להלן החלטה בסוגיית טענות כנגד בורר כעילה לביטול פסק בוררות: החלטה לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיאה י' זפט) בהפ"ב 38577-01-10 מיום 26.4.2010, בה נדחתה בקשתה של המבקשת לביטול פסק בוררות שניתן ביום 14.12.2009 על ידי הבורר גברי ברגיל (להלן: פסק הבוררות). תמצית הרקע העובדתי 1. כפי שעולה מהבקשה שלפניי, המבקשת חתמה על הסכם לשיתוף פעולה עם המשיבה (להלן: המיזם). בחלוף הזמן הסכימו הצדדים לסיים את שיתוף הפעולה ביניהם במסגרת המיזם. כוצאה מכך התגלעו מחלוקות בין הצדדים בקשר עם העלויות הכרוכות בפירוק המיזם והוסכם ביניהם כי המחלוקות יובאו להכרעה בפני הבורר גברי ברגיל (להלן: הבורר ). מהחלטתו של בית המשפט המחוזי עולה כי הבורר אינו משפטן והבוררות התנהלה ללא סיועם של עורכי דין. בפסק הבוררות נקבע כי המשיבה זכאית לקבלת 58,333$. המבקשת הגישה בקשה לביטולו של פסק הבוררות לבית המשפט המחוזי. ההליכים לפני בית המשפט המחוזי 2. כפי שעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, המבקשת טענה כי נפגעה זכות הטיעון שלה היות שנמנע ממנה להביא ראיות ולחקור עדים וכיוון שלא הייתה לה שהות להיערך להשיב לטענות המשיבה היות שאת קלסר המסמכים שהוגש על ידי המשיבה לבורר ראתה המבקשת לראשונה בישיבת הבוררות. בית המשפט המחוזי קבע כי אין ממש בטענתה של המבקשת בדבר פגיעה בזכות הטיעון שלה ובזכותה להביא ראיות, שכן המבקשת לא העלתה לפני הבורר בקשה להעיד עדים או לחקור את המשיבה ואף לא ביקשה לקיים ישיבה נוספת לפני מתן פסק הבוררות על מנת לאפשר לה להגיב על מסמכי וטיעוני המשיבה. בית המשפט המחוזי קבע שבאותה עת סברה המבקשת כי אין בכך צורך ואף סמכה על הבורר שישכיל לפסוק במחלוקות שהובאו לפתחו על פי החומר שהונח לפניו מטעם הצדדים. מטעמים אלו קבע בית המשפט המחוזי כי אין לקבל את הטענה כי הבורר קיפח את זכותה של המבקשת להבאת ראיות. 3. עוד טענה המבקשת לפני בית המשפט המחוזי כי הבורר חרג מסמכותו שכן הוא דן בנושאים שהוא לא הוסמך לדון בהם. בית המשפט המחוזי דחה גם טענה זו בנימוק שהבורר ממילא לא השית על המבקשת כל חיוב במסגרת אותם נושאים לגביהם טוענת המבקשת. כמו כן טענה המבקשת כי לבורר היה קשר עסקי עם המשיבה אודותיו ידעה לפני תחילת הבוררות, אולם לא היו ידועים לה עוצמתו והיקפו של קשר זה כפי שהתגלה לה בדיעבד. בית המשפט המחוזי קבע כי טענה זו "נטענה על דרך הסתם" ומכל מקום המבקשת ויתרה על זכותה לחקור את המצהיר מטעם המשיבה על תצהיר השומט את הקרקע מתחת לטענתה של המבקשת. זאת ועוד, לטענת המבקשת הבורר פגע בכללי הצדק הטבעי בכך שנפגש ביחידות עם המשיבה. בית המשפט המחוזי דחה אף טענה זו מהנימוק כי הטענה לא גובתה בתצהיר, ואם בכך לא די הרי שהמבקשת ויתרה על חקירת המצהיר מטעם המשיבה שגרסתו לא נסתרה. מעבר לכך נקבע, כי אילו היה ממש בטענה הרי שהיה על המבקשת להעלות את הטענה בסמוך למועד בו התוודעה לקיומו של המפגש הפסול הנטען ולא לכבוש את טענת הפסלות עד לאחר מתן פסק הבוררות. כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי, במסגרתה אושר פסק הבוררות, מכוונת הבקשה שלפניי. נימוקי הבקשה 4. למקרא הבקשה שלפניי עולה כי טיעוני המבקשת דומים עד מאוד לטיעוניה לפני בית המשפט המחוזי ומשכך לא מצאתי מקום לפרטם בשנית. יוער, כי במסגרת נימוקי הבקשה מדגישה המבקשת כי העובדה שלא מחתה בזמן אמת לפני הבורר אינה מכשירה את הפגמים שנפלו בהליך הבוררות. המבקשת מוסיפה לטעון לעניין הפגמים הדיוניים שדבקו בבוררות משום שלא נוהל פרוטוקול; הצדדים לא הוזהרו כדין; ולפני שניתן פסק הבוררות ראוי היה ליתן למבקשת זכות תגובה נאותה. לבסוף, טוענת המבקשת כי הסכם הבוררות פגום היות שהיא לא חתמה עליו כנדרש, וכן כי שמות הצדדים המופיעים בכותרת פסק הבוררות אינם שמות הצדדים כפי שהוגדרו בהסכם הבוררות ומשכך יש לבטלו. דיון והכרעה 5. לאחר שעיינתי בבקשה על כל נספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתגובת המשיבה. 6. כידוע, רשות ערעור על החלטות של בית המשפט בענייני בוררות אינה ניתנת אלא במקרים חריגים בלבד המעוררים שאלה עקרונית משפטית או ציבורית, אשר חורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לבקשה, או במקרים בהם נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק או מניעת עיוות דין [ראו למשל: רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז (6) 605 (2004); רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (לא פורסם, 11.2.2008); רע"א 10123/07 צביק נ' מולד את מולדבסקי (לא פורסם, 25.2.2008); רע"א 10316/07 שבח נ' גרינפלד (לא פורסם, 25.2.2008)]. מבחנים אלו אינם מתקיימים בנסיבות העניין היות שהבקשה אינה מגלה שאלה משפטית או ציבורית, וכל כולה עוסקת בסכסוך הפרטני שהתגלע בין הצדדים. כל הטענות שהעלתה המבקשת נבחנו ונדונו בפסיקתו של בית משפט זה כפי שיובהר להלן, ולחלקן אף יש מענה בחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: החוק). כמו כן איני סבור כי דחיית הבקשה תגרום למבקשת לעיוות דין. 7. בהסכם הבוררות שבין הצדדים (נספח ד' לבקשת הביטול) לא צויין כי הבורר יהיה כבול לסדרי הדין והראיות. לפיכך, לפי סעיף 2 לחוק חלה בנסיבות העניין התוספת הראשונה לחוק, אשר לפי פריט יד' שבה אין הבורר כבול בדיני הראיות או בסדרי הדין הנהוגים בבתי המשפט. משכך, אין לשעות לטענת המבקשת לעניין אי ניהול פרוטוקול ישיבת הבוררות, היעדר אזהרה כדין וכיוצא בזה. 8. לעניין טענותיה של המבקשת כי נפגעה זכות הטיעון שלה ולא ניתנה לה זכות תגובה לטענות המשיבה ואף נמנעה ממנה האפשרות להביא עדים וראיות, הרי שטענה זו נבחנה על ידי בית המשפט המחוזי ונדחתה בנימוק שהמבקשת לא העלתה לפני הבורר בקשה להעיד עדים או לחקור את המשיבה ואף לא ביקשה לקיים ישיבת בוררות נוספת כדי לאפשר לה להגיב. זהו ממצא עובדתי של הערכאה הדיונית והרי כידוע אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בכגון דא. לא מצאתי מקום לחרוג מהכלל האמור בנסיבות העניין. על בסיס ממצא זה הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה כי הבורר לא קיפח את זכותה של המבקשת להבאת ראיות. לא מצאתי פגם במסקנתו זו של בית המשפט המחוזי, שכן כבר נקבע כי אין המבקש רשאי לטעון בדיעבד כנגד אופן ניהול הבוררות לאחר שבחר להימנע מלהלין על כך בזמן אמת [ראו למשל: החלטתו של השופט ס' ג'ובראן ברע"א 8691/09 בר נ' פרייז (לא פורסם, 4.5.2010) (להלן: עניין בר), סעיף 10 והאסמכתאות המאוזכרות שם]. 9. לעניין טענותיה של המבקשת אודות הקשר העסקי בין הבורר לבין המשיבה, הרי שכפי שעולה מבקשת הביטול ומהחלטת בית המשפט המחוזי, המבקשת ידעה אודות קשר זה ואף על פי כן נתנה הסכמתה לניהול הבוררות לפניו. בשל כך אין מקום לקבל את הטענה כי הקשר העסקי בין הבורר לבין המשיבה מקים עילה לביטול פסק הבוררות [ראו למשל: החלטתי ברע"א 8465/10 רוטנברג נ' הכהן (לא פורסם, 16.12.2010), סעיף 12 שניתנה בהתבסס על החלטתי ברע"א 8005/08 קבוצת גיאות בע"מ (לשעבר פאפאגאיו שירותי מזון בע"מ) נ' תפעול בע"מ (לא פורסם, 8.3.2009) (להלן: עניין פאפאגאיו)]. הטענה של המבקשת כי לא ידעה אודות היקף הקשר העסקי ועוצמתו אינה משנה מאומה, שכן כפי שציינתי בעניין פאפאגאיו "השאלה היא אינה מה ידע בפועל צד להליך אלא מה היה עליו לדעת", ומשידעה המבקשת אודות הקשר העסקי בין הבורר לבין המשיבה יכולה ואף צריכה הייתה לחקור ולדרוש בנוגע לקשר זה טרם נתנה הסכמתה למינויו כבורר בין הצדדים. משלא עשתה כן, אין לה אלא להלין על עצמה. 10. באשר לטענותיה של המבקשת כנגד מפגשו של הבורר עם המשיבה ביחידות, לא אכחד כי הסוגיה הטרידה אותי. כידוע, הכלל הוא שעל בורר להימנע מלהיפגש ביחידות עם צד אחד בלבד [ראו למשל: רע"א 8389/07 פגורי נ' טאיב (לא פורסם, 25.2.2008), סעיף 10; סמדר אוטולנגי בוררות דין ונוהל א 607 (2005) (להלן: אוטולני)]. ואולם, הצדדים יכולים להסכים ביניהם כי הבורר יוסמך להיפגש ביחידות עם מי מהם (ראו והשוו: שם). אכן, אוטולנגי ציינה כי על הסכמה זו להיות מפורשת (שם). ואולם, כפי שהדגשתי בעבר, גם אם הצדדים לא הסכימו מפורשות לאפשרות כי הבורר ייפגש עם מי מהם ביחידות והבורר בכל זאת נפגש ביחידות עם אחד מהצדדים, הרי שצד לבוררות אינו יכול לעשות בכך שימוש כבסיס לביטולו של פסק הבוררות אם לא פעל בזמן אמת ובסמוך לאחר שנודע לו אודות הפגישה [ראו למשל: החלטתי ברע"א 10320/09 סגל נ' אלישיוב (לא פורסם, 16.3.2010, סעיף 15; עניין בר, סעיף 10]. הטעם לכך, הוא שבעל דין שנודע לו על קיומה של עילת ביטול אינו רשאי לשקוט על שמריו [ראו למשל: אוטולנגי ב, בעמ' 1148-1147] על מנת שיוכל תחילה לראות אם פסק הבוררות יינתן לטובתו, ואז אם התוצאה אינה נושאת חן בעיניו יבקש לבטל את פסק הבוררות בשל פגישת הבורר ביחידות עם הצד שכנגד. בנסיבות המקרה עולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי ואף מהבקשה דנן כי המבקשת לא פעלה בזמן אמת לאחר שנודע לה על פגישתו של הבורר עם המשיבה. המבקשת העלתה טענה זו לראשונה לפני בית המשפט המחוזי במסגרת בקשת הביטול ומשכך אין הטענה מצדיקה התערבות בפסק הבוררות. 11. בשונה מגישתה של אוטולנגי, ובהמשך להחלטות שלעיל, נגזרת לטעמי הגישה כי על אף שעל דרך הכלל ראוי כי צדדים לבוררות יתנו הסכמתם לכך שהבורר ייפגש עם מי מהם ביחידות באופן מפורש, הרי שיתכנו נסיבות בהן ניתן יהיה ללמוד מהתנהלות הצדדים לבוררות כי הם הסכימו, על דרך ההתנהגות, שהבורר ייפגש עם מי מהם ביחידות. כך למשל, במקרה דנן הצדדים לא ציינו בהסכם הבוררות כי הבורר יהיה רשאי להיפגש ביחידות עם מי מהם. אף על פי כן הבורר סבר כי רשאי הוא להיפגש ביחידות עם כל אחד מהצדדים כפי שעולה, בין היתר, מנספח ה' לבקשת הביטול - מכתבו של הבורר לצדדים מיום 13.9.2009 - בו קבע הבורר כי "עם קבלת הטיעונים משני הצדדים אקבע פגישה עם כל אחד מהצדדים במטרה להבהיר נושאים שאראה לנכון". דהיינו, המבקשת ידעה מבעוד מועד כי מלבד הפגישה שכבר נערכה ביחידות עם המשיבה, הבורר מתכוון להיפגש ביחידות עם המשיבה פעם נוספת ולמרות זאת היא לא פעלה כדי למנוע את הפגישה ואף לא מחתה כנגד הפגישה שכבר נערכה. דהיינו, בנסיבות דנן אין עסקינן בפגישות שערך הבורר בהיחבא או במסתור ביחידות עם מי מהצדדים לבוררות אלא עסקינן במתווה דיוני שהיה מקובל לכאורה על הצדדים, ומשכך יתכן כי ניתן היה להגיע למסקנה כי במקרה הקונקרטי הצדדים הסכימו על דרך ההתנהגות כי הבורר ייפגש עם מי מהם ביחידות. 12. יוער כי בית המשפט המחוזי קבע כי טענתה זו של המבקשת בדבר מפגש שערך הבורר עם המשיבה ביחידות לא נתמכה בתצהיר אולם מעיון בסעיף 17 לתצהיר שצורף לתמיכה בבקשת הביטול עולה כי המצהיר מטעם המבקשת ציין כי: "המבקשת תטען כי על בית המשפט נכבד לבטל את פסק הבוררות בהתאם לעילות הביטול הקבועות בסעיף 24(4) ו- (10) לחוק, שכן פסק הבוררות ניתן תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי ומבלי שהמבקשת תוכל להגיב על טענות המשיבה שנטענו בבוררות בלא נוכחותו או אפשרות מאוחרת אחרת להגיב" (ההדגשה אינה במקור - י.ד.). ואולם, אין בכך כדי לשנות ממסקנתי דלעיל בשל העובדה כי גם אם הצדדים לא הסכימו על כך שהבורר יהיה רשאי להיפגש עם מי מהם ביחידות, הרי שעל המבקשת היה להעלות את הטענה בזמן אמת ולא לכבוש אותה. 13. באשר לטענותיה של המבקשת לעניין חריגת הבורר מסמכותו, מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט המחוזי מהטעמים המפורטים בהחלטתו. זאת ועוד, איני רואה לנכון להתייחס לטענותיה של המבקשת בדבר פגמים שנפלו לכאורה בחתימה על הסכם הבוררות, שכן בנקל ניתן ללמוד מהתנהגותה של המבקשת כי היא הכפיפה עצמה להליך הבוררות מרצון ואף ונטלה בו חלק פעיל ובנסיבות אלה היה מוטב למבקשת שלא להעלות טענה זו. הוא הדין באשר לטענותיה של המבקשת באשר לאי התאמה בשמות הצדדים בין הסכם הבוררות לפסק הבוררות. מעיון והשוואה בין שני המסמכים הנ"ל עולה כי לא מדובר על אי התאמה של ממש. 14. אשר על כן, דין הבקשה להידחות. משלא התבקשה תגובת המשיבה איני עושה צו להוצאות. יישוב סכסוכיםבורר