האפשרות להשלים את הטעון השלמה (אם יש עדיין צורך בעבודות משלימות) תוך פרק זמן קצר. מקובלת עלי טענת ב"כ המשיבה, לפיה הסיבה היחידה לאי אכלוס כל היחידות במבנה נעוצה באי מציאת שוכרים ולא בשל אי השלמת המבנה. משכך ולנוכח העובדה כי השלמת העבודות שנותרו על מנת להשמישו ולקבל תעודה המעידה על השלמת הבניה ואישור לאכלוסו (ט'4), תארך זמן קצר ותהיה כרוכה בהשקעה סבירה שאינה משמעותית באופן יחסי (ראה המסמכים והתצהירים שצורפו לסיכומי המשיב). 4. בנסיבות אלה, לא יינתן פטור מתשלום ארנונה למבנה של המערערת לפי סעיף 330 לפקודת העיריות. כך נקבע לא אחת על ידי בתי המשפט. בדין דחתה, איפוא, ועדת הערר את הערר של המערערת בענין זה, בקובעה כי המבנה, בהיותו ראוי לשימוש, בר חיוב הוא בתשלום ארנונה החל משנת המס 2003. 5. ערעורה של המערערת נדחה. המערערת תשלם למשיב את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.20,000 ש"ח בצרוף מע"מ ובצרוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום עד התשלום בפועל. הפקדון שהופקד ע"י המערערת יועבר למשיב על חשבון החיוב בהוצאות, כאמור לעיל. תעשיה (ארנונה)מבנהארנונהתעשיה