שאלות הבהרה לחוות דעת על קרע בכתף 1. בפנינו תביעת התובע כנגד החלטת הנתבע (להלן-המוסד) מיום 6.2.02 שדחה תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מתאריך 1.5.00. על פי החלטת המוסד, לא הוכח שנגרם ארוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו. אף אם היה ארוע, הנזק הרפואי אינו תוצאה של הארוע הנטען. 2. העובדות הרלוונטיות כפי שהסכימו עליהם הצדדים (לאחר דיון קצר שקוים להוכחות) הן כדלקמן: א. התובע יליד 1957 והוא נהגו של מנכ"ל בנק המזרחי. ב. ביום 1.5.00 במהלך נהיגה במסגרת העבודה, בלם את הרכב שבו נהג, באופן פתאומי. תוך כדי בלימה שלח את ידו בתנועה אינסטיקטיבית אל המושב שמימינו. התנועה היתה חדה ופתאומית. מיד בסמוך לכך חש בכאב קל. ג. לטענת התובע, כאביו הלכו והתגברו. התובע פנה לראשונה לטיפול רפואי ביום 8.6.00. 3. המחלוקת שבין הצדדים מתמקדת בשאלת הקשר הסיבתי שבין הארוע כמתואר בס' 2 ס"ק (ב) לעיל לבין הבעיה הרפואית ממנה סובל התובע בכתפו. לצורך בחינת קיומו של קשר סיבתי מינה בית הדין את המומחה היועץ הרפואי ד"ר אליהו סלטי. אלו הן השאלות שהופנו אל המומחה, ותשובותיו, של המומחה בהתאמה. ש. מהי הבעיה ממנה סובל התובע בכתפו. ת. מעיון בתיקו של התובע נראה כי הוא סובל מקרע של גיד של שריר ה- supraspinatus . שריר זה הוא אחד מארבעת השרירי ה"שרוול המסובב". קרע של הגיד מתרחש לעיתים בעקבות חבלה (תמיד חבלה ישירה) ולעיתים קרע ניווני הנגרם ספונטנית עקב התפתחות שינויים ניוונים של הגיד. ש. האם לדעת המומחה יש קשר סיבתי בין הארוע המתואר לעיל, לבין הבעיה ממנה סובל התובע בכתפו. ת. נראה כי אין קשר סיבתי בין המחלה בכתפו של התובע לבין האירוע המתואר מיום 1.5.00 וזאת מהנימוקים הבאים: א. קרע חבלתי כפי שאובחן בכתפו של התובע אינו יכול להתרחש בעקבות "תנועה לא מבוקרת" של היד כפי שמתואר בכתב ההחלטה. ליצירת קרע טראומתי כמו זה שאובחן בכתפו של התובע יש צורך בחבלה ישירה לכתף או לחלופין נפילה ובלימת הנפילה על ידי הושטת יד לפנים. ב. אמנם על פי הרישום בכתב ההחלטה של ביה"ד פנה התובע לראשונה לטיפול ב- 8.6.00 אם כי על פי הרישומים הרפואיים נראה כי הוא פנה לטיפול רק ב- 20.6.00. בכל מקרה חלף זמן רב מיום החבלה ועד פנייתו הראשונה לטפול רפואי. גם אם נניח כי התובע המתין בתקווה שהכאב יחלוף, הרי שעוצמת הכאב וההגבלה הכואבת בתנועת הכתף אינה מאפשרת להמתין זמן רב כל כך עד הפניה לרופא. 4. על פי בקשת התובע הופנו אל המומחה שאלות הבהרה. אלו הן השאלות שהופנו ותשובות המומחה, כפי שניתנו, בהתאמה. ש. האם תהליך ניווני או טראומה יכול להוביל לקריעה חלקית של גיד השרירsupraspinatus או רק קריעה של כל הגיד? ת. תהליך ניווני/טראומה יכולים להוביל לקרע חלקי או לחלופין קרע מלא של גיד השריר הסופרספינטוס. ש. האם נכון כי מתיחה חזקה ופתאומית של הכתף מעמיסה עומס רב על הגיד? ת. לא נכון. בתשובה 2ב' בחוות דעתי מיום 30.5.03 הובהר באלו מצבים יתכן קרע של הגיד ב"שרוול המסובב". קרע של הגיד יתכן לאחר "חבלה ישירה לכתף או לחלופין נפילה ובלימת הנפילה על ידי הושטת היד לפנים". "מתיחה חזקה ופתאומית" של הכתף אינה מעמיסה עומס רב על הגיד. עומס רב אינו מושג רפואי שיש בו כדי ליצור פתולוגיות כלשהן. מאידך בעת מתיחה חזקה של הכתף יתכן כי יגרם נזק לקפסולת המפרק, היא מעטפת המפרק או לחלופין תתכן פריקה של הכתף. ש. האם יתכן קרע חלקי בגיד ולא קרע מסיבי של כל הגיד שהתפתח עם הזמן לקרע נרחב יותר עד לקרע מלא, האם יתכן שהתובע סבל מקרע חלקי בגיד מבלי ששם לב לכך? ת. בהחלט יתכן. שינויים ניווניים של הגיד המביאים לבסוף לקרע עצמוני של הגיד הם תהליך "מתפתח". השינויים הניוונים כמו גם הקרע מתפתחים באיטיות ובהדרגה מקרע חלקי ועד ורגע בו נקרע הגיד לגמרי וכל זאת ללא כל חבלה קודמת (אופי החבלה תואר בתשובה קודמת ובחוות דעתי מיום 30.5.03). לפיכך בהחלטת יתכן מצב בו התובע סבל מקרע חלקי של הגיד מבלי ששם ליבו לכך. ש. מהו לדעת המומחה זמן סביר למי שסובל מקרע בגיד (חלקי או מלא) לגשת לטיפול רפואי. ת. מס' שעות עד יממה. קרע חבלתי של הגיד הוא אירוע טראומתי חריף המלווה בכאבים עזים שלא ניתן להתעלם מהם וחוסר יכולת להניע את הכתף אלא בכאב עז. עצמת הכאב קשה מנשוא והחולה נזקק מיד לעזרה רפואית. ש. האם קרע חלקי יגרום במקרים מסויימים לכאב המום יותר מאשר קרע נרחב יותר, האם במקרהו של התובע מדובר בקרע חלקי. ת. עוצמת הכאבים אינה דבר קבוע ומוחלט. לא ניתן להגיע לאבחנות רפואיות על פי עוצמת הכאב. עוצמת הכאב משתנה מאדם לאדם על פי כושר סבילותו לכאב וללא תלות בקרע חלקי/קרע מלא. 5. אלו הם עיקרי טענות התובע המבקש מאיתנו לקבוע כי נתקיים הדרוש על מנת לקבוע כי ארעה לו תאונת עבודה: א. הרופא בחר שלא לבדוק את התובע ולא להסתמך על התיק הרפואי. המומחה ביסס את קביעותיו על העובדה שהתובע פנה לראשונה לטיפול ביום 20.6.00. כך, בניגוד למוסכמות ובניגוד למסמך רפואי שהצדדים הסכימו עליו בדבר פניה עוד ביום 8.6.00. במסגרת בקשה לשאלות הבהרה הוסכם כי יועבר המסמך אל המומחה אך המסמך לא הועבר. ב. בתשובות המומחה יש חוסר החלטיות. מחד הוא קובע כי קרע בגיד הינו תמיד חבלה ישירה, ומאידך הוא מוצא כאפשרי קרע כזה שנגרם על ידי נפילה או בלימת נפילה. חוסר ההחלטיות מאלץ את המומחה למצוא נימוק נוסף להעדר קשר סיבתי, ולצורך כך הוא מגייס את חלוף הזמן בין מועד החבלה לבין קבלת הטיפול הראשוני. ג. בתשובותיו לשאלות הבהרה קובע המומחה כי עוצמת הכאבים איננה דבר קבוע ומוחלט ולא ניתן להגיע לאבחנות על פי עוצמת הכאב. לדעת המומחה הכאב משתנה מאדם לאדם על פי כושר סבילותו. מכך עולה כי הנימוק של המועד לפניה לטיפול אינו עוד רלוונטי. התובע העיד כי כאביו הלכו וגברו וכי הוא המשיך לעבוד גם כשהיה נתון בכאבים קשים. ד. גם אם התנועה הלא מבוקרת לא גרמה, כשלעצמה לקרע, היא גרמה להתפרצות החוצה. ה. לא הוכח כי השפעת העבודה על ארוע התאונה היתה פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים ,וממילא מדובר בתאונת עבודה. ו. אין ספק שקביעה כי לא מדובר בתאונת עבודה עושה עוול רב יותר ופגיעה קשה יותר בתובע. ז. יודגש כי השאלה שבמחלוקת איננה מהי הנכות כתוצאה מהתאונה אלא רק השאלה אם מדובר בארוע תאונתי החוסה תחת כנפיו של החוק. 6. לטענת המוסד, דין התביעה להדחות, וזאת מן הטעמים המצטברים הבאים: א. מתשובות המומחה עולה בבירור העמדה כי אין קשר סיבתי בין הארוע מיום 1.5.00 לבין מצבו הרפאי של התובע, על פי האמור בחוות הדעת, סביר כי אדם עם קרע חבלתי יפנה לטיפול רפואי מספר שעות עד יממה בהתאם לכוח הסבל שלו. בית הדין מיחס משקל מיוחד לחוות דעת המומחה מטעמו מאחר שאין הוא קשור עם מי מן הצדדים. לאור חוות הדעת, דין התביעה להדחות. ב. לו סבר התובע כי יש מקום כי המומחה יבדוק אותו, היה עליו לבקש זאת, בין בשלב המינוי, ובין בשלב שאלות ההבהרה. התובע לא עשה כן בשום שלב. ג. המומחה מתייחס בחוות דעתו לקביעה בדבר פניית התובע לטיפול רפואי עוד ב- 8.6.00. עמדתו ברורה כי אין זה משנה אם פנה התובע ב- 8.6.00 או ב- 20.6.00. כך או כך, חלף זמן רב מעת החבלה ועד לפניה הראשונה. ד. המומחה היה מאוד החלטי בתשובותיו. התובע לא נחבל חבלה ישירה, לא נפל ולא ניסה לבלום נפילה. ה. התייחסות המומחה לכוח סבלו של אדם נוגעת אך לאפשרות אבחון הבעיה אם מדובר בקרע מלא או חלקי לפי עוצמת הכאב. אין היא קשורה לקביעת המומחה בענין מועד הפניה לטיפול רפואי, שלדעת המומחה תהיה כעבור מספר שעות או יממה וודאי לא תעבור חודש. ו. אין מקום לדון בתיק זה בסעיף 83 לחוק. אין מדובר בגורם חיצוני שאינו נראה לעין. מדובר בתנועה שעשה התובע והיא בבחינת גורם חיצוני ברור. ז. אין רלוונטיות לשאלה בדבר שיעור הנזק שיגרם למי מן הצדדים מקביעה כזו או אחרת של בית הדין. עד כאן עיקרי טענות הצדדים. ההכרעה 7. אכן, חוות דעתו של המומחה חד משמעית וברורה. שני טעמים מרכזיים עומדים בבסיס קביעתו בדבר העדר קשר סיבתי בין הפגיעה בכתפו של התובע לבין ארוע כפי שארע ב- 1.5.00. הטעם האחד: עובדות הארוע. אין זה סביר לדעת המומחה כי בנסיבות כמתואר יקרה הנזק בכתף, כפי שנמצא ואובחן אצל התובע. הטעם השני - לוח הזמנים. לדעת המומחה, ארוע הגורם לנזק כזה בכתף מחייב פניה של מספר שעות עד יממה לטיפול רפואי. פניה לטיפול רפואי ב- 8.6 שעה שהארוע ארע ב- 1.5 הינה פניה המצביעה לדעת המומחה על העדר קשר סיבתי. אכן, ככל העולה מן התיק, תעודה רפואית מיום 8.6.00 לא הועברה אל המומחה. ככל העולה מן התיק היא אף לא צורפה לשאלות ההבהרה שביקש התובע להציג בפני המומחה. לפי העולה משאלות ההבהרה שביקש התובע להציג מדובר בתעודה של רופאת משפחה שחשדה בקרע בכתף. יצויין כי התובע לא ביקש לשוב אל המומחה בשאלת הבהרה נוספת בענין, לאחר שנתקבלו תשובותיו של המומחה, וקודם לשלב הסיכומים בתיק. כך או כך, לפי האמור בחוות הדעת של המומחה מטעמו של בית הדין, מועד הפניה 8.6 גם הוא מצביע על העדר קשר סיבתי לאור מועד הארוע הנטען. 8. יצויין עוד כי אמנם לא ביקש ב"כ התובע כי התובע יבדק על ידי המומחה. אף אין הוא מציין במה היתה אותה בדיקה יכולה לשנות מקביעותיו של המומחה, המתבססות על החומר שבתיק. נכונה עמדת הנתבע המצביעה על ההקשר שבו מנתח המומחה את יכולת הסבל של פלוני לעומת אלמוני. ניתוח זה שעורך המומחה מתייחס להעדר אפשרות לאבחן את הבעיה ממנה הוא סובל - אם מדובר בקרע מלא או חלקי. אין בהבחנה זו כדי להצביע על סתירה או כשל בחוות דעתו של המומחה, הסבור כי ככל שמדובר בפניה לטיפול ראשוני, כח הסבל אפשר שידחה את הפניה לטיפול רפואי ביממה, לעומת פניה תוך כמה שעות של מי שיש לו פחות כח סבל. 9. לא נתבררו לנו טענות התובע לענין מאזן הנוחות ולענין לקביעת אחוזי נכות. אין אנו עוסקים בשאלה בדבר נזקו של מי יהיה גדול יותר. וגם לא בקביעת אחוזי נכות. עלינו לקבוע אם נתקיים בתובע הדרוש על מנת להכיר בו כמי שנפגע בתאונה בעבודה. לצורך הכרה נחוצה קביעה בדבר עצם קרות ארוע תאונתי כמו גם בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הארוע לבין הנזק הרפואי ממנו סובל המבוטח. ככל העולה מן התיק, קיומו של קשר סיבתי כנטען, לא הוכח. בנסיבות אלו ולאור כל האמור, לא נותר אלא לדחות את התביעה. סוף דבר התביעה נדחית אין צו להוצאות. שאלות הבהרה למומחהקרעכתפייםחוות דעת