א. ערעור על החלטתו מיום 10.10.02 של ראש ההוצל"פ (כב' השופט י' קורן) אשר קיבל את טיעוני המשיבים בטענת "פרעתי" והורה על סגירת ההוצל"פ שהתנהל בפניו. ב. עובדות העיקריות הצריכות לענייננו הן כדלהלן. בלשכת ההוצל"פ בתל אביב מבוצע פסק דין שניתן ביום 4.8.96 בבית המשפט המחוזי בחיפה, אשר הוגש לביצוע ביום 14.2.02 . פסק הדין ניתן בהליך של ראשיתו בתביעה כספית שהגיש המערער (להלן: "המערער" או "הזוכה" או "הבנק") כנגד המשיבים ותביעה שכנגד שהגישו המשיבים כנגד הבנק. פסק הדין, שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה, מחולק לפרקים, ובסוף כל פרק ופרק נפסקו סכומים שונים לזכות הבנק או לזכות המשיבים. הבנק תיאר את אופי פסק הדין בתצהיר שצירף לבקשת הביצוע וזו לשונו: "פסק הדין אינו מציין מהו הסכום שנפסק לתשלום לנתבעים על פי פסק הדין, אלא, כב' ביהמ"ש, בפסק דינו ציין בסיכומו של כל פרק בפסק הדין (כפי שיפורט להלן) כיצד יש לחשב מחדש את החישובים שחויבו בחשבונם של אמנונים (המשיבים - י.ש.) בבנק". פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה מחזיק עשרות עמודים, ובו הוראות שונות באשר לביצוע ההתחשבנות בין הצדדים. המערער הגיש ללשכת ההוצל"פ, במצורף לבקשת הביצוע, חוות דעת מומחה, אשר, לטענתו, תואמת את הוראות פסק הדין, המתייחסות לחישוב הסכומים, ולפיה חבים המשיבים למערער, סכום של 2.000.0000 ₪ (קרן). המשיבים הגישו בקשה בטענת "פרעתי". את בקשתם תמכו המשיבים בחוות דעת חשבונאית מטעמם, לפיה אין למשיבים כל חוב לזוכה, אלא הזוכה חב כספים למשיבים. כמפורט בהחלטת ראש ההוצל"פ: "בתגובה לבקשה זו, טען הזוכה, כי ראש ההוצל"פ לא מוסמך לדון במה שקדם לפסק הדין, וממילא אין הוא מוסמך לדון בבקשת החייבים". (עמ' 2 להחלטה) ראש ההוצל"פ קבע: "נראית בעיני טענת ב"כ הזוכה לפיה ראש ההוצל"פ אינו מוסמך לדון באופן היווצרות החוב בתקופה שקדמה לפסק הדין. אפס, בנסיבות העניין המתוארות לעיל, טענה זו היא טענה צינית הראויה לגנאי שיתבטא בהוצאות שיפסקו לחובת הזוכה שלא השכיל למשוך מבעוד מועד את בקשת הביצוע, אשר הוגשה שלא כדין. כאמור, תיק זה, הורתו -בחטא, וסופו - בעוון. הצדדים הגישו, זה כנגד זה, תובענות כספיות, ובסופו של יום קיבלו לידם פסק דין הצהרתי שאינו בר-ביצוע בהוצאה לפועל. פסק דין כספי המוגש לביצוע בהוצאה לפועל מסתיים בהוראה בדבר תשלום שעל החייב לשלם לזוכה. במקרה דנן, אין המדובר בפסק דין כספי כמשמעו לעיל שכן, פסק הדין אינו קובע מיהו החייב ומיהו הזוכה, אלא רק הוראות ועקרונות לחישוב מחודש של ההתחשבנות ההדדית. פסק דין שכזה, על מנת להופכו לחיוב בר אכיפה בהוצל"פ, יש להשלימו בדרך של קבלת פסיקתא מתאימה, או בדרך של הגשת תובענה מחודשת על יסוד הוראות פסק הדין. לפיכך, אני סבור שמלכתחילה לא היה מקום להתיר את פתיחת התיק בלשכת ההוצאה לפועל, ואני מורה על סגירתו. ברם, משנפתח התיק כפי שנפתח, על יסוד חוות דעת של אחד הצדדים, הרי שדרושה מידה גדושה של חוסר תום לב על מנת לטעון שהצד השני איננו יכול להתגונן מפני הליכי ההוצל"פ באמצעות חוות דעת נגדית....". (עמ' להחלטת ראש ההוצל"פ) בהמשך, הורה ראש ההוצל"פ, כאמור, על סגירת תיק ההוצל"פ וחייב את המערער בהוצאות. על החלטתו זו של ראש ההוצל"פ, הערעור שבפני. לטענת המערער, שגה ראש ההוצל"פ בקביעותיו. לטענת המערער, אמנם פנו המשיבים לבית המשפט המחוזי בחיפה בבקשה למתן פסיקתא שתשקף את החיובים בפסק הדין, ובקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט. לטענת המערער, לא היה כל פסול בפתיחת תיק ההוצל"פ, אשר הוגש על ידי המערער לביצוע פסק הדין, לאחר שצורף לבקשת הביצוע חישוב שנעשה לבקשת המערער על ידי חברת מ.ת.ף. מיחשוב תעשייתי פיננסי בע"מ, שהיא חברה בת של המערער. חוות הדעת החשבונאית כללה, כאמור, חישוב מחודש של החיובים השונים בחשבונות אמנונים, חברה לעבודות עפר בע"מ, הנתבעת מס' 1 והתובעת שכנגד בתיק בית המשפט המחוזי בחיפה, שהמשיבים הם ערביה. לטענת המערער, נפתח תיק ההוצל"פ, כאמור, על יסוד התחשיב שערכה חב' מ.ת.ף, ומשכך לא נמצא כל פסול בבקשה לביצוע פסק הדין. מן הראוי לציין כי על פי התחשיב של חב' מ.ת.ף, עמד חובם של המשיבים למערער על סך של כ -2 מיליון ₪. המשיבים הגישו, אכן, ללשכת ההוצל"פ בקשה בטענת "פרעתי" אליה צורפו חוות דעת מטעמם לפיה הבנק הוא חב להם סכום של כ - 5 מיליון ₪. לטענת המערער, קבע ראש ההוצל"פ כי פסק דין איננו ניתן לביצוע בהוצל"פ בלא שטענה זו הועלתה על ידי מי מהצדדים. לדעת המערער שגה ראש ההוצל"פ משהתייחס לטענה זו, אשר הועלתה מיוזמתו. לדעת המערער, לא כך חשבו שלושה ראשי הוצל"פ אחרים שדנו בבקשת הביצוע. לדעת המערער, שגה ראש ההוצל"פ בקובעו כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה הוא פסק דין הצהרתי. נראה, לדעת המערער, אך זאת למראית עין בלבד כי בפסק הדין אין קביעה של סכום מדויק שעל המשיבים לשלם לבנק, אולם, פסק הדין קובע מפורשות בדבר אופן חישוב הסכום אותו יש לשלם. פסק דין זה איננו פסק דין הצהרתי, אלא פסק דין כספי, לכל דבר ועניין, שהקביעות העקרוניות מפורטות בו. לדעת המערער, לו סבר ראש ההוצל"פ כי פסק הדין איננו ברור דיו, או מחייב הבהרה, היה עליו לפנות בבקשה להבהרה, לבית המשפט המחוזי בחיפה מכוח הוראות סעיף 12 לחוק ההוצל"פ, על מנת שבית המשפט המחוזי בחיפה יבהיר את פסק דינו. עוד לדעת המערער, שגה ראש ההוצל"פ משלא קבע כי המשיבים שגו בהגשת בקשה בטענת "פרעתי", בדרך בה הגישו אותה. הטענות אותם העלו המשיבים בטענת "פרעתי", כך לדעת המערער, אינן ממין הטענות שרשאי מבקש להעלות במסגרת טענת "פרעתי". הבנק לא טען, כך לדעת המערער, כי המשיבים אינם רשאים להגיש חוות דעת נגדית לצורך התגוננתם מפני ביצוע פסק הדין, אלא טענתו היא כי טענת המשיבים איננה טענת "פרעתי" על פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, ולא הייתה סמכות לראש ההוצל"פ לדון בטענת המשיבים כטענת "פרעתי". לטענת המשיבים יש לדחות את הערעור מכל וכל. המשיבים טוענים, בין יתר טענותיהם כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה איננו ניתן לביצוע בהוצל"פ, מאחר שאיננו קובע חיובים, הניתנים לביצוע בהוצל"פ. המשיבים ציינו, בין היתר, בתשובתם לערעור כי הבנק חב להם סכומי כסף נכבדים, ותביעה להשבתם, בסכום העולה על 7.5 מיליון ₪, הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל אביב. ג. סבורה אני כי הערעור להדחות. מקובלת עלי לחלוטין קביעת ראש ההוצל"פ כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 165/93 + 940/89 אמנונים ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, שניתן, כאמור, בתביעה ותביעה שכנגד, בין הצדדים, אינו ניתן לביצוע בהוצל"פ. פסק הדין מחזיק 58 עמודים, מחולק לפרקים רבים ובשולי כל פרק ופרק נקבעו הוראות שונות באשר לביצוע התחשבנות בין הצדדים. פסק הדין, כמות שהוא, איננו ניתן לביצוע מהוצל"פ משאיננו קובע מיהו הזוכה ומיהו החייב ומהו סכום החיוב. פסק דין זה איננו ניתן ל"הבהרה" על פי סעיף 12 לחוק ההוצל"פ משאין בו כל קביעה בלתי ברורה המחייבת הבהרתה. אין בידי לקבל, בשום פנים, את טענת המערער לפיה שלושה ראשי הוצל"פ אחרים סברו כי התיק ניתן לביצוע בהוצל"פ, ובלא שמי מהצדדים טען זאת, קבע ראש ההוצל"פ, שלא כדין, על דעתו, כי התיק איננו ניתן לביצוע בהוצל"פ. קביעה של ראש ההוצל"פ, לפיה אין התיק ניתן לביצוע בהוצל"פ, יכולה, כמובן, להיקבע על ידי ראש ההוצל"פ בלא שנטענה על ידי מי מהצדדים. ביצוע התיק בהוצל"פ מעוגן בסמכות העניינית של לשכת ההוצל"פ, ומשהתיק איננו ניתן לביצוע בהוצל"פ, כמובן שאין לשכת ההוצל"פ מוסמכת לבצעו במסגרת ההוצל"פ. טענת סמכות רשאי, כמובן, בית המשפט להעלות מיוזמתו, כך גם ראש ההוצל"פ שקבע כי אין פסק הדין ניתן לביצוע בהוצל"פ. מקובלת עלי קביעת ראש ההוצל"פ כי פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה הוא פסק דין "הצהרתי" במובן זה שאינו קובע אלא את עקרונות החישוב. אין פסק הדין קובע, כאמור, מיהו הזוכה ומיהו החייב, אלא דרכי חישוב בלבד. על יסוד דרכי חישוב אלה רשאים הצדדים להגיש לבית המשפט המחוזי, פסיקתא, ומבינה אני כי דרך זו לא צלחה. דרך האחרת היא הגשת תביעה כספית, על יסוד העקרונות שנקבעו בבית המשפט המחוזי בחיפה, כפי שנעשה, בסופו של דבר, על ידי המשיבים. אינני מוכנה לקבל, כלל ועיקר, את עמדתו של המערער לפיה סבר כי המשיבים אינם רשאים להתגונן בטענת "פרעתי" על פי סעיף 19 (א) לחוק ההוצל"פ. המשיבים טענו כי אינם חייבים לפרוע את סכום פסק הדין המבוצע כנגדם בהוצל"פ, וטענה זו, היא טענת "פרעתי" קלאסית. כמובן, שעל מנת להראות כי, לא זו בלבד שאין המשיבים חייבים לפרוע את הסכומים כנטען על ידי הבנק, אלא הבנק חב להם כספים, רשאים היו המשיבים לתמוך בקשתם בטענת "פרעתי" בחוות דעת, אשר על פי חישוביה חב הבנק סכומים ניכרים למשיבים. ד. סבורה אני, כפי שסבר ראש ההוצל"פ, כי ההליכי ההוצל"פ היו מיותרים, באשר פתיחת תיק ההוצל"פ בנסיבות העניין, לא היה ראוי ונכון. מכל מקום, גם אם נפתח תיק ההוצל"פ על ידי המערער על פי פסק הדין, לאחר שבקשת הביצוע נתמכה בחוות הדעת מטעם הבנק, היה על המערער להסכים לקבלת טענת "פרעתי". המערער, נראה לי, צריך היה להסכים להפסקת הליכי ההוצל"פ ולסגירת תיק ההוצל"פ, באשר לשכת ההוצל"פ איננה הערכאה השיפוטית המתאימה להמשך בירור החובות הדדיים הנטענים. ה. על כל אלה - הערעור נדחה. המערער ישלם למשיבים הוצאות ההליכים ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד תשלומם בפועל. המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים. ניתנה היום ה' בטבת, תשס"ה (17 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים. י' שטופמן, שופטת חוות דעת מומחהטענת פרעתימומחהחוות דעת