החלטה 1. המבקש מועסק בשירות המדינה מזה 35 שנה, ובתפקידו הנוכחי כמשנה למנכ"ל משרד התיירות מזה ארבע שנים (להלן: המבקש). בקשתו היא לעבור מייד לאחר הפרישה לחברה הממשלתית לתיירות (להלן: חמ"ת) ולהתמנות לתפקיד של מנכ"ל החברה, ללא תקופת צינון לפי סעיף 4 לחוק שירות הציבור (הגבלות לאחר פרישה), התשכ"ט-1969 (להלן: חוק הצינון). 2. החברה הממשלתית לתיירות הינה בבעלות מלאה של המדינה (1% נמצא בבעלות של החברה לפיתוח ירושלים), והיא עסקה עד להקמתו של משרד התיירות בשנת 1964 בכל תחומי הפעילות שבהם עוסק המשרד כיום. הלכה למעשה, החמ"ת היתה משרד התיירות עד לשנת 1964, כאשר עם הקמת המשרד הועברו אליו כל סמכויותיה ותחומי אחריותה בנושאים בהם עוסק המשרד כיום, למעט ביצוע פיתוח תשתיות תיירותיות ציבוריות ברחבי הארץ. 3. על פי תגובת המשיבה, החמ"ת עוסקת בביצוע פרויקטים של תשתיות תיירות עבור משרד התיירות. משרד התיירות, בהחלטת שר התיירות והמנכ"ל, קובע את מדיניות החמ"ת ותפקידיה, ולמעשה, היא פועלת כזרוע ביצועית של משרד התיירות. הדבר אף נקבע באופן רשמי ב"נוהל קביעת מדיניות הפיתוח, קבלת החלטות וביצוע תקציב פיתוח". בנוהל נקבע כי "החמ"ת משמשת גוף ביצוע של תקציב הפיתוח של המשרד". מבחינת התקציב, החמ"ת היא מלכ"ר שתקציבה ממומן באמצעות משרד התיירות. עודפי התקציב של החמ"ת מועברים למדינה. הנהלת המשרד היא זו שקובעת את הצעת התקציב עבור החמ"ת, היא המחליטה באשר לפרויקטים שהחמ"ת תבצע והיא המפקחת עליהם. עם זאת, החמ"ת יכולה לנהל מו"מ מול המשרד בנוגע לתקציב הפרויקטים, והדירקטוריון שלה רשאי לדחות או לסרב לבצע פרויקט מסוים. 4. בתפקידו כמשנה למנכ"ל משרד התיירות, היה המבקש מעורב בקביעת פעילותה ותקציבה של החמ"ת, המליץ לאשר ביצוע פרויקטים על ידה והיה מעורב בפיקוח על ביצועם. מעורבות זו, המכניסה אותו לגדר הוראת חוק הצינון, נפסקה ביום 15.1.06, דהיינו לפני כארבעה חודשים. 5. על פי עמדת המשיבה, במקרה של החמ"ת, למרות שמדובר בחברה ממשלתית שמאוגדת כאישיות משפטית נפרדת, הרי שבפועל, לאור הנסיבות שפורטו, ניתן לראות בה זרוע ביצועית ותפעולית של משרד התיירות בתחום עיסוקו, הפועלת מתוך זהות אינטרסים עמו. מכאן, שלעניין חוק הצינון, נכון לראות בחמ"ת מעין אורגן של המשרד ולא להתייחס אליה כ"אחר" או "פלוני", כמשמעותו בחוק הצינון. המשיבה סבורה שאין כל חשש לפגיעה בטוהר המידות במעבר של המבקש לחמ"ת מייד לאחר פרישתו. משרד התיירות מבצע את רוב הפרויקטים שלו בנושא פיתוח תשתיות תיירות באמצעות החמ"ת, ואין לחמ"ת למעשה תחרות אמיתית עם גופים אחרים. בנוסף, תקציב החמ"ת אומנם נגזר מהיקפי הפרויקטים בהם מדובר, כאשר לדירקטוריון החברה יש שיקול דעת להתנגד לפרויקט בהעדר יכולת לבצע אותו או העדר תקציב מספיק, אולם, לא מדובר בשיקולים מסחריים של שוק תחרותי במטרה למקסם רווחים. אשר על כן, טוענים באי-כוח המשיבה, כי החשש אותו ביקש המחוקק למנוע - מניעת יכולתו של עובד הציבור לנצל את מעמדו לקידום ענייניו האישיים לאחר פרישתו אצל הגורם בענייניו החליט - לא מתקיים במקרה דנן בשל קשרי הגומלין בין משרד התיירות והחמ"ת. לדבריהם, הנסיבות המיוחדות במקרה של חמ"ת שונות באופן מהותי מהמקרים השכיחים אותם ביקש המחוקק למנוע, שבהם מדובר במעבר לגוף עסקי תחרותי, חיצוני לשירות המדינה, הפועל עם כוונת רווח. 6. מקובלת עלינו עמדת המשיבה. מדובר במעבר לגוף אשר שימש כזרוע של המדינה וימשיך לשמש ככזה גם בעתיד. לא מתעורר במקרה זה חשש לטוהר המידות, אשר הוא מונח ביסוד תכלית הוראת הצינון, כעולה מסעיף 14 לחוק. לא ניתן לדבר על ניצול קשרים אישיים בעבר לצורך המעבר, או על ניצול קשרים כאלה אחרי המעבר. מדובר במעבר לגוף שמעצם מהותו היה אמור לעבוד בתיאום מלא עם המדינה ואמור להמשיך לעשות כן. 7. לאור האמור, אנו נעתרים לבקשה וקובעים כי המבקש יוכל לשמש כמנכ"ל חמ"ת מייד לאחר פרישתו. תקופת צינון