החלטה לפניי בקשה למתן צו מניעה זמני, לפיו יימנעו המשיבים מלקיים התכנסות, שזומנה ליום 22.8.05 בשעה 9:30, ואשר נועדה לבחור פטריארך חדש, שיעמוד בראש הפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית בירושלים, היא משיבה מס' 16 (להלן: "הפטריארכיה"), עד לדיון שייערך במעמד הצדדים בתובענה העיקרית. המבקש, הכומר יעקוב אליאס אבו-עקל, נמנה על חברי הפטריארכיה, מכהן כראש הקהילה היוונית-אורתודוכסית בכפר אבו-סנאן ומייצג את הכמרים הנשואים. לפני מספר חודשים מונה לאחראי על יחסי הציבור של הפטריארכיה. הרקע העובדתי 1. הפטריארך אירינאוס הראשון (להלן: "הפטריארך") נבחר לתפקידו בחודש אוגוסט בשנת 2001, על ידי הסינוד, היא מועצת הבישופים העליונה של הפטריארכיה (להלן: "הסינוד"). ביום 6.5.2005 החליט הסינוד של הפטריארכיה היוונית האורתודוכסית בירושלים להדיח את הפטריארך מתפקידו, הדחה שאושרה על-ידי הסינוד העולמי בסוף חודש מאי 2005. עם הדחתו של הפטריארך, ומבלי להיכנס לסיבות ההדחה, הוחל בתהליך בחירתו של פטריארך חדש, כאשר השלב הראשון בתהליך הבחירות הוא מינויו של פטריארך ממלא מקום, אשר יכהן בפועל עד לסיום הבחירות. ביום 30.5.2005 נבחר ממלא מקומו של הפטריארך, הוא משיב מס' 1. בשלב השני, מוצגים מועמדים לבחירה לתפקיד הפטריארך, שלב זה הושלם ביום 20.7.2005, בו הציגו עצמם 13 אנשי כמורה כמועמדים לתפקיד. בשלב השלישי, נבחרים שלושה מועמדים סופיים, כאשר בשלב האחרון נפגש הסינוד על מנת לבחור את הפטריארך מתוך השלושה. השלב השלישי והאחרון אמור להתקיים היום ה-22.8.2005. 2. ביום 30.5.2005 הוגשה בקשה לצו מניעה זמני על ידי המבקש ועל ידי הכומר ג'ובראיל ג'ובראן נדאף בבש"א 7815/05 לבית המשפט המחוזי בחיפה, שנועדה למנוע את בחירת ממלא מקומו של הפטריארך, ואשר נדחתה על ידי כב' השופט כ' סעב. ביום 19.7.2005 הוגשה בקשה לצו מניעה זמני על ידי ארכימנדריט אירינאוס ז'איאקומקיס בבש"א 2510/05 לבית המשפט המחוזי בירושלים, שנועדה למנוע את הצגת רשימת המועמדים לתפקיד הפטריארך החדש, שנדחתה על ידי כב' השופטת מ' שידלובסקי-אור (להלן: "פרשת ז'איאקומקיס"). טענות המבקש 3. טענתו המרכזית של המבקש הינה כי הליך ההדחה של הפטריארך נעשה באופן בלתי חוקי, בניגוד לדין הישראלי ואף בניגוד לדין הדתי. המבקש טוען, כי יש לקבל את אישור ממשלת ישראל (שלא צורפה כצד להליך זה) הן לעצם הדחתו של הפטריארך, הן לבחירת ממלא מקומו של הפטריארך והן לרשימת המועמדים לתפקיד הפטריארך. משלא ניתן אישור מוקדם על ידי ממשלת ישראל להליכים, שכבר נתקיימו, על בית המשפט לתת צו מניעה זמני, אשר ימנע את התכנסות הגוף הבוחר, ובכך ימנע את השלמת הליך בחירתו של הפטריארך עד למתן אישורה של ממשלת ישראל להליך כולו. בנוסף, טוען המבקש, כי על פי הדין הישראלי החל על הפטריארכיה, נבחר הפטריארך לכל ימי חייו, ולכן אין כל מנגנון המאפשר הדחתו במסגרת הדין. הדרך למנות פטריארך חדש קבועה בחוק עות'מאני משנת 1875, הקובע, כי לריבון קיימת סמכות לאשר את רשימת המועמדים לכהונת הפטריארך, וכי הריבון הוא גם בעל הסמכות לאשר את בחירת הפטריארך, ועל כן ההליך שהתקיים בעניינו אינו תקין ועל כן אינו חוקי. טענות המשיבים 4. המשיבים טוענים, כי יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת שיהוי רב בהגשתה, דהיינו שלושה חודשים לאחר תחילת הליך הבחירות לתפקיד הפטריארך. לטענתם, ההזמנות לשלב האחרון יצאו לכמרים השונים לפני למעלה מעשרים יום, כך שגם לגבי השלב האחרון מדובר בשיהוי ניכר. מחקירתו של המבקש במסגרת הבקשה דנן עולה כי היה מעורב בהליכים, ידע על קיומם, ואף נקט בהליך משפטי כאמור לעיל. בנוסף, טוענים המשיבים, כי בהתאם לסעיף 2 לדבר המלך במועצה על ארץ ישראל (המקומות הקדושים), 1924 (להלן: "דבר המלך"), בית המשפט חסר סמכות לדון בבקשה, שכן תפקיד הפטריארך, משרתו והליך בחירתו הם עניין דתי-פנימי של הפטריארכיה. לחילופין טוענים המשיבים, כי דין הבקשה להידחות על הסף בשל חוסר יריבות בינם לבין המבקש, וכי היה על הפטריארך שהודח ונפגע להגיש את הבקשה. לחילופין טוענים המשיבים, כי הבקשה היא בקשת סרק, טורדנית וקנטרנית, המוגשת בחוסר תום לב, תוך הסתרת העובדה, כי בקשה דומה למתן צו מניעה זמני למניעת התכנסות הסינוד הוגשה ביום 11.8.2005 על ידי הפטריארך בעצמו בבית המשפט העליון בירדן ונדחתה על הסף. בנוסף, טוענים המשיבים, כי מדובר בניסיון לפגוע באוטונומיה הדתית-רוחנית של הקהילה היוונית-אורתודכסית, תוך התערבות בהליכים פנימיים של הקהילה, לרבות הליך בחירתו של ראש הקהילה. עוד טוענים המשיבים, כי יש לדחות את הבקשה על הסף מחמת מעשה בית דין והשתק פלוגתא, לאור ההליכים הקודמים, שהתנהלו באותה העילה, ובחלקם אף המבקש עצמו נטל חלק, ואשר נדחו בבתי המשפט, כפי שפורטו לעיל. תשובת המבקש 5. בתשובתו לטענות המשיבים במהלך הדיון מיום 21.8.2005 טען המבקש, כי לא היה שיהוי בהגשת הבקשה, שכן נודע לו על תאריך קיום הבחירות, שנועד למחרת, רק ביום שני האחרון ה-15.8.2005. לטענת המבקש, מיד עם היוודע המועד פנה הוא לממשלת ישראל בכתב, כדי שתעצור היא את תהליך הבחירות. ומשזו לא נענתה, פנה הוא לבית המשפט ביום ראשון בבוקר בבקשה למתן צו מניעה זמני. עוד הוסיף המבקש לטעון, כי סעיף 2 לדבר המלך לא מכסה את המקרה דנן, ולכן אין מקום לדון בו במסגרת הסעיף. לעניין חוסר היריבות בין המבקש למשיבים, השיב המבקש, כי הוא פונה לבית המשפט כחבר בכיר בקהילה שמונה אלפי אנשים, וכי מטרתו הינה אכיפת החוק האזרחי בלבד ולא החוק הדתי. בנוגע לטענה של מעשה בית דין, טוען המבקש, כי כל שלב בתהליך הבחירות הינו שלב בפני עצמו, ולכן השלב הנוכחי מצמיח עילה חדשה לפניה לבית המשפט. המבקש טוען, כי במקרה שלפנינו יש פגיעה בשלטון החוק, וכי לדעתו ייגרם נזק לעדה הדתית, בכך שהחֵל מהשלמת תהליך בחירת הפטריארך, ללא אישור הממשלה, עלולה להיווצר כפילות בהנהגה העדה. דיון 6. לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה, ולאחר ששמעתי את הצדדים ואת באי כוחם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. המסגרת הנורמטיבית הדין החַל בישראל לעניין בחירתו של הפטריארך נקבע בתקנות הקיסרות העות'מאנית לשנת 1875, כפי שתוקנו בדברי חקיקה מנדטוריים מהשנים 1935 ו-1936 (להלן: "תקנות הקיסרות"). על פי תקנות הקיסרות על הפטריארך הנבחר ליהנות מאמון הריבון, ועל כן בחירתו של פטריארך חדש מצריכה קבלת אישור ממשלת ישראל, והשלמת המינוי כפופה למתן "כתב הכרה" מטעמה של הממשלה (ראו בג"צ 963/04 יוסף לויפר נ' ממשלת ישראל ואח', פ"ד נח(3) 326, 329-330 (להלן: "בג"צ לויפר")). ממשלת ישראל נהגה כממשלות או ריבון קודמים, באשרה את מינוי הפטריארך על מנת לאפשר לו לתפקד כראש הכנסייה בתחום האזרחי להבדיל מהתחום הדתי (ראו ת"א (נצרת) 509/93 נעמה נסייר ואח' נ' הפטריארך היווני, תק-מח 2002 (4) 1142, פסקה 4). טענתו המרכזית של המבקש היא כי יש לבטל הן את הדחתו של הפטריארך הנוכחי והן את תהליך בחירתו של פטריארך חדש תחתיו, הכולל את מינויו של ממלא מקום הפטריארך, בשל אי-קיום ההוראות המחייבות את מתן אישורה המוקדם של ממשלת ישראל הן לעצם עריכת הבחירות והן לזהות המועמדים. מקרה דומה נדון בבג"צ 6322/01 יוסף לויפר נ' הפטריארכיה היוונית תק-על 2001 (3) 127. שם הוגשה עתירה כנגד מינויו של המועמד הנבחר, המכהן כיום כפטריארך. העותר טען, כי יש לבטל את בחירת המועמד בשל אי קיום ההוראות המחייבות מינוי ממלא מקום לפטריארך שנפטר, וכן אי מתן אישור מוקדם על ידי ממשלת ישראל הן לעצם עריכת הבחירות והן לזהות המועמדים. בפסק הדין נתקבלה עמדת המדינה, שגרסה, כי יש לדחות את טענות העותר בדבר הפגמים שנפלו בהליכים, שקדמו לבחירת המועמד, בשל שיהוי רב בהגשתם, וכן נקבע על ידי כב' השופטת ד' דורנר, כי בכל מקרה יש לראות את הפגמים הללו כפגמים טכניים, אשר אינם מצדיקים את ביטול הבחירות למשרה דתית בקהילה, שהוקנתה לה אוטונומיה לניהול ענייניה הפנימיים. לעמדת בית המשפט, שתי מטרות לתקנות - לשמור על האוטונומיה הדתית-רוחנית של הפטריארכיה, אולם בד בבד לשמור גם על האינטרסים של מדינת ישראל, בית המשפט קובע: "תכליתן של הוראות הדין היא, מחד גיסא, לשמור על האוטונומיה הדתית-רוחנית של הקהילה שהפטריארך עומד בראשה - שכאמור בניה פזורים גם בירדן וגם בשטחי הרשות הפלסטינית - ומאידך גיסא להבטיח את האינטרסים של המדינה בה פועל הפטריארך. על הגשמת אינטרסים אלו מופקדת ממשלת ישראל, והצבת הדרישה לאישור המועמד על-ידיה כתנאי להכרה בו מבטיחה את האינטרסים של מדינת ישראל. מטבע הדברים, בגדרי החלטה אם לאשר את בחירתו של מועמד זה או אחר, שוקלת הממשלה שיקולים מדיניים, שאין בית משפט זה נוהג להתערב בהם." (שם, פסקה 3) עולה אם כן, כי הממשלה איננה הגורם הבוחר את הפטריארך, זהו תפקידו הבלעדי של הסינוד, המוקנה לו במסגרת האוטונומיה של העדה הדתית. תפקידה היחיד של הממשלה הוא להבטיח, כי הפטריארך הנבחר יהיה מהימן עליה, והליך ההכרה בו נועד אך ורק לשם קיום האינטרסים של מדינת ישראל, ולא לשם התערבות בהליך בחירתו (ראו בג"צ לויפר, 333-334). כל הנוגע להליך בחירתו ו/או הדחתו של הפטריארך שייך לתחום האוטונומיה שהוקנתה לפטריארכיה, ואין בית המשפט נוהג להתערב בהליכים מסוג זה - זאת על פי סעיף 2 לדבר המלך, שכן זהו מסוג הדברים הקשורים לזכויות או לתביעות הנוגעות לעדות הדתיות השונות בישראל (ראו פרשת ז'איאקומקיס, והאסמכתאות המובאות שם). נראה לי כי ההפרדה שעושה המבקש בין השלבים בהליך הבחירה הינה מלאכותית, וכמי שמעורה בהליך היה על המבקש לפעול מבעוד מועד ולא להמתין לרגע האחרון. מחקירתו הנגדית לפני, עולה כי המבקש ידע כי הבקשה שהוגשה לבית המשפט בחיפה נדחתה אף מן הטעם כי הוגשה בשיהוי. לאור האמור לעיל, ולאור השיהוי הרב בהגשת הבקשה, אין זה מן הראוי, שבית המשפט יתערב בתהליך בחירתו של הפטריארך כל עוד לא הושלמה בחירתו וכל עוד הדבר לא הובא לאישור הממשלה. לאור מסקנה זו פטור אני מלדון בכל יתר טענותיהם של הצדדים שהועלו במסגרת הבקשה והתשובה, לרבות נושא הסמכות העניינית, מעשה בי-דין, מאזן הנוחות, תקינות הליך ההדחה ועוד כהנה וכהנה. לפיכך, התוצאה היא שאני דוחה את הבקשה. בנסיבות העניין כל צד ישא בהוצאותיו. כנסיות