1. בפני בקשה לפסק דין הצהרתי כי המערער זכאי לתשלום גמלת ילד נכה בשיעור 100% מגיל 90 יום, מאחר והוא עונה להגדרת ילד נכה על פי פריט 2 2 בחלק ג' לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (דמי מחיה, עזרה ללימודים וסידורים לילד נכה), התשנ"ח-1998 (להלן-התקנות). את בקשתו מנמק ב"כ התובע, בין השאר, כדלקמן:- 1.1 המערער נולד ביום 2.1.1996 והוא סובל מהפרעה אוטיסטית. 1.2 מחלת האוטיזם מקנה זכאות אוטומטית לגמלת ילד נכה מגיל 60 יום ואילך, וזאת ללא צורך בבדיקת התפתחותו ו/או בבדיקה רפואית רטרואקטיבית. 1.3 תקנה 6 (א)(3) מאפשרת קבלת גמלת ילד נכה רטרואקטיבית. 1.4 על פי ההלכה הפסוקה, יש להחיל את מבחן "מועד הליקוי" ולא את מבחן "מועד האבחון" אשר היה נהוג עד כה. 1.5 גם המשיב עצמו בחוברת זכויות "גמלה לילד נכה" אשר יצאה מטעמו בחודש יוני 2001, מפרסם, בעמ' 3 לחוברת, כי הזכאי לגמלה הינו ילד עם "פסיכוזה, אוטיזם או דומיהם (מ- 90 ימים עד גיל 18). 2. עמדת המשיב, כעולה מכתב ההגנה ומתגובתו, היא, בין השאר, כדלקמן:- 2.1 דין התביעה להדחות על הסף הן מחמת שיהוי והן מחמת התיישנות בהגשתו והן מהטעם של חוסר סמכות עניינית. 2.2 בתיק זה ישבה ועדה רפואית מדרג ראשון בלבד בתאריך 1.12.1998 ונשלחה ההודעה למערער בדבר זכאותו לקיצבת ילד נכה בשיעור 100% החל מיום 1.7.1998. 2.3 המערער לא הגיש ערעור לועדה הרפואית לעררים תוך 90 כנדרש בסעיף 221 (ד) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 ותקנה 7 (א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (ועדות לעררים לשירותים מיוחדים לילד נכה) תשנ"ה-1995. 2.4 ב"כ המערער שלח מכתב לסניף הנתבע רק ביום 5.5.2002 - כ-4 שנים מאוחר יותר. 2.5 לבית הדין אין סמכות להאריך מועדים. 2.6 המערער הגיש ערעור לבית הדין ביום 12.12.2002. מעבר לעובדה שאין לבית הדין סמכות עניינית לדון בהחלטת הדרג הראשון הרי שהערעור הוגש בחלוף המועדים ולפיכך התיישן. ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים יש להגיש לבית הדין תוך 30, כמתחייב מתקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסוימות) התשל"ז-1977. 2.7 משאובחנה מחלת המערער רק ב- 1.5.1998 ומשעד אז כלל לא באה המחלה לידי ביטוי התנהגותי ו/או אחר, הרי שיש לראות ב- 1.5.1998 את מועד הליקוי כפי שאכן עשה המשיב. 3. המסגרת המשפטית 3.1 סעיף 222(ד) לחוק הביטוח הלאומי ( [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 שכותרתו "גמלאות בשל ילד נכה" קובע לאמור: "הרואה עצמו נפגע מהחלטת פקיד תביעות שנתקבלה לפי סעיף זה, רשאי לערור עליה לפני ועדה לעררים לילד נכה; הוראות סעיפים 212 ו-213 יחולו על ועדה לעררים לילד נכה, בשינויים המחוייבים". 3.2 תקנה 7(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (ועדות לעררים לשירותים מיוחדים (ולילד נכה) התשנ"ה-1995 , שכותרתה "מועד ואפן הגשת ערר" קובעת לאמור: "ערר על החלטת פקיד תביעות בעניין קיצבה מיוחדת או בעניין גימלת ילד נכה יוגש תוך 90 ימים מיום שנמסרה לתובע הגימלה, הודעה על ההחלטה; הערר יוגש בכתב, באמצעות המוסד, ויצויינו בו נימוקי הערר. 3.3 על פי ההלכה הפסוקה, בכל הנוגע למועדים להגשת "תובענות" לבית הדין לעבודה שנקבעו בחוק או בתקנות, אין בית הדין מוסמך להאריך את המועד להגשתם, אלא אם כן הוסמך לכך במפורש בחוק, או בחקיקת משנה, ובתנאים שנקבעו בהם. (דב"ע מט/170-0 אוריאל פרת נ' המוסד לביטוח, עבודה ארצי, כרך א (2), 485) 4. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, בהוראות החוק, בחומר שהוגש לתיק ובתגובת המשיב, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 4.1 סעיף 122 (א) לחוק הביטוח הלאומי דן בערר על החלטת ועדה רפואית מדרג ראשון, והוא קובע כי: "הרואה עצמו נפגע מהחלטה של רופא או של ועדה רפואית, רשאי, בתנאים שנקבעו, לערור עליה לפני הועדה הרפואית לעררים". 4.2 תקנות הביטוח הלאומי (מועד להגשת ערעור על החלטות מסויימות) התשט"ז-1977 קובעות כי: "ערעור על החלטה יוגש לבית הדין האזורי לעבודה תוך 30 יום מהיום שנמסרה ההחלטה למערער...". 4.3 הלכה פסוקה היא, כאמור, כי בית הדין אינו מוסמך להאריך מועדים שנקבעו בחוק או בתקנות, אלא אם כן הוסמך לכך במפורש בחוק או בחקיקת משנה. 4.4 יש להבחין בין המועד להגשת תובענה - דהיינו מועד לעשיית פעולה כדי להביא את העניין לבית הדין, לבין מועד לעשיית פעולה במהלך המשפט בתובענה שכבר הוגשה. על פי ההלכה הפסוקה רק במקרה האחרון נתונה לבית הדין הסמכות להאריך מועד. על פי ההלכה הפסוקה רק במקרה האחרון נתונה לבית הדין הסמכות להאריך מועד, כמתחייב מתקנה 125 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, ואילו במקרה הראשון ניתן, כאמור, להאריך מועד רק אם הדבר נקבע במפורש בחוק או בחקיקת משנה. (דב"ע לו/11-0 חיים בר אילן נ' המל"ל פד"ע ז' 340). עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי "משקבע המחוקק מועד התיישנות קצר, ורצה לאפשר את הארכתו, הוא הסמיך לכך במפורש את בית הדין לעבודה (ראה סעיף 17(א) לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958). ומשלא עשו כן במפורש המחוקק או מחוקק המשנה, על בית הדין לתת את הנפקות הנדרשת". 4.5 ביטוח סוציאלי, מעצם טיבו ומהותו, מחייב שזכותו של המבוטח תמומש מהר ככל האפשר, וכשם שנדרש מהמוסד שיפעל במהירות סבירה למתן הגימלה לה הוא זכאי, כן מצופה מהמבוטח שלא יתמהמה לממש את זכותו. 4.6 במקרה דנן, בכל מקרה, לא הוגש ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון תוך פרק הזמן הקבוע לכך בחוק ובתקנות, ובנוסף לכך גם לא הוגש במועד ערעור לבית הדין (ששה חודשים). יצויין, כי ההליך הראוי להגשת ערר על החלטת הועדה מדרג ראשון הוא לועדה לעררים ולא ישירות לבית הדין האיזורי לעבודה. 5. סוף דבר 5.1 הערעור נדחה. 5.2 בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 5.3 המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים. ניתן היום א' באלול, תשס"ד (18 באוגוסט 2004) בהעדר הצדדים דינה אפרתי - שופטת בית הדין לעבודה