1. בפני עתירה מנהלית, בה מבקשת העותרת להצהיר שנישואיה למשיב 1 הם נישואים תקפים ועל כן יש להמשיך בהליכים שהחלו בהם לאיחוד המשפחה ולמתן אשרת שהייה בישראל לעותרת. מלכתחילה, הוגשה עתירה זו כתובענה לבית המשפט לענייני משפחה, שם ביקשה העותרת להצהיר כי נישואיה למשיב 1 הם נישואים כנים. לאחר מכן, כאשר הוברר כי העותרת מבקשת בקשה זו כדי להכשיר את שהייתה בישראל, הועבר הדיון בתובענה לבית המשפט לעניינים מנהליים. המדינה מתנגדת לעתירה זו וטוענת כי ראשית, הנישואים של העותרת והמשיב 1 הם נישואים פיקטיביים, שבאו רק כדי להכשיר את קליטתה של העותרת בישראל. שנית, גם אם אין ראיה שהנישואים פיקטיביים, הרי ברור שכיום חל קרע שאינו ניתן לאיחוי, בין העותרת והמשיב 1 ומאחר והעותרת טרם השלימה את ההליכים המדורגים, לקבלת האזרחות, אין הצדקה לאפשר לה להישאר בישראל. 2. אלה הן העובדות העולות מתוך חומר הראיות שבפני: המשיב 1 נולד בשנת 1919, היינו הוא היום בן 85. הוא היה תושב אתיופיה ובהיותו יהודי, עלה לישראל, מכוח חוק השבות. העותרת היא נוצריה אזרחית אתיופית ובעבר גם היתה תושבת אתיופיה. המשיב 1, באחד מביקוריו באתיופיה, לאחר שכבר עלה לישראל, פגש בעותרת באדיס אבבה. נוצר קשר בין השניים ובני הזוג נישאו בטקס נישואים אזרחי באתיופיה. המשיב 1 חזר לישראל ופתח כאן בהליכים, שמטרתם היתה לאפשר לעותרת להגיע לישראל ולשהות בישראל כאשתו. העותרת הגיעה לישראל ופתחה בהליכים לקראת התגירותה. במקביל פתח המשיב 1 בהליכים שמטרתם היתה להביא לכך שהעותרת תקבל אזרחות ישראלית. נוהל ההתאזרחות לבני זוגם של אזרחים ישראלים, שנקבע במשרד הפנים, קובע כי בתחילה, יזכה בן הזוג שאיננו ישראלי להיתר ישיבה ועבודה בישראל לתקופה של שישה חודשים. בתקופה זו יוזמנו בני הזוג לראיון אישי במשרד הפנים ואז יוחלט אם בן הזוג הלא ישראלי, נכנס להסדר מדורג לצורך קבלת אזרחות ישראלית. ההחלטה בנושא זה, תתקבל, לאחר שיבדק קשר הנישואין וימצא שהוא כנה וכן לאחר שיקבע כי מרכז החיים של בני הזוג הוא בישראל ואין מניעה בטחונית או פלילית לאישור הבקשה. לאחר שתאושר הבקשה, יזכה בן הזוג לרישיון לישיבת ארעי בישראל מסוג א/5, לתקופה של 4 שנים. בתום 4 שנים תוענק לבן הזוג אזרחות ישראלית בתנאי שישב בישראל בפועל במשך 3 שנים מתוך 4 השנים הנ"ל ומתוכן לפחות שנתיים ברציפות לפני קבלת האזרחות. במקרה הנוכחי, כאמור לעיל, החלה העותרת בתהליך ההתגיירות, אולם לא השלימה אותו. בנתיים, פרץ סכסוך בין בני הזוג. המשיב 1 כתב מכתבים כנגד העותרת למשרד הפנים, שם הוא ציין שהיא עושה מעשי כישוף ומגידה עתידות לקהל לקוחות, תמורת תשלום. כמו כן טען המשיב 1 שהעותרת מחללת שבת. במהלך הסכסוך, ביקשה העותרת וקיבלה צו הרחקה של המשיב 1 מביתה וכיום הם בפירוד מוחלט. 3. לאחר ששקלתי את טענות באי כח הצדדים ועיינתי בחומר הראיות שבפני, אלה הן מסקנותי: א. המדינה טענה, כי הנישואין בין בני הזוג לא היו כנים, הן בגלל הפרשי הגילים בין העותרת והמשיב 1 והן משום נימוקים אחרים. אינני מוכן לקבוע כממצא, שהנישואין בין בני הזוג לא היו כנים. אין זה המקרה הראשון, שגבר קשיש נושא אישה צעירה ממנו. כבר היו מקרים כאלה בעבר ואין לראות בכך נישואים פיקטיביים רק בשל הפרש הגילים. לגבר בוודאי אין התנגדות לאישה צעירה יותר ממנו ולאישה יכולים להיות שיקולים לגופו של עניין, מדוע תעדיף גבר מבוגר. במקרה הנוכחי, כתבה העותרת, כי המשיב 1 סיפר לה שהוא אדם אמיד וכדי להמחיש לה שהדבר כך, אף רכש לה מתנות ותכשיטים יקרי ערך באתיופיה. העובדה שבבואה לישראל, התברר לעותרת שבעלה איננו אמיד כפי שתאר עצמו בפניה, איננה שוללת את האפשרות, כי בשעה שנערכו הנישואים הם היו כנים. בהקשר זה לא למותר לציין שעל פי גירסת המערערת, כפי שסיפרה אותה למשרד הפנים, אלה הם הנישואים השלישיים שלה. בתחילה, בהיותה כבת 12, חיתן אותה אביה עם בחור מבוגר ממנה ונישואים אלה לא החזיקו מעמד זמן רב. לאחר מכן, נישאה העותרת לאדם אחר ממנו נולדו לה ילדים ובעלה השני נפטר. בהמשך חייה, חיה העותרת עם חבר לחיים שלא נישאה לו וגם ממנו נולדו לה ילדים. לאחר מכן בהיותה כבר מעל גיל 50, היא הכירה את המשיב 1 שחיזר אחריה בלהט ותוך הבטחות רבות לשפר את איכות חייה והיא החליטה לקשור את חייה יחד עם חייו. אף אם סברה העותרת שאיכות חייה תשתפר כתוצאה מהנישואים עם המשיב 1, בשל כך שהיא תעבור לגור בישראל, כאשתו של המשיב 1, עדין אין בכך כדי לשלול את כנות הנישואים. לא מעט גברים ונשים מתחתנים, תוך הסתמכות על שיקולים כלכלים ואין בכך כדי לשלול את כנות הנישואים. ב. אולם, גם אם הנישואים בין בני הזוג היו כנים, הרי הם הגיעו כעת לסוף דרכם. הדבר עולה מתוך חומר הראיות שבתיק זה. המשיב 1 כתב לכל הגורמים מכתבי השמצה כנגד העותרת. הוא כתב, כאמור לעיל, שהיא עושה מעשי כישוף, מחללת את השבת ולא שומרת על המצוות. העותרת ביקשה להרחיק את המשיב 1 מבית המגורים המשותף. במשפט זה, העותרת והמשיב 1 הם צדדים נגדיים והמשיב 1 מתנגד לעתירתה של העותרת. המשיב 1 טוען שהעותרת רימתה אותו וניצלה אותו. כל אדם, שעסק אי פעם בנושא של מעמד אישי, יסיק מעובדות אלה, כי קשר הנישואין בין בני הזוג הסתיים, אם כי לא פורמלית. ג. בית המשפט העליון הכשיר את הנחיות משרד הפנים בקשר להליך המדורג של התאזרחות בן זוג של אזרח ישראלי. ראה בג"צ 3648/97 (סטמקה נגד שר הפנים) פד"י כרך נג, חלק שני, עמוד 728. בסעיף ד של הנוהל הכתוב (נספח א לתגובת המשיבה לעתירה, מיום 10/6/03), נאמר: "ההחלטה תתקבל בשים לב לכנות קשר הנישואין בין בני הזוג והמשך קיומו." כלומר, לא רק כנות קשר הנישואים, מהווה שיקול להחלטה, אלא גם המשך קיומו של קשר הנישואים. במקום שקשר הנישואים, איננו קיים, או ברור שמבחינה מעשית אין קשר בין בני הזוג, מותר לשר הפנים לשקול, אם להמשיך בהליכים המדורגים, לצורך קבלת אזרחות או אישור לשהיית קבע של בן הזוג הזר. במקרה הנוכחי, כאשר ברור שקיים קרע מוחלט בין העותרת לבין המשיב 1, מותר לשר הפנים להחליט, רק בשל שיקול זה, שאין הוא ממשיך בהליך המדורג לגבי העותרת. העובדה, שהעותרת והמשיב 1 טרם התגרשו והם נשואים פורמלית, איננה צריכה להשפיע על שיקולי שר הפנים. אם היתה עובדה זו משמעותית, הרי ברור שכל בן זוג שהוא תושב זר ואיננו יכול לעלות לישראל מכוח השבות, היה מונע את הגירושין בכל מחיר, כדי להישאר בישראל. כאשר מדובר באיחוד משפחות, או בהקלות לבן הזוג של תושב ישראל בקליטתו בישראל, החשוב הוא לא המצב הפורמלי של הקשר, אלא הקשר עצמו. בבג"צ 4156/01 (דימיטרוב נגד שר הפנים) פד"י כרך נו, חלק שישי, עמוד 289, אמר, כבוד הנשיא ברק (שם, בעמוד 293, ליד אות השוליים ב'): "ביסוד גישתו של שר הפנים מונחת התפיסה כי מתן אזרחות ישראלית לבן זוג זר של אזרח מותנית, בין השאר, בקשר נישואין תקף ואמיתי. מקום שבו קשר הנישואין בין בני הזוג פקע למעשה - גם אם לא להלכה - והתא המשפחתי נמצא בשלבי פירוק, אין יסוד לקבלת אזרחות ישראלית מכוח אזרחותו של בן הזוג הישראלי. ... האם שיקול זה הוא כדין? לדעתי, התשובה היא בחיוב. גישתו של חוק האזרחות שלפיה ניתן להגמיש את התנאים להתאזרחות מקום שבן זוגו של המבקש להתאזרח הוא אזרח ישראל, מבוססת על הרצון לשמור על שלמות התא המשפחתי ועל הצורך למנוע פיצול אזרחותם של מרכיביו. (ראו: פרשת רנקין, בעמוד 117; פרשת סטמקה, בעמוד 790). מקום שבו התא המשפחתי התפרק הלכה למעשה, בני הזוג חיים בנפרד, והם מנהלים הליכים לגירושים, שוב אין קיים הטעם המונח ביסוד ההקלה בהתאזרחות שנותן חוק האזרחות לבן זוג זה של אזרח. מטעם זה הנני סבור כי בדין החליט המשיב - שעה שנודע לו על פירוק התא המשפחתי - לדחות את בקשתו של העותר לקבלת אזרחות ישראלית מכוח נישואיו לאזרחית ישראלית. ... במסגרת זו רשאי שר הפנים לקבוע כי עם כשלון חיי הנישואין וסיומו הקרוב של קשר הנישואין "תימנע מבן הזוג הזר הזכות לישיבת קבע, עד כמה שזכות זו מבקשת לינוק את כוחה מקשר הנישואין עצמו". רואים אנו, כי בית המשפט העליון, אישר את עמדת שר הפנים, שהחליט, כי כאשר קשר הנישואין מתפרק למעשה, אפילו לפני מועד הגירושין הפורמלי, מותר לשר הפנים להפסיק את ההליך המדורג של ההתאזרחות וגם לסרב להעניק רישיון לשהיית קבע בישראל. 4. במקרה הנוכחי, העותרת טרם זכתה בתעודת גיור והיא לא השלימה גם את ההליכים המדורגים, לקראת קבלת האזרחות. במכתבה של העותרת לשר הפנים מיום 29/7/02 (נספח ב לתגובת המשיבה לעתירה) כתבה העותרת כי המשיב 1 הורחק מהבית בצו של בית המשפט והיא מנהלת את חייה באופן עצמאי. בשום מקום בעתירה זו, לא הצהירה העותרת, שהיא מעוניינת לחזור ולהיות בת זוגו של המשיב 1. ברור שהקשר בין העותרת והמשיב 1 נפסק. על כן, העיקרון שמטעמים הומניטרים, יש לאפשר לבן הזוג של אזרח ישראלי לשהות בישראל, כדי לא לפרק את המשפחה, איננו קיים עוד במקרה הנוכחי. 5. לפיכך, אין למצוא כל פגם בהחלטת שר הפנים, להפסיק את המשך ההליכים המדורגים של העותרת לקבלת אזרחות, או לא להעניק לה אשרה לשהיית קבע בישראל. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה עתירה זו. העותרת תשלם למשיבה 2 הוצאות עתירה זו וסך 3,000 ₪ שכר טירחת עורך דין. נישואין / חתונהמשרד הפניםאיחוד משפחותעתירה מנהלית