בקשה לביטול פסק בוררות

פסק-דין השופט מ' חשין: נושא של בוררות. בית-משפט קמא דחה בקשה לביטול פסק בוררות שניתן בסיכסוך שבין בעלות-הדין, ועל החלטה זו הגישה המבקשת בקשה כי תינתן לה רשות ערעור. במהלך הדיון לפנינו החלטנו, בהסכמת באי-כוח בעלות-הדין, ליתן רשות ערעור ולהוסיף ולדון בבקשה כבערעור שהוגש לאחר מתן רשות לערער. עיקרי העובדות שלעניין וההליכים שהיו עד-כה 2. המבקשת, טטיאנה כץ (טטיאנה), והמשיבה, ברטה מילמן (ברטה), היו הבעלים (בשווה) והמנהלות של חברה אשר הוקמה לניהולה של מסעדה. בשל מחלתו הקשה של בעלה נעדרה טטיאנה מן המסעדה תקופה ממושכת, ולסופם של דברים פסקה פעילותה של המסעדה. בשל מחלוקות שנתגלעו ביניהן, הסכימו טטיאנה וברטה להידרש להליך של בוררות, להכרעה בשאלה מה סכומי כסף השקיעה כל אחת מהן במסעדה ובניהולה השוטף. כבורר נבחר עורך-דין יואב חייק, מי שטיפל בענייניה של החברה, ולהכרעה בבוררות נעזר הבורר באחיו, מר אליהו חייק, אשר היה רואה החשבון של החברה. 3. ביום 20.2.2000 פָּסַק הבורר פסק בוררות, ולפיו חוייבה טטיאנה לשלם לברטה סכום של 103,171 ש"ח. טטיאנה עתרה לבית-משפט לביטול פסק הבוררות. במהלך הדיון בבית-המשפט הסתבר כי בהכרעתו כפי שהכריע הסתמך הבורר על חוות-דעת שכתב רואה החשבון, אלא שבניגוד להוראת פיסקה י"ב לתוספת שלחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, לא ניתן לבעלות-הדין לעיין באותה חוות-דעת. בית-המשפט החליט, אפוא, להחזיר את העניין אל הבורר , כדי שתינתן לבעלות-הדין אפשרות לעיין בחוות-הדעת ובמיסמכים שחוות-הדעת נסמכה אליהם. ובלשון בית-המשפט (מפי השופטת רות שטרנברג-אליעז): הטענה הראשונה והראשה מתייחסת לחוות דעת של רואה חשבון אליהו חייק שהוזמנה על ידי הבורר הנכבד ולא נמסרה לעיון הצדדים לפני מתן פסק הבוררות. רואה החשבון אליהו חייק הוא אחיו של הבורר יואב חייק. הבורר מציין כי בדק את הדו"ח הכספי שערך רואה החשבון חייק ופסק על פיו. בא כוחה של המבקשת טוען כי לא עלה בידו עד היום לעיין בדו"ח הכספי וכי הבורר הנכבד לא נהג עם המבקשת על פי סעיף יב לתוספת לחוק הבוררות. המשיבה סבורה כי אין מקום לביטול הפסק: הצדדים לא היו מיוצגים. המבקשת היא אשר ביקשה לסיים את המחלוקת באמצעות הבורר שהיה עורך דין של הצדדים ובעזרת רואה החשבון של המסעדה. לאחר "שהתאכזבה" מתוצאות הבוררות, העלתה את טיעוניה כנגד חוות הדעת של רואה חשבון אליהו חייק. ... לא נטען כי המבקשת שלא הייתה מיוצגת בבוררות, ויתרה על זכות זו [העיון בחוות הדעת של המומחה - מ' ח'] וספק אם ידעה עליה כלל. לא יהא זה מיותר לציין כי המבקשת נעדרה מהמסעדה במשך תקופה לא קצרה ומכאן חשיבות יתרה לעיון בהנהלת החשבונות ובדו"ח הכספי שהכין רואה החשבון חייק. .................................. ... פסק הבוררות חוזר אל הבורר הנכבד. שני הצדדים יעיינו בדו"ח הכספי של רואה החשבון ויהיו רשאים לעיין בספרי החשבונות של החברה, במשרדיו של רואה החשבון. כל צד יודיע לבורר תוך 30 יום ממועד הדיון אם ברצונו לחקור את רואה החשבון, או להגיש חוות דעת מטעמו. תקבע ישיבה נוספת לצורך זה. הצדדים יסכמו טענותיהם לאחר השלמת הבאת הראיות בעקבות העיון בדו"ח הכספי ויינתן פסק בוררות מתוקן. (ההדגשה אינה במקור - מ' ח'). כפי שנוסיף ונראה עוד להלן, החלק המודגש במובאה, בו עיקר לענייננו. 4. בעקבות החלטה זו עלה עניינן של בעלות-הדין שוב לפני הבורר , אלא שזו הפעם צצה מהמורה חדשה על דרכה של טטיאנה. הסתבר כי בניגוד להחלטת בית-המשפט, לא התיר רואה החשבון לטטיאנה ולבא-כוחה לעיין במיסמכים שבמשרדו (או לצלמם). הנה-כי-כן, בא-כוחה של טטיאנה כתב אל רואה החשבון וביקש כי יותַן לו לעיין במיסמכים שבמשרדו של רואה החשבון לצורך גיבושה של חוות-דעת מומחה מטעמה של מרשתו, ועל כך השיב רואה החשבון כך: בתשובה למכתבכם מיום 31.5.01 אינני מוכן להרשות לגב' כץ לקבל המסמכים הדרושים לכם כל עוד לא סדרה את החוב הפרטי שלה. ביום ראשון אני נמצא בעבודה משעה 8 עד 12 ובמדה והיא מוכנה להסדיר החוב אעזור לה בקבלת המסמכים... אותו "חוב פרטי" שרואה החשבון תלה בו את זכות העיון במיסמכים, אין ולא-כלום בינו לבין העניין נושא הדיון שלפנינו. 5. תוכן מכתבו של רואה החשבון עמד בסתירה בוטה להחלטתו של בית-המשפט, ואין פלא בדבר שטטיאנה פנתה לבית-המשפט בסידרת הליכים שעיקרם נסב על בקשתה כי בית-המשפט יחייב את רואה החשבון להישמע להחלטה על-אודות זכותה לעיין במיסמכים. בהליכים אלה ביקשה טטיאנה כי תינתן לה ארכה להגשת חוות-דעת מטעמה ולחקירת רואה החשבון. כן פנתה טטיאנה לבורר בבקשה כי זכות הטיעון שלה לא תיפגע, ובבקשה נוספת לפסול את חוות-דעתו של רואה החשבון ולמינוי רואה חשבון אחר. בקשה זו האחרונה נדחתה. בקשה נוספת של טטיאנה לבורר היתה כי יחייב את רואה החשבון ליתן למערערת לעיין במיסמכים, ולאחר שבקשה זו נדחתה, ביקשה טטיאנה מבית-המשפט כי יעביר את הבורר מתפקידו. עוד בקשה זו לפסילת הבורר היתה תלויה ועומדת לפני בית-המשפט, והבורר החליט על קיומה של ישיבת בוררות נוספת. בא-כוח של טטיאנה ביקש את הבורר כי כל עוד לא ניתנה לו זכות עיון - זכות שהיא כה חיונית להגשמת זכות הטיעון - לא תקויים ישיבת בוררות. הבורר לא נענה לבקשה, ולישיבה זו לא התייצבו לדיון, לא טטיאנה ולא בא-כוחה. לאחר אותה ישיבה פסק הבורר את פסק הבוררות השני, הוא פסק הבוררות הנתקף בהליך שלפנינו. 6. בפסק הבוררות השני דחה הבורר את טענות בא-כוחה של טטיאנה על כי הוא, הבורר , לא עשה לשמירת זכויותיה של טטיאנה בנושא העיון במיסמכים. ואשר לישיבת הבוררות האחרונה, מסביר הבורר כי החליט להמשיך בהליכים ולהכריע בהם הואיל ו"גב' כץ ובא כוחה לא התייצבו לישיבה של המשך הבוררות ... ללא כל סיבה מוצדקת לאי-התייצבותם ... בייחוד שישיבה זו נקבכה (כך במקור - מ' ח') לצורך חקירתו של העד המומחה רו"ח אליהו חייק, שאכן התייצב לחקירה". בפסק הבוררות תוקן סכום החיוב של טטיאנה לברטה, על-פי מיסמכים אשר לטענת רואה החשבון לא היו בידיו לעת כתיבתה של חוות-הדעת הראשונה. עתה נקבע, כי על טטיאנה לשלם לברטה סך של למעלה מ-200,000 ש"ח. 7. טטיאנה הגישה לבית-המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הבוררות. טענתה היתה כי ניהול ההליכים על ידי הבורר היה בדרך של משוא פנים ועיוות דין, ולעניין זה הצביעה על עילות הביטול האמורות בסעיף 24(4) ו-(10) לחוק הבוררות. הבורר ידע ידוע-היטב על סירובו של רואה החשבון לאפשר לה לעיין במיסמכים שלעניין, כך טענה טטיאנה, אך המשיך בהליכים חרף ידיעתו כי החלטת בית-המשפט (בפסק הראשון) לא קויימה. כן הלינה טטיאנה על כך שהבורר העניק לברטה זכות לחקור את רואה החשבון, בעוד אשר ממנה נשללה זכות לקבל את חומר הראיות שהיה בבסיס חוות-הדעת. כן הצביעה טטיאנה על כך שפסק הבוררות ניתן חרף זאת שהיתה תלויה ועומדת לפני בית-המשפט בקשה להעברת הבורר מתפקידו. 8. בית-המשפט (זו הפעם מפי השופטת שרה דותן) דחה את בקשתה של טטיאנה לביטול פסק הבוררות. אשר לשלילת זכות העיון במיסמכים שהיו במשרדו של רואה החשבון, קבע בית-המשפט כי זכות זו נשללה בשל מעשיה ומחדליה של טטיאנה. לפי קביעת בית-המשפט, דרשה טטיאנה כי המיסמכים יצולמו עבורה בידי רואה החשבון, בעוד אשר זכותה היתה אך לעיין במיסמכים בלבד. ובלשון בית-המשפט: אין ממש בטענת המבקשת כי הבורר התעלם מהנחיות בית המשפט, באופן שהיה בו פגם מהותי ובשל כך נשללה ממנה זכות הטיעון [כך במקור - מ' ח'] נראה כי מחדליה של המבקשת [טטיאנה] הם שהובילו למצב אליו נקלעה, זאת ניתן ללמוד ממסכת האירועים שקדמו למתן הפסק. בפסק הדין שניתן ב- 25.2.00 ע"י כב' השופטת אליעז נקבע כי: "שני הצדדים יעיינו בדו"ח הכספי של רואה החשבון ויהיו רשאים לעיין בספרי החשבונות של החברה במשרדיו של רואה החשבון (ההדגשה שלי ש.ד.)" כן הוסדר בפסק דין זה אופן העיון במשרדו של רואה החשבון חייק. לכן, אין מקום לטענותיה של המבקשת בדבר סירובו של רואה החשבון חייק לדרישותיה כי המסמכים יימסרו לעיונה. במילים אחרות, בין המבקשת לרואה החשבון נוהלה התכתבות בה טענה המבקשת כי רואה החשבון אינו פועל על פי החלטות בית המשפט ואילו רואה החשבון טען כי אינו מעכב כלל את העיון אלא שאין לחייבו לצלם עבור המבקשת את החומר ולמסרו לה. נראה כי ה'מניעה' לעיון במסמכים הנה תוצאה של מעשי המבקשת אשר ניסתה לפרוץ את גדרי ההיתר שקיבלה בהחלטות בית המשפט. וכך, משלא הסתפקה בזכות שהוענקה לה ואף לא התייצבה לישיבת הבוררות, חיבלה טטיאנה במו-ידיה ביכולתה לממש את זכויותיה. האשם אפוא לא לפיתחו של הבורר רובץ הוא. בית-המשפט הוסיף ותיקן טעות סופר שנפלה בפסק הבורר , ובכפיפות לכך אישר את החיוב שהטיל הבורר על טטיאנה. לעילת הביטול של פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי 9. עיקר טיעונה של טטיאנה לביטול פסק הבורר היה - והינו - זה, שבהליכי הבוררות נפגעה זכותה להציג את עניינה כהילכתו, הואיל ולא ניתן לה לעיין במסמכים ששימשו יסוד לחוות-הדעת של רואה החשבון. וכלשון סעיף 24(4) לחוק הבוררות: 24. בית-המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין לבטל פסק-בוררות, כולו או חלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר, מאחת העילות האלה: .......................... (4)לא ניתנה לבעל-דין הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו; ...................... ביטול פסק בוררות יתר-על-כן, כך מוסיפה טטיאנה וטוענת: פסק-הדין הראשון (מפי השופטת שטרנברג-אליעז) קיבל את הטענה כי בהליכי הבוררות הראשונים לא ניתנה לה אפשרות ראויה לעיין בחוות-הדעת של רואה החשבון, ועל-כן הוחלט להחזיר את הדיון לבורר תוך שבית-המשפט מדגיש כי זכותה עומדת לה לעיין גם בחוות הדעת גם "בסיפרי החשבונות של החברה, במשרדיו של רואה החשבון". והנה עתה שוב חיבל הבורר בזכותה לעיין בספרי החשבונות. 10. על נכונותה של טענה זו לא ארחיב דברים. כללי הצדק הטבעי מחייבים בהליכי בוררות, ופירוש הדברים הוא, כי חובה היא המוטלת על בורר ליתן הזדמנות לבעלי-הדין לעיין בחומר הראיות המצוי לפניו, לחקור עדים, ולהוסיף ולטעון טענותיהם במלואן. וכך, אין לשמוע עדים מבלי ליתן לצד השני הזדמנות ראויה לחוקרם, ואין לקבל מיסמכים מבלי שיוצגו לפני בעלי-הדין כדי שאֵלֶּה יוכלו להגיב עליהם. ראו, למשל: פרופ' סמדר אוטולנגי, בוררות: דין ונוהל (מהדורה שלישית, תשנ"א-1991) 440. בענייננו-שלנו, הוחזר הדיון לבורר כדי לאפשר לטטיאנה לטעון לפניו לעניין חוות-הדעת של רואה החשבון ולעניין סיפרי החשבונות של החברה, ולהוסיף ולחקור את רואה החשבון או להמציא חוות-דעת עצמאית מטעמה, והכל כדי להגן על זכותה להשמיע כל אשר יש בפיה להשמיע. כך כנדרש מהחלטת בית-המשפט, וכך כנדרש, בעקיפין, מהוראת סעיף י"ב לתוספת לחוק הבוררות, המשמיעתנו וזו לשונה: יב.-היתה הכרעת הסכסוך כרוכה בענין הטעון מומחיות, רשאי הבורר , בכל שלב משלבי הדיון ולאחר שנתן לבעלי-הדין הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, להורות על מסירת הענין לחוות-דעתו של מומחה שימנה; עותק מחוות-הדעת של המומחה יימסר לבעלי-הדין והם רשאים להתנגד לה ולדרוש את חקירת המומחה כאילו היה עד מטעם הבורר ; הבורר רשאי שלא לשמוע עדויות של מומחים אחרים לענין שהוא מסר למומחה, אם הודיע על כך מראש לבעלי-הדין ולא התנגדו. ואולם, משלא ניתן לה לעיין במיסמכים שבידי רואה החשבון, נחסמה דרכה של טטיאנה אל זכותה, ומכאן שזכותה נפגעה. 11. משיבה ברטה וטוענת, כי עילת הביטול שבהוראת סעיף 24(4) לחוק הבוררות לא תעמוד ליריבתה, הואיל ו"ברור, כי לא יוכל בעל הדין ליהנות מעילת ביטול זאת, אם חוסר ההזדמנות נובע לא מהתנהגות הבורר , אלא מהתנהגותו שלו עצמו" (אוטולנגי שם, 442). כיצד כך? לטענת ברטה, לא ביקשה טטיאנה לעיין במיסמכים שבידי רואה החשבון. טטיאנה אף לא ביקשה כי יצולמו לה העתקים מן המיסמכים. בקשתה היתה כי המיסמכים יימסרו לידיה ובכך פרצה את גידרי זכות העיון שהוענקה לה בבית-המשפט. טטיאנה משיבה לכך, כי כל מבוקשה היה אך לעיין במיסמכים ולצלמם, כדי להעבירם לידי מומחה מטעמה להכנתה של חוות-דעת נגדית. לדבריה, בתחילה התיר רואה החשבון עיון במיסמכים וצילומם, עד ליום שבו הועברה אליו רשימת מיסמכים הדרושים למומחה מטעם המערערת. או-אז התנה רואה החשבון את מתן הזכות לעיין במיסמכים בתשלום חובה האישי של טטיאנה. מאז לא הצליחה טטיאנה לצלם - או, למיצער, לעיין - במיסמכים, וכך הפך המומחה מטעמו של הבורר למומחה חד-צדדי. 12. בית-משפט קמא ציין בפסק-דינו כי הוענקה לטטיאנה זכות לעיין במיסמכים, אך לא הוקנתה לה זכות כי המיסמכים יימסרו לידה - כדרישתה - והיתה זו דווקא טטיאנה שביקשה לפרוץ את גידרי ההיתר שניתן לה. זכות העיון שהוקנתה לה נפגעה אפוא באשמתה. 13. עיינתי בכל חומר הראיות שלעניין, ולא נמצא לי שטטיאנה חרגה מגידרי הזכות שהוענקה לה בדין ובפסק הדין הראשון, קרא, הזכות לעיון במיסמכים המצויים במשרדו של רואה החשבון. בניגוד לקביעתו של בית-משפט קמא, לא ביקשה טטיאנה כי המיסמכים יימסרו (פיזית) לידיה כדי שתישא אותם עימה למקומה. כל בקשתה לא היתה אלא לצלם את המיסמכים, כדי שתוכל למוסרם לרואה החשבון מטעמה, לכתיבתה של חוות-דעת. וזכות זו עמדה לה - ובמלואה. יתר-על-כן: מיסמכים אלה היו מיסמכי החברה שטטיאנה היתה מבעליה. מה זכות היתה לו לרואה החשבון למנוע מבעלים (חלקי) של החברה לעיין במיסמכי החברה ולצלמם? גם לא נמצא לי שטטיאנה דרשה מרואה החשבון כי יצלם את המיסמכים על חשבונו. זאת-ועוד: בהקשר הדברים גם אינני מקבל את ההבחנה בין הזכות לעיין במיסמכים לבין הזכות לצלמם. הבחנה זו לאו הבחנה היא בנסיבות העניין. התכלית שלשמה הוענקה למערערת זכות לעיין במיסמכים - למיצוי זכות הטיעון הוענקה, שהרי בלא לעיין באותם מיסמכים לא יכולה היתה טטיאנה לא לחקור את רואה-החשבון אף לא להציג חוות-דעת נוגדת מטעמה. אכן, לאיתור ליקויים בחוות-הדעת של רואה-החשבון - ולכתיבת חוות-דעת של מומחה מטעמה - שומה היה על טטיאנה למסור את העתקי המיסמכים לעיונו של איש-מקצוע. בנסיבות אלו, פירוש לזכות העיון כזכות שאינה פורשת עצמה על זכות לצלם את המיסמכים, יש בו כדי למנוע מן המערערת זכות טיעון כנדרש. לו דבקנו בפרשנות המצרה של בית-משפט קמא, הרי שרק לטטיאנה ולברטה הותר לעיין במיסמכים, להן ולא לאחר זולתן; והזכות היתה אך לעיין במיסמכים - לא להעתיקם ולא לצלמם. שומה היה עליה על טטיאנה אפוא לשנן את המיסמכים על-פה כדי למסור את תוכנם למומחה מטעמה. האמנם? 14. ועל כל אלה: ראינו וקראנו את מכתבו של רואה החשבון, בו מביע הוא התנגדות לאפשר לטטיאנה לעיין בחומר שברשותו. גם במכתב זה לא מצאנו כי רואה החשבון היה נכון, כביכול, לאפשר עיון במיסמכים. נהפוך הוא: לשונו של המכתב הצביע על כך שרואה-החשבון לא הבחין בין עיון לבין נטילת המיסמכים או צילומם. הבחנה זו מצאה מקומה לראשונה בכתבי הטענות של באי-כוח המשיבה. נזכור כי כך כתב רואה החשבון במכתבו: בתשובה למכתבכם מיום 31.5.01 אינני מוכן להרשות לגב' כץ לקבל המסמכים הדרושים לכם כל עוד לא סדרה את החוב הפרטי שלה. ביום ראשון אני נמצא בעבודה משעה 8 עד 12 ובמדה והיא מוכנה להסדיר החוב אעזור לה בקבלת המסמכים... ניתן דעתנו, כי סירובו של רואה-החשבון להעמיד את המיסמכים לרשות טטיאנה מסמיך עצמו אך לטעם אחד בלבד: כל עוד לא תסדיר טטיאנה "את החוב הפרטי שלה". 15. מסקנתנו היא אפוא זו: נמנע מטטיאנה לעיין במיסמכים שזכותה עמדה לה לעיין בהם, ומשידענו כך נוסיף ונדע כי נפגמה זכותה להציג את עניינה כהלכה לפני הבורר . 16. מוסיפה ברטה וטוענת כי משלא התייצבה לישיבת הבוררות האחרונה, קיפחה טטיאנה את זכותה. טענה זו אין בה ממש. אכן, אין זה מן הסדר הטוב והראוי שבעל-דין יחליט על דעת עצמו שלא להתייצב לישיבת בוררות אך באשר קופח, לסברתו, מטעם זה או אחר. כך על דרך הכלל. בענייננו - שאני. משלא הוענקה לה זכות לעיין במיסמכים שבידי רואה החשבון - בייחוד על רקע האירועים שהיו עד אותה שעה - לא היה טעם בהתייצבותה של טטיאנה לישיבה, שהרי לא יכולה היתה ממילא לחקור באורח ראוי את רואה החשבון, ובוודאי שלא היה באפשרותה להציג חוות-דעת מטעמה. וכפי שנאמר במקום אחר: "בלעדי זכות העיון, זכות הטיעון לעולם לא תהא שלמה.": בג"צ 7805/00 אלוני נ' מבקרת עיריית ירושלים, פ"ד נג(4) 577, 600, מפי השופטת פרוקצ'יה. ואנו נוסיף ונאמר: בלעדי זכות העיון זכות הטיעון הייתה כלא הייתה. אם כך על דרך הכלל, לא-כל-שכן שהבורר לא היה לטטיאנה לעזר - אם ננקוט לשון המעטה-שבהמעטה - לאפשר לה לקיים את זכותה לעיין במיסמכים. אכן, משהובהר לו כי לא ניתן היה לממש כהלכה את זכות העיון, שומה היה עליו על הבורר להבטיח כי תקויים הזכות בטרם ייערך הדיון. על הבורר היה להיענות לבקשתה של טטיאנה לדחות את הדיון, ומשהובהר לו כי לא ניתנה לה זכות עיון במיסמכים הדרושים לה לצורך גיבוש טענותיה, הוטל עליו הנטל להימנע מקיים את הישיבה. ביטול או החזרה לבורר? 17. בהליכי הבוררות נפל פגם מהותי ומן הנמנע הוא להותיר את פסק הבורר על כנו. השאלה הנשאלת אינה אלא אם נחליט על ביטול הפסק או אך על החזרת העניין אל הבורר להמשך ההליכים? בע"א 318/85 כוכבי נ' גזית קונסיליום השקעות ופיתוח בע"מ, פ"ד מב (3) 265, אימץ בורר אל פסק הבוררות חוות-דעת של רואה חשבון, בלא שניתנה לבעלי-הדין אפשרות נאותה לטעון טענותיהם ולחקור את רואה החשבון על-אודות חוות-דעתו. בית-המשפט החליט להחזיר את הדיון להמשך הבוררות, כדי שתינתן לבעלי-הדין הזדמנות לטעון טענות ולחקור את המומחה בעניינה של חוות-דעתו. ובלשון בית-המשפט, מפי המשנה לנשיא, השופטת מ' בן-פורת (שם, 282): ... אין להתעלם מאותו הפגם שבהחלטת הבורר , אשר הפך את חוות-דעתו של רואה החשבון לחלק בלתי נפרד מהחלטתו הסופית, מבלי שתינתן לצדדים הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם ולחקור את רואה החשבון אודות הערכתו החשבונאית. בכך, אכן, פעל הבורר בניגוד להוראת סעיף יב שבתוספת לחוק, החלה על המקרה שבפנינו מכוח סעיף 2 לחוק, באין "כוונה אחרת משתמעת מן ההסכם". אביא את הוראת סעיף יב במלואה: "היתה הכרעת הסכסוך כרוכה בעניין הטעון מומחיות, רשאי הבורר , בכל שלב משלבי הדיון ולאחר שנתן לבעלי-הדין הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם, להורות על מסירת העניין לחוות דעתו של מומחה שימנה; עותק מחוות-הדעת של המומחה יימסר לבעלי-הדין, והם רשאים להתנגד לה ולדרוש את חקירת המומחה כאילו היה עד מטעם הבורר ...". מובן, כי אין בפגם זה, כשלעצמו, כדי להצדיק ביטול פסק הבורר , אך מן הראוי כי יתאפשר לצדדים לטעון טענותיהם ולחקור את רואה החשבון בקשר עם חוות הדעת שהגיש, ובהתאם יוכל הבורר להורות, בפסק מסכם מתוקן, מהו גובה הסכום שחב כוכבי לגזית כתמורה לדירה (ראה סעיף 24(7) לחוק הבוררות). (ההדגשה במקור - מ' ח'). האמנם כך נפסוק גם אנו? תשובתי לשאלה היא בשלילה נחרצת. בית-המשפט המחוזי כבר הורה בעבר על החזרת העניין לבורר - כהנחייתה של השופטת בן-פורת - וחרף זאת לא העניק הבורר לטטיאנה זכות טיעון כנדרש. ניתנה לו הזדמנות לבורר לתקן קלקול שנפל בהליכי הבוררות, אך מאומה לא נעשה; נהפוך הוא. בנסיבות אלו אין מקום להחזרת העניין אל הבורר . פסק הבוררות ראוי הוא אך לביטול. 18. משנמצא לנו כי העילה האמורה בסעיף 24 (4) לחוק הבוררות די בה כדי להביא לביטול פסק הבוררות, שוב אין צורך כי נידרש לעילת הביטול שבסעיף 24 (10) לחוק. סוף דבר 19. אציע לחבריי כי נקבל את הערעור, נבטל את פסק דינו של בית-משפט קמא, ונורה על ביטולו של פסק הבוררות שכתב הבורר עורך-דין יואב חייק בימים 4.2.2001 ו- 12.12.01 בסיכסוך שבין בעלות-הדין שלפנינו. למותר לומר כי פסק הבוררות הראשון - הפסק שמיום 20.2.2000 - אין לו קיום לאחר פסק-דינו הראשון של בית-המשפט המחוזי מיום 25.2.2001. המשיבה תשלם למערערת שכר-טירחת עורך-דין בסך 30,000 ש"ח. נ"ב 20. ברטה וטטיאנה, השתיים נשים עובדות הן. הגו השתיים רעיון, יצרו הן שותפות, רשמו חברה, הקימו מסעדה והחלו עובדות לפרנסתן. אלא שמן השמיים נלחמו בהן. בעלה של טטיאנה חלה במחלה קשה, טטיאנה נאלצה להיעדר מן המסעדה, וכך הקיץ הקץ על החברוּת בין השתיים. לו לעצתי שמעו, היו ברטה וטטיאנה מנסות לשחזר ימים שהיו, ובתחילה היו נדרשות לגישור ביניהן. ניתן לנסות. כדאי לנסות. ואילו אם לא יעלה הגישור יפה, ראוי להן לטטיאנה ולברטה כי ינסו להידרש להליך חדש של בוררות; לפני בורר אחר, כמובן. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט מ' חשין. יישוב סכסוכיםבוררותביטול פסק בוררות