הוצאה לפועל של פסק דין שבוטל

להלן פסק דין בסוגיית הוצאה לפועל של פסק דין שבוטל: פסק דין א. בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ (כב' הרשמת שרון הינדה) מיום 15.5.05, לפיה נדחתה בקשת המבקש לביטול כל ההליכים הננקטים נגדו בלשכת ההוצל"פ וסגירת תיק ההוצל"פ. ביום 15.1.06 נתנה רשות ערעור ובקשת רשות הערעור נדונה כערעור. ב. העובדות העיקריות הצריכות לענייננו, הן כדלהלן: כנגד המערער נפתח בשנת 1990 תיק הוצל"פ שמספרו 2 - 90 - 75354 - 01 , נשוא הערעור (להלן: "תיק ההוצל"פ") לביצוע פסק דין שניתן כנגד המערער בת.א. 19149/89 (להלן: "פסק הדין הראשון") . פסק הדין הראשון ניתן על ידי כב' השופט א' פרוינד ביום 30.9.90, בהעדר התייצבותו של המערער. תיק ההוצל"פ נפתח, כאמור, בגין פסק דין זה. לאחר שקיבל המערער אזהרה לביצוע פסק הדין, הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו. פסק הדין הראשון בוטל, ובית המשפט קיים דיון מחודש בתביעה שהגישה המשיבה כנגד המערער, ובסופו של יום ניתן ביום 15.10.92 פסק דין חדש בתביעת המשיבה (להלן: "פסק הדין החדש") הזהה לחלוטין בקביעותיו לאלה של פסק הדין הראשון, למעט, תוספת הוצאות משפט כנגד המערער, אשר בפסק הדין החדש נקבעו בסך של 6500 ש"ח, במקום 2000 ש"ח שנקבעו בפסק הדין הראשון. בין מועד מתן פסק הדין הראשון למועד מתן פסק הדין השני, עזב המערער את הארץ. המערער לא שילם את חובו למשיבה, במשך שנים רבות, אולם במהלך השנים התנהלו הליכים שונים במסגרת תיק ההוצל"פ. לימים, הגיש המערער בקשה לראש ההוצל"פ להורות על ביטול כל ההליכים וסגירת תיק ההוצל"פ. המערער טען בפני ראש ההוצל"פ כי פסק הדין הראשון, שלביצועו נפתח תיק ההוצל"פ בוטל, ומשכך, היה על המשיבה לפתוח תיק הוצל"פ חדש או לתקן את בקשת הביצוע ולהמציא לחייב אזהרה כחוק. המערער טען בפני ראש ההוצל"פ כי משבוטל פסק הדין, יש לבטל, מטבע הדברים, גם את הליכי ההוצל"פ הננקטים לביצועו, או לחלופין, היה על המשיבה לתקן את בקשת הביצוע. משלא עשתה המשיבה כן, טען המערער, כי בפני ראש ההוצל"פ מתנהל עדיין הליך הוצל"פ, בגין פסק דין שאיננו קיים, לאחר שכבר בוטל, ומשכך, יש, כאמור, לבטל את כל ההליכים ולסגור את תיק ההוצל"פ. עוד העלה המערער בפני ראש ההוצל"פ טענות בדבר כשירותה של המשיבה אשר לטענת המערער, איננה פעילה עוד וכל פעילותה מתמצית בתשלום חובות וגבייתם. ג. ראש ההוצל"פ קבעה בהחלטתה מיום 15.5.05 כדלהלן: "לאחר שעיינתי בבקשות החייב ובתגובת הזוכה אינני סבורה כי יש מקום לבטל את הליכי ההוצאה לפועל, ולסגור את תיק ההוצאה לפועל. מעיון בפסקי הדין שנתנו כנגד החייב , הראשון שבוטל והשני המבוצע היום בתיק ההוצאה לפועל, עולה כי מדובר בפסקי דין זהים, למעט סכום כסף נוסף בגין הוצאות שנפסק כנגד החייב. גם אם נניח כי היה מקום לסגור את תיק ההוצאה לפועל שעה שפסק הדין שלביצועו נפתח, בוטל, אני סבורה כי נכון להיום כשפסק הדין המבוצע הוא פסק הדין השני, שהחייב אינו מתכחש לו, ולאחר שהחייב הגיש בתיק זה בקשות לרוב, אין מנוס מהמסקנה כי החייב יודע בדבר תיק ההוצאה לפועל המתנהל נגדו, והדרישה לסגור את תיק ההוצאה לפועל כיום, אין בה אלא כדי לסרבל את ההליכים ולעכב את הליכי גביית החוב... באשר לטענת החייב לגבי כשירותה של הזוכה... העובדה כי הזוכה אינה פעילה שאף אושרה על ידי ב"כ הזוכה, כשלעצמה איננה הופכת את הזוכה ללא כשירה, ואין בכך כדי למנוע ממנה להמשיך ולנקוט בהליכים כנגד בעלי חובה. אי לכך ומשלא הוכח בפני בדרך כלשהי כי הזוכה איננה אישיות משפטית כשרה לדין, אין די בהטלת ספק בדבר כשירותה כדי לפטור את החייב מתשלום החוב..." (עמודים 1-2 להחלטת ראש ההוצל"פ). על החלטתה זו של ראש ההוצל"פ הערעור שבפני. ד. לטענת המערער, שגתה ראש ההוצל"פ משקבעה כי אין לבטל את הליכי ההוצל"פ למרות שפסק הדין המקורי שבוצע בתיק ההוצל"פ, בוטל. לטענת המערער "לפיכך משבוטל פסק הדין, נשמט היסוד לקיומו של תיק ההוצאה לפועל. תיק ההוצאה לפועל היה צריך להסגר תוך ביטול כל ההליכים שננקטו עד הביטול" (סעיפים 15-16 לבר"ע). לטענת המערער היה על המשיבה להגיש בקשת ביצוע חדשה, משניתן פסק הדין החדש. לטענת המערער, הוא מתגורר יחד עם בני משפחתו באנגליה מאז שנת 1991, ומשלא קיבל כל אזהרה בגין פסק הדין החדש, הליכי ההוצל"פ כולם הינם בטלים (VOID). באשר לכשירותה המשפטית של המשיבה, טוען המערער, כי טעתה ראש ההוצל"פ משקבעה כי המשיבה כשירה להמשיך ולנקוט הליכים בתיק ההוצל"פ. לטענת המערער המשיבה איננה פעילה מזה שנים רבות, אין לה נכסים, חשבונות בנק או תיק במס הכנסה או מע"מ. בשנת 1997 היתה המשיבה מצויה בהליכי מחיקה על ידי רשם החברות. לטענת המערער, לא בכדי לא נענו פניותיו למשיבה, להמציא לו אישור לפיו המשיבה קיימת ופעילה וכי הפועל בשמה, מר עמיאל סעד, אכן מוסמך לפעול בשמה. לפיכך, בנסיבות אלה, סבור המערער כי על בית המשפט לקבוע שהמשיבה איננה כשירה לנהל את הליכי ההוצל"פ, ומשכך יש לבטל את הליכי ההוצל"פ הננקטים נגדו. לטענת המשיבה אין כל ממש בערעור. המערער ניהל במהלך השנים הליכים במסגרת תיק ההוצל"פ ולא העלה כל טענה כנגד פסק הדין המבוצע בהוצל"פ. פסק הדין החדש, כך לטענת המשיבה, זהה לפסק הדין הראשון, למעט סכום ההוצאות, אשר הוגדל בפסק הדין החדש לעומת פסק הדין הראשון. לטענת המשיבה, נמלט המערער מהארץ, כשהוא מותיר אחריו חובות ומכל מקום, גם את פסק הדין החדש, שכנגדו אין המערער יכול להעלות כל טענה משניתן בשנת 1992 במעמד ב"כ המערער, לא פרע המערער. באשר לכשירותה המשפטית של המשיבה, טוענת המשיבה, כי בטענת המערער אין כל ממש, משהמשיבה, שהינה חברה שעל פעילותה חולש חוק החברות תשנ"ט - 1999, לא חוסלה ולא נמחקה. ה. דין הערעור להדחות. אכן, במסגרת הליכי ההוצל"פ מבוצע פסק דין כנגד המערער אשר ניתן ביום 30.9.90 בהעדר הופעה, ולימים בוטל וניתן פסק דין חדש תחתיו. לכאורה, נראה על פני הדברים כי המשך ביצועו של פסק דין שבוטל כאמור, הינו בלתי תקין. יחד עם זאת, מן הראוי לבחון את הנסיבות הספציפיות של פסק הדין המבוצע בהוצל"פ, במקרה כבענייננו, והאומנם יש בהמשך ביצועו של פסק הדין, שבוטל כאמור, משום הליך אסור, הנגוע באי חוקיות. כאמור, ניתן פסק הדין הראשון ביום 30.9.90. בגין פסק דין זה, נפתחו הליכי ההוצל"פ, אולם לימים פסק הדין בוטל. בהליך שהתקיים בפני בית המשפט המוסמך, ניתן פסק דין חדש, כנגד המערער. לא שנוי במחלוקת כי המערער, טרם מתן פסק הדין החדש, עזב את הארץ כשהוא מותיר אחריו חובות. אין כל ספק, כי פסק הדין החדש כולל חיובים זהים לפסק הדין הראשון, למעט סכום ההוצאות שהוגדל לסך של 6500 ש"ח. אין גם ספק כי פסק דין זה ניתן במעמד ב"כ המערער, והוא פסק דין חלוט, משמאז המועד בו ניתן במעמד ב"כ המערער כאמור, חלפו למעלה מ- 14 שנים, ולא הוגש ערעור בגינו. טענת המערער כי בתיק ההוצל"פ מבוצע פסק דין שבוטל, למרות שנכונה היא מילולית ועל פניה מעוררת, אולי, תחושת אי נוחות, איננה יכולה להתקבל בענייננו. העובדה שמבוצע בתיק ההוצל"פ פסק דין ראשון, בסכום נמוך מסכום פסק הדין החדש שניתן, היא המלמדת שביסוד טענת המערער טענה שאיננה רק "טכנית", אלא טענה שאכן כקביעת ראש ההוצל"פ, לא נועדה אלא לסרבל את ההליכים ולהעמיס עליהם. כמובן שעם פתיחת תיק הוצל"פ חדש, יש להמציא למערער אזהרה, ומשהמערער עזב לחו"ל בלא שהותיר אחריו כתובת, מטעמים השמורים עימו, אין כל ספק שטענת המערער לא נועדה אלא לעשות שימוש בעובדה שבשל מהלכיו של המערער אין המשיבה מסוגלת לבצע לו אזהרה. אינני סבורה כי על בית המשפט ליתן יד לחייב המתחמק מפרעון חובו, בדרכים לא דרכים. החיוב על פי פסק הדין המבוצע בהוצל"פ הוא, כאמור, נמוך מהחיוב על פי פסק הדין החדש. המערער איננו מבקש אלא להנות מהעובדה שעזב ללא כתובת, בלא לשלם את חובו, ואינני סבורה כי יש לאפשר למערער לעשות זאת, תוך גרימת נזק של ממש למשיבה. זאת ועוד. טענת המערער כנגד פסק הדין המבוצע בהוצל"פ, היא פרי מחשבה מאוחרת, באשר המערער ניהל הליכים במסגרת תיק ההוצל"פ, לביטול צו עיכוב היציאה שהוצא נגדו כמו גם בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ בענין זה (בר"ע 1523/02). בהליכים קודמים, כאמור, לא העלה המערער כל טענה כנגד פסק הדין המבוצע בהוצל"פ, וכן לא העלה כל טענה כי לא קיבל אזהרה בגין ביצוע פסק הדין. אין זאת כי אם מבקש המערער לעשות שימוש, בטענה "פרוצדוראלית" למעשה, אם כי לא להלכה, על מנת להתחמק מפרעון החוב, שאיננו יכול לטעון דבר כנגדו. ו. לא זו אף זו. סעיף 18 (א) לחוק ההוצל"פ תשכ"ז - 1967 קובע כדלהלן: "18(א) בוטל פסק הדין לאחר שביצועו התחיל או הושלם רשאי ראש ההוצאה לפועל לפי בקשת החייב לצוות על החזרת המצב כפי שהיה לפני הביצוע ואם שונה פסק הדין רשאי הוא לצוות על תיקון המצב לפני השינוי..." וכך עולה בבירור מנוסח סעיף 18 (א) כי גם אם בוטל או שונה פסק הדין המבוצע בהוצל"פ, לא יבוטל אוטומטית תיק ההוצל"פ. על החייב ליזום את ביטול הליכי ההוצל"פ, ויודגש החייב ולא הזוכה, ומכל מקום לראש ההוצל"פ סמכות להורות על החזרת המצב לקדמותו, לאור ביטול פסק הדין, ומכל מקום, נתונה החלטה זו לשיקול דעת ראש ההוצל"פ. נראה בעליל, כי בענייננו, ספק אם היה ראש ההוצל"פ עושה שימוש בשיקול דעתו לביטול תיק ההוצל"פ, בגין ביצוע פסק הדין הראשון לאחר שניתן פסק הדין השני הזהה לו, וזאת רק על מנת לאפשר לחייב, שבינתיים ברח מהארץ, להנות מהעובדה שהזוכה לא תהא מסוגלת לבצע לו אזהרה. אין כל ספק כי למערער לא נגרם כל נזק כתוצאה מביצוע פסק הדין הראשון ולא פסק הדין החדש, שסכום החיוב בו גבוה יותר. כל שמבקש המערער הוא להנות, כאמור, מהקושי שגרם למשיבה בביצוע פסק הדין. נראה לי, כי השאלות שמעלה המערער, הרוחץ בנקיון כפיו והן: "איכה נעלמה לה הפרוצדורה? מדוע מאפשרת מערכת ההוצל"פ למשיבה לעשות ככל העולה על רוחה?" (סעיפים 35 ו- 36 לבר"ע) אינן יכולות להיות מועלות, בתום לב, על ידי חייב המשתמט, בכל דרך, מפרעון חובו. נראה לי, איפוא, כי טענות המערער בענין זה חסרות תום לב בעליל, ואינן מכוונות אלא לאי פרעון חוב בגין פסק דין חלוט. ז. אין בידי לקבל גם את טענות המערער ככל שעניינן כשירותה המשפטית של המשיבה. על כשירותה המשפטית של המשיבה חולש, כאמור, סעיף 5 לחוק החברות תשנ"ט - 1999, הקובע לאמור: "קיומה של חברה הוא מיום ההתאגדות המצויין בתעודת ההתאגדות ועד לפקיעת ההתאגדות, כתוצאה מחיסולה של החברה." וכך, כל עוד החברה לא חוסלה הינה בבחינת חברה קיימת וכשרה. תהליך מחיקת שם החברה מפנקס החברות איננו בגדר "חיסול " החברה. לא מצאתי כל ממש בטענת המערער, לפיה החברה - המשיבה איננה קיימת, ומשכך, איננה אישיות משפטית הזכאית לתבוע ולהיתבע. ח. סוף דבר - ערעור המערער נדחה, על שני רכיביו. המערער ישלם למשיבה הוצאות ההליך ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד תשלומם בפועל. ההוצאות ישולמו מתוך הפקדון ויתרת הפקדון תושב למערער לידי באת כוחו עו"ד גב' פוטשניק. הוצאה לפועל