כללי: בפני טען ביניים. המבקשת הודיעה בישיבת היום, כי היא מבקשת לחזור בה מעתירתה. המבקשת הצהירה בריש גלי, כי נכון להיום יש לה סכסוך עם הטוענים, כך שהעתירה בטען ביניים שוב אינה מתאימה לה. לגירסתה, בעת שהוגשה העתירה לטען ביניים ביום 4.2.03 היו פני הדברים שונים. הטוען 1 הסכים, כי העתירה לטען ביניים אינה מהווה את המסגרת הדיונית המתאימה לדון בתובענה. הטוענת 2 סברה משום מה, כי העתירה בטען ביניים ראויה ומתאימה. רקע הבקשה: המבקשת, הגישה את הבקשה על רקע הסכם שכירות שנחתם בינה ובין הטוען 1 ביום 5.3.98. על פי ההסכם, שכרה המבקשת מאת הטוען 1 נכס, ובו ניהלה עסק של מוסך. תקופת השכירות שהוסכמה בין הצדדים היתה מיום 5.2.98 ועד ליום 4.3.01, עם אופציה לשלוש שנים נוספות עד ליום 4.3.04. דא עקא, בחודש יוני 2002 הודיעה הטוענת 2 למבקשת, כי בקשתה לרשיון עסק סורבה הואיל והשטח בו מנהלת המבקשת את המוסך, אותו שכרה מהטוען 1, הוא קרקע ציבורית. המבקשת נדהמה לקבל את ההודעה, מאחר וסברה כי חתמה על הסכם שכירות כדין עם הטוען 1, אשר הציג עצמו כבעל הזכויות בנכס המושכר. בכך לא תמו תלאות המבקשת והיא נתבעה והורשעה בבית המשפט לעניינים מקומיים בחולון בגין ניהול עסק ללא רישיון ושימוש בשטח ציבורי. במקביל, הוגשה נגדה תביעה בבית המשפט השלום בכפר-סבא לפינוי וסילוק יד מהנכס המושכר. כבוד השופט גדול, ביום 9.6.03 נעתר והורה לסילוק ידה של המבקשת מאותו שטח. פסק הדין צורף כנספח ז' לתצהיר הטוענת 2. המבקשת גרסה, כי זוהי הפרה יסודית של חוזה השכירות. ההפרה הנטענת היא מצד הטוען 1, שכן המבקשת לא היתה שוכרת את הנכס ולא היתה חושפת את עצמה לכתבי אישום בתביעות פינוי, אלמלא המצג שהציג בפניה כי הוא הבעלים של הזכויות בנכס. בנקודת הזמן בה הוגשה הבקשה לטען ביניים, התעוררה אצל המבקשת שאלת תשלום דמי השכירות בגין הנכס. מחד גיסא, המבקשת היתה אמורה לשלם דמי שכירות לטוען 1, והוא אף החזיק בידו שיקים מעותדים שמשכה בזמנה עבור דמי השכירות. מאידך גיסא, חששה המבקשת, כי תפונה מהנכס על ידי הטוענת 2 וככלל, היתה אצלה חוסר בהירות לגבי השאלה האם היא חייבת בכלל לשלם דמי שכירות לטוען 1, נוכח דרישות עיריית חולון הטוענת 2. באותו מועד עדיין קיוותה המבקשת, כי תשיג רשיון עסק. זהו הרקע להגשת טען הביניים. עמדת הטוען 1: הטוען 1 גרס בתצהירו, כי הוא זכאי לקבל את דמי השכירות עבור מלוא תקופת השכירות, על פי ששת השיקים שהוא אוחז בידיו. הטוען 1 סבר, על פי סעיף 15 לתצהירו, כי המחלוקת נשוא תיק זה אינה ראויה להתברר במסגרת של הליך טען ביניים ויש להעדיף את תביעתו השיטרית על פני תביעת הפינוי. בשלב בו הוגש התצהיר טרם ניתן פסק דין בתביעת הפינוי. עיקר תצהירו של הטוען 1, הוא על עדיפות זכויותיו כלפי המבקשת, מול זכויות הטוענת 2. הוא מצביע על כך שהוא תובע שיטרי, ולא ניתן פסק דין ענייני המקנה לטוענת 2 את הזכות להעברת דמי השכירות לידיה. עמדת הטענת 2: הטוענת 2 הדגישה, כי הינה בעלי המקרקעין נשוא התובענה והיא צרפה נסח רישום להוכחת טענתה. לגרסתה העניקה לטוען 1, לפנים משורת הדין, הרשאה להשתמש במקרקעין האמורים למשך 5 שנים בלבד, החל משנת 1982. כל זה תמורת תשלום סימלי של 1 ₪ לשנה. זאת מתוקף היותו נכה צה"ל ועל מנת לסייע בשיקומו. ביום 27.3.85 החליטה הנהלת העירייה להאריך את תקופת ההרשאה של הטוען 1 להחזיק במקרקעין עד ראשית שנת 1997. הטוענת 2 גורסת, כי הטוען 1 עשה דין לעצמו, לא פינה את המקרקעין, ואף עשה באמצעותם עושר ולא במשפט, כאשר השכירם לצדדי ג' בדמים מרובים החל משנת 1991. תביעת הפינוי בבית-המשפט השלום בכפר-סבא הוגשה כנגד הטוען 1, והוא זה שפונה מהמקרקעין. המבקשת עשתה שימוש במקרקעין בניגוד ליעוד שלהם כיעוד ציבורי בבעלות העירייה. לדידה של הטוענת 2 המבקשת ידעה עוד ביום 11.4.00, כי המקרקעין הללו הינם בבעלות העירייה, ואילו היתה עושה ברור מתאים היתה יודעת זאת מראש, ולא מתקשרת כלל עם הטוען 1. הטוענת 2 הוסיפה, כי דמי השכירות מגיעים לה ולא לטוען 1 הואיל ואלה המקרקעין שלה. גם הטוענת 2 סבורה, כי התביעה אינה ראויה להתברר במסגרת של טען ביניים. ראה סעיף36 לתצהיר. היא מוסיפה ותוקפת את זכאותו של הטוען 1, מול זכויותיה. כשירות הליך טען הביניים: השאלה המצריכה הכרעה, האם הסכסוך ראוי להתברר במסגרת של טען הביניים. לכאורה, לא צריכה להיות מחלוקת. לאחר שהמבקשת עצמה, הודיעה בישיבת היום, כי היא מושכת את בקשתה, וכי נתברר לה עתה, שיש לה סכסוך עם הטוענים, אין הסכסוך מתאים לבירור במסגרת של טען ביניים. מה גם, שכל אחד מן הטוענים, גרס בתצהירו, שהסכסוך אינו מתאים לבירור במסגרת של טען ביניים. הטוען 1 בסעיף 15 לתצהיר והטוענת 2 בסעיף 38 לתצהיר. משום מה, הטוענת 2 חזרה בה היום מטענה שעלתה בה בתצהירה. על כן הנני להכריע ברמה המשפטית. בקשת סעד בדרך של טען ביניים מוגשת על פי פרק י"ח לתסד"א תשמ"ד-1984. על פי תקנה 224: "אדם שהוא נתבע, או צפוי להיות נתבע, בידי אנשים אחרים (להלן: "הטוענים") שתביעותיהם מכחישות זו את זו, זכאי לבקש מבית המשפט סעד בדרך של טען ביניים". על פי תקנה 226 שם, התנאים לטען הביניים הם תנאים מצטברים: אין המבקש תובע שום טובת הנאה בנושא המחלוקת.נ אין הוא בקנוניה עם אחד הטוענים.ב הוא מוכן להעביר את נושא הבקשה לבית המשפט ולטפל בו כפי שיורה בית המשפט.ו הליך טען הביניים, הוא הליך שבו הנתבע פונה לבית-המשפט בבקשת הגנה כדי לגדור ולחסום סיכון, שבו יתבע עבור אותו נכס מטעם כמה תובעים. ראה בספרו של כבוד הנשיא, השופט אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", הוצאת סיגא, מהדורה שביעית מעודכנת תשס"ג - 2003 בעמ' 344. במקרה דנן, לכל אחד מן הטוענים דרישות לגבי נכס המקרקעין. המבקשת החזיקה בנכס מכוח הסכם שכרתה עם הטוען 1. מצד שני, היא עשויה להתבע על ידי הטוענת 2 לתשלום דמי שימוש ראויים. המצב העובדתי התגבש והשתנה לאחר הגשת טען הביניים, כאשר בעת הגשתו עדיין לא ניתן פסק דין בתביעת הפינוי וכיום יש כבר פסק דין. עם זאת, הטוענת 2 עדיין לא הגישה תביעות כספיות כלפי הטוען 1 או כלפי המבקשת בנוגע לשכר הראוי. לטעמי, המבקשת היתה זכאית לחזור בה מהתביעה לטען ביניים. ראה גם ע.א. 213/88 אור אלום בע"מ נ' אלמוג בע"מ פד"י מ"ג (3) עמ' 99. ראה בספרו של ד"ר זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית 1995 עמ' 699, סדר הדין של טען הביניים מיועד לסייע בידי אדם המתיירא בין תביעות מתחרות של שני אנשים או יותר. במקרה דנן, המבקשת מצויה בסכסוך עם שני הטוענים. עם הטוען 1 הסכסוך הוא שיטרי אך גם חוזי על רקע טענותיה כלפיו בדבר מצגי השווא והפרה יסודית של חוזה ההתקשרות. עם הטוענת 2 הסכסוך הוא בשאלת עצם זכאות הטוענת 2 לשכר ראוי, כאשר שאלה משנית היא האם הטוענת 2 זכאית לקבל שכר כזה מאת המבקשת. השקפתי היא כי ההכרעה בסכסוך הנוכחי, על מגוון רבדיו, אינה מתאימה להליך של טען ביניים. התמונה העובדתית בתיק השתנתה מאז הוגש טען הביניים. המבקשת, שהיתה נכונה אז לשלם דמי שכירות, והשאלה היתה רק למי מבין הטוענים, אינה מוכנה לשלם היום מאומה לאחר שפונתה מהנכס בצו של בית משפט ולאחר שהורשעה בהליכים של ניהול עסק ללא רשיון. משכך, אני מקבלת את בקשת המבקשת, ומתירה לה למשוך את הבקשה לטען ביניים. זאת הייתי מתירה לה, אף אלמלא היו הטוענים שוללים בתצהיריהם את כשרות ההליך להידון כטען ביניים. קל וחומר משעשו כן. המלצות פטור בלא כלום, אי אפשר. לאחר שהיקף הסכסוך נגלה לעיני, הנני רואה חובה לעצמי, אגב אורחא, לצייד את הצדדים בהמלצות להמשך הדרך. אשר להליך השיטרי - הטוען 1 הגיש כנגד המבקשת תיק הוצל"פ שמספרו 1-03-05293-01. המבקשת הגישה התנגדות. כב' הרשמת ורד, בפניה נדונה ההתנגדות, קבעה כי ההתנגדות תוכרע על פי פן הביניים דכאן. דא עקא, משנמחק טען הביניים, אינני רואה מקום לחדש את ההליכים בתיק ההוצל"פ. יש לדון בהתנגדות כמות שהיא. אילו דעתי היתה נשמעת, הייתי מציעה לצדדים להסכים לקבלת ההתנגדות, שכן על פני הדברים, יש למבקשת טענות הגנה טובות כלפי הטוען 1 בהליך השיטרי. אין המדובר בשכירות ראוייה ורגילה, אלא בשכירות שגרמה למבקשת רוב הוצאות וטרדות. המבקשת נתבעה בעיצומם של ימי השכירות על ידי הרשויות, בשל העובדה שהזכות שהושכרה לה לא היתה נקייה. המבקשת נאלצה לפנות את הנכס בעיצומה של תקופת השכירות, בחודש אוגוסט 2003. טיב הזכות המושכרת וההוצאות שנגרמו למבקשת, ראוי להן שישקלו בהליך נפרד. אשר לטוענת 2, טוענת זו הודיעה בבית המשפט הנכבד בכפר סבא, כי תשקול לתבוע שכר ראוי. ספק בעיני אם המבקשת היא הכתובת הראוייה לתביעה מעין זו, שכן למבקשת אין התקשרות חוזית ישירה אם הטוענת 2. המבקשת שכרה את הנכס מאת הטוען 1 אשר אכן החזיק בו במשך שנים ברשות הטוענת 2, דבר שעשוי לעוור עיני שוכרים תמימים. סיכום הבקשה לטען ביניים נמחקת בזה. אני קוצבת לטוענים הוצאות סמליות בסך 1,000 ₪ + מע"מ כל אחד, אשר ישולמו מתוך הכספים המופקדים בקופת בית המשפט. היתרה תוחזר לב"כ המבקשת. ניתן היום י"א בשבט, תשס"ד (3 בפברואר 2004) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים. ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. גרוסמן נועה, שופטת טען ביניים