פסק דין הרקע העובדתי וטיעוני הצדדים: בפני עתירה מנהלית במסגרתה מבקשים העותרים כי בית המשפט יחייב את המשיבים ליתן לעסק לשיווק חומרי בניין המצוי בתחום שיפוטה של העירייה, המשיבה, רישיון עסק. אין זו ההתדיינות הראשונה בין אותם הצדדים בעניין שבמחלוקת. ביום 28.1.04 הוגש כתב אישום כנגד העותרים בגין הפעלת עסק ללא רישיון, עבירה לפי חוק רישוי עסקים. ביום 27.12.04 הורה בית המשפט לענייניים מקומיים בקרית ביאליק (השופטת ת' נאות-פרי) על סגירת העסק, אלא אם יינתן רישיון בטרם ייכנס צו הסגירה לתוקפו ביום 27.2.05. ביום 31.3.05 הגישו העותרים בקשה לעיכוב ביצוע צו הסגירה. ביום 3.4.05 דחה בית המשפט את הבקשה. על החלטה זו ערערו העותרים (ביום 7.4.05) לבית משפט המחוזי בחיפה (ע"פ 325/05). במקביל הוגשה בקשה לעיכוב ביצועו של צו הסגירה; ביום 13.4.05 קיבל בית המשפט את הבקשה ועיכב את הביצוע עד הדיון בתיק. ביום 23.6.05 התקיים הדיון בע"פ 325/05 בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים גריל, נאמן, שפירא). בא כוח המשיבה לא התייצב לדיון ונקבע תאריך לדיון חדש. בנוסף עוכב ביצועו של צו הסגירה. ימים ספורים לאחר מתן ההחלטה הציבה המשיבה גדר ברזל שחסמה את הכניסה לבית העסק. העותרים פנו למשטרה והגישו תלונה כנגד המשיבה, ראש העיר ומהנדס העיר. המשטרה, בהסתמכה על החלטת בית המשפט מיום 23.6.05, הורתה למשיבה לפרק לאלתר את הגדר. מספר ימים לאחר המקרה, קובעה הגדר לקרקע על ידי ריתוך באופן החוסם את הגישה לבית העסק ומשתק את פעילותו. לאור הנסיבות פנו העותרים לבית המשפט המחוזי בחיפה והגישו הודעה בהתאם לפקודת ביזיון בית המשפט (ב"ש 2245/05). ביום 1.8.05 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (במותב זה) כי "הדרך בה נקטה המשיבה היא דרך פסולה שמטרתה העיקרית היא סיכול פעולתו של בית העסק, וזאת בניגוד להחלטת בית המשפט אשר איפשרה את המשך פעולתו עד למתן פסק דין בערעור". לפיכך הורה בית המשפט על פירוק הגדר עד למחרת היום בשעה 9:00. בשל סירובה של המשיבה לפרק את הגדר הוגשה בקשה נוספת שנדונה ביום 2.8.05. בית המשפט המחוזי בחיפה (במותב זה) הורה על פירוק הגדר עד השעה 15:00. בעקבות החלטה זו פורקה הגדר. ביום 16.3.06 נדון בבית המשפט המחוזי בחיפה (השופטים נאמן, שפירא, פינקלשטיין) הערעור על החלטת בית המשפט קמא מיום 3.4.05. הערעור נדחה, אך בית המשפט הורה על עיכוב ביצועו של צו הסגירה עד ליום 1.6.06, בציינו כי "אם עד לאותו מועד לא יהיה לעסק רישיון כדין...אז יהיה עליו לסגור שעריו". בית המשפט הורה לצדדים לבוא בדברים ולפעול להשלמת הטיפול בבקשת המשיבים לרישיון עסק (ע"פ 325/05). ביום 5.6.06 הגישו העותרים עתירה מנהלית (עת"מ 3211/06) כנגד המשיבה בשל אי נכונותה להיענות לבקשתם לקבלת רישיון עסק. המשיבה בתגובתה טענה כי השימוש אינו תואם את התכלית המוגדרת בתכנית ג/515א' לאזור. בנוסף טענה המשיבה כי היציאה והכניסה של כלי רכב מבית העסק יוצרות סיכון תחבורתי המצדיק את הסירוב למתן רישיון. ביום 17.9.06 קיבל בית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (סגן הנשיא ברלינר) את העתירה והורה כי המשיבה תוציא למשיבים רישיון עסק. בית המשפט השתכנע "כי ההחלטה שלא ליתן לעותרים רישיון לעסק אינה סבירה, מחמת שלא ניתן משקל מספיק בהחלטת המשיבה לצורך לשמור ככל האפשר, ולפגוע רק במידה הנדרשת, בחופש העיסוק, תוך שמירה על מטרות החוק." עוד הורה בית המשפט כי: "...המשיבה תוציא לעותרים רישיון עסק, תוך שתוכל לקבוע תנאים ברישיון אשר יבטיחו את מטרות החוק בכל הקשור לשמירה על שלום הציבור, (היינו הקטנת סיכוני תחבורה בכניסה לעסק וביציאה ממנו) ועל דרישות איכות הסביבה ומניעת מטרד עקב הפעלת העסק, כך שבמגבלות שתיקבענה, יוכלו העותרים לממש את זכות העיסוק שלהם בעסק, הכל על פי הרישיון שיוצא, ותנאיו." עת"מ (מחוזי חי') 3211/06 א. כביר שיווק ותעשיות בע"מ נ' עיריית נשר, (2006). על פסק הדין שניתן בעת"מ 3211/06 הוגש ערעור לבית המשפט העליון, עע"מ 8470/06 עיריית נשר נ' א. כביר שיווק ותעשיות בע"מ, (2006). ביום 7/11/06 ניתנה החלטה הדוחה בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין. כב' השופט רובינשטיין הורה כי "הדרך הנכונה היא כי הרישיון למשיבים בתנאים שקבע בית המשפט קמא (לרבות התניות בנושאי תחבורה, איכות סביבה ומניעת מטרד) יינתן לעת הזאת לתקופה של שישה חודשים". בהמשך נקבע הערעור לדיון בפני הרכב וביום 16/9/07 ניתן בהסכמה פסק דין בעע"מ (מנהליים) 8470/06 עיריית נשר נ' א.כביר שיווק ותעשיות בע"מ, (2007) שם הוחלט כדלקמן: "על פי המלצתנו ולנוכח ההתפתחויות החדשות שחלו בינתיים מאז ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, מסכימים הצדדים כי מבחינה מעשית התייתר הערעור אך כל צד שומר על טענותיו בנדון, ואין בעמדת המערערת משום השלמה עם קביעותיו של בית-משפט קמא בפסק-דינו. עוד מוסכם על פי המלצתנו כי תוקפו של הרשיון הזמני שניתן על ידי המערערת ביום 18/12/07 יוארך לפרק זמן נוסף של 3 חודשים שתחילתם ביום מתן הודעת ההארכה (שתימסר בתוך 7 ימים) וכי בתוך פרק זמן זה יהיו המשיבים רשאים לנקוט הליך משפטי שימצאו לנכון בפני הערכאה המוסמכת כנגד הרשיון הזמני ותנאיו. כמו כן הסכימו הצדדים לבוא בדברים בתקופה הנוספת על מנת לנסות ולמצוא בשיתוף פעולה פתרון מוסכם למחלוקות ביניהם באשר לתנאי הרשיון, לרבות אפשרות להסדיר הכניסה והיציאה לבית-העסק מן הצד הצפוני ודרך רח' התעשייה" פרק זמן שלושת החודשים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט העליון חלף ונושא רישיון העסק לא הוסדר. העותרים טוענים בעתירה מפורטת הנתמכת בתצהיר כי המשיבה החליטה שלא ליתן להם רישיון עסק בכל מחיר. לטענתם דבר זה נאמר להם במפורש ע"י מהנדס העיר (סעיף 22 לעתירה). לטענתם דורשת מהם העירייה לסלול כביש שירות. תנאי זה אינו נדרש מעסקים שכנים ולטענת העותרים גם בלתי אפשרי בהיותם שוכרי הנכס ולא בעליו. לטענתם תנאי זה אינו נדרש בהתאם לתכנית בנין עיר ג/515 א' החלה על המקרקעין בהם מתנהל העסק. לטענת העותרים מדובר בתנאי מפלה שכל מטרתו למנוע מהם קבלת רישיון עסק. העותרים טוענים כי תנאים אחרים שנדרשו מהם מולאו. המשיבה הגישה את תשובתה לעתירה. התשובה נתמכת בתצהיר מהנדס העירייה. מטעמים השמורים עימה לא התייחסה המשיבה בעתירה לטענות העותרים כי התנאי הנדרש מהם לסלול דרך שירות הוא תנאי מפלה שלא נדרש מעסקים שכנים. לא הייתה התייחסות בעתירה לעצם הטענה שהתנאי אינו בהתאם לתכנית בנין עיר החלה על המקרקעין. כמו כן, מהנדס העירייה החתום על התצהיר, לא מצא לנכון להתייחס לנטען כלפיו בסעיף 22 לעתירה כאילו הוא אמר לעותרים: "תסתכלו לי בעניים אתם בחיים לא תקבלו פה רשיון עסק". למעשה, כל שטוענת המשיבה הוא שהעותרים לא פועלים להסדיר את רישיון העסק ובפועל מונצח מצב בו חרף הרשעה בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון ומתן צו סגירה במסגרת הליך פלילי ממשיך העסק לפעול. דיון והכרעה: טענות העותרים בדבר אפליה ביחס לעסקים שכנים כלל לא זכו למענה בתשובת המשיבה לעתירה. כאמור לא באה בתשובה ובתצהיר מהנדס העירייה גם התייחסות לדברים שיוחסו לו באופן אישי. למעשה, כל טענות העירייה הן אלו שכבר נדונו בפסק דינו של כב' סגן הנשיא ברלינר בעת"מ 3211/06. טענות אלו כבר נדחו בפסק הדין הנ"ל וכאמור הערעור לבית המשפט העליון נמחק בהסכמה. בנסיבות אלו אין עוד מקום לדון בטענות שכבר נדחו בפסק דין חלוט. למעשה טענות העותרים בדבר העדר בסיס חוקי לדרישת המשיבה לסלילת כביש שירות וטענותיהם בדבר הפליתם ביחס לעסקים שכנים לא נסתרו ולא זכו כלל להתייחסות בתשובת המשיבה. בנסיבות אלו, ועל רקע השתלשלות הדיונים בין הצדדים, אני קובע כי יש לטענות אלו בסיס מוצק. אין חולק כי מצב בו קיים פסק דין במסגרת הליך פלילי המרשיע בניהול עסק ללא רישיון והעסק ממשיך לפעול אינו תקין. ככלל, די היה בכך כדי שעתירה מנהלית תידחה. הכלל הוא כי עותר העושה דין לעצמו ומבצע עבירה בפעילותו באותו עניין בו הוא עותר אינו זכאי לסעד מן הצדק במסגרת של עתירה מנהלית. ראה: בג"צ 2658/06 עלי הזימה נ' סלימאן משלב ואח', (2006); בג"צ 7489/06 אריאל גרונר נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש, (2006); בג"צ 4476/06 רועי בוכבינדר נ' מדינת ישראל, (2006); עע"מ 4525/06 עומר רשואן נ' משרד הפנים, (2006). הכלל הוא שלא ניתן להגיש עתירה מנהלית לבית משפט על מנת לנסות ולעקוף את פסקי דינם של בימ"ש השלום ובימ"ש זה בשבתו כבית משפט מחוזי כערכאת ערעור פלילי. ראה: בג"צ 6309/06 מושב הודיה אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח', (2006); דנג"צ 7404/06 מושב הודיה אגודה שיתופית חקלאית להתיישבות בע"מ ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל ואח', (2006) ואולם לכלל יש חריג. כאשר מתברר כי לכאורה נמנעת מהעותרים האפשרות להסדיר את חוקיות פעולתם מהטעם שהרשות המנהלית פועלת שלא כדין, משיקולים זרים ותוך הפליתם ביחס לעסקים שכנים, כי אז נפתחת בפניהם דלתו של בית המשפט לעניינים המנהליים. במקרה זה שבפני טענות העירייה כבר נדחו בפסק דינו של בית המשפט. העירייה אינה משיבה לטענות העותרים בדבר אפליה, דרישות בלתי סבירות כתנאי למתן רישיון, וכן לדברים שיוחסו למהנדס העירייה. כאשר בוחנים התעלמות זו מטענות העותרים בתצהיר התשובה, על רקע השתלשלות הסכסוך שבין הצדדים, כפי שכבר הובא בפני בתי המשפט, קשה להשתחרר מהרושם כי העירייה המשיבה החליטה לסכל בכל מחיר את ניסיונות העותרים להוציא לעסקם רישיון כחוק והיא עושה הכל מטעמים פסולים, אגב הפלייתם ביחס לעסקים שכנים. סיכום: בסיכומו של דבר, טענות המשיבה כפי שפורטו בתשובתה כבר נדחו בפסק דין של בית המשפט בעת"מ 3211/06. המשיבה לא השיבה כלל לטענות העותרים בדבר אפליה והתעמרות בהם. יש במכלול הטיעונים שהציגו העותרים, שחלקם כאמור כלל לא זכה למענה, כדי להצביע כי המשיבה מונעת מהעותרים קבלת רישיון עסק מטעמים פסולים, תוך הפליתם ביחס לעסקים שכנים. בעתירתם טוענים העותרים כי יתר הדרישות שנדרשו מהם כתנאי לקבלת רישיון עסק, למעט נושא סלילת דרך השירות מולאו. גם לעניין זה אין בתשובת העירייה התייחסות מפורשת. בנסיבות אלו אני מורה כדלקמן: א. אני מורה להאריך את רישיון העסק הזמני שניתן לעותרים לתקופה של חמישה חודשים נוספים, עד ליום 15/6/08. ב. עד למועד זה תבחן המשיבה אם מולאו כל יתר התנאים שנדרשו למתן רישיון לעותרים, למעט התנאי של סלילת כביש השירות. ג. בהתאם לפסק דינו של בית המשפט בעת"מ 3211/06 תהיה הכניסה אל העסק של העותרים מרח' דרך בר יהודה, כמו שנוהג כיום בעסקם ובכל העסקים השכנים (סעיף 9 לפסק הדין). העדר קיומו של כביש שירות לא ימנע מתן רישיון עסק לעותרים. ד. ככל שתימצא המשיבה כי העותרים אינם מקיימים את הנדרש לקבלת רישיון, יהיה עליה ליתן החלטה מפורטת ולהבהיר אלו תנאים נדרשו מהעותרים שלא מולאו, וכן לפרט אם נדרשו אותם תנאים מעסקים שכנים ואם ניתן לעסקים שכנים רישיון עסק, גם אם תנאים אלו לא נדרשו מהם. ה. אם תחליט המשיבה לדרוש כתנאי לחידוש רישיונות עסק של כלל העסקים השכנים כי תיסלל דרך שירות, ותנאי זה ימצא כתואם את תכנית בנין העיר החלה על הרחוב, ממילא יחול התנאי גם על עסקם של העותרים. ו. על המשיבה להשלים את הליך בדיקת מילוי התנאים וליתן החלטתה עד לא יאוחר מיום 15/5/08 באופן שיאפשר לעותרים לפנות, במידת הצורך, לבית המשפט לפני חלוף המועד הקבוע בסעיף א' דלעיל. ז. בשים לב להשתלשלות הטיפול בפניית העותרים להסדרת רישוי עסקם, וכל האמור לעיל, אני מחייב את המשיבה בהוצאות העותרים ושכר טרחת עורך דינם בעתירה זו בסכום כולל של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. רישיון עסקבניין