פסק דין 1. המערער, יליד 1950, הוכר כנכה בגין פגימות אורטופדיות, אורולוגיות ופגימות עור, שמקורן בתאונה מיום 6.11.69, שארעה במהלך שירותו כגשש במשמר הגבול. 2. סך כל נכויותיו הצמיתות המשוקללות של המערער עומדות על 32%. 3. ערעור זה מתייחס להחלטת הוועדה הרפואית העליונה בענינו של המערער מיום 18.6.06 במסגרתה ביקש לערער על החלטות הוועדה הרפואית המחוזית מיום 30.10.05 ומיום 19.3.06. 4. המערער פנה להערכה חוזרת לוועדה המחוזית עקב החמרה במצבו בשוק רגל שמאל ובגב תחתון, וכן בהתאם לתקנה 9 לתקנות הנכים, על מנת שהפגימה הנטענת בעצם הברך תוכר כפגימה מוכרת. 5. המערער הופיע בפני הוועדה המחוזית וטען לכאבים בעמוד שדרה מותני שיורדים לשתי הרגליים ולמותניים רדומות. כמו כן טען, שלא יכול לכופף את הברך בעיקר ברגל שמאל וכן כי רגל שמאל מתעקמת ויש לו חולשה והרגל מתקפלת. הוועדה ציינה חוסר שיתוף פעולה מוחלט בזמן הבדיקה, הן האורטופדית והן הנוירולוגית, והפנתה תשומת לב לכך שהתנהגותו איננה עולה בקנה אחד עם הממצאים הקלינים והרנטגנים. הוועדה התייחסה לצילומי אגן ועמוד שדרה מותני מיולי 2005 וביקשה לצורך השלמת הבירור בדיקת C.T של עמוד שדרה מותני, צילום עדכני של שוק שמאל ו-E.M.G של שוקי הרגליים. לאחר ביצוע הבדיקות מצאה הוועדה, ביום 19.3.06, כי CT עמוד שדרה מותני שבוצע ב-1.11.05 מדגים שינויים ניווניים במפרקים ההיסטריים L4-5, ספונדילוליזס ב-L5 עם ליסטזיס קל. בדיקת E.M.G מ-5.12.05 הדגימה מהירות הולכה תקינה, דנרווציה כרונית בשרירים הפרהספינליים והעדר יחידות וולונטריות. הוועדה לא מצאה החמרה בנוגע לשבר בשוק שמאל או בנוגע לתנועתיות בעמוד שדרה מותני. כמו כן לא מצאה עדות לפגיעה שורשית קלינית שיכולה להסביר את תלונות המערער לגבי הרגליים. הוועדה קבעה, כי ממצאי ה-C.T וה-E.M.G אינם תומכים בפגיעה שורשית משמעותית. לפיכך נקבע כי אין החמרה במצב נכותו של המערער. 6. על קביעה זו הגיש המערער ערעור לוועדה העליונה. המערער חזר על הטענה לכאבים, רדימות מתחת למותן המתפזרת לשתי הירכיים עד כפות הרגליים, איבוד שליטה בברכיים, קושי תפקוד ברגל שמאל וכו'. 7. הוועדה העליונה מיום 21.9.06 עיינה בצילום רנטגן של שוק שמאל מיום 8.7.76 שהדגים חיבור השבר בציר טוב. הוועדה עיינה ב-C.T עמוד שדרה מותני מ-1.11.05 שהראה למעט ספונדילוליזס דו צדדי ב-L5 עם ליסטזיס קלה בדרגה 1 - כי הכל תקין. הוועדה עיינה בבדיקתE.M.G מיום 5.12.05 המראה הולכות עצביות תקינות בגפיים תחתונות. הוועדה ציינה שיתוף פעולה לקוי בבדיקת שרירים בעזרת מחט. הוועדה ציינה כי מתהלך עם שמוש בשתי קביים קנדיות, צליעה בשתי רגליים עם הבעת כאב. הוועדה ציינה רושם של שיתוף פעולה לא מלא והדגימה זאת בממצאיה. הוועדה קבעה, כי אין רגישות לאורך הטיביה השמאלית ואין דפורמציה בשוק שמאל. בתום בדיקותיה הקליניות המפורטות בפרוטוקול, ובהתבסס על תוצאות הבדיקות, מצאה הוועדה הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני עקב כאבים, ללא חסרים נוירולוגים וללא הפרעה כלשהי בשוק שמאל. לפיכך קבעה הוועדה, כי היא דוחה את הערעור בקשר לגב תחתון ורגל שמאל. 8. ב"כ המערער מפנה לצילום M.R.I מיום 10.2.07 שנקבע בסופו על ידי המפענח כי קיימת החמרה קלה בממצאים בהשוואה לבדיקה קודמת. תוצאות בדיקה זו לא הובאו בפני הועדה העליונה, שכן בוצעו לאחר שנתנה החלטתה. עוד מפנה ב"כ המערער לבדיקת הולכה עצבית (E.M.G) מיום 18.4.07 המוצאת כי קיימת תמונה נוירופיזיולוגית המתאימה לפגיעה שורשית במספר רמות, לפחות L4,L5,S1, דו צדדי, ללא סימני דנרבציה פעילה. גם בדיקה זו לא הוצגה בפני הועדה העליונה אשר נתנה החלטתה קודם לביצוע הבדיקה. 9. הבדיקות החדשות לא עמדו בפני הועדה הרפואית העליונה, ולכן גם לא יכלה להתייחס אליהן. בוודאי שאין זה מעניינו של בית משפט זה להתייחס לבדיקות רפואיות חדשות שלא היו בפני הועדה הרפואית העליונה. בפני המערער פתוחה הדרך לערער לבית משפט זה על החלטת הועדה הרפואית העליונה בנקודה משפטית בלבד, ואילו ערעורו של המערער לא רק שמתייחס לממצאים רפואיים, אלא גם לתוצאות בדיקות שמעולם לא עמדו בפני הועדה. בית משפט זה אינו אמור לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. "החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מוגבלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית, ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". (ראו רעא 4652/04 שאול אואקנין נ. משרד הבטחון - קצין התגמולים אתר משפטי ). 10. למערער טענה נוספת לכך כי לא יוחס לפגימתו בשוק רגל שמאל סעיף הנכות הנכון. ב"כ המערער טוענת כי יש לייחס לו את סעיף 47 (2) 3 לתקנות, בשל אי התאחות של עצם הטיביה. אכן, בועדות מחוזיות קודמות נרשם כנראה בטעות כי הפגימה הינה לפי סי' 75 1 ב' (סעיף ישן) ותוקן על ידי הועדה הרפואית העליונה לס' ישן 75 1 ג'. אך אין כל ממצא פוזיטיבי על אי התאחות של שבר הטיביה, כפי שטוענת ב"כ המערער. לא הוצג צילום רנטגני המלמד על אי התאחות ובבדיקה קלינית אין רגישות לאורך הטיביה השמאלית ואין דפורמציה בשוק שמאל. לפיכך, גם טיעון זה דינו להדחות. 11. אין באמור לעיל משום סגירת הדרך בפני המערער לפנות לועדה מחוזית לקביעת נכות על בסיס החמרת מצב, אם יש החמרה. 12. הערעור נדחה. רפואהועדה רפואית (ערעור)ערעורועדה רפואית