עתירה זו מופנית כנגד הליכי הגבייה הננקטים נגד העותר על ידי המשיבה, עיריית רמלה בשל חובות ארנונה. על פי האמור במבוא לעתירה, מתבקש בית המשפט לקבוע כי ההליכים שננקטו על ידי המשיבה או מי מטעמה, הליכים הננקטים לכאורה לפי פקודת המיסים (גביה) כנגד המיטלטלין בנגריה המוחזקת על ידי העותר הינם בלתי חוקיים ועל כן בטלים. אין בעתירה כל התייחסות לגובה החוב הנטען וכל כולה מופנית, כאמור, כנגד הליכי הגבייה. הרקע העובדתי וטענות הצדדים העותר מחזיק בביתן מס' 4 באזור התעשייה ברמלה ומנהל במקום נגריה. בתאריך 6.1.04 הגיעו לעסקו של העותר מעקלים מטעם עיריית רמלה וביקשו לבצע פעולה של הוצאת חפצים מהנכס וזאת בשל חובות העותר לעירייה בגין תשלומי ארנונה בהם חוייב עבור נכס בבעלותו ברחוב יאן מסריק 9/17 ברמלה. לטענת העותר, פעולות המעקלים או כהגדרתו "הנחזים להיות מעקלים" הינה פעולה בלתי חוקית בעליל וזאת לנוכח העובדה שמר יצחק פוגל מנהל מחלקת מיסים וגביה בעירייה, אשר חתם על דו"ח עיקול המטלטלין ציין כי סמכותו הינה "בתוקף אצילת תפקידים וסמכויות ראש העירייה ומועצת העיר מיום 18.8.99 בעוד שעל פי סעיף 2 לפקודת המיסים (גביה) "ממונה על הגבייה" הוא עובד ציבורי ששר האוצר מינה, בהודעה ברשומות, להיות ממונה על הגביה." מכאן מסיק העותר כי המינוי הוא אישי. ואילו מר פוגל, כך נטען, פועל בתפקיד מכח האצלת סמכויות מראש העיר/מועצת העיר ולא משר האוצר כקבוע בסעיף 2 לפקודת המסים (גביה). עוד נטען כי על דו"ח העיקול עצמו חתום אדם בשם קוזיאשווילי יוסי אשר מונה, כביכול, על ידי מר פוגל כאשר לא הובהר מיהו אותו אדם והאם הוא בעל הרשאה לבצע עיקול על פי פקודת המיסים (גביה). פגמים נוספים בדו"ח עליהם מצביע העותר הינם, אי ציון התאריך בו ניתן לו כתב ההרשאה ואי ציון מספר תעודת הזהות של המעקל. מוסיף העותר וטוען כי לאחר ששילם 2,000 ש"ח במזומן, תחת מחאה, נמסרה לו קבלה ע"ס 700 ש"ח של "סער-שרותים משפטיים." מבלי שהוזכר בה הקשר בין יוסי קוזיאשווילי ל"סער" והאם יש ל"סער" הרשאה לבצע עיקולים לפי פקודת המיסים (גביה). העותר גם תוהה מי קבע ש"סער" זכאית לקבל 700 ש"ח. מאחר שלמיטב ידיעתו של העותר, עיריית רמלה הסמיכה את חברת "מילגם" לבצע הליכי גביה בהתאם לפקודה ולא את "סער", הרי שלהשקפתו פעולת הגובים היתה בלתי חוקית בעליל. ולבסוף נטען כי הליכי הגביה הננקטים על ידי העירייה אינם חוקתיים ואינם מידתיים על פי פיסקת ההגבלה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו אשר בסעיף 4 שבו העלה את מעמדה של זכות הקניין לזכות חוקתית. מכיוון, שלהשקפת העותר, הוצאת מטלטלין במסגרת הליכי גביה הינה דרקונית מאחר שלא קדמה לה פעולה של עיקול על ידי רישום, המעשה מהווה פגיעה בזכותו הקניינית בצורה בלתי מידתית העולה על הנדרש. באשר לעצם החוב נטען כי מדובר בסכום של 140,000 ש"ח שהעותר נוקט בהליכים להקטנתו. ב"כ המשיבה טוען בתגובתו כי הליך זה הינו חלק מהאמצעים בהם נוקט העותר על מנת להימנע מלפרוע את חובו לעירייה, וכי העתירה הוגשה לאחר משא ומתן ממושך שניהל העותר עם המשיבה שבמהלכו הציג מצג כי בכוונתו לשלם את חובו ואף קיבל אורכה בת מספר חודשים להסדרת התשלום. אלא שמתוך חוב של כ-140,000 ש"ח שילם העותר עד כה 3100 ש"ח בלבד. עוד נטען כי העתירה לוקה בחוסר תום לב ואי גילוי עובדות. ולגופו של ענין נטען כי פעולות הגביה בוצעו על פי כתבי הסמכה כדין. דיון להוכחת תקינות מינויו של מר פוגל כממונה על הגביה, צירפה המשיבה עותק של פרסום 4907 מילקוט פרסומים מיום 3.8.2000 לפיו בתוקף סמכותו לפי סעיף 2(1) לפקודת המסים גביה מינה שר האוצר דאז ברשויות המקומיות המפורטות בהמשך "את נושאי המשרות בהן שלהלן לממונים על הגביה ולפקידי גביה כנקוב לצדם, זאת לענין גביית ארנונה כללית המוטלת מכוח חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) התשנ"ג-1992 וגביית תשלומי חובה המגיעים לרשויות." בעיריית רמלה מונה מנהל מחלקת המסים והגביה בעיריה לממונה על הגביה ואילו סגן מנהל מחלקת המסים והגביה בעיריה מונה לפקיד גביה. טוען ב"כ העותר, כי המינוי אמור להיות אישי ולא על דרך של הפניה למשרה מסוימת. אלא שטיעון זה מתעלם מהוראת סעיף 13 לחוק הפרשנות, התשמ"א-1981 הקובע: "13. מינוי והסמכה - כיצד (א) מקום שניתנה סמכות למנות אדם, להסמיכו או להטיל עליו חובה - מותר לעשות כך בנקיבת שמו או בנקיבת שם משרתו. (ב) מינוי אדם, הסמכתו או הטלת חובה עליו בנקיבת שם משרתו בלבד - משמעם מינוי, הסמכה או חיוב של מי שממלא את המשרה מזמן לזמן." מאחר שמר פוגל משמש בתפקיד מנהל מחלקת מיסים וגביה בעיריית רמלה הרי שמתוקף המינוי משנת 2000 מונה על ידי שר האוצר לממונה על הגביה. על פי סעיף 12ג לפקודת המסים (גביה) "סמכויותיו של פקיד הגביה לפי פקודה זו יהיו נתונות גם לממונה על הגביה." ב"כ העותר חולק על גישת המשיבה וטוען כי לנוכח הוראת סעיף 2 לפקודה הקובע: "עובד ציבורי ששר האוצר מינהו בהודעה ברשומות להיות ממונה על הגבייה" המינוי אמור להיות שמי ולא על ידי הפניה למשרה מסויימת. לא מצאתי בלשון הסעיף תימוכין לגישה זו. ועל כן לא נותר לי אלא לקבוע כי מר פוגל משמש בתפקיד מתוקף מינוי של שר האוצר וחתימתו על צו העיקול, הנה כדין הן מתוקף תפקידו כממונה על הגביה והן בהיותו בעל סמכויות של פקיד גביה. טענה נוספת אותה מעלה העותר כנגד ההליכים שננקטו נגדו מתייחסת לאי חוקיות השימוש בפקודת המסים (גביה). את אי החוקיות רואה ב"כ העותר בהחלת הפקודה על גביית ארנונה על פי הכרזת שר האוצר, ללא הליך משפטי או בקרה של סמכות שיפוטית ומבלי שלחייב עומדות ההגנות הניתנות לנתבע בהליך שיפוטי רגיל. טיעון זה לוקה הן בצד העובדתי והן מבחינה משפטית. בענייננו, מסתכם חובו של העותר לעירייה ב-140,000 ש"ח ואין בעתירה כל טענה כנגד החוב הנתבע. למעט הערה סתמית לפיה העותר נוקט בהליכים לביטול החוב, או הקטנתו במידה ניכרת לאחר שבעבר נמצאו אי דיוקים בחיובים. יחד עם זאת, הפעלת הפקודה לגביית ארנונה עירונית אינה שוללת מהנישום את האפשרות לפעול בהליכים מנהליים ומשפטיים, על ידי הגשת השגה למנהל הארנונה, ערר על החלטתו וערעור לבית המשפט. דהיינו, אין מדובר בדרישה שרירותית שאין אחריה מאומה ולא אמצעי גביה חסין מביקורת, כפי שטוען ב"כ העותר. בבג"צ 346/86 מ.ל.ה.נ אלקטרוניקה נ' מנהל המכס והבלו ואח' פ"ד מא(1) 225, 233 מסתייגת כב' השופטת ש' נתניהו מהפעלת אמצעי גביה בהסתמך על הוראת סעיף 4 לפקודה באופן שימנע ביקורת ובחינת השומה. מכיוון שלטעמה "לא יתכן שהמחוקק התכוון ככלל להפעיל את הליכי הגבייה החמורים שבפקודה על חוב, שהוטל על פי דרישה בלבד, בלי שניתנה לחייב הזדמנות לבחון את שומתו ולהשיג ולערער עליה, ובלי שמחלוקת בגינו הוכרעה כדין והמס הפך למס שנושים כהלכה." בענייננו, כאמור, חיובי הארנונה אינם שנויים במחלוקת ואם סבר העותר שהחובות מוגזמים, עמדו לרשותו אמצעים לבחינתם. ברע"א 2911/95 יוסף אברהם עו"ד ואח' נ' עיריית רמת גן ואח' פ"ד נג(1) 218, קובעת כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן כי: "תשלומי החובה ובכללם ארנונה הנזכרים בהגדרת 'מס' בסעיף 2 אחרי המילה 'לרבות' ניתנים לגביה על-פי הפקודה, אך רק בהתמלא התנאי של הכרזה מטעמו של שר האוצר. תנאי זה אינו מתקיים לגבי ארנונה, באשר לא נעשתה הכרזה על ידי שר האוצר, מכאן, שלפי פשוטם של דברים, ארנונה איננה 'מס' על פי הפקודה." אלא שבינתיים נעשתה ההכרזה ועל כן ארנונה הינה בגדר "מס" ורשאית המשיבה להפעיל לגבייתה אמצעים כקבוע בפקודה. סוגיה דומה נדונה בפני כב' ס' הנשיא ד"ר ד' ביין, בה"פ 266/00 מקורות חברת מים בע"מ נ' מועצה מקומית ערערה ונקבע על ידו, בהסתמך על לשון סעיף 2 לפקודה, כי המחוקק המנדטורי כלל בהגדרת "מס" גם מסי ארנונה ואף איפשר לשר האוצר להכריז אכרזה בדומה לזו שהוכרז על ידי שר האוצר בענייננו. באשר לטענה לפיה אמצעי גביה הכוללים עיקול מטלטלין והוצאתם מחזקת הנישום אינם עולים בקנה אחד עם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. סבורני כי הכורח לנקוט אמצעי גביה נגד סרבני מס וארנונה, מחייב הענקת אמצעי אכיפה לעירייה ולא נטען כי פעולות העיקול ננקטו נגד נכסים שעיקולם נאסר על פי חוק ההוצאה לפועל או חקיקה אחרת. באשר לסמכויותיו של יוסי קוזיאשווילי כגובה מס, סעיף 4 לפקודת המסים (גביה) מסמיך את פקיד הגביה ליתן כתב הרשאה לגובה מסים "ובו יצטווה לדרוש מאת החייב לשלם מיד את הסכום המגיע ממנו ולגבותו. אם לא ישלמנו, על ידי תפיסתם ומכירתם של נכסי המטלטלים של החייב באופן המותנה להלן." אין בפקודה התייחסות לזהות הגובה ולגוף שעל ידו יועסק בביצוע תפקידו. לפיכך, משנמסר לקוזיאשווילי כתב הרשאה והוא פעל על פיו, לא נפל כל פגם בהליכים שננקטו, גם ה"ליקויים" בנוסח הדו"ח על עיקול מיטלטלין אינם מסוג הליקויים היורדים לשורשו של עניין והמאיינים את ההליך שננקט על פיו. מעבר לדרוש אציין כי העירייה רשאית להתקשר עם גוף חיצוני אשר יטפל בגביית מיסים עירוניים ובאשר להשגה על סכום החיוב כהוצאות גביה, העותר יכול היה לפנות למנהל הארנונה לקבלת הסברים ולא די בהעלאת טענות וקושיות בעלמא. לאור האמור לעיל, החלטתי לדחות העתירה. העותר ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 20,000₪ בתוספת מע"מ. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל. הליכי גביהעירייה