1. העובדות: א. התובעת, קהילות השם בארץ הקודש, היא עמותה רשומה כדין בישראל ועל פי התביעה, מנוהלת ע"י מסיוניר ג'ון רוס ביירס שהוא ראש כנסית קהילות השם בארץ הקודש.   נתבע 1 הינו עזבון המנוח סאלם פאנוס יוסף ז"ל (להלן: "המנוח") ונתבעים 2-5 הם חלק מיורשיו.   המנוח היה הבעלים ו/או זכאי להירשם כבעלים והמחזיק של דירה בת 2 חדרים בקומת קרקע הנמצאת ברח' תט"ו 9 ברמלה והידועה כחלקה 17 בגוש 4435 (להלן: "המקרקעין").   נתבע 6 שימש במועדים הרלוואנטים ועד לשנת 1993, לטענת התובעת, ככומר בכנסיית קהילות השם בארץ הקודש בעיר רמלה.   ב. ביום 17.3.92 נערך הסכם בין המנוח לבין התובעת לפיו התחייב המנוח למכור לתובעת את המקרקעין תמורת 20,000 דולר כמפורט בהסכם אשר הוגש וסומן ת/1.   ג. ביום 21.10.94 חתם המנוח על אישור לפיו העביר את המקרקעין לנתבע 6, ללא תמורה, ואף חתם לצורך כך על יפוי כוח בלתי חוזר. האישור הוגש וסומן נ/8 וצילום יפוי הכוח הנוטריוני צורף לכתב ההגנה של נתבע 6.   ד. משנודע לתובעת, לטענתה, כי נתבע 6 מנהל מו"מ למכירת המקרקעין לצד ג', פנתה לעמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (נתבעת 8) בבקשה לרשום את המקרקעין על שם התובעת.   ה. משלא עלה הדבר והמקרקעין לא נרשמו על שם התובעת הגישה התובעת את תביעתה הנוכחית בה עתרה להצהיר כי היא הבעלים החוקי והיחידי ו/או זכאית להירשם כבעלים יחידי של המקרקעין, להצהיר כי הסכם המתנה ו/או יפוי הכוח הבלתי חוזר ו/או תצהירי מתנה ומסמכים אחרים לפיהם הועברו המקרקעין לנתבע 6, הינם בטלים ומבוטלים. עוד עתרה התובעת לסעדים נוספים נלווים כמפורט בסעיף 20 לתובענה, לרבות תביעה כספית לפיצויים בסך 50,000 ₪.   ו. במהלך הדיונים נמחקו בהסכמה נתבעים 8 ו- 9 ואין הם מהווים עוד חלק מהתובענה.   ז. 1) משהתברר כי נתבעים 2-5 אינם היורשים היחידים של המנוח הוגשה ע"י ב"כ התובעת ונתבעים 1-5 בקשה (בש"א 4821/00) להוסיף כנתבעים נוספים 10-13 את היורשים הנוספים של המנוח. לבקשה הסכימו גם נתבעים 10-13.   2) בבקשה המוסכמת התבקש בית המשפט ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה בין התובעת לבין נתבעים 1-5 ו- 10-13 לפיה מסכימים הנתבעים כי יינתן פס"ד על פי התובענה למעט התובענה הכספית. 3) לאור האמור לעיל ניתן ביום 22.2.00 פס"ד המאשר את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים. משמעות פסה"ד היא כי נתבעים 1-5 ו- 10-13 הסכימו לקבלת פס"ד הצהרתי לפיו התובעת היא בעלת הזכויות במקרקעין וכי הסכם המתנה והמסמכים הנלווים לו, המקנים זכויות בדירה לנתבע 6, בטלים.   ח. לאור האמור לעיל פסק דין זה מתייחס למחלוקת שבין התובעת לבין נתבע 6. ראוי לציין כי נתבע 7 (רשות הפיתוח) לא נמחקה מהתובענה.   2. מטעם התובעת העיד מר ג'ון רוס ביירס ועו"ד אלפרד סאדר ומטעם נתבע 6 העיד נתבע 6 בעצמו, מר פוגל יצחק, מנהל מחלקת הגביה והארנונה בעיריית רמלה ועו"ד כפיר גזי. לא מצאתי לבסס קביעות עובדתיות ומסקנות על בסיס העדויות של מר ג'ון רוס ביירס ונתבע 6. פסק דין זה יהא מושתת על מסמכים וראיות אובייקטיביות, ועל עדויותיהם של עורכי הדין סאדר וכפיר גזי. (לא נדרשה עדותו של מר פוגל יצחק).   3. א. אין חולק כי ביום 17.3.92 נערך ונחתם הסכם בין התובעת לבין המנוח לפיו התחייב המנוח למכור את המקרקעין לתובעת, כמפורט בהסכם המקורי שהוגש וסומן ת/1. גם נתבע 6 בסיכומיו (סעיף 31ב לסיכומים) מודה כי "אין מחלוקת, כי בשנת 1992 נחתם בין התובעת למנוח הסכם המכר, אך יש מחלוקת לעניין ביטול החוזה ותשלום התמורה...".   ניתן, על כן, לקבוע כי ביום 17.3.92 נערך הסכם למכירת המקרקעין בין התובעת לבין המנוח.   ב. בסעיף 5ב להסכם נרשם כי במעמד החתימה על ההסכם ישלמו הקונים למוכרים סכום של 20,000 דולר בשקלים וחתימת הצדדים על ההסכם מהווה אישור לתשלום סכום זה. ההסכם וסעיף 5ב אשר בו מדברים בעד עצמם ועל פיו אישר המנוח את קבלת התמורה בחתימתו על ההסכם.   כל טענה אחרת של נתבע 6 לפיה לא שולמה תמורה בגין ההסכם היא טענה כנגד מסמך בכתב אשר לא הוכחה.   4. א. זאת ועוד. התובעת הציגה יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר מקורי (ת/3) שעל פיו ייפה המנוח את כוחה של התובעת להעביר על שמה את המקרקעין. בסעיף 6 ליפוי הכוח נרשם כי מאחר ויפוי הכוח ניתן לטובת צד ג' שזכויותיו עומדים ותלוים ביפוי הכוח, יפוי הכוח הוא בלתי חוזר ולא ניתן לבטלו. גם יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר זה (ת/3) מבסס את טענת התובעת לפיה מכר המנוח לתובעת את המקרקעין. ב. אני ערה לטענת הנתבעת לפיה יפוי הכוח ת/3 נערך ב- 1990 ואילו ההסכם ת/1 נערך בשנת 1992. הנתבע מצביע על הבדל הזמנים בין מסמכים אלה ומבקש לראות בכך תמיכה לגרסתו. לטענתו רק תמוה הדבר כי יפוי הכוח נחתם ב- 1990 ואילו ההסכם נחתם בשנת 1992. לטענתו לא ניתן הסבר לעובדה זו ולא נראה כי קיימת סיבה הגיונית לכך שהמנוח חתם על יפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר שנתיים עובר לחתימה על ההסכם. לא מצאתי כל קושי בעובדה לפיה נחתם יפוי הכוח הנוטריוני הבלתי חוזר ת/3 ב- 1990 וההסכם ת/1 שנתיים לאחר מכן. עובדות אלה רק תומכות בגרסת התובעת שבאה לידי ביטוי גם בעדותו של עו"ד סאדר. מעדותו של עו"ד סאדר עולה כי הוא הבין מהמנוח כי העסקה לרכישת המקרקעין נמשכה תקופה מסויימת, גם מבחינת התשלום אשר נעשה בתשלומים, כאשר באותו מועד של חתימת ההסכם אישר המנוח כי שולמה לו מלוא התמורה. (ראה עמ' 4 לפרוטוקול מיום 21.6.01).   אני נותנת אמון בעדותו של עו"ד סאדר לפיה ניסוח סעיף 5 להסכם ת/1 היה "כישלון" שלו, כאשר בעת החתימה על ההסכם אישר המנוח כי עד לאותו מועד הוא קיבל את מלוא התמורה המוסכמת, בעוד עו"ד סאדר ניסח את ההסכם כאילו התמורה שולמה במעמד חתימת ההסכם.   5. תמיכה נוספת לגירסת התובעת לעניין עריכת ההסכם וקבלת מלוא התמורה על ידי המנוח אני רואה בעדותו של עו"ד סאדר לפיה קיבל מהמנוח במעמד החתימה על ההסכם ת/1 את ההסכם המקורי שבין המנוח לבין המינהל אשר הוגש וסומן ת/2. אילו לא נערך הסכם מלא בין המנוח לבין התובעת ואילו נשארה תמורה שעל התובעת לשלם למנוח כי אז לא היה המנוח מוסר לעו"ד סאדר את ההסםכ המקורי שבינו לבין המינהל (ת/2). מסמך ת/2 מבסס את עדותו של עו"ד סאדר ושני אלה - מסמך ת/2 ועדות עו"ד סאדר - תומכים בגרסת התובעת.   6. זאת ועוד - נטל ההוכחה להוכחת אי תשלום התמורה מהתובעת למנוח חל על הנתבע. הנתבע לא הוכיח, ולו לכאורה, כי התובעת לא שילמה את מלוא התמורה בגין המקרקעין למנוח. טענה זו של היעדר תמורה שהעלה הנתבע מבוססת, בעיקרה, על סתירות בעדות מר ג'ון רוס ביירס, על אי הצגת מסמכים וקבלות ע"י התובעת ועל השערות, אשר אין להן בסיס והוכחה בחומר הראיות. דוגמא להשערות בלתי מבוססות רבות המופיעות בסיכומי הנתבע ניתן לראות בסעיף 23(ב) וסעיף 24(ב) לסיכומים אשר בהם מבקש הנתבע להגיע למסקנה כי ההסכם בין המנוח לתובעת בנטל. בסעיפים אלה, טוען הנתבע, כי: "דבריו הברורים של ג'ון שמעולם לא העביר תמורה כלשהי בגין הדירה למנוח יש בה כדי לקבוע כי ביטול ההסכם על ידי המנוח היה תוצאה ותולדה של מצב זה וכאשר המנוח וג'ון הגיעו להסכמה על ביטול ההסכם ללא צורך בהליכים משפטיים ביניהם או תביעות כלשהן." (ההדגשה אינה במקור - ש.ג.)   ועוד, בסעיף 24(ב) לסיכומים: "הנתבע יטען, כי לא נדרשה כל הודעת ביטול, שכן במעמד בו נחתם הסכם המכר או בסמוך לכך, נתברר למנוח, כי אין בידי התובעת את מלוא התמורה לשלם למנוח, וכי מעוניינת לנצל את קשריו של המנוח עם התובעת כדי לקבל את הנכס ללא תמורה, וככל הנראה, סירב לתנאים אלה והודיע לתובעת, כי ההסכם בטל ובתוקף יחסיו עם התובעת לא נדרש לחתימה על מסמך כתב לביטול יפוי הכוח או ההסכם אלא הסתפק בהודעה על כך לתובעת...." (ההדגשה אינה במקור - ש.ג.).   ניתן רק לתמוה על השערות אלה, אשר אין להן כל בסיס עובדתי בחומר הראיות, ואשר על בסיסן מנסה הנתבע לבסס הגנה משפטית.   ההסכם ת/1 ויפוי הכוח הנוטריוני ת/3 מדברים בעד עצמם ואין הכחשה לקיומם. טענות הנתבע הן בניגוד להסכמים בכתב, נטל ההוכחה להוכחת היעדר תמורה חל על הנתבע והוא לא הרים נטל זה, כאמור, ולו לכאורה.   7. עוד יש לציין כי נתבעים 2-5 ו- 10-13, שהם יורשיו של המנוח, הסכימו למתן פס"ד נגדם הקובע כי הזכות לבעלות בדירה שייכת לתובעת וגם עובדה זו מחזקת את גירסת התובעת.   8. אשר על כן ולסיכום אני קובעת כי על פי ההסכם ת/1 ויפוי הכוח ת/3 מכר המנוח לתובעת את המקרקעין בתמורה, הכל כמפורט במסמכים אלה.   9. הנתבעים טוענים כי המנוח ביטל את ההסכם. טיעוניהם של הנתבעים מבוססים על סברות והשערות אשר אין להן בסיס המצביע על ביטול ההסכם ע"י המנוח. גם המכתבים שנכתבו לחו"ל (נספחים ב ו- ג המפורטים בסעיף 25 לכתב ההגנה) אין בהם ביטול ההסכם עם התובעת. גם ההצהרה שחתם עליה המנוח מיום 21.10.95 איננה מהווה ביטול ההסכם עם התובעת ולכל היותר מדובר במסמך שבין המנוח לבין נתבע 6. כדי להוכיח ביטול הסכם מפורש כמו ת/1 ויפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר כמו ת/3 היה צורך להוכיח כי המנוח ביטל את ההסכם שבינו לבין התובעת כנדרש על פי הדין ו/או ההלכה. הנתבע לא עמד בנטל ולא הוכיח את ביטול ההסכם ומשום כך אני קובעת כי ההסכם ת/1 לא בוטל. יתירה מכך - הנתבע גם לא הוכיח עילה המצדיקה את ביטול ההסכם ואם טוען הוא לחסר תמורה - טענה זו נדחתה על ידי כאמור לעיל. לפיכך ניתן לקבוע כי המנוח מכר את המקרקעין לתובעת בתמורה, בשנת 1992, והעביר את המקרקעין במתנה וללא תמורה לנתבע 6, בהתחייבות נוגדת, בשנת 1995. על המקרה חל סעיף 9 לחוק המקרקעין הקובע כדלקמן: "התחייב אדם לעשות עסקה במקרקעין ולפני שנגמרה העסקה ברישום חזר והתחייב כלפי אדם אחר לעסקה נוגדת, זכותו של בעל העסקה הראשונה עדיפה, אך אם השני פעל בתום לב ובתמורה והעסקה לטובתו נרשמה בעודו בתום לב - זכותו עדיפה."   לענייננו - המקרקעין לא נרשמו בלשכת רשם המקרקעין, לא על שם התובעת ולא על שם נתבע 6, ומאחר והעסקה עם התובעת היא הראשונה היא העסקה העדיפה.   ב"כ הנתבע סבור כי סעיף 9 ו- 10 לחוק המקרקעין אינם רלוואנטיים לעניין, כי אין מדובר בעסקאות נוגדות משום שהמנוח ביטל את ההסכם ומשום כך אין מקום לטענתו, לדון בתנאים של סעיף 9 ו- 10 לחוק המקרקעין (ראה סעיף 47 לסיכומים). אין דעתי כדעת ב"כ הנתבע והסעיף הרלוונטי לענייננו הוא, כאמור, סעיף 9 לחוק המקרקעין.   10. לכשעצמי לא מצאתי כל קושי להבנת הפרשה כולה והמניעים שהניעו את המנוח לנהוג כפי שנהג. בשנת 1992 נמכרו המקרקעין לתובעת, בעת שהיחסים בין מר ג'ון רוס ביירס לבין המנוח ולבין נתבע 6 היו טובים ושלושתם פעלו במסגרת קהילות השם בארץ הקודש. משפרץ סכסוך עמוק ורגיש, שהגיע גם לביהמ"ש המחוזי בחיפה (ת.א. 1319/93), נותקו היחסים בין מר ג'ון רוס ביירס לבין המנוח ונתבע 6 והמנוח ראה במר ג'ון רוס ביירס "אוייב" ואף סירב להמשיך להתפלל אצל התובעת בישראל. (ראה עדות מר ג'ון רוס ביירס בסעיפים 4-5 לפרוטוקול מיום 23.11.00). מאחר והסכסוך היה עמוק ובנושאים רגישים, ולאור הנתק החד בין המנוח לבין מר ג'ון רוס ביירס, החליט המנוח להעביר את המקרקעין לנתבע 6 במתנה, כעסקת מקרקעין, שנגדה, בסופו של דבר, את העסקה עם התובעת.   11. טענה נוספת אותה מעלה הנתבע היא כי על פי סעיף 6 לחוק מסוי מקרקעין (שבח מכירה רכישה) תשכ"ג-1963, בטלה ומבוטלת העסקה מאחר ועסקת המכר בין התובעת למנוח לא דווחה ללשכת מיסוי מקרקעין עד שנת 2000. דין הטענה להידחות. סעיף 6 אינו מתייחס לבטלות עסקה מהסוג לה טוען הנתבע, אלא מתייחס להטלת מס בלבד. סעיף 16 לחוק מתייחס לדיווח על העסקה ולתשלום מס אולם אין בו כדי לתמוך בטענת בטלות העסקה לה טוען הנתבע. בעניין זה אני מקבלת גם את טענות ב"כ התובעת בסעיף 8 לסיכומיו.   12. אשר לתביעת הפיצויים - התובעת לא הוכיחה כל נזק שנגרם לה מעבר להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ומשום כך לא מצאתי לפסוק לה סכום של 50,000 ₪ כנדרש על ידה בתובענה.   13. אשר על כן ולסיכום אני נעתרת לתובענה בחלקה ומצהירה כדלקמן:   א. התובעת היא הבעלים ו/או הזכאית להירשם כבעלים על המקרקעין היינו דירה בת 2 חדרים בקומת קרקע ברח' תט"ו 9, רמלה והידועה כחלקה 17 בגוש 4435.   ב. הסכם מתנה ו/או יפוי כוח בלתי חוזר ו/או תצהירי מתנה ו/או הצהרות ושלטונות מס שבח וכל מסמך אחר שיש בו כדי להעביר במתנה את הדירה מהמנוח לנתבע 6, מבוטלים.   ג. אני אוסרת על נתבע 6 לעשות כל פעולה משפטית ו/או פיזית במקרקעין לרבות מכירה, השכרה, שיעבוד, משכון ורישום הערת אזהרה ביחס למקרקעין.   ד. התביעה הכספית לפיצוי בסך 50,000 ₪ נדחית.   ה. לא מצאתי להיעתר גם לשאר הסעדים הנלווים המופיעים בתובענה.   14. נתבע 6 ישלם לתובעת הוצאות משפט נושאי ריבית והצמדה מיום הוצאתן ועד התשלום המלא בפועל וכן שכ"ט עו"ד בסך 20,000 ₪ נושאי ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום המלא בפועל.   15. המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לכל הצדדים.   ניתנה היום, 22.4.2002, בהיעדר הצדדים. גדות שרה, שופטת         ללא תמורהמסמכיםמקרקעיןייפוי כוח בלתי חוזרייפוי כוח