החלטה 1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענינים מינהליים לדחות את בקשת המבקשת למתן צו ביניים במסגרת עתירה שהגישה נגד המשיבות, רכבת ישראל בע"מ ואלביט מערכות אבטחה בע"מ (להלן: הרכבת ואלביט בהתאמה). 2. עניינה של העתירה במכרז של הרכבת למערכת בטיחות חדשה לגילוי של סיכונים במפגשי מסילה עם דרך וזיהויים וזאת באמצעים ויזואליים. המכרז כלל מספר שלבים לרבות שלב של ניסוי מבוקר בתשלום של המערכות המוצעות. המבקשת השתתפה בשלב הניסוי המבוקר אך בסופו של יום הצעתה נפסלה מן הטעם שהמערכת שהציעה לא עמדה בדרישות האיפיון הטכני שנקבע למכרז: נמצא כי המערכת של המבקשת אינה מעבירה אזהרה על גוף העומד במפגש אלא לאחר קליטת שדר מרכיב במערכת, המותקן על גבי קטר מתקרב. קיומה של תלות זו בקליטת שדר מקטר מתקרב לצורך העברה במקביל של אזהרה לקטר ולמוקד הבטיחות הארצי של הרכבת היא שהביאה לפסילת ההצעה. המבקשת עתרה נגד החלטה זו בין היתר בטענה כי הדרישה לאי-תלות לא מופיעה בתנאי המכרז ולכן היא "תנאי-ניסתר". כמו כן התבקשה בעתירה חשיפתם של מסמכים שונים. עם העתירה הוגשה בקשה לצו ביניים. בהמשך הוכרזה אלביט כזוכה במכרז ועל כן הוגשה עתירה מתוקנת ובקשה מתוקנת לצו ביניים. לאחר דיון במעמד הצדדים ובהחלטה תמציתית דחה כאמור בית משפט קמא (כבוד סגן הנשיא י' זפט) את הבקשה לצו ביניים. אביא את החלטתו כלשונה: "הצעת המבקשת למכרז שפרסמה רכבת ישראל למערכת גילוי וזיהוי באמצעים ויזואליים במפגשי מסילת דרך נפסלה. המבקשת סבורה שנפסלה שלא כדין, ומכאן עתירתה בתיק עת"מ 2240/07 והבקשה שלפני לצו ביניים בש"א 31828/07. למבקשת 2 טענות מרכזיות: א. הדרישה שבגין אי עמידה בה נפסלה הצעת המבקשת לא פורטה בתנאי המכרז. ב. לא ניתנה למבקשת הזדמנות לתקן את הפגם ככל שהיה פגם. הצעת המבקשת מאפשרת התרעה על גוף העומד במפגש רק לאחר שהרכבת מאותת[ת] למפגש על התקרבה למפגש. אם מסיבה כלשהי לא נשלח איתות כזה, לא מועבר לנקודת המפגש המידע הדרוש לרכבת המתקרבת. טענת המבקשת כי מתנאי המכרז לא ניתן היה להבין כי הדרישה שמנקודת המפגש תשלח התרעה ללא כל קשר לגורם חיצוני, אינה נראית לי. הדברים עולים בצורה ברורה דיה מתנאי המכרז. אשר לטענת המבקשת כי צריך היה לתת לה הזדמנות לתקן את הפגם, גם טענה זו אינה נראית לי. אין מדובר במתן אפשרות לשיפור אלא לפגם בבסיס ההצעה. בנסיבות אלו לא נראית עילה להתערבות שיפוטית בהחלטת ועדת המכרזים שלא לקבל את הצעת המבקשת. המבקשת גם מעלה טענה כנגד כשרות הצעתה של משיבה 2, אשר בינתיים הוכרזה כהצעה הזוכה. הטענה אינה נראית לי רצינית. אני סבור שמדובר בעניין נקודתי שניתן היה לאפשר תיקונו ואין עילה להתערבות בהחלטת ועדת המכרזים בעניין זה. בנסיבות אלו אני סבור שסיכויי הצלחת העתירה מפוקפקים ביותר. לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את הבקשה. המבקשת תשלם למשיבה 1 הוצאות הבקשה, ושכ"ט עו"ד בסכום של -.20,000 ₪, וכסכום הזה למשיבה 2" על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. בקשת רשות הערעור 3. המבקשת חוזרת למעשה על טענותיה. היא טוענת כי דרישת הרכבת שלא תהיה תלות בשידור מהקטר אל המפגש לא נכללה מעולם באיפיון הטכני ולכן אין לפסול את הצעתה בגין תלות זו. לטענתה כל שקבע בית המשפט הוא כי "הדברים עולים בצורה ברורה דיה מתנאי המכרז" אך לא לשווא לא הפנה בית המשפט לסעיף כלשהו באיפיון הטכני שקובע אי-תלות שכזו שהרי סעיף כזה לא קיים ומדובר ב"תנאי נסתר". המבקשת הוסיפה כי הפנייה לתקלות אפשריות-תיאורטיות בשידור מהקטר למפגש אינה טעם לפסילה אלא מדובר בנושא שנבדק בניסוי ונקבעו בעניינו פרמטרים שבהם המבקשת עמדה. כמו כן טענה המבקשת כי הרכבת הפרה את עיקרון השיוויון בכך שאיפשרה לכל החברות שהשתתפו בניסוי לבצע מקצה של שיפורים במערכותיהן כאשר רק לאחר מקצה השיפורים הוטח בפני המבקשת ה"פגם" שבמערכתה. המבקשת אף הוסיפה כי הציגה מענה מיידי לפגם הנטען וההחלטה לפסול את ההצעה ולא לאפשר את תיקון ה"פגם" מהווה חוסר תום לב קיצוני וחוסר סבירות קיצונית. המבקשת מוסיפה וטוענת כי דווקא המערכת של אלביט, שהצעתה יקרה מהצעת המבקשת, היא שאינה עומדת בדרישות האיפיון הטכני, ועל כן היה מקום לפסילת הצעתה. בהקשר זה טענה המבקשת כי נשללה זכות העיון שלה במסמכי המכרז. כך, למשל, בדו"ח המסכם שנמסר לה נמחקו כל הנתונים הרלבנטיים לגבי המערכת של אלביט ועל כן אין אפשרות לבחון את הפגמים במערכת זאת. דו"ח הביניים לעומת זאת מדבר על קיומם של פגמים במערכת של אלביט ונוכח מחיקת נתונים מהדו"ח המסכם "לא נותר אלא להגיע למסקנה כי לא הושג שיפור מאז דו"ח הביניים, אשר מפרט את התוצאות העגומות של אלביט". באשר למאזן הנוחות טענה המבקשת כי אין לקבל את הטענה שהעלתה הרכבת לפיה יש דחיפות בביצוע המכרז כאשר הדבר אינו תואם את התנהלותה של הרכבת עצמה במימוש המכרז. 4. ביום 21.11.2007 ביקשתי מהמשיבות להגיב לבקשה ולהתייחס, בין היתר, לטענה בעניין פסלות הצעתה של אלביט. בהמשך אף איפשרתי למבקשת להגיש תשובה לתגובות. דיון 5. לאחר עיון בבקשה, בתגובות ובתשובה לתגובות וכן בנספחים השונים שהוגשו הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות. כידוע בבוא בית המשפט להכריע בבקשה למתן צו ביניים עליו לשקול שני עניינים עיקריים. הראשון הוא עניין "מאזן הנוחות" והשני הוא סיכויי העתירה להתקבל. שני אלו אינם נבחנים במנותק אלא נשקלים הם על בסיס מה שמכונה לעתים "מקבילית כוחות": ככל שסיכויי העתירה להתקבל גבוהים יותר כך ניתן למעט בדרישת "מאזן הנוחות" ולהיפך. ואולם, בסופו של יום אבן הבוחן העיקרית היא בשיקולי מאזן הנוחות. 6. בית משפט קמא השתית את החלטתו כמצוטט על כך שסיכויי הצלחת העתירה "מפוקפקים ביותר" ולכן לא נדרש הוא כלל לבחינת מאזן הנוחות. המבקשת אומנם יוצאת נגד קביעה זו אך אף אם אניח לטובתה כי סיכויי העתירה אינם כה "מפוקפקים" כפי קביעתו הלכאורית של בית משפט קמא עדיין לא ניתן, לכאורה, לומר כי הסיכויים גבוהים ובכל אופן שיקולי מאזן הנוחות, מטים את הכף לדחיית הבקשה. אפרט. 7. באשר לסיכויי העתירה אף אם לא נגדיר אותם כ-"מפוקפקים", עדיין לא ניתן לכאורה לומר כי מדובר בסיכויים גבוהים. בכל הנוגע לאי עמידת המערכת של המבקשת בדרישות האיפיון הטכני ניתן להפנות לסעיף 5.5.4 לאיפיון המדבר על כך ש"לא יהיה מרכיב במערכת אשר תקלה בו יכולה לגרום ל"שבר קריטי" והשבתת פעולתה של כל המערכת או פעולת חלקיה העיקריים". נראה לכאורה כי התלות בקליטת שדר מהקטר לשם העברה במקביל של אזהרה לקטר ולמוקד הבטיחות הארצי עלולה להוות את אותו מרכיב שתקלה בו משביתה חלקים עיקריים מפעולת המערכת בניגוד לאיפיון. הרכבת אף הוסיפה כי תלות זו מנוגדת לדרישה כי המוקד הארצי יפעל באופן רציף. באשר לטענות כי היה מקום לאפשר למבקשת לבצע תיקונים ושיפורים טענה הרכבת, בין היתר, כי בתכנון המפורט שהגישה המבקשת (CDR) כלל לא הופיעה התלות שכעת המבקשת מודה בקיומה ולא ניתן לומר כי הרכבת איחרה באיתור הפגם. כמו כן טענה הרכבת כי הפתרונות שהציעה המבקשת אינם פתרונות של ממש וכי מתן אפשרות לתיקון פגם כה יסודי היה מחייב לאפשר גם למציעה אחרת שנפסלה עוד קודם לכן לתקן את הצעתה, מה שהיה גורם לדחייה מיותרת במימוש המכרז. אלביט מצידה הוסיפה כי המבקשת לא הייתה רשאית להסתיר, ולמצער לטשטש, את התלות האמורה ב- CDR שהוצג. לטענת אלביט מדובר במצג שווא והטעייה מצד המבקשת. אלביט מוסיפה וטוענת כי דווקא לו הייתה ניתנת למבקשת האפשרות לתיקון הצעתה - היה הדבר מנוגד לדיני המכרזים. באשר לטענה בדבר פגמים שנפלו בהצעת אלביט ועניין גילוי המסמכים פירטה הרכבת בתגובתה כי הצעת אלביט עונה על דרישות הרכבת וכי העניין אף הועלה בפני ועדת המכרזים העליונה. בנוסף, המבקשת הפנתה אומנם לתוצאות בדיקת המערכת של אלביט בדו"ח הביניים אך בדו"ח המסכם שחלקים רבים ממנו אכן "הושחרו" עדיין ניתן לראות מפורשות את הקביעה כי חברת אלביט "סיימה את הניסוי בהצלחה". הנה כי כן, גם אם טענותיה של המבקשת אינן "מפוקפקות" הרי שכך גם לכאורה באשר לטענות הרכבת ואלביט. לא ניתן לומר כי לכאורה סיכויי העתירה להתקבל גבוהים, ובשיקלול "מקבילית הכוחות" כאשר מאזן הנוחות, המהווה בסופו של יום אבן הבוחן העיקרית, נוטה באופן ברור נגד המבקשת, כפי שיפורט מיד, המסקנה היא כי יש לדחות את הבקשה. 8. מאזן הנוחות נוטה באופן ברור נגד המבקשת ומטה כאמור את הכף נגד מתן צו ביניים. ענייננו במכרז למערכת בטיחותית אשר מתוכננת לשפר את בטיחות הנוסעים ומשתמשי הדרכים ואין חולק על כך כי מטרתה היא מניעת סיכון לחיי אדם במפגשי מסילה עם דרך. הרכבת מתארת את התאונה שהתרחשה במפגש מסילה עם דרך שבעקבותיה החלה הרכבת בחיפוש דרכים לשיפור רמת הבטיחות במפגשים כאמור. אלביט מזכירה כי מדובר במספר תאונות קשות, בהן קופחו חיי אדם. אכן גם אם צודקת המבקשת בטענה כי הרכבת לא עשתה כל שניתן היה לעשות כדי לזרז את הליכי המכרז - עדיין, הנזק שעלול להיגרם לציבור אם יינתן עתה צו ביניים ותעוכב התקנתה של המערכת הבטיחותית נראה לכאורה רב. בנסיבות אלה הכף נוטה באופן מובהק נגד מתן צו הביניים (ראו והשוו: בר"ם 9793/07 כפרי יעקב בע"מ נ' החברה הלאומית לדרכים בישראל (טרם פורסם, 19.11.2007); בר"ם 2127/07 אחים בן רחמים (צפון) בע"מ נ' חברת נמלי ישראל - פיתוח ונכסים בע"מ (טרם פורסם, 14.3.2007)). אכן סוגיית האינטרס הציבורי עשויה לעיתים לפעול דווקא ב"כיוון השני" כאשר, למשל, מתעורר חשש של שיקולים זרים, ניגוד עניינים, פגיעה בטוהר המידות וכדומה (ראו בר"ם 2139/06 מר ושות' (1982) בע"מ נ' משרד התשתיות הלאומיות - נציבות המים (טרם פורסם, 6.4.2006)) ואולם, המבקשת אינה טוענת טענות כאלה לעניין הבחירה בהצעתה של אלביט. יתר על כן, מקובלת עליי טענת הרכבת כי נזקיה של המבקשת ניתנים לכימות והם אינם בלתי הפיכים. יפים בהקשר זה דברי השופט מ' חשין בהקשר דומה - אי מתן צו עיכוב ביצוע של פסק דין בנושא מכרזים לפיהם: "שמורה לו למערער זכותו לתבוע פיצויי נזק על כך שבעל המכרז לא זיכה אותו במכרז - או לא התיר לו להשתתף במכרז - אם יעלה בידו להוכיח כי החלטתו של בעל המכרז החלטה שלא כדין הייתה וכי החלטה זו הביאה עליו נזק" (בש"ם 2236/01 קטימורה בע"מ נ' רשות השידור (לא פורסם, 4.4.2001); כן ראו והשוו: עע"ם 9423/05 רשות השידור נ' קטימורה בע"מ (טרם פורסם, 13.8.2007)). אכן המבקשת צודקת בטענתה בתשובה לתגובות כי במצב זה עלולה הרכבת לשאת למעשה בתשלום גדול נוסף אך זהו "סיכון" המוטל לפתחה של הרכבת, שתפעל באין צו ביניים כחוכמתה, ואין בכך כדי להטות את הכף לטובתה של המבקשת. 9. אשר על כן הבקשה לרשות ערעור נדחית. לא יעשה צו להוצאות אך הצדדים יוכלו לטעון בפני בית משפט קמא גם לגבי הוצאות הליך זה. מכרזרכבת