להלן פסק דין בסוגיית ידועים בציבור - עובדת זרה: פסק - דין ביום 7.12.06 נעצרה העותרת (להלן: "העותרת") בגין שהייה בישראל שלא כחוק, והוצאו נגדה צו משמורת וצו הרחקה. בית הדין לביקורת משמורת, בהחלטתו מיום 10.12.06, אישר את צו המשמורת ואת צו ההרחקה, תוך שהוא מציין כי העותרת שוהה בישראל תקופה ממושכת כשבמהלך השנתיים וחצי האחרונות שהותה בישראל הינה שלא כדין, מבלי שנעשה על ידה ניסיון ראוי להסדיר את מעמדה כחוק. עוד התברר גם כי העותרת טוענת לבן זוג ישראלי. בית הדין לא שוכנע בדבר כנות הקשר. בהמשך, בתאריכים 14.12.06 ו - 18.12.06, נערך לעותרת שימוע בשפה האנגלית ובשפה העברית וכן לבן זוגה הנטען, (להלן: "העותר"). לאחר השימוע ועל פי הפרטים שנמסרו הן על ידי העותרת והן על ידי העותר, הגיע מנהל הלשכה למנהל אוכלוסין בחדרה למסקנה כי הקשר בין העותרת לעותר הוא קשר הנובע מטעמי נוחות. ובלשונו: "בת הזוג מבקשת לעקוף את המגבלה של איסור להמשיך ולעבוד בישראל משום שכבר מיצתה 63 חודשי העבודה המותרים על פי החוק, וכן מטרתה הסופית היא להרחיב את המעגל ולהביא את שני ילדיה ואולי גם את בעלה...". עוד צויין באותה החלטה, כי קיים פער גילים ניכר בין בני הזוג, העותרת עדיין נשואה לאחר, אין חיים משותפים אלא מפגשים של סופי שבוע המוגבלים בשעות, ואין כאן ניהול משק משותף. מסקנת הביניים מהליך השימוע שנערך היתה כי הטענה לקשר זוגי בגדר ידועים בציבור, אין לה ראשית ראיה, ובנסיבות אלה לא היה מקום להמשיך בהליכי הסדרת מעמדה של העותרת בישראל כידועה בציבור של העותר. לפני ערעור מנהלי על החלטות בית הדין לביקורת משמורת, וכן עתירה מנהלית שעניינה הסדרת מעמדה של העותרת כבת זוגו וכידועה בציבור של העותר. הדיון בערעור ובעתירה אוחד בהתאמה עם סעיף 13כא(ב) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. פסק הדין נדרש, אפוא לעתירה ולערעור. דיון העותרת נכנסה לישראל ביום 2.5.99 באשרת ב/1 ובמהלך השנים עבדה אצל מספר מעסיקים. בין לבין יצאה העותרת מישראל בתאריך 31.7.03 ושבה אליה כעבור מספר ימים בתאריך 3.8.03. אשרתה של העותרת היתה בתוקף עד ליום 19.7.04 החל מיום 20.7.04 ועד עצם היום הזה שוהה העותרת בישראל שלא כדין. על-פי פסק הדין בעע"מ 4332/06 ספרו נ' משרד הפנים, תק-על 2006 (3) 4658 התקיים בירור לבדיקת הקשר הזוגי הנטען. על סמך הנתונים המפורטים לעיל וכאשר הטענה לקשר זוגי לא באה לאוויר העולם, אלא רק בעקבות מעצרה של העותרת, ומשעולה מהשימוע כי העותרים אינם מנהלים כלל חיי משפחה מסודרים, אין ביניהם קשר זוגי עמוק ואמיתי, והם אינם מנהלים משק בית משותף - המסקנה כי יש מקום לחשד שהמדובר בקשר פיקטיבי מבוססת על אדני הראיות שבאו בפני הרשות. העותרת היא זו שטענה במהלך השימוע כי אין לבני הזוג כל רכוש משותף ואין להם חשבון בנק משותף. מתברר גם כי היא איננה גרושה, וכי יש לה שני ילדים אשר הוריה שומרים עליהם, ובכוונתה להביא את ילדיה לישראל. גם תדירות הפגישות בין בני הזוג היא נמוכה. במיוחד הדברים אמורים כאשר העותרת עובדת לפרנסתה במקומות שונים, כפי הצורך, ומתגוררת בבתי המטופלים שלה. ראשיתה של ההיכרות בין העותרת לעותר בעת שהראשונה היתה המטפלת הסיעודית של אימו. על פי טענתו של העותר, היחסים ביניהם התמסדו תקופה קצרה לאחר שהתאלמן מאשתו בחודש אוגוסט 2000. אולם, מאז לא נקטו בני הזוג בהליך ממשי וראוי להסדרת מעמדם. כבר נקבע בעבר כי היסודות להוכחת הקשר של ידועים בציבור חיי משפחה וניהול משק בית משותף פורשו כמבחן כפול ומשולב, שמטרתו איתור אורח חיים הדומה במהותו לאורח חיים של זוג נשוי להבדיל מקשר של חברות. משנכשלו העותרים להניח, בשלב זה, ראשיתה של ראיה לחיים משותפים וניהול משק בית משותף, כמו גם היות העותרת נשואה ובהתחשב בפער הגילים של עשרים שנים ביניהם, יש בכך להביא למסקנה כי ההחלטה להרחיק את העותרת עומדת במבחן הסבירות, ואין היא מגלה עילה להתערבותו של בית המשפט (לעניין זה גם ראוי להפנות לבג"צ 9371/05 ADRIANA GOREA נ' משרד הפנים, תק-על 2006 (2) 2301). דין העתירה, אפוא להדחות ובהתאמה גם דין הערעור להידחות. על העותרת לעזוב את ישראל לא יאוחר מיום 5.3.07. העותרים ישאו בהוצאות העתירה ובשכר טרחת עורך דין המשיבים בסכום של 10,000 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום פסק הדין ועד לתשלום בפועל. עובדים זריםידועים בציבור